נחזור, בתקוה, לאמריקה, ובפרט לפטור שהרפובליקאים לקחו לעצמם מלומר אמת, בהמשך השבוע; בינתיים משלל הדברים שנחתו בgoogle reader שלי לאחרונה:
9. אל תבלבלו את פוקס ניוז עם עובדות. אם הנתונים הכלכליים מצביעים על התאוששות וירידה באבטלה - זה בטח כי הם מפוברקים:
1. נהוג לחשוב שוול סטריט אוהב את הרפבולקאים, וכשנשיא דמוקרטי נבחר הבורסה קורסת. מתברר שלא ממש: לפי מאמר של בלומברג, אם היית משקיע $1000 בתעודת סל של מדד S&P בתחילת ממשלו של קנדי ומשאיר את הכסף בבורסה רק בתקופות של נשיאים דמוקרטים, היו לך היום $10,920; אותה אסטרטגיה רק תחת ממשלים רפובליקאים היתה משאירה לך ביד $2,087 בלבד. יש כאן קצת דמגוגיה כי היום האחרון של נשיא רפובליקאי נכון להיום הוא היום האחרון של בוש, בישא המשבר הכלכלי בעוד שבינתיים הבורסה התאוששה; אבל יש יתרון לדמוקרטים גם אם מורידים את קלינטון - הנשיא הדמוקרטי שהבורסה היתה בו הכי מוצלחת - ובוש הבן, הנשיא הרפובליקאי עם הנפילה הכי גדולה בבורסה. (אני לא חושב שזה באמת מוכיח שדמוקרטים טובים יותר לכלכלה; בעיקר זה מוכיח שההשפעה של הנשיא על הכלכלה היא מועטת הרבה יותר משנדמה).
2. עידו קינן מציג כרזות מינימלסטיות שעיצב מורדי לוי לספרי ילדים. הכנסו ללינק, הן ממש יפות. האהובה עלי (ולכבוד אחיינתי כמובן) היא זו:
3. ואותו עידו קינן מציג גם את הבלוג המצויין שכתב שוקי בן נעים בשם פרופ' אליעזר שקולניק. בהצלחה ליוסף סידר מחר!
4. לפעמים החיים מתעקשים לממש את כל הסטראוטיפים: הספר של מושלת ניו מקסיקו הרפבולקאית סוזנה מרטינז מסרב לקבל אותה יותר לאחר שנודע לו על התנגדותה לנישואים חד מיניים.
5. חלק מהטיעון הרפובליקאי בדבר ממשלה קטנה הוא שיש תפקידים שהחברה צריכה לקיים ולאו דווקא המדינה; חלק ניכר מהתמיכה לחלשים צריך להתבצע, לטענתם, ברמת החברה האזרחית ואגודות צדקה והתנדבות למיניהן, וכשהמדינה נכנסת לתחום הזה אז אזרחים פרטיים מפסיקים לתרום. אני חלקית מקבל את זה; מאוד מכעיס אותי שבארץ למשל מעט מדי אנשים רואים לעצמם חובה להתנדב (בזמן או בכסף) באיזושהי צורה, ומשאירים את הבעיות לכך ש"המדינה צריכה לטפל בזה". חבל, עם זאת, שהמועמדים הרפובליקאים לא ממש עומדים מאחורי הטיעון הזה בכסף: לפי דו"ח המס האחרון, מדווח הוושינגטון פוסט, מכל המועמדים לנשיאות מי שתרם הכי הרבה, כאחוז מהכנסתו, הוא ברק אובמה, שתרם 14% ממשכורתו, ומיט רומני מיד אחריו עם 13%. המעומדים הימנים ממש - סנטורום ופול - נתנו בערך כעשירית מהאחוז הזה.
6. האם שמעתם על תביעת הדיבה של "אם תרצו" כנגד קבוצת הפייסבוק שמכנה אותה "תנועה פשיסטית"? אם לא, אורן פרסיקו מסכם זאת הרבה יותר טוב ממני. אני לא בטוח שאני מסכים עם ההגדרה ("אם תרצו" הם ברוטלים, ולאומנים, ובעיקר ברמה אינטלטוקאלית נמוכה; אני לא בטוח שפשיסטים); אבל אתם יודעים: וולטר, "אני אלחם בכל כוחי...", כל הג'אז הזה. מה גם שהמילה פשיזם או השוואות להיטלר כל כך שכיחות במקומותינו, שלכבוד ישראל צריך להמציא גרסת חוק גודווין 2.0; אז לתבוע על כך תביעת דיבה זה ממש מגוחך.
7. לפי סקר חדש של גאלופ, מבין כל מדינות העולם, אנחנו נמצאים במקום השביעי באחוז האמריקאים המחבבים אותנו, אחרי מדינות מתבקשות כמו קנדה ואוסטרליה וגם כמה הפתעות (לפחות עבורי) כמו יפן וצרפת. 71% מהאמריקאים מחבבבים אותנו, עליה של 3% משנה שעברה. נחמד לדעת, אם כי קצת מאכזב שלא מקום ראשון או לפחות בשלושה הראשונים, לא?
