אין ספק שאחד האנשים שהשפיעו על רוח הפוליטיקה האמריקאית בשנתיים האחרונות הוא גלן בק. שדרן הרדיו, אלכוהוליסט לשעבר, החל לשדר תוכנית יומית בפוקס ניוז למחרת השבעתו של ברק אובמה, ומיומו הראשון תקף באופן בלתי-פוסק את אובמה ואת הדמוקרטים והליברלים בכלל. מה לא אמר עליו? שהוא סוציאליסט, חסר אלוהים, שונא אמריקה, בעל מחשבות "פוסט קולוניאליסטיות", וכמובן, שרעיונותיו דומים לאלה של הנאצים. למעשה, בק הרבה כל כך להשוות גורמים בשמאל האמריקאי לנאצים, שג'ון סטוארט הגיע למסקנה שהוא סובל מHitler Toret. התוכניות שלו - מסע קסום של קישורים מופרכים, חצאי אמיתות עד כדי שקרים ממש ושכתוב ההסטוריה - היו מופת של מוכנת תעמולה של איש אחד. משום מה אהבו לצטט אותו בארץ כאשר הוא תמך בנו, אבל כישראלי אחד הדברים שהכי העליבו אותי הוא שאלה הם תומכינו, ואנחנו עוד שמחים בכך.
אבל הוא היה פופולארי. מאוד מאוד פופולארי, במונחי תוכנית כבלים - בשיאה צפו בו כמעט שלושה מליון אמריקאים מדי יום. ומאביב 2009 החל בק לתרגם את הפופולאריות שלו לפעולה פוליטית: הוא רתם את הכעס שהחל להתעורר בעקבות אישור חבילת התמריצים לסדרת הפגנות שלאחר מכן הפכו להפגנות הtea party - הן הן תחילתה של התנועה הידועה. הוא הפך לספורסטאר בקרב הימין השמרני, ותוכניתו הפכה לכלי משמעותי בגיוס הימין נגד תוכניות הדמוקרטים. אחת מהקריאות הידועות באספות האימים של סנטורים דמוקרטים באוגוסט 2009, שבהם התרעם האלקטורט (או לפחות זה הימני) כנגד נציגיו וחוק הבריאות שהם עומדים להעביר, היה "Listen to Glen Beck!". שיאה של התופעה היה במצעד הגדול שארגן בוושינגטון באוקטובר 2010, the rally to restore honor.
אבל שם גם מתחילה הדעיכה. במצעד הופיעו כ100,000 איש, פחות אנשים מהמצופה. ובחודשים האחרונים התיאוריות של בק בתוכניות שלו הפכו להזויות יותר ויותר, במקביל לירידה דרמטית ברייטינג (ירידה של למעלה משליש). הנפילה הגדולה החלה לאחר המהפכות בעולם הערבי - תיאוריות הקונספירציה שלו הלכו ותפחו, עד כדי טענה שניפלת מובראק היא מזימה של קומוניסטים בינ"ל בשיתוף האחים המוסלמים, עם רמיזה לקונספירציה יהודית בראשות ג'ורג' סורוס; הזהרת צופיו לא להשתמש בגוגל כי כלי החיפוש נמצא "במיטה עם הממשלה"; ותיאור שלל המהפכות בעולם כסדרה של שנויים דרמטיים עם רמיזות לאפוקליפסה של יוחנן (ובקרב אמריקה, לפחות חלקה הפונדמנטליסטי, רמיזות כאלה אף פעם לא חומקות מהעין). בק עדיין פופולארי אבל הרבה פחות, והוא החל להיות מביך אפילו לפוקס ניוז (מה גם שכמה פרסומים לאחרונה על הטיה פוליטית מכוונת האירו את הרשת באור לא מחמיא) אז הם חליטו להפרד כידידים.
