מלחמות התרבות 2

הבטחתי פוסט על הקושי של הרפובליקאים להגמל מחסרונם שלא לומר אמת (כבוד לדוד בן גוריון, אמן הניסוחים), ובשאיפה נגיע לכך בהמשך השבוע, אבל ברשותכם, עוד פוסט עם עדכונים במלחמת הימין האמריקאי באמצעי מניעה.

בסוף הפרקים הקודמים, המלחמה היתה בעיקר ברמה הפדרלית, כאשר הרפובלקאים נלחמים כנגד החיוב לכסות אמצעי מניעה במסגרת ביטוח בריאות; במסגרת זו הם העלו הצעת חוק לסנט המאפשרת לכל מעסיק או חברת ביטוח להחליט שלא לכסות הליך רפואי כלשהו אם הוא נוגד "את אמונתו הדתית או עקרונותיו המוסריים" - חוק הקרוי "התיקון של בלנט" (the Blunt amendment) על שם הסנטור בלנט ממיזורי שהציע אותה. ההצעה הזו עלתה להצבעה בסנט ונפלה ברוב של 52-48, כאשר באופן מדהים לא רק שכל הרפובליקאים תמכו בה (כולל כביכול מתונים כמו הסנטור בראון ממסצ'וסטס, או הסנטורית אולימפיה סנוו ממיין שהשבוע הודיעה שהיא לא רצה לכהונה נוספת שכן הסנט הפך להיות מפוצל מדי ואי אפשר לקדם בו דבר; בהערת אגב, בכך היא נתנה לדמוקרטים מתנת פז של מושב שלא היה להם סכוי לזכות בו שהפך להיות מועמד סביר ביותר להיפוך לדמוקרטים) אלא גם שלושה דמוקרטים שמרנים. גם הזכרנו את השימוע בועדת הפיקוח על הממשל של בית הנבחרים בנושא, שהעידו בו רק גברים, והיו"ר פסל את העדה האחת שהדמוקרטים ביקשו להביא, סנדרה פלוק, סטודנטית מאוניברסיטת ג'ורג'טאון.

אלא שבינתיים קרו עוד כמה דברים, דווקא ברמת המדינות: מאז 2010, בהן הרפובליקאים ניצחו נצחון סוחף ברמת המדינות וזכו לשליטה מלאה בכל חלק הממשל של רבות מהן, הם העבירו סדרה של הגבלות על הפלות היכן שיכלו. הסימן הראשון שהרפובליקאים קופצים מעל הכריש בנושא היה כשלונם במשאל עם במיסיסיפי - המדינה השמרנית ביותר בארה"ב - להעביר תיקון לחוקה המגדיר כל ביצה מופרית באדם - תיקון שלא רק שיהפוך כל הפלה לרצח, אלא גם כל שימוש באמצעי מניעה הורמונליים לרצח, שלא לדבר על כך שאישה בהריון שנוסעת לחו"ל תהפוך למבריחת שב"חים. הכשלון הזה לא מנע מרפובליקאים במדינות אחרות להתמיד בנושא הזה, ובשבועות האחרונים ניסו הרפובליקאים בוירג'יניה להעביר חוק המחייב כל אישה שרוצה לעבור הפלה קודם כל לעבור בדיקת אולטראסאונד - גם אם הבדיקה כלל לא חיונית. הסיבה מאחורי המהלך ברורה (למרות שאף אחד לא אומר אותה בגלוי) - נסיון להפעיל סחיטה רגשית על האישה ע"י הצגת התמונות, אם כי המחוקקים של וריג'יניה לא הלכו עד הסוף והם הואילו לציין בחוק שהם לא מכריחים את האישה להסתכל בתמונה (הצעה דומה בפנסילבניה מחייבת שראשה של האישה יהיה מופנה לתמונה, ושהרופא יתאר אותה אם האישה מסרבת לצפות). מכל מקום, זה לא החלק הכי שערורייתי בחוק; החלק הכי שערורייתי הוא שהעובדה שבשליש הראשון של ההריון הדרך להשיג את התמונה הטובה ביותר - שזו דרישת החוק - היא לא באולטראסאונד חיצוני (כמו שמוכר מהסרטים) אלא וגינלי. אני לא אתאר בפירוט אבל נראה לי שחמשת קוראי הבלוג חכמים מספיק להבין במה מדובר - ושוב, יש לזכור, לאישה או לרופא אין שום יכולת החלטה בנושא, וכמובן שהבדיקה הזו לא קשורה בשום צורך רפואי. ההצעה עברה בבית התחתון ועמדה לעבור בבית העליון, ומושל וירג'ניה, בוב מקדונל, שגם מעוניין מאוד להיות מועמד לסגן נשיא, הכריז שיחתום עליה.

