עוד שבוע מרתק עבר על הפריימריז הרפובליקאים. אז בואו נסדר קצת את העבודות וההערכות.
1. קודם כל, מה קרה: ביום שלישי נערכו פריימריז לא מחייבים במיזורי, וקוקוסים (אחרי אסמכתא צה"לית, זו רשמית המילה שאני הולך להשתמש בה) מחייבים חלקית במינסוטה ובקולורדו. ריק סנטורום ניצח בכולם, להפתעתם הרבה של כל השחקנים במערכת הפוליטית: העריכו שהוא עשוי לנצח במיזורי ובמינסוטה, שם הוא ניהל קמפיין בעוד רומני דילג עליהן, אבל בקולורדו, שב2008 רומני ניצח בה ב60%, ניצחונו של סנטורום היה הפתעה מוחלטת. מאז, הסקרים הלאומיים (שמתחילים להיות יותר משמעותיים כבר) מראים שסנטורום עלה לעמדת המוביל, כמו גם סקרים מדינתיים במדינות כמו מישיגן ופנסילבניה) ; הקמפיין של רומני מתחיל לשדר פניקה (המתבטאת בהדלפות מהקמפיין המבקרות את המועמד או מעידות על מלחמות פנימיות) ושלדון אלדסון רמז שתמיכתו הכלכלית הנדיבה בגינגריץ' (זוכרים אותו?) עומדת להפסק.
2. רגע, תשאלו: מה זאת אומרת פריימריז לא מחייבים? טוב ששאלתם. בית המחוקקים של מיזורי העביר חוק לפני כמה חודשים, במסגרת המאבק להתברג בתחילת תהליך הפריימריז, שהפריימריז במדינה יערכו בתחילת פברואר (בדר"כ פריימריז מאורגנים על ידי המדינה וקוקוסים על ידי המפלגות עצמן). הועדה הרפובליקאית הלאומית, בניסיון לשמור על הסדר שקבעה לפריימריז ולמנוע מירוץ הקדמות והקדמות נגד בין המדינות, קבעה שכל מדינה שקובעת פריימריז לפני סופר טיוזדי (שיתקיים ב6.3) צריכה שהקצאת המושבים שלה תהיה פרופורציונלית (ולא "המנצח לוקח הכל" - כך המשמעות של ניצחון במדינה תהיה פחות דרמטית עבור כל מועמד ספציפי) או שתיענש בקיצוץ נציגיה לוועידה הלאומית בטמפה באוגוסט. פלורידה לא מצמצה, אבל הרפובליקאים במיזורי כן, וקבעו קוקוס באמצע מרץ שהוא יקבע למעשה את נציגי המדינה לועידה. אלא שבית המחוקקים של מיזורי (בשליטה רפובליקאית כמובן) משיבות השמורות לו לא ביטל את הפריימריז (זה לא משפט ציני. לאף אחד לא ברור למה לא פשוט בטלו אותם) ולכן המדינה בזבזה 7 מליון דולר על עריכת פריימריז שאין להם שום משמעות מעשית, ובהם ניצח סנטורום. בהתאם, רומני לא ניהל שם שום קמפיין, גיגנריץ' בכלל לא טרח להגיש את הטפסים והחתימות כדי להופיע בפתק ההצבעה, ושיעור ההצבעה היה כחצי משיעור ההצבעה ב2008, אז הפריימריז באמת נשאו משמעות כלשהי. כך שיש הגיון בטענה שאין הרבה אינדיקציה בתוצאות של מיזורי.
3. ומה עם הקוקוסים? זה קצת יותר מורכב. הקוקוסים במינסוטה ובקולורדו הם הקוקוסים המחייבים; אבל בתהליך של קוקוסים, למרות שהמצביעים בוחרים בשמות של מועמדים, הם לא באמת בוחרים במועמדים עצמם. במקום זאת, הם בוחרים בנציגים לועידות המחוזיות, שבוחרים נציגים לועידה המדינתית, שבוחרת בסוף את נציגי המדינה לועידה הלאומית. למרות שהנציגים בכל אחד מהשלבים הללו נבחרו כנציגי מועמד, הם לא מחויבים חוקית להצביע בעד נציגי המועמד הזה בשלב הבא (או בעד המועמד בועידה הלאומית) - זה קצת דומה להצבעה לנציגי "מחנה X" או "מחנה Y" למרכז הליכוד. זה אגב לא ייחודי למינסוטה וקולורדו, כך מתנהל תהליך הקוקוסים בכל המדינות שמנהלות אותו. רומני ותומכיו, שניסו להוריד ממשמעות התוצאות השבוע, ציינו שב2008 למשל, נציגי המושל לשעבר מייק האקאבי מאיווה (מדינה שבה האקאבי ניצח) הצביעו בועידה הרפבולקאית הלאומית למקיין. אבל זה טיעון די חלש: העריקות הללו (ודומות להן) קרו תמיד לאחר שמועמד מסוים כבר התברר כמנצח עד לוועידה, ואז נציגים שלא נבחרו משמו הצביעו לו בועידה; קשה להאמין שאם באמת להצבעת הנציגים תהיה משמעות הם יחליפו את הצבעתם. זה יביא להתמרמרות בועידה בקיץ נוסח שיקגו 1968, הדבר האחרון שהרפובליקאים רוצים.
4. כמו תמיד בהתמודדויות תחילת התהליך, כאשר כמות הנציגים שנבחרת עדיין מזערית, המשמעות העיקרית היא מה התקשורת והשחקנים הפוליטיים מבינים מהתוצאות. והם כולם הכתירו את התוצאות כמכה ניצחת לרומני (במידה רבה של צדק, אלה תוצאות די משפילות עבורו: במינסוטה הוא הגיע שלישי, עם 17%) והחזירו לחיים את הקמפיין של סנטורום שנראה כעומד למות (למרות שמסתבר שגם לסנטורום יש את המליארדר שלו, מה שמאפשר לו לשמו את הקמפיין שלו בחיים זמן רב. לחיי Citizens united!).
5. מה יקרה עכשיו? איש אינו יודע. נראה די סביר שהתסריט שבו רומני כובש מדינה אחר מדיינה בעזרת המומנטום ומצליח לסגור את המירוץ עד סופר טיוזדי או מיד לאחריו ירד מעל הפרק. כל שאר האפשרויות על הפרק: החל מכך שסנטורום פתאום יתפוס כאש בשדה קוצים (אם כי לפי התקדימים במירוץ הזה, מומנטום פתאומי גם מתאדה בפתאומיות), וכלה בכך שרומני יסבול כמה מהמורות בדרך אבל בסוף ינצח. יש גם את האפשרות שגינגריץ' יעשה קמבק; ויש גם את האפשרות שפיליפ קליין העלה, והיא החביבה עלי: לפי הניתוח שלו, גינגריץ' חזק במדינות הדרום (שם השיוך הדרומי שלו, כמו גם הרמיזות הגזעניות והשנאה התהומית לאובמה מדברות אל האלקטורט; גינגריץ' עדיין מוביל בסקרים בג'ורג'יה למשל), סנטורום חזק במדינות המערב התיכון (הוא מתון יחסית בנושאים כלכליים ומדבר על קהל עובדי צווארון כחול לבנים שהוא משמעותי בקרב האלקטורט הרפובלקאי במדינות אלה) ורומני חזק במדינות הצפון-מזרח והמערב (שם האלקטורט הרפובליקאי יותר עשיר או ליברטריאני. "מערב" הכוונה למדינות ממערב לקו מינסוטה-איווה-מיזורי; את התוצאות בקולורדו הוא מסביר בכך שהתמיכה לסנטורום באה מהמחוזות המזרחיים במדינה, הקרובים יותר למערב התיכון מאשר למערב הקלאסי); ואם מניחים איפה שמדינות מדרום ילכו לגינריץ', המערב התיכון לסנטורום, והשאר לרומני, בתוספת העובדה שרוב המדינות מחלקות נציגים בחלוקה פרופורציונאלית וכן אי אילו נציגים שרון פול יאסוף - נגיע לועידה בה לאף מועמד אין רוב, והנה לנו borkered convention (או יותר נכון לקרוא לה chaos convention). הלואי אמן.
