אחד הפרדוקסים הגדולים בדמוקרטיה האמריקאית הוא שעם כל החשד המובנה מהממשל, והשאיפה להגבילו, עצם העיסוק בממשל מאוד אינטנסיבי, לפחות עבור מי שמתעניין בנושא. ישראלי המעוניין בפוליטיקה מקבל הזדמנויות די מועטות סך הבכל להשפיע; אמריקאי המעוניין בפוליטיקה ימצא אינספור הדמנויות שבהם הממשל מבקש את הinput שלו. הדוגמה המובהקת ביותר היא בבחירות: המערכת האמריקאית לא רק מבוזרת אלא חלקים ניכרים ממנה מקבלים את המנדט שלהם ישירות מהבוחרים, וכך בוחר אמריקאי ממוצע מתבקש לבחור הנשיא, סנטור וחבר בית נבחרים ברמה הפדרלית; מושל, חבר בית מחוקקים מדינתי (לרוב שני בתים), ובדרך כלל גם שלל משרות אחרות ברמת המדינה כמו סגן מושל, חשב, תובע כללי; שופטים בכל הרמות; ברמות המחוז, נציבים של המחוז המנהלים שלל תחומים, החל בכבוי אש וכלה בניהול בחירות; חברי מועצות חינוך שמחליטים איך נראית תוכנית הלימודים ומנהלים את מערכת החינוך; וכמובן ברמה העירונית - ראש עיר וברך כלל גם מפקד משטרה (שריף) - בארה"ב רוב המשטרה מנוהלת ברמה העירונית (ומכאן NYPD למשל).
יש לא מעט בעיות עם השיטה הזו. רוב המועמדים למשרות שאינן בפרופיל גבוה (ושנמצאות גם בתחילת פתק ההצבעה) הם מועמדים אונינימיים למדי והציבור לא מכיר ולא מתעניין בהם יותר מדי; קשה להניח שרוב החלטות הבוחר במקרה זה הן מושכלות. המצב הזה מביא לבחירת אנשים לא מוכשרים למשרות רבות וגם ללא מעט שחיתות. ובמקומות שהבחירות אכן מושכלות, העובדה שגורמים שונים בממשל נבחרים בזמנים שונים ועל ידי פלחים שונים באוכלוסיה מביאה לא פעם לכך שחלקים שונים בממשל נמצאים בידי מפלגות שונות, מה שמביא לעימותים פוליטיים בלתי פוסקים ולשיתוק. הדוגמה הבולטת ביותר כיום היא הפיצול בין הנשיא לבית הנבחרים אבל שיתוק שכזה רווח ברמת המדינות, והשבתת ממשל מדינתי קרתה כבר עשרות פעמים בחמישים המדינות מכיוון שהמושל ובתי המחוקקים לא הצליחו להגיע להסכמה.
אבל השבוע היתה לי הארה למה יש בכך גם פן חיובי. נניח באופן היפותטי לחלוטין ולא קשור כלל לקיטורים שלי מאתמול, שמדיניות אכיפת התנועה של המשטרה מכעיסה אותי. בדמוקרטיה הישראלית אין לי כמעט שום דרך להשפיע על כך. ההצבעה שלי מוגבלת לפיסת אינפורמציה אחת (יותר מביט אחד של אינפורמציה, כי יש הרבה מפלגות - אבל לא הרבה יותר מביט אחד) ובתוך ההחלטה הזו אני צריך לשקלל מדיניות בטחונית, כלכלית, סביבתית ומה לא - שלא לדבר על כך שלאחר מכן ההצבעה שלי מתווכת על ידי מפלגה. כדי שאצליח להשפיע דווקא על מדיניות האכיפה של משטרת התנועה בירושלים אני צריך להיות די אובססיבי לעניין וגם אז כנראה שלא אצליח (דפני ליף היתה צריכה הפגנה של 300,000 איש כדי להצליח להעלות את הנושא הכלכלי לסדר היום, וגם זאת לזמן מוגבל). היה נחמד אם כמו אמריקאי, יכולתי לבחור את ראש הממשלה לפי מדיניות מדינית ואת מקד משטרת ירושלים לפי מדיניות אכיפת התנועה. סתם מחשבה.
אני חושב שזה כל הקטע של שלטון מקומי חזק, בסגנון הרפובליקאי. הרעיון שעומד בבסיסו הוא שככל שאתה קרוב יותר (גיאוגרפית?) למוקדי השלטון, ככה יש לך יותר יכולת להכריע "נכון" אבל יש לך גם יותר מוטיבציה.
השבמחקהאמריקאים לקחו את הרעיון הזה מאוד רחוק ויצרו מערכת שבה יש מעגלי-שלטון הולכים וגדלים (כפי שפרטת). לדעתי זו אחת מהנקודות המרכזיות לטובת הרפובליקאים.
לישראלים מאוד קשה עם הרעיון הזה, כי אנחנו כל כך רגילים לשלטון אחד מרכזי ששולט בכל. אני זוכר שלפני כעשור בקרתי בארה"ב את דוד שלי (שהוא יליד ארה"ב) ושאלתי אותו למה המדינות השונות בארצות הברית אינן מתאחדות לכדי מדינה אחת עם שלטון אחד וכו'. הוא לא הבין בכלל למה אני שואל את השאלה (כי הוא לא הצליח להבין למה כדאי בכלל שהמדינות יתאחדו), ואני לא הבנתי בכלל למה זה לא ברור שעדיף מדינה אחת גדולה. בדיעבד, זה מצחיק אותי להזכר בעד כמה השיחה ההיא הייתה סוג של שיח חרשים.
אגב, טוקוויל (בספרו הדמוקרטיה באמריקה, מתורגם בהוצאת שלם) מדבר על הייתרונות (והחסרונות) של צורת השלטון הארה"ב. ספר מומלץ בחום למי שמתעניין בתחום.
אור, אתה צריך להניח שאם היית בוחר ישירות במפקד המשטרה, האכיפה היתה תואמת את האכיפה הרצוייה בעיניך. הרבה הנחות מקופלות במשפט הזה, שלא הוכחת. צריך למשל להתמודד גם עם הטענה האמפירית שבארצות הברית האכיפה בכבישים - בכל המדינות שאני מכירה - פועלת באופן זהה (רק קצת יותר אגרסיבית) למה שאתה מתאר בארץ.
השבמחקיכול להיות שההנחות שעובדות בדמוקרטיה (בחירה יוצרת תמריץ לרצות בוחרים) נופלת ברמות שלטון נמוכות יותר. אני יכולה לחשוב על כמה סיבות לכך.
בכל מקרה, מצטערת על הדוח שחטפת. :) שבת שלום!