טוקבק

פעם, לפני הרבה הרבה שנים, כש"המילה האחרונה" בגלי צה"ל רק התחילה, היא היתה תוכנית מאוד חביבה. המנחים היו שנונים למדי, והרעיון והביצוע היו חביבים. אלא שמזה כמה שנים - עם או בלי קשר לחיתוך המתוקשר ימינה שעירית לינור ואברי גלעד עשו - אני לא ממש סובל את התוכנית - היא נהייתה מין התלהמות משותפת של מנחים שבדר"כ מלבים זה את זה. התאבכות בונה של ממש.
אלא שהבוקר נכנסתי לאוטו והדלקתי רדיו שהיה על גל"צ, ושמעתי את חילופי הדברים הבאים ביחס לפרשת אייזנר:

ג'קי לוי: אני פשוט חושב, שמול כל זה, צריך לומר באופן אמיץ וכן, שצה"ל חייב  לסרב להתמודד מול אוכלוסיה אזרחית. וזה אומר משהו  על כל עניין פינוי יישובים, על כל עניין פיזור הפגנות למינהו. כי כרגע אייזנר נאשם על זה שהוא לא תפקד בדבר, ששום דבר לא הכשיר אותו לתפקד בו. ואתה צריך להבין שמה שראינו בתמונה הזו זה משהו...
אברי גלעד: אבל צה"ל עושה את זה כבר שנים.
ג'קי לוי: לא נכון. לא נכון. זה בדיוק מה, זה הפירוש של המלים "פינוי בכח". כשאתה שולח כח צבאי לפנות את עמונה או את מגרון או איזושהי הפגנה בכח זה מה שאמרת להם לעשות: אל תירו בנשק.... (והוא ממשיך למונולוג שלם)

אני בכלל אל רוצה להכנס לטיב הטיעונים או לדיון: מדהימה אותי תפיסת המציאות. הרי כל הסיבה שצה"ל הוא המתמודד מול ההפגנה הזו כמו גם בפינוי יישובים, היא שאירועים אלה מתרחשים בשטחי יש"ע, שבהם צה"ל הוא הריבון. וככזה, בודאי שהוא מתמודד עם אוכולוסיה אזרחית כבר ש/נים רבות: הוא ניהל את חייה של כל האוכלוסיה הפלסטינית במישרין מ67 עד 93, ועדיין מתמודד עמה בדרך קבע מחוץ לשטחי הרשות או כאשר הוא נכנס לשטחי הרשות עד היום. אלא שעבור לוי כנראה שאוכלוסיה אזרחית היא רק אזרחים ישראלים או דנים (או אירופאים בכלל). ככה, מבלי משים, הדגים לוי איך הכיבוש מטמיע תודעת האפרטהייד בילט אין  (שהרי הוא בונה מצב בסיסי שבו ישראלים=אזרחים עם זכויות אזרח ופלסטינים=נתינים ללא זכויות אזרח) גם במי שבסך הכל הוא אדם טוב וגם מצחיק לא פעם.

אבל האנקדוטה הזו היא לא הסיבה העיקרית לפוסט: למעשה הפוסט הזה נועד למכתב שממשלת ישראל בחרה לתת בידי באי המטס. שוב, אני לא נכנס בכלל לסוגיית המטס והצדקתו (ברור שהוא פרובוקציה, וכנראה שרק מסכום כרטיסי הטיסה - נניחף חישוב גס, רבע מליון דולר? - יכלו לשרת בכל מיני דרכים טובות יותר את העם הפלסטיני) אלא במחשבה על לתת לפעילים מכתב שנוסחו כדלהלן:

אנו מעריכים את בחירתך בישראל כמושא דאגותיך בתחום זכויות האדם, אנו יודעים שעמדו בפניך אפשרויות ראויות רבות

היית יכול לבחור למחות נגד הטבח היומי שמבצע המשטר הסורי בבני עמו, שגבה אלפי קורבנות. היית יכול לבחור להפגין נגד הדיכוי האלים שמפעיל המשטר באירן נגד מתנגדיו וביצוע פיגועי טרור ברחבי העולם. היית יכול לבחור להפגין נגד שלטון החמאס ברצועת עזה. שם מבצעים ארגוני הטרור פשע מלחמה כפול כאשר הם יורים לעבר אזרחים תוך שימוש באזרחים כמגן אנושי. 

בחרת למחות נגד ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, בה קיים שוויון זכויות לנשים, העיתונות מבקרת את הממשלה, ארגוני זכויות אדם חופשיים לפעול, קיים חופש פולחן לכולם ומיעוטים אינם חיים בפחד. לכן אנו מציעים לך ראשית לפתור את הבעיות האמיתיות באזור ואחר כך לשוב לישראל כדי לחלוק עמנו את ניסיונך.

אז קודם כל, המכתב הזכיר לי שכבר מזמן רציתי להוסיף עוד דרגה בהירארכיית אי ההסכמה של גראהם: בין "מספיק" (תגובה לנימה) ל"מספיק בקושי" (אד הומינם) הייתי מוסיף את תגובת ההסטה: למה אתה טוען כנגדי ולא כנגד X? שכמובן, זו תגובה חסרת ערך, שכן היא בכלל לא מתיחסת לטענה שנשמעה. ובכן ברכות, ממשלת ישראל מקבלת בין מספיק למספיק בקושי בסולם האה"ג.

אבל מעבר לכך, מעניין אותי לחשוב מה חשב מי שבחר לנסח ולתת את המכתב הזה. מה הוא חשב שיקרה:
האם הפעילים ישתכנעו ממנו? ודאי שלא.
האם הוא ישפיע על סיקור התקשורת הזרה? הרי הדרך העיקרית שהוא יגיע לתקושרת הזרה בצורה הזו היא דרך הפעילים, והם בודאי לא יציגו אותו בצורה שתעזור להבהרת עמדת ישראל.
האם הוא נועד לדעת הקהל הישראלית? חלקית אולי כןף למרות שאני לא בטוח שזה באמת ייצור כזו השפעה, שכן כל הישראלים מכירים וכנראה מסכימים עם הטיעונים הללו, וזה לא שהממשלה יוצאת כל כך "גבר גבר" במהלך הזה כמו נאום נתניהו באו"ם. ומעבר לכך, אני סקפטי אם מישוה חשב על מהלך כה מתוחכם ועקיף כדי להשפיע על דעת הקהל הישראלית: הבעיה העיקרית עם תיאוריות קונסיפרציה היא שהן מעניקות הרבה יותר מדי קרדיט למתכנניהן.
נותרנו עם ההדבר ההגיוני היחיד לדעתי: זה פורקן רגשי של מי שהחליט על כך. מישהו בלשכת רה"מ (או במשטרה, מי שלא החליט על כך) התעצבן על פעילי הכביכול שלום האלה, וכתב להם את דעתו. המכתב הזה הוא טוקבק.

אז לי מזל שיש בלוג, שאני יכול לנתב את מנטליות הטוקבק שלי אליו וכך היא לא מפריעה לעבודתי (לא נראה לי שתכנון תחנות כח סולאריות מושפע בצורה טובה מעצבים על פעילי שמאל אירופיים). אבל כנראה שלמקבלי ההחלטות אין מנגנון ניתוב שכזה, ולכן מדיניות החוץ שלנו מתנהלת במנטליות טוקבק. וזו כבר מסקנה מאוד עצובה.