6. במקור היה לי פוסט בראש על כך שהפריימריז האלה מזכירים את הפריימריז של הדמוקרטים ב2004: אלקטורט כועס, שדה מועמדים חלש, אחד המועמדים מנצח באיווה והמפלגה מתלכדת במהירות מאחוריו ובבחירות הכלליות מתברר שהערך המרכזי שהוא מביא לשלוחן בעייתי (שירותו הצבאי של ג'ון קרי - למרות שבבירור ההתקפות הרפובליקאיות עליו היו פשוט שקריות - ונסיונו העשקי של רומני). אלא שבינתיים ברור שאם יש משהו שהמפלגה הרפובליקאית לא עושה זה להתלכד מאחורי רומני. כעת נראה שהפריימריז האלה מתחילים להזכיר תמונת מראה של הפריימריז קלינטון-אובמה ב2008. אז הדמוקרטים אהבו את שתי האפשרויות שלהם - למעשה, היו הרבה דיבורים על dream ticket, שבו קלינטון תהיה מועמדת לסגנית נשיא - ופשוט חלקים שונים בקואליציה הדמוקרטית העדיפו כל מועמד: שחורים, צעירים ובני המעמד הבינוני-גבוה העדיפו את אובמה; נשים, לבנים עובדי צווארון כחול והיספאנים העדיפו את קלינטון. זה אמנם יצר מירוץ ארוך, אפי לעתים, אבל הלחץ של המפלגה לאחד שורות לקראת סוף המירוץ - כמו גם אצילותה של קלינטון בתמיכה הבלתי מסתייגת באובמה לאחר פרישתה מהמירוץ (היא זו שהעלתה פורמלית את ההצעה למנותו בועידה בדנבר) הביאו לליכוד המפלגה ולהתלהבות רבה של הבוחרים לקראת ההצבעה בבחירות הכלליות. כאן נראה שהרפובליקאים לא אוהבים אף אחד מהמועמדים שלהם. יש הרבה דיבורים על תקוה שגם עכשיו איזה כוכב (ג'ב בוש? כריס כריסטי?) יבוא מבחוץ ויכבוש את המועמדות. בהתאם - כפי שנייט סילבר מציין - קשה למצוא הסבר דמוגרפי משכנע להבדלים הדרמטיים בתוצאות הבחירות ב10 המדינות עד כה; רומני מנצח לרוב את הבוחרים העשירים והמתונים יותר אבל מעבר לכך נראה שבוחרים רבים פשוט משנים את דעתם, הרבה, ובאופן קיצוני. זה גם מבטיח מירוץ ארוך אבל בעיקר לא צפוי, ובהנתן כמות הפרסומות השליליות וההתקפות בין המעומדים, גם כזה שהמועמד הרפובליקאי, מי שלא יהיה, יצא חבול (עד כה, פרט לסנטורום, כל המעומדים הרפובליקאים נהנים מהכבוד המפוקפק שככל שהאלקטורט מכיר אותם יותר הוא אוהב אותם פחות. סנטורום עוד לא זכה לתשומת לב תקשורתית מספקת, ויש לי חשד שהוא גם יפול למצב הבעייתי הזה) והמפלגה הרפובליקאית תצא מפוצלת ומדממת. בקיצור - גם השבוע, המקום שבו פתחו הכי הרבה שמפניות עם הכרזת התוצאות היה בבית הלבן.
7. מה לגבי הבחירות הכלליות? דיוקנו של רומני כמועמד כבר מצטייר פחות או יותר מהבלוג; סנטורום באמת לא זכה לסקירה (הוא חמק ממצעד הליצנים בשל המומנטום המאוחר), אז אפשר לסכם עכשיו: בחירה בו תהיה מתכון בטוח להפסד בינוני עד דרמטי של הרפובליקאים. סנטורום הוא סנטור לשעבר מפנסליבניה (מדינה מתנדנדת, שנוטה לדמוקרטים בשנים האחרונות אבל לא באופן דרמטי) שנבחר לסנט בגל הרפובלקאי של 1994 והצליח לשמור על המושב שלו ב2000 כי הדמוקרטים העמידו מועמד מאוד חלש נגדו. ב2006 הוא הפסיד את המושב שלו ב19% (!). שני גורמים תרמו להפסד הזה: הראשון הוא עמדותיו הקיצוניות בתומים דתיים ותרבותיים: הוא מתנגד לכל סוגי ההפלות, ברור, וגם היה ממובילי המהלך הרפבולקאי ההזוי בסיפור טרי שייבו; הוא כמובן מתנגד לנישואי הומוסקסואלים אבל גם קרא להוציא את ההומוסקסואליות עצמה מחוץ לחוק, והשווה קשר הומוסקסואלי למין עם חיות (מה שהביא עליו לבסוף את בעיית גוגל שלו שאני לא הולך לפרט כאן מטעמי טעם טוב) - זו אגב עמדה שנהיית בעייתית יותר ויותר בשנים האחרונות, בהם מתרחש שנוי דרמטי בדעת הקהל האמריקאית ביחס להומוסקסואליות - ועוד. הגורם השני היה הקשר הצמוד שלו לנשיא בוש (זוכרים אותו?). בוב קייסי, שניצח את סנטורום, חזר שוב ושוב על מנטרה אחת בקמפיין שלו: "סנטורום הצביע 98% מהפעמים עם בוש". בניגוד למה שחושבים, לאלקטורט יש זכרון לא כל כך קצר - 54% מהאמריקאים עדיין מאשימים את בוש במשבר הכלכלי, ובוש עדיין נחשב לאחד הנשיאים הכי פחות אהודים בהסטוריה - כך ששפע התמונות של סנטורום עם בוש לבדן יכולות להטביע את הקמפיין שלו.
8. ומה עם הנקודה היהודית? אין כאן הרבה הבדל; רומני ילך עם הציבור, והציבור בעד ישראל. סנטורום גם הוא אוהד ישראל, אם כי בניגוד לגינגריץ', עם פחות נטיה לחזונות לעיצוב מחדש של המזרח התיכון עד טיפת הדם הישראלי האחרונה, אה-לה אלכסנדר הייג, קיץ 1982. היהודים האמריקאים פחות אוהבים את הנטיה הדתית הבולטת של סנטורום - אבל זה כבר חוזר ליהודים והבעיה השמאלית. אני מכל מקום, כיהודי, הייתי נהנה מברכה כמו ברכת החנוכה הבאה שמטה סנטורום שלח לבוחרים היהודים בפלורידה, עד שהייתי שם לב מאיפה בדיוק הוא בוחר לצטט:
(http://farm8.staticflickr.com/7158/6843048307_862c1479d1.jpg)
שבוע טוב!
1. קודם כל, מה קרה: ביום שלישי נערכו פריימריז לא מחייבים במיזורי, וקוקוסים (אחרי אסמכתא צה"לית, זו רשמית המילה שאני הולך להשתמש בה) מחייבים חלקית במינסוטה ובקולורדו. ריק סנטורום ניצח בכולם, להפתעתם הרבה של כל השחקנים במערכת הפוליטית: העריכו שהוא עשוי לנצח במיזורי ובמינסוטה, שם הוא ניהל קמפיין בעוד רומני דילג עליהן, אבל בקולורדו, שב2008 רומני ניצח בה ב60%, ניצחונו של סנטורום היה הפתעה מוחלטת. מאז, הסקרים הלאומיים (שמתחילים להיות יותר משמעותיים כבר) מראים שסנטורום עלה לעמדת המוביל, כמו גם סקרים מדינתיים במדינות כמו מישיגן ופנסילבניה) ; הקמפיין של רומני מתחיל לשדר פניקה (המתבטאת בהדלפות מהקמפיין המבקרות את המועמד או מעידות על מלחמות פנימיות) ושלדון אלדסון רמז שתמיכתו הכלכלית הנדיבה בגינגריץ' (זוכרים אותו?) עומדת להפסק.
2. רגע, תשאלו: מה זאת אומרת פריימריז לא מחייבים? טוב ששאלתם. בית המחוקקים של מיזורי העביר חוק לפני כמה חודשים, במסגרת המאבק להתברג בתחילת תהליך הפריימריז, שהפריימריז במדינה יערכו בתחילת פברואר (בדר"כ פריימריז מאורגנים על ידי המדינה וקוקוסים על ידי המפלגות עצמן). הועדה הרפובליקאית הלאומית, בניסיון לשמור על הסדר שקבעה לפריימריז ולמנוע מירוץ הקדמות והקדמות נגד בין המדינות, קבעה שכל מדינה שקובעת פריימריז לפני סופר טיוזדי (שיתקיים ב6.3) צריכה שהקצאת המושבים שלה תהיה פרופורציונלית (ולא "המנצח לוקח הכל" - כך המשמעות של ניצחון במדינה תהיה פחות דרמטית עבור כל מועמד ספציפי) או שתיענש בקיצוץ נציגיה לוועידה הלאומית בטמפה באוגוסט. פלורידה לא מצמצה, אבל הרפובליקאים במיזורי כן, וקבעו קוקוס באמצע מרץ שהוא יקבע למעשה את נציגי המדינה לועידה. אלא שבית המחוקקים של מיזורי (בשליטה רפובליקאית כמובן) משיבות השמורות לו לא ביטל את הפריימריז (זה לא משפט ציני. לאף אחד לא ברור למה לא פשוט בטלו אותם) ולכן המדינה בזבזה 7 מליון דולר על עריכת פריימריז שאין להם שום משמעות מעשית, ובהם ניצח סנטורום. בהתאם, רומני לא ניהל שם שום קמפיין, גיגנריץ' בכלל לא טרח להגיש את הטפסים והחתימות כדי להופיע בפתק ההצבעה, ושיעור ההצבעה היה כחצי משיעור ההצבעה ב2008, אז הפריימריז באמת נשאו משמעות כלשהי. כך שיש הגיון בטענה שאין הרבה אינדיקציה בתוצאות של מיזורי.
3. ומה עם הקוקוסים? זה קצת יותר מורכב. הקוקוסים במינסוטה ובקולורדו הם הקוקוסים המחייבים; אבל בתהליך של קוקוסים, למרות שהמצביעים בוחרים בשמות של מועמדים, הם לא באמת בוחרים במועמדים עצמם. במקום זאת, הם בוחרים בנציגים לועידות המחוזיות, שבוחרים נציגים לועידה המדינתית, שבוחרת בסוף את נציגי המדינה לועידה הלאומית. למרות שהנציגים בכל אחד מהשלבים הללו נבחרו כנציגי מועמד, הם לא מחויבים חוקית להצביע בעד נציגי המועמד הזה בשלב הבא (או בעד המועמד בועידה הלאומית) - זה קצת דומה להצבעה לנציגי "מחנה X" או "מחנה Y" למרכז הליכוד. זה אגב לא ייחודי למינסוטה וקולורדו, כך מתנהל תהליך הקוקוסים בכל המדינות שמנהלות אותו. רומני ותומכיו, שניסו להוריד ממשמעות התוצאות השבוע, ציינו שב2008 למשל, נציגי המושל לשעבר מייק האקאבי מאיווה (מדינה שבה האקאבי ניצח) הצביעו בועידה הרפבולקאית הלאומית למקיין. אבל זה טיעון די חלש: העריקות הללו (ודומות להן) קרו תמיד לאחר שמועמד מסוים כבר התברר כמנצח עד לוועידה, ואז נציגים שלא נבחרו משמו הצביעו לו בועידה; קשה להאמין שאם באמת להצבעת הנציגים תהיה משמעות הם יחליפו את הצבעתם. זה יביא להתמרמרות בועידה בקיץ נוסח שיקגו 1968, הדבר האחרון שהרפובליקאים רוצים.
4. כמו תמיד בהתמודדויות תחילת התהליך, כאשר כמות הנציגים שנבחרת עדיין מזערית, המשמעות העיקרית היא מה התקשורת והשחקנים הפוליטיים מבינים מהתוצאות. והם כולם הכתירו את התוצאות כמכה ניצחת לרומני (במידה רבה של צדק, אלה תוצאות די משפילות עבורו: במינסוטה הוא הגיע שלישי, עם 17%) והחזירו לחיים את הקמפיין של סנטורום שנראה כעומד למות (למרות שמסתבר שגם לסנטורום יש את המליארדר שלו, מה שמאפשר לו לשמו את הקמפיין שלו בחיים זמן רב. לחיי Citizens united!).
5. מה יקרה עכשיו? איש אינו יודע. נראה די סביר שהתסריט שבו רומני כובש מדינה אחר מדיינה בעזרת המומנטום ומצליח לסגור את המירוץ עד סופר טיוזדי או מיד לאחריו ירד מעל הפרק. כל שאר האפשרויות על הפרק: החל מכך שסנטורום פתאום יתפוס כאש בשדה קוצים (אם כי לפי התקדימים במירוץ הזה, מומנטום פתאומי גם מתאדה בפתאומיות), וכלה בכך שרומני יסבול כמה מהמורות בדרך אבל בסוף ינצח. יש גם את האפשרות שגינגריץ' יעשה קמבק; ויש גם את האפשרות שפיליפ קליין העלה, והיא החביבה עלי: לפי הניתוח שלו, גינגריץ' חזק במדינות הדרום (שם השיוך הדרומי שלו, כמו גם הרמיזות הגזעניות והשנאה התהומית לאובמה מדברות אל האלקטורט; גינגריץ' עדיין מוביל בסקרים בג'ורג'יה למשל), סנטורום חזק במדינות המערב התיכון (הוא מתון יחסית בנושאים כלכליים ומדבר על קהל עובדי צווארון כחול לבנים שהוא משמעותי בקרב האלקטורט הרפובלקאי במדינות אלה) ורומני חזק במדינות הצפון-מזרח והמערב (שם האלקטורט הרפובליקאי יותר עשיר או ליברטריאני. "מערב" הכוונה למדינות ממערב לקו מינסוטה-איווה-מיזורי; את התוצאות בקולורדו הוא מסביר בכך שהתמיכה לסנטורום באה מהמחוזות המזרחיים במדינה, הקרובים יותר למערב התיכון מאשר למערב הקלאסי); ואם מניחים איפה שמדינות מדרום ילכו לגינריץ', המערב התיכון לסנטורום, והשאר לרומני, בתוספת העובדה שרוב המדינות מחלקות נציגים בחלוקה פרופורציונאלית וכן אי אילו נציגים שרון פול יאסוף - נגיע לועידה בה לאף מועמד אין רוב, והנה לנו borkered convention (או יותר נכון לקרוא לה chaos convention). הלואי אמן.
6. במקור היה לי פוסט בראש על כך שהפריימריז האלה מזכירים את הפריימריז של הדמוקרטים ב2004: אלקטורט כועס, שדה מועמדים חלש, אחד המועמדים מנצח באיווה והמפלגה מתלכדת במהירות מאחוריו ובבחירות הכלליות מתברר שהערך המרכזי שהוא מביא לשלוחן בעייתי (שירותו הצבאי של ג'ון קרי - למרות שבבירור ההתקפות הרפובליקאיות עליו היו פשוט שקריות - ונסיונו העשקי של רומני). אלא שבינתיים ברור שאם יש משהו שהמפלגה הרפובליקאית לא עושה זה להתלכד מאחורי רומני. כעת נראה שהפריימריז האלה מתחילים להזכיר תמונת מראה של הפריימריז קלינטון-אובמה ב2008. אז הדמוקרטים אהבו את שתי האפשרויות שלהם - למעשה, היו הרבה דיבורים על dream ticket, שבו קלינטון תהיה מועמדת לסגנית נשיא - ופשוט חלקים שונים בקואליציה הדמוקרטית העדיפו כל מועמד: שחורים, צעירים ובני המעמד הבינוני-גבוה העדיפו את אובמה; נשים, לבנים עובדי צווארון כחול והיספאנים העדיפו את קלינטון. זה אמנם יצר מירוץ ארוך, אפי לעתים, אבל הלחץ של המפלגה לאחד שורות לקראת סוף המירוץ - כמו גם אצילותה של קלינטון בתמיכה הבלתי מסתייגת באובמה לאחר פרישתה מהמירוץ (היא זו שהעלתה פורמלית את ההצעה למנותו בועידה בדנבר) הביאו לליכוד המפלגה ולהתלהבות רבה של הבוחרים לקראת ההצבעה בבחירות הכלליות. כאן נראה שהרפובליקאים לא אוהבים אף אחד מהמועמדים שלהם. יש הרבה דיבורים על תקוה שגם עכשיו איזה כוכב (ג'ב בוש? כריס כריסטי?) יבוא מבחוץ ויכבוש את המועמדות. בהתאם - כפי שנייט סילבר מציין - קשה למצוא הסבר דמוגרפי משכנע להבדלים הדרמטיים בתוצאות הבחירות ב10 המדינות עד כה; רומני מנצח לרוב את הבוחרים העשירים והמתונים יותר אבל מעבר לכך נראה שבוחרים רבים פשוט משנים את דעתם, הרבה, ובאופן קיצוני. זה גם מבטיח מירוץ ארוך אבל בעיקר לא צפוי, ובהנתן כמות הפרסומות השליליות וההתקפות בין המעומדים, גם כזה שהמועמד הרפובליקאי, מי שלא יהיה, יצא חבול (עד כה, פרט לסנטורום, כל המעומדים הרפובליקאים נהנים מהכבוד המפוקפק שככל שהאלקטורט מכיר אותם יותר הוא אוהב אותם פחות. סנטורום עוד לא זכה לתשומת לב תקשורתית מספקת, ויש לי חשד שהוא גם יפול למצב הבעייתי הזה) והמפלגה הרפובליקאית תצא מפוצלת ומדממת. בקיצור - גם השבוע, המקום שבו פתחו הכי הרבה שמפניות עם הכרזת התוצאות היה בבית הלבן.
7. מה לגבי הבחירות הכלליות? דיוקנו של רומני כמועמד כבר מצטייר פחות או יותר מהבלוג; סנטורום באמת לא זכה לסקירה (הוא חמק ממצעד הליצנים בשל המומנטום המאוחר), אז אפשר לסכם עכשיו: בחירה בו תהיה מתכון בטוח להפסד בינוני עד דרמטי של הרפובליקאים. סנטורום הוא סנטור לשעבר מפנסליבניה (מדינה מתנדנדת, שנוטה לדמוקרטים בשנים האחרונות אבל לא באופן דרמטי) שנבחר לסנט בגל הרפובלקאי של 1994 והצליח לשמור על המושב שלו ב2000 כי הדמוקרטים העמידו מועמד מאוד חלש נגדו. ב2006 הוא הפסיד את המושב שלו ב19% (!). שני גורמים תרמו להפסד הזה: הראשון הוא עמדותיו הקיצוניות בתומים דתיים ותרבותיים: הוא מתנגד לכל סוגי ההפלות, ברור, וגם היה ממובילי המהלך הרפבולקאי ההזוי בסיפור טרי שייבו; הוא כמובן מתנגד לנישואי הומוסקסואלים אבל גם קרא להוציא את ההומוסקסואליות עצמה מחוץ לחוק, והשווה קשר הומוסקסואלי למין עם חיות (מה שהביא עליו לבסוף את בעיית גוגל שלו שאני לא הולך לפרט כאן מטעמי טעם טוב) - זו אגב עמדה שנהיית בעייתית יותר ויותר בשנים האחרונות, בהם מתרחש שנוי דרמטי בדעת הקהל האמריקאית ביחס להומוסקסואליות - ועוד. הגורם השני היה הקשר הצמוד שלו לנשיא בוש (זוכרים אותו?). בוב קייסי, שניצח את סנטורום, חזר שוב ושוב על מנטרה אחת בקמפיין שלו: "סנטורום הצביע 98% מהפעמים עם בוש". בניגוד למה שחושבים, לאלקטורט יש זכרון לא כל כך קצר - 54% מהאמריקאים עדיין מאשימים את בוש במשבר הכלכלי, ובוש עדיין נחשב לאחד הנשיאים הכי פחות אהודים בהסטוריה - כך ששפע התמונות של סנטורום עם בוש לבדן יכולות להטביע את הקמפיין שלו.
8. ומה עם הנקודה היהודית? אין כאן הרבה הבדל; רומני ילך עם הציבור, והציבור בעד ישראל. סנטורום גם הוא אוהד ישראל, אם כי בניגוד לגינגריץ', עם פחות נטיה לחזונות לעיצוב מחדש של המזרח התיכון עד טיפת הדם הישראלי האחרונה, אה-לה אלכסנדר הייג, קיץ 1982. היהודים האמריקאים פחות אוהבים את הנטיה הדתית הבולטת של סנטורום - אבל זה כבר חוזר ליהודים והבעיה השמאלית. אני מכל מקום, כיהודי, הייתי נהנה מברכה כמו ברכת החנוכה הבאה שמטה סנטורום שלח לבוחרים היהודים בפלורידה, עד שהייתי שם לב מאיפה בדיוק הוא בוחר לצטט:
שבוע טוב!
נסיון עשקי זה די מצחיק. אבל לא מצחיק כמו מה שמקבלים כשמחפשים santorum ב google. מדהים שהוא עוד לא הצליח להתגבר על זה.
השבמחקזה אפילו לא יצא לי בכוונה, אלא טעות הקלדה. אבל אחרי שעשיתי הגהה וגיליתי את זה, החלטתי להשאיר.
מחקסנטורום לדעתי הצליח להתקדם עם בעית גוגל שלו - לפני שבועיים זו הפעם הראשונה שהערך המדובר ירד מהמקום הראשון בחיפוש. מה שמוכיח שיש אנשים שכנראה כדאי לא לעצבן.