למה זה קרה? יתכן שיש כאן מעגל קסמים צפוי: כדי להמשיך למשוך את צופיו בק היה צריך לפנות לתיאוריות קיצוניות יותר ויותר, עד שאפילו הימין החל להתקשות לקבל אותו. דיויד וויגל טוען שיש כאן יותר - שאדם כמו בק היה נחוץ בשנתיים של 2008-2010, בהם הרפולביקאים היו לחלוטין מחוץ לשלטון, כדי לעשות דמוניזציה מספקת לדמוקרטים ול"אג'נדה של אובמה" כדי לעורר את הימין, אבל משעה שהרפובליקאים זכו לרוב בבית הנבחרים זה קשה יותר, שכן קצת קשה לטעון שהעולם הולך לאבדון והממשלה היא זו שמביאה אותו לכך כאשר לפחות בחלקה הממשלה נשלטת על ידי רפובליקאים. מכל מקום, אי אפשר להפרד מבק בלי ההומאז' היפהפה של ג'ון סטוארט - כאן, כאן כאן, וכאן (אם יש לכם כתובת IP שמקורה בארה"ב אתם יכולים לצפות בפרק המלא)
אבל אם חשבתם שזה סימן שעזיבתו של בק היא סימן לכך שהאלקטורט הרפובליקאי התבגר, נכנס לבמה דונלד טראמפ. טראמפ הוא איל נדל"ן (הוא עשיר למדי, למרות שיש לו נטיה להגזים בעושרו) הידוע בין השאר בכך שהוא מקפיד לכלול את שמו בכל פרוייקט ופרוייקט שלו ומחיבתו לצפויי זהב בבנייניו, ומוכר בשנים האחרונות בעיקר בגלל תוכנית הריאליטי "המתמחה", ומשפט המחץ שלו בכל פרק הדחה: "אתה מפוטר". הוא פלרטט עם הפוליטיקה כבר שנים ארוכות, ולמעשה כבר ב2000 ניסה לרוץ לנשיאות אבל לבסוף החליט לותר. בשבועות האחרונים הוא עושה קולות משמעותיים של כניסה לפריימריז הרפובליקאים והוא עושה זאת בגדול - לפי סקרים אחרונים הוא לא פחות ממוביל. צריך לקחת בעירבון מוגבל מאוד את הסקרים הללו סקרים כלל ארציים (לא לפי מדינות) וכל כך מוקדמים - לפי סקרי אפריל 2007, בבחירות 2008 היו מתמודדים הילרי קלינטון ורודי ג'וליאני; כמו כן, לא צריך להיות מופתעים מכוח הסלבריטאות, שכן אחת הבעיות הראשונות של פוליטיקאי שרוצה לפרוץ לרמה הלאומית הוא שבכלל ידעו מי הוא (מה שקוראים בעגה האמריקאית name recognition) ולטראמפ יש שתרון גדול בכך; גם סביר להניח שכאשר יריביו של טראמפ יתחילו להצביע על הלדים בארונו - חיי המשפחה ה-איך נאמר - לא יציבים שלו, תמיכתו בעבר במועמדים דמוקרטים שונים ואפילו החטא החמור ביותר, תמיכתו בשלב מסויים בהעלאת מסים לעשירים. הסיבה שזה מדהים היא יותר מהאפיזודה עצמה, האג'נדה שהוא מוביל. טראמפ נכנס למירוץ כשהוא מדגיש דבר אחד: את קריאתו לחשיפת תעודת הלידה של ברק אובמה.
נסביר: אחת מתיאוריות הקונספירציה העקשניות בקרב הימין האמריקאי היא שברק אובמה כלל לא נולד בארה"ב, אלא בקניה, ומשום כך נשיאותו לא חוקתית (לי החוקה רשאי להיות נשיא רק מי שנולד בארה"ב). התשובה הכי בסיסית היא כמובן "הוא עבר את כל האימותים כדי לקבל דרכון ולהצביע, זה צריך להיות מספיק לכם" אבל אובמה כבר במהלך הקמפיין החליט לחתוך את העניין ופרסם אישורים ללידתו בהוואי - כולל "הודעות לידה" בשני עיתונים מהתקופה, עדויות של הרופא ותעודת לידה מקוצרת (צריך לזכור שארה"ב אין סטנדרט פדרלי לרישום לידה, כמו שאין תעודת זהות. אדם זכאי ללדת בביתו ולא לרשום את ילדו בשום מקום עד שירצה להרשם כאזרח לביטוח לאומי). אבל הקונספירציה מסרבת לדעוך - וכעת הדרישה היא שיציג תעודת לידה "בנוסחה הארוך" - דבר שספק אם רוב האמריקאים עצמם טורחים להחזיק ושהרשויות לא מוסמכות לפרסם. אובמה החליט שדי זה די והפסיק לשתף עם זה פעולה, והאמת שגם רוב הממסד הפוליטי, כולל הימין. כי בכל זאת, זה די שטויות (אם אתם רוצים הפרכה מסודרת, הנה אחת של דייויד ויגל. אגב, באופן אירוני, אם יש מישהו בבחירות 2008 שעבורו העניין הזה הוא לא פשוט הוא דווקא ג'ון מקיין שכן הוא נולד בבסיס הצי האמריקאי בפנמה - אמנם איזור בשליטה אמריקאית אבל לא בריבונות אמריקאית, והפרשנות החוקתית בנושא לא מובנת מאליה).
בקיצור, ברמה הלאומית כולם די עזבו את זה. ברמה המדינתית, למשל, לא: בית המחוקקים של אריזונה, שהיה ימני והפך ב2010 לעוד יותר ימני, וידוע למשל בחוק המהגרים שלו, העביר לאחרונה חוק שכל מי שרוצה להופיע בפתק ההצבעה לנשיאות באריזונה צריך להציג תעודת לידה בנוסח ארוך, כולל שם שני ההורים, מיקום בית החולים ושם הרופא המיילד שכן תעודת הלידה שאובמה הציג כללה רק את שם אימו ושם בית החולים. למותר לציין שאף אחד מהמועמדים הפוטנציאלים לא הציג תעודה כזו. ובעצם, ברמה הלאומית כמעט כולם עזבו את זה, ליתר דיוק כולם חוץ מטראמפ, שממשיך לפמפם את הנושא (ובאופן אירוני משהו, כשהציג לראשונה את תעודת הלידה שלוט, בבחינת "אם אני יכול למה אובמה לא יכול", הוא הציג מסמך שלא עומד בדרישות שלו עצמו. רק לאחר מקצה שיפורים העניין הסתדר). זה די מביך את הממסד הרפובליקאי (כנראה שאין דבר שהדמוקרטים יותר מייחלים לו בבחירות 2012 מאשר בהן תהיינה על תיאורית קונספירציה הזויה) אבל האלקטורט הרפובליקאי מת על זה: באותו סקר שציטטתי לעיל, לא יותר מ38% מבוחרי הפריימריז הרפובליקאים הצהירו שהם מוכנים להצביע עבור מישהו ששולל לחלוטין את קונספירציות הלידה של אובמה, בעוד שלא פחות מ23% טוענים שהם מוכנין להצביע *רק* למי שתומך בקונספירציה כזו.
אבל הוא היה פופולארי. מאוד מאוד פופולארי, במונחי תוכנית כבלים - בשיאה צפו בו כמעט שלושה מליון אמריקאים מדי יום. ומאביב 2009 החל בק לתרגם את הפופולאריות שלו לפעולה פוליטית: הוא רתם את הכעס שהחל להתעורר בעקבות אישור חבילת התמריצים לסדרת הפגנות שלאחר מכן הפכו להפגנות הtea party - הן הן תחילתה של התנועה הידועה. הוא הפך לספורסטאר בקרב הימין השמרני, ותוכניתו הפכה לכלי משמעותי בגיוס הימין נגד תוכניות הדמוקרטים. אחת מהקריאות הידועות באספות האימים של סנטורים דמוקרטים באוגוסט 2009, שבהם התרעם האלקטורט (או לפחות זה הימני) כנגד נציגיו וחוק הבריאות שהם עומדים להעביר, היה "Listen to Glen Beck!". שיאה של התופעה היה במצעד הגדול שארגן בוושינגטון באוקטובר 2010, the rally to restore honor.
אבל שם גם מתחילה הדעיכה. במצעד הופיעו כ100,000 איש, פחות אנשים מהמצופה. ובחודשים האחרונים התיאוריות של בק בתוכניות שלו הפכו להזויות יותר ויותר, במקביל לירידה דרמטית ברייטינג (ירידה של למעלה משליש). הנפילה הגדולה החלה לאחר המהפכות בעולם הערבי - תיאוריות הקונספירציה שלו הלכו ותפחו, עד כדי טענה שניפלת מובראק היא מזימה של קומוניסטים בינ"ל בשיתוף האחים המוסלמים, עם רמיזה לקונספירציה יהודית בראשות ג'ורג' סורוס; הזהרת צופיו לא להשתמש בגוגל כי כלי החיפוש נמצא "במיטה עם הממשלה"; ותיאור שלל המהפכות בעולם כסדרה של שנויים דרמטיים עם רמיזות לאפוקליפסה של יוחנן (ובקרב אמריקה, לפחות חלקה הפונדמנטליסטי, רמיזות כאלה אף פעם לא חומקות מהעין). בק עדיין פופולארי אבל הרבה פחות, והוא החל להיות מביך אפילו לפוקס ניוז (מה גם שכמה פרסומים לאחרונה על הטיה פוליטית מכוונת האירו את הרשת באור לא מחמיא) אז הם חליטו להפרד כידידים.
למה זה קרה? יתכן שיש כאן מעגל קסמים צפוי: כדי להמשיך למשוך את צופיו בק היה צריך לפנות לתיאוריות קיצוניות יותר ויותר, עד שאפילו הימין החל להתקשות לקבל אותו. דיויד וויגל טוען שיש כאן יותר - שאדם כמו בק היה נחוץ בשנתיים של 2008-2010, בהם הרפולביקאים היו לחלוטין מחוץ לשלטון, כדי לעשות דמוניזציה מספקת לדמוקרטים ול"אג'נדה של אובמה" כדי לעורר את הימין, אבל משעה שהרפובליקאים זכו לרוב בבית הנבחרים זה קשה יותר, שכן קצת קשה לטעון שהעולם הולך לאבדון והממשלה היא זו שמביאה אותו לכך כאשר לפחות בחלקה הממשלה נשלטת על ידי רפובליקאים. מכל מקום, אי אפשר להפרד מבק בלי ההומאז' היפהפה של ג'ון סטוארט - כאן, כאן כאן, וכאן (אם יש לכם כתובת IP שמקורה בארה"ב אתם יכולים לצפות בפרק המלא)
אבל אם חשבתם שזה סימן שעזיבתו של בק היא סימן לכך שהאלקטורט הרפובליקאי התבגר, נכנס לבמה דונלד טראמפ. טראמפ הוא איל נדל"ן (הוא עשיר למדי, למרות שיש לו נטיה להגזים בעושרו) הידוע בין השאר בכך שהוא מקפיד לכלול את שמו בכל פרוייקט ופרוייקט שלו ומחיבתו לצפויי זהב בבנייניו, ומוכר בשנים האחרונות בעיקר בגלל תוכנית הריאליטי "המתמחה", ומשפט המחץ שלו בכל פרק הדחה: "אתה מפוטר". הוא פלרטט עם הפוליטיקה כבר שנים ארוכות, ולמעשה כבר ב2000 ניסה לרוץ לנשיאות אבל לבסוף החליט לותר. בשבועות האחרונים הוא עושה קולות משמעותיים של כניסה לפריימריז הרפובליקאים והוא עושה זאת בגדול - לפי סקרים אחרונים הוא לא פחות ממוביל. צריך לקחת בעירבון מוגבל מאוד את הסקרים הללו סקרים כלל ארציים (לא לפי מדינות) וכל כך מוקדמים - לפי סקרי אפריל 2007, בבחירות 2008 היו מתמודדים הילרי קלינטון ורודי ג'וליאני; כמו כן, לא צריך להיות מופתעים מכוח הסלבריטאות, שכן אחת הבעיות הראשונות של פוליטיקאי שרוצה לפרוץ לרמה הלאומית הוא שבכלל ידעו מי הוא (מה שקוראים בעגה האמריקאית name recognition) ולטראמפ יש שתרון גדול בכך; גם סביר להניח שכאשר יריביו של טראמפ יתחילו להצביע על הלדים בארונו - חיי המשפחה ה-איך נאמר - לא יציבים שלו, תמיכתו בעבר במועמדים דמוקרטים שונים ואפילו החטא החמור ביותר, תמיכתו בשלב מסויים בהעלאת מסים לעשירים. הסיבה שזה מדהים היא יותר מהאפיזודה עצמה, האג'נדה שהוא מוביל. טראמפ נכנס למירוץ כשהוא מדגיש דבר אחד: את קריאתו לחשיפת תעודת הלידה של ברק אובמה.
נסביר: אחת מתיאוריות הקונספירציה העקשניות בקרב הימין האמריקאי היא שברק אובמה כלל לא נולד בארה"ב, אלא בקניה, ומשום כך נשיאותו לא חוקתית (לי החוקה רשאי להיות נשיא רק מי שנולד בארה"ב). התשובה הכי בסיסית היא כמובן "הוא עבר את כל האימותים כדי לקבל דרכון ולהצביע, זה צריך להיות מספיק לכם" אבל אובמה כבר במהלך הקמפיין החליט לחתוך את העניין ופרסם אישורים ללידתו בהוואי - כולל "הודעות לידה" בשני עיתונים מהתקופה, עדויות של הרופא ותעודת לידה מקוצרת (צריך לזכור שארה"ב אין סטנדרט פדרלי לרישום לידה, כמו שאין תעודת זהות. אדם זכאי ללדת בביתו ולא לרשום את ילדו בשום מקום עד שירצה להרשם כאזרח לביטוח לאומי). אבל הקונספירציה מסרבת לדעוך - וכעת הדרישה היא שיציג תעודת לידה "בנוסחה הארוך" - דבר שספק אם רוב האמריקאים עצמם טורחים להחזיק ושהרשויות לא מוסמכות לפרסם. אובמה החליט שדי זה די והפסיק לשתף עם זה פעולה, והאמת שגם רוב הממסד הפוליטי, כולל הימין. כי בכל זאת, זה די שטויות (אם אתם רוצים הפרכה מסודרת, הנה אחת של דייויד ויגל. אגב, באופן אירוני, אם יש מישהו בבחירות 2008 שעבורו העניין הזה הוא לא פשוט הוא דווקא ג'ון מקיין שכן הוא נולד בבסיס הצי האמריקאי בפנמה - אמנם איזור בשליטה אמריקאית אבל לא בריבונות אמריקאית, והפרשנות החוקתית בנושא לא מובנת מאליה).