איכשהו הנושא הזה חמק מתחת לרדאר (ואפילו עבר בכמה מדינות אחרות) עד שתיבת התהודה התקשורתית של השמאל - MSNBC, בלוגים ושאר הכלים שהשמאל בנה כקונטרה לפוקס ניוז - החלו לפמפם את הנושא עד שהוא עלה לראש סדר היום. בשילוב עם ההתפתחויות ברמה הפדרלית, המהלך הזה סייע לשמאל לבצע מהלך דו-שלבי מרשים בעיצוב הדיון. ראשית, הדיון סופית נטש את הזוית של חופש הדת, שממנה כזכור החל הימין ברמה הפדרלית, ועוצב בבירור כדיון של מלחמת תרבות בנושא הפלות, אמצעי מניעה, ומין המופרד מהבאת ילדים לעולם באופן כללי. אבל המהלך היותר מרשים הוא העובדה שהדיון הזה סייע לשמאל לעצב מחדש את עמדתו בנושא הפלות בכלל - שהוא נושא ארוך וותיק. לאורך שנים, העמדות המקובלות בנושא הפלות היו "בעד חיים" (דהיינו, מתנגדים לפלות) מול "בעד חופש בחירה" (דהיינו, תומכים בהפלות). הבעיה עם המבנה הזה, עבור התומכים בהפלות, הוא העובדה שבעוד שהעמדה המתנגדת להפלות נתפסת כבאה מבסיס מוסרי - תמיכה בחיים - העמדה התומכת בהפלות נתפסת כתומכת בזכות צרכנית כמעט - זכותי לבחור נעליים כאלה או אחרות; זכותי לבחור להפיל או לא (אני לא תומך בביקורת הזו, אני רק מתאר כיצד היא נתפסת בדיוק הציבורי) ולכן השמאל בתהליך ארוך של נסיגה השהיה בנושא הפלות מאז רו נגד וייד ב73. המהלכים השערורייתיים של הרפובליקאים בשבועות האחרונים שינו את התפיסה של עמדת השמאל בנושא: זו לא עמדה התומכת בבחירה, אלא עמדה התומכת בזכות האישה על גופה, בזכות האישה לקבל טיפול רפואי ובזכות האישה שלא יכפה עליה הליך רפואי המזכיר אונס ללא כל צורך רפואי ובשל כפיית הממשל. זו כבר עמדה מוסרית לעילא ולעילא, ומכיוון שהעמדות הרפולביקאיות - בעיקר בנושא האולטראסאונד - כל כך קשות להגנה, הדמוקרטים מנצחים בקרב הזה (הדוגמה הטובה ביותר היא העובדה שמושל וירג'יניה - שחשש מחד להתכחש להבטחתו לתמוך בחוק ומאידך לסיכוייו להבחר כמועמד לסגנות נשיא אם יהיה חתום על חוק כזה - דאג שההצבעה על החוק בסנט הוירג'יניאי דחתה למועד לא ידוע).

והבעיה של הימין בנושא הזה הוא שהוא לא יודע כיצד לסגת, ולכן הוא ממשיך ואף מחריף את המאבק (יש למישהו הצעת תרגום לבטוי הנהדר double down?), וכןא אנחנו חוזרים לסנדרה פלוק, הסטודנטית מג'ורג'טאון שהיתה אמורה להעיד בשימוע בועדתו של חבר הקונגרס דארל עיסא. הדמוקרטים בקונגרס לא נתנו להזדמנות פז שכזו לחמוק, והזמינו אותה לדבר בפאנל (הם במיעוט ולכן הם לא יכולים לזמן שימועים). זה חרפן את דוברי הימין המושבעים - פלוק צעירה, אם יורשה לי - נאה, ודוברת בצורה רהוטה ומשכנעת, ובקיצור, דמות אולטימטיבית להציג את עמדת השמאל בנושא, בעיקר אל מול אוסף הגברים המזדקנים בשימוע של עיסא - והם החלו להשמיץ אותה. הגדיל ועשה ראש לימבו - מנחה רדיו שהוא כבר אייקון בקרב הימין, מי שהוביל את מהפכת תוכניות הרדיו הימניות ברחבי ארה"ב - שהשתלח בפלוק שוב ושוב כמה ימים ברציפות בתוכניתו. אני לא אביא את כל הקליפים - אם אתם באמת רוצים יש אוסף מכובד שלהם כאן - אבל אם נסכם את ההייטלייטס, לימבו קרא לפלוק שוב ושוב "זונה", מכיוון שהיא מבקשת מאיתנו כסף כדי שהיא תקיים יחסי מין; טען שהוריה צריכים להתבייש בכך שבתם מקיימת כל כך הרבה יחסי מין שהיא צריכה שיממנו לה אמצעי מניעה (בכלל, לימבו נראה מאוד נהנה לומר שוב ושוב את המילה "סקס") וקינח בהצעה, שאם פלוק דורשת שנממן לה יחסי מין אז  אדרבא, הבה נממן אותם ובתנאי שהיא תעלה קטעי וידיאו של היחסים שהיא מקיימת לרשת שנוכל לצפות (בהן צדקי, אני לא ממציא כאן דבר).