8. מאמר הדעה שכתב מיט רומני בוול סטריט ג'ורנל ב2009, ובו התנגד לחילוץ תעשיית הרכב האמריקאית ע"י וקרא לתת לדטרויט (העיר העומדת במרכז תעשיית הרכב האמריקאית, וכנוי מקובל לשלוש חברות הרכב הגדולות) לפשוט את הרגל - זו היתה כותרת המאמר - ממשיך לעשות לו בעיות; בדיבייט אתמול היא התפתל קשות להסביר את עמדתו זו, לאור העובדה שכיום GM מציגה רווחי עתק, ושהוא חייב לנצח בפריימריז במישיגן - בה יושבת דטרויט - ביום שלישי. לטובתו עומדת העובדה שגם שאר המועמדים הרפובליקאים התנגדו לחילוץ, עם זאת זו לא עמדה מאוד פופלארית בציבור הרחב, ומתברר שאפילו האקונומיסט לא ממש מסכים איתו בנושא. הדמוקרטים יודעים לעשות מהנושא צימעס, ולהציג את הרפובליקאים לא רק כקפיטליסטים חזיריים אלא גם כלא פטריוטיים (שזו בדרך כלל התקפה שבאה מכיוון הפוך):
9. אל תבלבלו את פוקס ניוז עם עובדות. אם הנתונים הכלכליים מצביעים על התאוששות וירידה באבטלה - זה בטח כי הם מפוברקים:
(http://mediamatters.org/mmtv/201202150003)
(http://mediamatters.org/mmtv/201202060001 - מהדקה ה13:16)
10. לפני כשבועיים פרסם הממשל את הצעת התקציב שלו ל2013. אין לה סכוי לעבור (זו שנת בחירות אחרי הכל), אבל היא בכל זאת נותנת תזכורת על מה מוציא הממשל האמריקאי את רוב כספו: הביטוח הלאומי, שתי תוכניות ביטוח הבריאות מדיקייר (לזקנים) ומדיקייד (לעניים), והצבא - מהווים לא פחות מ68% מהתקציב. או כמו שמסכם זאת עצזרא קליין - הממשל הפדרלי הוא עדיין חברת ביטוח עם צבא גדול.
11. לפי מחקר חדש, הדרך הטובה ביותר להניע אנשים לאכול ארוחות פאסט פוד קטנות יותר - ולכן משמינות פחות - הוא פשוט להציע להם מנות צ'יפס קטנות יותר; במקום "תרצו להגדיל את הצ'יפס והשתיה בשקל תשעים" - "תרצו להקטין את הצ'יפס והשתיה בשקל תשעים" - וזה עובד.
12. חבר הקונגרס הרפובליקאי פלמינג מאינדיאנה פרסם בעמוד הפייסבוק שלו "עוד פרטים מטרידים על planned parenthood" (ארגון לבריאות נשים שגם מבצע הפלות ושהוא התגלמות האנטיכרייסט בעיני הרפובליקאים) - שמתבסס על כתבה מפוברקת מהאתר הסטירי the onion.
שבוע טוב, ושתמיד נצליח לתת תוצאות בmoney time.
(http://mediamatters.org/mmtv/201202060001 - מהדקה ה13:16)
10. לפני כשבועיים פרסם הממשל את הצעת התקציב שלו ל2013. אין לה סכוי לעבור (זו שנת בחירות אחרי הכל), אבל היא בכל זאת נותנת תזכורת על מה מוציא הממשל האמריקאי את רוב כספו: הביטוח הלאומי, שתי תוכניות ביטוח הבריאות מדיקייר (לזקנים) ומדיקייד (לעניים), והצבא - מהווים לא פחות מ68% מהתקציב. או כמו שמסכם זאת עצזרא קליין - הממשל הפדרלי הוא עדיין חברת ביטוח עם צבא גדול.
11. לפי מחקר חדש, הדרך הטובה ביותר להניע אנשים לאכול ארוחות פאסט פוד קטנות יותר - ולכן משמינות פחות - הוא פשוט להציע להם מנות צ'יפס קטנות יותר; במקום "תרצו להגדיל את הצ'יפס והשתיה בשקל תשעים" - "תרצו להקטין את הצ'יפס והשתיה בשקל תשעים" - וזה עובד.
12. חבר הקונגרס הרפובליקאי פלמינג מאינדיאנה פרסם בעמוד הפייסבוק שלו "עוד פרטים מטרידים על planned parenthood" (ארגון לבריאות נשים שגם מבצע הפלות ושהוא התגלמות האנטיכרייסט בעיני הרפובליקאים) - שמתבסס על כתבה מפוברקת מהאתר הסטירי the onion.
שבוע טוב, ושתמיד נצליח לתת תוצאות בmoney time.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה