אני לא מתעלם ממה שנראה כמתקפת גרילה משולבת היום בהרי אילת, שתוצאותיה כמובן מזעזעות. מאידך, ארקדי דוכין ניסח זאת טוב מכולם - נאמר כבר הכל, אין לי מה להוסיף לזה. אז נחזור אל מעבר לאוקינוס, אל מה שאני יותר טוב בו.
כאשר הסתיימה מלחמת העצמאות האמריקאית עמדו המדינות החדשות, מושבות עד לא מכבר, בפני מצב די מוזר ומפתיע: הממשל הבריטי באמריקה כלל שטח נרחב ממערב להן שלא היה שייך לאף אחת מהמושבות, כל השטח מהאפלאצ'ים ועד למיסיסיפי (למעשה, הגבלת התיישבות בשטחים אלה על ידי הממשל הבריטי היתה אחת מהסיבות לגלגול ההתרחשויות שהוביל למלחמה) ולכן כאשר הסתיימה המלחמה בידי המושבות נותר שטח נרחב שלמעשה לא היה שייך לאף אחת מהן. מיד פרצו תביעות מתביעות שונות מצד כל אחת מהמושבות על חלקים מהשטח; כמובן שחלק מהשטחים נתבעו על ידי יותר ממדינה ואחת והגדילה לעשות אף דרום קרוליינה כאשר תבעה למעשה שטח שלא קיים (התייחסתי לכך פעם). ולכן הם הגיעו לפשרה: השטחים לא ינתנו לאף מדינה, וינוהלו כטריטוריות, שכאשר יתאכלסו במספיק אזרחים יוכלו להצטרף כמדינות חדשות. הפשרה הגאונית הזו התגלגלה לתוך חוקת ארה"ב בצורת סעיף 4, פסקה 3, הקובע כי "מדינות חדשות יוכלו להצטרף לברית זו באישור הקונגרס". ואכן, כמעט כל המדינות בארה"ב התקבלו בתהליך זה: הן היו טריטוריות, שכאשר התיישבו בהם מספיק אזרחים הפכו למדינות.
כולן, פרט לשלוש מדינות שהתקיימו כמדינות עצמאיות לפני שהתקבלו לאיחוד: ורמונט, שהתקיימה כמדינה עצמאית בשנים 1777-1791 (זה היה בעיקר פורמלי כי למעשה כמעט לא גר שם אף אחד באותה תקופה) והצטרפה לאיחוד מיד לאחר ש13 המדינות המקוריות אישרו את החוקה; קליפורניה, שפרשה ממקסיקו ב1846 ונכבשה ע"י צבא ארה"ב במלחמת ארה"ב-מקסיקו, והצטרפה לברית ב1850 לאחר שבעקבות הבהלה לזהב אוכלוסייתה קפצה במאות אחוזים, וטקסס. טקסס היא סיפור מיוחד: תחילתה בשטח מקסיקאי למהדרין, שהתיישבו בו מתיישבים אמריקאים בעקבות הזמנת הממשל המקסיקאי דאז. סכסוכים הולכים וגוברים עם הממשל המקסיקאי הביאו לפרישת טקסס ממקסיקו ב1836 ובמשך תשע שנים התקיימה טקסס כרפובליקה עצמאית. סכסוכי גבול בינה לבין מקסיקו - ששיאם בקרב על האלמו, בו הטקסנים הפסידו אך המקסיקאים נצחו נצחון פירוס - הביאו לבסוף להצטרפות טקסס לאיחוד ב1845 ולמלחמת ארה"ב מקסיקו ב1848.
כך שבניגוד לקליפורניה ולורמונט, הטקסנים לוקחים את ההסטוריה שלהם כמדינה עצמאית מאוד ברצינות: במסגרת האיחוד הוגדר למשל שבשטחי טקסס דגל טקסס תמיד יהיה לפחות באותו גובה כמו דגל ארה"ב (זאת למדתי לפני כחודש מיואל); בתוכנית הלימודים בטקסס ישנה שנת לימודים אחת לפחות בה לימודי ההסטוריה הם על הסטוריה של טקסס; ברחבי טקסס יש לא מעט מדבקות לרכב עם הכתובת כגון זו:
ובאופן כללי יש לא מעט אנשים בטקסס שחושבים על פרישה מהאיחוד - כפי שניסח זאת עיתון היוסטון כרוניקל, "כמו שחושבים על שלישיה: רעיון מעניין, שכנראה שלא יקרה בגלגול הזה". אפילו רשת החשמל שלהם נפרדת מרשת החשמל של שאר ארה"ב.
היוסטון כרוניקל כתב את המאמר, כמובן, לכבוד המאורע של השבוע - שלכבודו גם ההקדמה הארוכה הזו - והוא כניסתו של מושל טקסס, ריק פרי, למירוץ הרפובלקאי לנשיאות. פרי יותר הרבה באז סביבו, בעיקר כי הוא עונה על בעיה בסיסית שהיה לאלקטורט הרפובליקאי עד כה: היו להם מועמדים שהם אוהבים (מישל בקמן ודומיה) ומועמדים שיש להם סיכוי מול אובמה (מיט רומני) - אבל לא את שתי התכונות בתוך אותו מועמד. ופרי מחד הוא ימני שמרן ומאוד דתי - אחד האירועים האחרונים שקיים לפני כניסתו למירוץ היה "יום תפילה" המוני באצטדיון ביוסטון - ובא ברטוריקה לוחמנית כנגד אובמה והדמוקרטים, וגם לא נראה מלוקק וצבוע כמו רומני - ולכן האלקטורט הרפובליקאי אוהב אותו; אך מאידך הוא מועמד עם קבלות. מעבר לכך שהוא מושל במדינה השניה בגודלה, הוא גם מושל בה בהצלחה, ובפרט מנצח על מה שקרוי ה"נס של טקסס", העובדה שטקסס יחסית עוברת בשלום את המשבר הכלכלי של השנים האחרונות, צומחת ובעיקר מייצרת מקומות עבודה: המשפט שפרי כנראה הולך לומר אינספור פעמים מעתה ועד הבחירות הוא "כ40% ממקומות העבודה שנוצרו בשנה האחרונה בארה"ב נוצרו בטקסס". כך שיש בו כמה וכמה תכונות שגורמות כנראה ללא מעט צמרמורת בגב של דייויד אקסלרוד, ראש המטה לבחירה מחדש של אובמה.
אלא שמצד שני פרי נהנה כרגע מאור הזרקורים של הבחור החדש בשכונה. מבט קצת יותר קרוב מגלה את חולשותיו - החל מהעובדה שלא ברור שיש לבוחר האמריקאי הרבה סבלנות לעוד מושל טקסס דרומי; מספר התבטאויות חסרות טעם וקיצוניות כבר בימים הראשונים של הקמפיין שלו, כמו למשל הטענה שאם בן ברננקי, הנגיד האמריקאי, ידפיס עוד כסף אז בטקסס היו "מתייחסים אליו די מכוער" ו"זה היה נחשב למעשה לבגידה"; העובדה שלא מעט מהנס הטקסני נובע מעליה במחירי הנפט (שטקסס התברכה בו) ומגידול במשרות במגזר הציבורי - שבדיוק נגדו פרי מקמפיין; וכמובן העובדה שטקסס הצליחה לאזן את תקציבה בשנתיים האחרונות בעזרת הרבה תרגילים חשבונאיים וסיוע פדראלי מתוכניות התמריצים שבדיוק נגדן יוצא פרי כיום (זה מזכיר לי את אחת הסצנות היפיפיות בפרק הדיבייט של הבית הלבן, בין הנשיא ברטלט למועמד הרפובליקאי, מושל פלורידה ריצ'י. צפו בסרטןו עד הסוף, הפאונטה מגיעה בסופו:
הקטע הזה מגיע לנקודה הכי מעניינת במועמדותו של פרי והוא תפיסתו לגבי הממשל הפדרלי. פרי סירב להכנס למירוץ חודשים ארוכים בטענה שהרבה יותר מעניין לו באוסטין מבוושינגטון; בשיא הויכוח על חוק הבריאות של אובמה הוא רמז חצי בצחוק חצי ברצינות שאם יכריחו את טקסס להשתתף היא תפרוש מהאיחוד (מה שהופך את הערותיו לגבי "בגידה" של ברננקי לאירוניות במיוחד) ובעיקר הוא הוציא לאחרונה ספר ושמו "fed up" (משחק המלים הוא בין "נמאס לנו" לבין fed, הקיצור של הממשל הפדרלי) ובו, בניגוד לשעמום של רוב ספרי הקמפיין של מועמדים (זה נחשב מהלך מקובל לפתוח קמפיין בהוצאת ספר) הוא פורש משנה סדורה לגבי תפקידו של הממשל הפדרלי, מלווה בטענה בסיסית שהממשל הפדרלי פרץ את כל גבולותיו. פרי מאמין קיצוני בתיקון העשירי (שקובע שכל הזכויות שלא נמנו במפורש לידי הממשל הפדרלי מצויות בידי המדינות) וחושב שחלקים ניכרים ממה שהממשל הפדרלי עושה כיום - החל בתוכניות הרווחה וכלה בתקנות בטיחות מזון - הוא פשוט לא חוקתי.
זו טענה רדיקלית אבל גם מעניינת. ראשית, כי היא כמובן לא חסרת ביסוס. ארה"ב במשך שנים רבות התנהלה כפדרציה רופפת למדי של מדינות, ותהליך ריכוז הסמכויות של הממשל הפדרלי החל למעשה רק לאחר מלחמת האזרחים (עד אליה אפילו קראו לארה"ב these united states, ברבים). ושנית, כי קשה להתווכח עם כך שהממשל הפדרלי הוא אחד הממשלים הכי מאובנים, מסורבלים ולא יעילים שיש - בעיקר כי זו פשוט מדינה כה גדולה שקשה לראות כיצד ניתן לנהל אותה באופן יעיל.
אבל מחשבה שניה על רעיונותיו של פרי של חזרה לפדרליזם יותר מבוזר מעלות את הבעיות: ראשית, גם המדינות עצמן הן יחידות בעייתיות למדי: חלקן גדולות מדי, כמו קליפורניה, חלקן קטנות מדי, כמו דלוור, ורוב המרכזים המטרפולינים בארה"ב פרושים בין כמה מדינות (ניו יורק, פילדלפיה, שיקגו, אפילו חלקית בוסטון). ושנית, פדרליזם כזה יביא את ארה"ב בדיוק למצב המקולל של האיחוד האירופי - בו חובר התיאום בין מקורות המסכות השונים לגבי חלקים של המדיניות - למשל בין מדיניות מוניטרית שנקבעת בידי הבנק המרכזי, לבין המדיניות הפיסקלית שנקבעת במדינות - מביאה את האיחוד לעברי פי פחת.
אז מה הפואנטה של הפוסט? אין ממש. ראשית, עקבו אחרי ריק פרי, יהיה מעניין. שנית, אשריהם וטוב להם אזרחי ארה"ב שלפחות חלק קטן וזניח אולי של הדיון הציבורי שלהם יכול להתפתח על חשיבה בסיסית על איך הם היו רוצים ששלטונם יראה. ולוואי שמאוהלי רוטשילד יצא גם מין דיון כזה. ומי יתן ומן השמיים ינוחמו משפחות נפגעי מתקפת הרי אילת היום.
אבל אין כאן באמת דיון. כפי שרמזת בסרטון, אין כאן התבססות על עובדות. כל הדיון הוא הקראה של הדעות והאמונות של שני הצדדים, ביחוד (לטעמי) בצד הרפובליקני. אבל, מה כבר אפשר לצפות מאנשים ששופטים תיאוריות מדעיות על סמך אמונתם הדתית.
השבמחקנכון. אבל אמריקה מספיק גדולה כדי שגם אם מתוך 1,000 קליפים של פרשנים מפלגתיים בשנקל שמדקלמים דפי מסרים יוצא פוסט אחד מעניין (כמו למשל זה: http://www.washingtonpost.com/blogs/ezra-klein/post/rick-perrys-book-is-good-really/2011/08/12/gIQAf8pgHJ_blog.html) זה עדיין יוצר דיון מספיק מעניין, גם אם בשולי השוליים.
השבמחקפרט קטנטן - המדינה הרביעית שהייתה עצמאית לפני האיחוד היא ממלכת הוואי, שלעשרות שנות קיומה כטריטוריה לא היה דבר וחצי דבר עם מיעוט אוכלוסייה :)
השבמחקנכון!
השבמחקתודה רבה על הלינק לסרטון.
השבמחקהזכיר לי את השנים שבהם הייתי צופה בכל פרק בסדרה.
אחלה סדרה :)
האם ארה"ב כפדרציה דומה לאירופה?
השבמחקאחת הבעיות באירופה היא שוני תרבותי גדול כמו גם שוני כלכלי ושוני בשפה. כל אלו מקשים על קיום של אחדות אמיתית ללא כפיה מלמעלה.
בארה"ב המצב קצת שונה, לא?
שוב אני, הייתי במטבח וחשבתי על משהו.
השבמחקתקציב קליפורניה הוא 50 מליארד, מתוכם 13 הגיעו מהממשל הפדראלי.
השאלה שלי היא: כמה מהתקציב הפדראלי שולם ע"י תושבי קליפורניה? האם פחות מ-13 מליארד או יותר?
ניחוש שלי: יותר.
אם זה המצב, אז ברטלט מצליח לשכנע אותנו באמצעות כרזימה וביטחון, ולא בגלל שטענותיו נכונות.
א. תודה.
השבמחקב. גם בין חלקים שונים של ארה"ב יש שוני תרבותי לא קטן - אמנם השפה זהה, אבל עדיין סביר להניח שהנורמות התרבותיות והדתיות בסן פרנסיסקו שונות למדי מאלו בסולט לייק סיטי. מכל מקום, אחת הבעיות העיקריות מאחורי משבר החובות האירופי היום הוא חוסר התיאום בין מדיניות פיסקאלית למוניטרית. בפרט, למדינות כמו גרמניה, שבהן צמיחה גבוהה (יחסית) ותקציב מאוזן, יש אינטרס לשמור על ריבית יחסית גבוהה. למדינות דרום אירופה, שבהן צמיחה נמוכה וחוב ציבורי גדול, יש אינטרס לשמור על ריבית נמוכה או אפילו להדפיס כסף, כפי שעושה היום הפדרל רזרב האמריקאי. זה אולי יגרום לאינפלציה, אבל במצב של צמיחה מנוכה אינפלציה היא הבעיה הפחות חמורה. הבעיה היא, שהבנק המרכזי האירופי הוא אחד ויכול לקיים מדיניות אחת, והוא מקיים את המדיניות המתאימה למדינות צפון אירופה, ולכן מדינות דרום אירופה נאלצות להתאים את המדינות הפיסקלית שלהן - ובפרט, לקצץ קיצוצים דרסטיים וכואבים בתקציב, למרות שבעצם אם היתה להן שליטה מלאה במדיניות הן לא היו עושות זאת. הצעה כמו של פרי - שבה הדולר הוא אחד אבל המדיניות הפיסקלית של כל מדינה נפרדת - תביא את ארה"ב בדיוק לאותו מצב (כיום, לעומת זאת, הממשל הפדרלי יכול למתן את ההבדלים בין המדינות השונות).
ג. ריצ'י הוא מושל פלורידה, ולכן לקח לי קצת זמן להבין למה התכוונת :-) אבל אני לא מסכים עם הטיעון שלך: אמריקאי משלם מיסים למדינתו (בעיקר מס קניה) ומקבל תמורתם שירותים מהמדינה (כמו חינוך, שיטור, תחבורה) ומשלם מיסים לממשל הפדרלי ומקבל תמורתם שירותים - כגון בטחון ודואר (למעשה, עד מלחמת האזרחים החלק העיקרי בממשל הפדרלי היה הדואר). את התמורה למסים שתושבי פלורידה משלמים לממשל הפדרלי הם מקבלים בשירותים שהממשל הפדרלי נותן, לא בסיוע למדינתם; כך לפחות בתיאוריה. למעשה, הממשל הפדרלי מעניק סיוע רב למדינות. עבור הדמוקרטים אין עם כך בעיה, כי להם אין בעיה עם ממשל פדרלי חזק. למעשה, הם טוענים, אם תקטין את הממשל הפדרלי ביחסיו למדינות תטיל על המדינות מחויבויות של החוק הפדרלי (כמו מדיקאייד) מבלי לממן אותן - ומכאן שתי המלים (ולא מילה אחת ארוכה) unfunded mandate. אבל עבור מי שתומך בממשל פדרלי קטן ולא מעורב, המדינות היו צריכות להיות מסוגלות לממן את ממשלן בעצמן באמצעות המסים אותן הן גובות, ולכן הצבעה על הצביעות שב13 המיליארד שפלורידה מקבלת היא עדיין לדעתי טיעון תקף.
לגבי ב', האם הכוונה של ההצע השל פרי היא שאף מדינה לא תוכל לשנות את כמות הכסף? האם ההצעה היא לא פשוט לחזור לסוג של סדנטרט זהב, ללא בנקים מרכזיים (או לפחות ללא בנקים שמסוגלים להדפיס כסף) כפי שהיה עד 1911?
השבמחקלגבי ג', אני חושב שרבופליקאים לא טוענים משהו בסגנון "נוריד מיסים, הכל יישאר אותו הדבר אבל עם ממשלה קטנה יותר". לדעתי הם טוענים משהו יותר דומה ל"דברים שהממשלה ממנה היום באצמעות מיסים, אנשים פרטיים יממנו דרך הכיס שלהם, או דרך המדינות שלהם". תחת ההנחה הזו, הטיעון של ברטלט קצת נופל: שהרי ריצ'י לא רוצה לקבל את הכסף הזה מהממשל הפדראלי. הוא רוצה את חלקו לקבל ישירות מאזרחיו ואת חלקו האחר לא לקבל בכלל (וגם לתת פחות שירותים). בעצם, מה שריצ'י רוצה זה להוריד את המתווך (שלוקח כסף מאזרחי פלורידה :), ומחלק אותם חזרה לאזרחי פלורידה אחרי שימון של מערכת גלגלים פדראלית) ואת מה שאזרחי פלורידה רוצים - את זה ישאירו, ואת מה שהם לא רוצים, יורידו.
לכן ההצגה של קבלת הכסף ע"י פלורידה בתור משהו צבוע נראית לי חמקמקה.
לגבי ב' - אני לא שמעתי שפרי מציע לחזור לסטנדרט הזהב - זו עמדה די קיצונית, היחידי ששמעתי אותה ממנו הוא רון פול. אבל מכל מקום, סטנדרט הזהב הוא עוד יותר גרוע -הוא לא מאפשר שום שליטה במדיניות מוניטרית. לא בכדי כבר וויליאם ג'נגינס בריאן קרא "לא תצלבו אותנו לצלב של זהב..."
השבמחקלגבי ג' - ההחלטה על אילו שירותים המדינה מעניקה היא של המדינה. אפילו בתוכניות שאותן הממשל הפדרלי הקים - כמו מדיקאייד - אם המדינות הן המבצעות, אז הן גם מחליטות כיצד הבצוע יראה ומה יהיו הקריטריונים - ואילו מיעוט התוכניות. רוב הכסף של הסיוע הפדרלי בא כדי לממן שירותים שהם לחלוטין בסמכות המדינה, ושהיא היתה צריכה לממנם ממסים; אם ריצ'י האמת מאמין בטענתו שהמדינות צריכות למשול wall to wall - הוא היה צריך לקצת בשירותים שהמדינה מעניקה ולא להזקק לכסף פדרלי. (ואגב - על אחת כמה וכמה ריק פרי, שמדינתו ביקשה כספים במסגרת חבילת התמריצים. את הבקשה הזו היא בודאות לא היתה מחוייבת לעשות, ולמעשה חלק מהמדינות אכן לא עשות אותה).
תוכל ללנקק למקום עם מידע מספרי על התקציבים שאתה מצטט בחלק ג'? זה מאוד מעניין!
השבמחקקודם כל, תודה!
השבמחקאם התכוונת לריצ'י - הוא מושל פיקטיבי באמריקה הפיקטיבית שבסדרת הטלויזיה "הבית הלבן" - בפרק שחלק ממנו הבאתי בפוסט...
אם התכוונת לכספי הסיוע שטקסס בראשותו של ריק פרי קיבלה מכספי חבילת התמריצים - בשנת הכספים 2010-2011 טקסס קיבלה 6.4 מיליארד דולר שכיסו כמעט לחלוטין את הגרעון בסך 6.6 מיליארד דולר שנפער בתקציבה המקורי - ראה/י למשל http://money.cnn.com/2011/01/23/news/economy/texas_perry_budget_stimulus/index.htm