לימבו כמובן גס רוח ודוחה, ונראה שהפעם אפילו הוא הצליח לעבור את הגבול, שכן כמה מפרסמים כבר החלו להסיר את פרסומותיהם מתוכניתו; אובמה התקשר לפלוק כדי לתמוך בה, והיא זכתה גם לתמיכה פומבית אוניברסיטת ג'ורג'טאון שבה היא לומדת (ושבהיותה מוסד ישועי לא מכסה בבטוחי הבריאות שלה אמצעי מניעה, מזה התחיל כל הסיפור), ואפילו כמה וכמה רפובליקאים החלק להרחיק את עצמם מהשמצותיו של לימבו. אבל העמדה המקובלת בקרב הדוברים השמרניים המקובלים (למשל שון הניטי או אריק אריקסון) היא שאמנם הסגנון של לימבו לא מקובל, אבל הטענה הבסיסית לגיטימית והיא שאין סיבה שנממן אמצעי מניעה שהם תוצאה בריאותית של בחירה בחיי מין מסויימים. מעבר להנחה הלא הגיונית בדבר "נממן" - שהרי פלוק משלמת על ביטוח בריאות ככל אחד אחר - אפשר לתהות האם באותה המידה לימבו למשל יסכים לדרישה להוציא תמיכה מטיפולים בסרטן ריאות אם חס ושלום הוא יחלה בו, שכן מימון טיפולים שכאלה משמעותו שאנו ממנים את בחירותיו לעשן סיגרים בהנאה לאורך כל חייו. 

אבל מה שממש מרתק כאן הוא שהדיון עובר אפילו עוד שלב מעבר למיצוב המוסרי שדיברתי עליו קודם. כאן הימין האמריקאי יוצא חד וחלק כנגד מין. ליתר דיוק, כנגד מהפכת התרבות הגדולה שבאה בעקבות ניתוק המין מהבאת ילדים לעולם, שבאה לעולם עם המצאת הגלולה בשנות ה60. בזמנו ציטטתי את הפוסט של מאט יגלסיאס שטוען שלידתה של התנועה השמרנית בארה"ב, שרוב חבריה בעצמם מיחסים אותה לקמפיין של גולדווטר ב1964, באה כתגובת נגד לתנועת זכויות האזרח של שנות ה60. אבל אני חושב שיש כאן מעט יותר - ואולי מגיע לכך פוסט בפני עצמו. הפרוייקט הגדול של התנועה השמרנית הוא לא רק כנגד השוויון הגזעי שבא לעולם בשנות ה60; הוא כנגד כל השנויים ששנות ה60 מייצגות. כנגד הפמיניזם, תרבות הנגד, זכויות המיעוטים, הפציפיזם, וכמובן מדיניות הרווחה ו"החברה הגדולה" של ג'ונסון; אם תסתכלו על התמות  המרכזיות של התנועה השמרנית כולן באות בעצם להשיב את הגלגל לאחור באחד מהנושאים הללו, בצורה ישירה יותר או פחות. הדיון על הפלות היה בצורה ישירה פחות - שכן עמדת הימין היתה תמיד לאו דווקא נגד הנשים אלא בעד זכויותיהם של עוברים שלא נולדו. ההשמאל יכול היה להציג את האירוניה בעובדה שיש מתאם די מובהק בין מידת השמרנות של מדינה בארה"ב לגובה תמותת התינוקות בה, ומכאן לעובדה המעניינת שכנראה הימין מאוד מאוד מעוניין בשמירה על חיי ילדים עד שהם יוצאים מהרחם, אבל זה טיעון ציני, מרושע, לא מדוייק וגם לא תופס. אבל מלחמת התרבות של החודש האחרון מוציאה את המרצע מן השק כאן. ומכיוון שעם כל האכזבות של סוף שנות ה60, המהפכה התרבותית שהביאו הוטמעה עמוק לתוך התרבות המערבית ככלל והאמריקאית בפרט (גם על כך כתבתי בזמנו - זה פוסט אני מאוד אוהב אז נלנקק אליו שוב), למאבק הזה לדעתי אין ממש סיכוי. אבל הוא מרתק לצפיה.

שלא לדבר על התמונה של פלוק מול לימבו - השוואה שבאמת שווה 100 מלים: