בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שלישי, 1 במאי 2012

ענייני דיומא

מוקדש לאומן הידוע בכנוי אלנה קגן:
ופינת הטריוויה חסרת התועלת:
1. בימנו, ישנן ארבע מדינות שידועות בכך שמשטרן נותר קומוניסטי (לפחות להלכה): סין, צפון קוריאה, וייטנאם וקובה (במקרה או שלא, אלא ארבע המדינות הקומוניסטיות היחידות שארה"ב התערבה התערבות צבאית ישירה כנגדן ונלחמה בצבאן). אבל יש עוד (לפחות) שתי מדינות ששולטת בהן מפלגה קומניסטית, ואחת מהן אפילו דמוקרטית למהדרין. מי אלו?
2. ומה מקורו של ה1 במאי והדגל האדום, ומאיזו מדינה הם מגיעים?
(תשובות במורד הפוסט)
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.

1. הראשונה היא נפאל, שם שולטת ממשלת קואליציה בהובלת המפלגה הקומוניסטית (לא לבלבל עם המפלגה המאואיסטית, שמובילה את המרד מאז 1996; המאואיסטים הובילו את הממשלה למשך מספר חודשים ב2008 אבל הופלו לאחר מכן וכעת הם מחוץ לממשלה וממשיכים בפעולות אלימות מדי פעם). זו להלכה דמוקרטיה, אבל מאוד צעירה (רק מאז 2008) ולא יציבה.
המדינה היותר מפתיעה היא קפריסין: זו דמוקרטיה פרלמנטרית, חברה באיחוד האירופי, ומשתמשת באירו; ועדיין הנשיא והממשלה השלטת הם מהמפלגה הקומוניסטית. הממשלה הזו לא ממשת כלכלה קומוניסטית - גם כי היא לא יכולה - אין לה שליטה כלל במדיניות המוניטרית, והגבלות משמעותיות במדיניות הפיסקלית, בשל החברות בEU ובאירו - וגם כשנוי אידיאולוגי הנובע מהתאמה לחיים שלאחר קריסת בריה"מ. אבל עדיין, זו מפלגה קומוניסטית המושלת בדמוקרטיה פרלמנטרית לעילא.
2. באחת האירוניות הגדולות של ההסטוריה, מקורם של ה1 במאי והדגל האדום דווקא בארה"ב, בעקבות אירועי היימרקט בשיקגו בתחילת מאי 1886 (שבהם, בעקבות רימון שהושלך מתוך הפגנת סולידריות עם שביתה בדרישה ליום עבודה בן שמונה שעות לעבר המשטרה, ויריות המשטרה אל עבר הקהל בעקבותיו, נהרגו ארבעה מפגינים ונפצעו עשרות). כאות הזדהות עם המפגינים והשובתים ומחאה על האירועים אימצו תנועות הפועלים האמריקאיות ולאחריהן הבינלאומיות את האחד במאי כיום הפועלים ואת הדגל האדום כדגלן, כמחאה על הדם שנשפך. דווקא ארה"ב עצמה, כאשר אימצה את יום העבודה ב1894 (כחלק מהנסיון של הנשיא קליבלנד להתפייס עם תנועות הפועלים לאחר דכויה האלים של שביתת פולמן) בחרה את התאריך הנוכחי בתחילת ספטמבר (בעקבות בחירתה של מדינת ניו יורק; כאשר אומץ יום העובדה כחג פדרלי הוא כבר היה קיים כחג מדינתי ב34 מדינות) כדי להבדילו מהתנועות הקומוניסטיות והאנרכיסטיות שחגגו את ה1 במאי; אבל יום העבודה האמריקאי - שכיום מסמן בעיקר את סוף הקיץ, ופעם בארבע שנים את תחילת החלק ההופסי והמשמעותי של הקמפיין לנשיאות - מקורו כמקבילה ישירה לאחד במאי. 

10 תגובות:

  1. ארה"ב מעולם לא נלחמה ישירות מול סין, רק כפועל יוצא של מלחמת קוריאה, וגם אז זה היה במסגרת כוחות האו"ם (שארה"ב היתה רובם המוחלט) מול צבא המתנדבים הסיני לסיוע לקוריאה ולא משהו רשמי.
    אחד במאי שמח

    השבמחק
    תשובות
    1. רשמית אתה צודק. רשמית גם ארה"ב לא הכריזה מלחמה (עם אישור מפורש מהקונגרס כמו שמחייבת החוקה) מאז מלחמת העולם השניה; כל 15 שנות מלחמת וויטנאם למשל היא הוגדרה כ"שליחת כוחות שיטור".
      למעשה, למיטב ידיעתי, במלחמת קוריאה בצד המערב זה היה רק צבא ארה"ב, ובצד הקומוניסטי, בעיקר לאחר שהאמריקאים הגיעו עד נהר יאלו למרות האולטימטום הסיני, למעשה נלחם הצבא הסיני (גם אם בכסות צבא מתנדבים).
      חוץ מזה, היה גם עימות ישיר בין ארה"ב לבין סין, כאשר ב49 הסיבה היחידה שהקומוניסטים לא כבשו את טאיוואן היא שהצי השביעי התמקם במיצרי טאיוואן וחסם אותם. אבל שם לא נורתה אף ירייה, ומשבר ברמה שכזו היה גם מול הסובייטים בברלין ב48.

      מחק
    2. איך בעצם עבד בתוך ארה"ב הסיפור הזה בויאטנם, שארה"ב מנהלת מלחמה ארוכה שלא הוכרזה על-ידי הקונגרס? על-פניו, הנשיא לקח פה סמכות שהחוקה נותנת לוקנגרס. אתה יודע אם מישהו ניסה לעתור על זה לעליון?

      מחק
    3. שאלה טובה. למיטב ידיעתי מעולם לא תקפו את החוקתיות של ויאטנאם בבית המשפט.
      למה? אני יכול לחשוב על כמה סיבות:
      ראשית, ההתגלגלות למלחמה היתה הדרגתית, ועד שהציבור הבין מה קורה כבר היו בתוך המלחמה, והשאלה הפכה לאיך יוצאים או מנצחים, לא האם היה לגיטימי בכלל להכנס. שנית, האוירה היתה שונה - העוינות בין המפלגות היתה הרבה פחות משמעותית מכיום (מה גם שאת כל חציה הראשון של המלחמה, והאסקלציות הגדולות, ביצע ג'ונסון, נשיא דמוקרט, והקונגרס היה בשליטה דמוקרטית לכל אורך התקופה) ובממסד, בניגוד לתנועות המחאה, היתה לא מעט תמיכה במלחמה עד לשלביה האחרונים.
      מכל מקום, בשלבים האחרונים הקונגרס הפעיל את כוחו על ידי השליטה בהקצאות הכספים. הנסיגה הסופית נכפתה על הממשל על ידי חוק מפורש של הקונגרס שאסר על הממשל להוציא פני נוסף בויאטנאם.

      מחק
  2. מה עם הוגו צ'אבז? לדעתי הוא לא רחוק מלהיות קומוניסט, גם אם הוא לא מזהה את עצמו ככזה - האם השלטון בפועל בוונצואלה לא יותר סוציאליסטי מאשר בקפריסין למשל?

    השבמחק
    תשובות
    1. לא יודע, כן ולא. פורמלית הוא לא מגדיר את עצמו קומוניסט, וגם מבחינת מדיניות כלכלית אני חושב שהוא קצת סוציאליסט דה לה שמאטע, יותר תוקף את האליטה מאשר באמת משנה באופן מהותי את המבנה הכלכלי. אבל אני לא מכיר את ונצואלה מספיק טוב. מצד שני, כנראה שהם יותר סוציאליסטים מקפריסין. מה שכן, דמוקרטיה הם בטוח מבקרה הטוב ביותר במצב מאוד מפוקפק.

      מחק
    2. הכלכלה שם על הפנים. א"א כבר לעשות עסקים , השילטון שם שם יד ורגל בכל מקום. מה שכן, הם עדיין מחזיקים מעמד בגלל כמיות הנפט שיש להם. רב בעלי העסקים עוברים לפנמה.

      מחק
  3. גם לאוס בשליטה קומוניסטית מאז שנות השבעים:
    http://en.wikipedia.org/wiki/Lao_People's_Revolutionary_Party

    השבמחק
  4. נכון!
    עם זאת עדיין ממשיך את הכלל שמדינות שארה"ב נלחמה כנגדן נשארו קומוניסטיות (בשלב הממש מטורף של מלחמת ויאטנם ארה"ב הפציצה גם בלאוס וקמבודיה)

    השבמחק
  5. Nicola Perugini, distorter, typical inciter
    Aug, 2020
    http://www.danielpipes.org/comments/259883

    In 2013: Nicola Perugini invented a "session" that the UN never had..

    //unwatch.org/al-jazeera-reports-on-un-session-that-never-happened/

    His colleague is Neve Gordon who in 2007 intimated student protesting his incitement (not "anti-Zionist," but) anti-Jewish wrongfully portraying the facts, and his articles used to appear on neo Nazi sites.
    Nicola Perugini and Neve Gordon are so extreme... that they even criticized [Apr.2015] the anti-Israel-biased Amnesty-Intl. for its criticism of Palestinian-Arab Hamas use of human shields... 

    השבמחק