בקיצור, ברמה הלאומית כולם די עזבו את זה. ברמה המדינתית, למשל, לא: בית המחוקקים של אריזונה, שהיה ימני והפך ב2010 לעוד יותר ימני, וידוע למשל בחוק המהגרים שלו, העביר לאחרונה חוק שכל מי שרוצה להופיע בפתק ההצבעה לנשיאות באריזונה צריך להציג תעודת לידה בנוסח ארוך, כולל שם שני ההורים, מיקום בית החולים ושם הרופא המיילד שכן תעודת הלידה שאובמה הציג כללה רק את שם אימו ושם בית החולים. למותר לציין שאף אחד מהמועמדים הפוטנציאלים לא הציג תעודה כזו. ובעצם, ברמה הלאומית כמעט כולם עזבו את זה, ליתר דיוק כולם חוץ מטראמפ, שממשיך לפמפם את הנושא (ובאופן אירוני משהו, כשהציג לראשונה את תעודת הלידה שלוט, בבחינת "אם אני יכול למה אובמה לא יכול", הוא הציג מסמך שלא עומד בדרישות שלו עצמו. רק לאחר מקצה שיפורים העניין הסתדר). זה די מביך את הממסד הרפובליקאי (כנראה שאין דבר שהדמוקרטים יותר מייחלים לו בבחירות 2012 מאשר בהן תהיינה על תיאורית קונספירציה הזויה) אבל האלקטורט הרפובליקאי מת על זה: באותו סקר שציטטתי לעיל, לא יותר מ38% מבוחרי הפריימריז הרפובליקאים הצהירו שהם מוכנים להצביע עבור מישהו ששולל לחלוטין את קונספירציות הלידה של אובמה, בעוד שלא פחות מ23% טוענים שהם מוכנין להצביע *רק* למי שתומך בקונספירציה כזו.
1. דייויד ויגל לא מפריך שום דבר בלינק שמעל.
השבמחק2. ה'טיקט' העיקרי של טראמפ אינו נושא תעודת הלידה. אלא משבר החוב הלאומי והתרומה של סין למשבר.
3. טראמפ, כמו רוב האמריקאים, לא חושב שאובמה הוכיח שהוא נולד בארה"ב. לחלקם זה לא אכפת כי הם תומכים באובמה, לחלקם זה חילול הקודש כי הוא שחור, אבל לרוב האמריקאים אין מושג למה זה בכלל משנה.
4. גלן בק הוא מאוד פופולרי, שני אולי לראש לימבו. הרבה יותר פופלארי מסטיוארט - ובניגוד לסטיוארט שמיצב את עצמו כליצן, גלן מקובל כמעצב דעת קהל.
5. מי זה בכלל ויגל? איך אפשר להשוות את סלייט לפוקס? זה כמו להשוות את חדשות בן עזר לישראל היום.
6. את תנועת מסיבת התה הקים, דחף וביסס רון פול. אלו הליברטריאנים ולא הרפובליקאים שיזמו את המהלך - בדיוק כמו שאת הדחיפה הראשונית לאובמה יזמו הפרוגרסיבים הקיצוניים ולא העסקנים הדמוקרטים.
7. כן. אתה צודק. גלן בק ותאורית הממשלה הגלובלית של סורוס הם חיצים אנטישמים לעילא. אנחנו נסבול מהם בעתיד כהוגן. אבל כל השמאל האמריקאי מאמין בזה גם. וככל שהשמאל יותר קיצוני, הוא שונא את היהודים יותר. עולם כמנהגו נוהג: כשהלאומיים פוגשים את הסוציאליסטים, היהודים סובלים.