עדכונים אמריקאיים

תקופת השקט בבלוג מחייבת קובץ עדכונים אמריקאיים.

1. אם מסתכלים על המספרים הגולמיים, שבוע טוב למדי עבר על מיט רומני. הפער שנראה שאובמה פותח נבלם, והפער בממוצע הסקרים של real clear politics עומד על 2.8% לאובמה, שזו חזרה לטווח שהיה בו רוב הזמן. בנוסף, סקרים במדינות המתנדנדות, שנראה היה שנוטים לכיוון אובמה יותר מהסקרים הכלליים, החלו ליטות יותר חזרה לכיוונו. אבל, המספרים האלה מעט מטעים, מכיוון שתמיד המועמד זוכה ל"קפיצה" בסקרים כאשר הוא מכריז על סגן הנשיא שלו - זה נותן לו כמה ימים של סיקור נרחב ובדר"כ אוהד בתקשורת. הקפיצה הזו בדרך כלל דועכת בהמשך (לקפיצות דומות - ואף יותר משמעותיות - בסקרים זוכים המועמדים בזמן הועידות המפלגתיות שמגיעות עוד מעט). כפי שנייט סילבר מנתח, הקפיצה שרומני זכה לה בעקבות ההכרזה - כ1% בממוצע - היא דווקא חלשה יחסית לממוצע שהוא 4%. כך שכפי שדמוקרטים לא היו צריכים להתלהב לפני שבועיים כשאובמה טיפה התרומם, הרפובליקאים לא צריכים להתלהב עכשיו.

2. אבל אם היתה לרפובליקאים סיבה למסיבה השבוע, בא טוד אקין והצליח לפוצץ אותה.אבל נתחיל בקצת רקע: בבחירות 2006, על רקע אכזבה רבתי של הציבור מג'ורג' בוש, הכה הגל הדמוקרטי הראשון, והדמוקרטים השתלטו מחדש על בית הנבחרים והסנט; במסגרת זו הם זכו בשישה מושבים בסנט, בהם במדינות מתנדנדות או רפובליקאיות למדי כמו וירג'יניה, מיזורי או מונטנה. מכיוון שכהונה של סנטור היא 6 שנים (כל שנתיים מועמדים לבחירה שליש מהסנטורים) ב2012 הגיעה העת של כל הסנטורים האלה לנסות ולזכות בכסאם מחדש, וכצפוי זה לא קל. כיום בסנט יש רוב של 53-47 לטובת הדמוקרטים וההערכות הם שיש סכוי של 50% או יותר שהרפובליקאים יזכו בשליטה לאחר הבחירות: המושבים של צפון דקוטה ונברסקה כמעט בודאות יעברו לצידם, ועל מספר מושבים שכיום מוחזקים על ידי דמוקרטים מתנהל מירוץ צמוד: וירג'יניה, ויסקונסין, מונטנה; עם זאת גם לדמוקרטים יש סכוי להרויח מושב או שניים - יש את המושב של סקוט בראון במסצ'וסטס (מדינה מאוד דמוקרטים שבראון הצליח לנצח בה בעיקר כי מרת'ה קוקלי, יריבתו הדמוקרטית, ניהלה קמפיין גרוע במיוחד) והמושב של אולימפיה סנואו ממיין, רפובליקאית שפורשת השנה, וכרגע נראה שהמוביל במירוץ להחליפה הוא אנגוס קינג, מי שהיה מושל מיין שהוא עצמאי אבל רוב ההערכות הן שהוא ילך עם הדמוקרטים.

נשארנו עם מיזורי. במיזורי קלייר מקסקיל הדמוקרטית ניצחה ב2006 והשנה נראה שמצבה קשה ביותר. אלא שאז לפני כשבועיים התקיימו הפריימריז הרפובליקאים ומי שנבחר להתמודד מולה הוא טוד אקין, חבר קונגרס אולטרא-שמרני וגם מנהל קמפיין לא מוצלח במיוחד. אתמול הוא התראיין בחדשות מקומיות במיזורי ונשאל על עמדתו האוסרת על קיום הפלה גם במקרה של הריון כתוצאה מאונס. וזו תשובתו:

ואם אינכם יכולים לצפות בסרטון, זו תשובתו:

First of all, from what I understand from doctors, (pregnancy from rape) is really rare. If it’s a legitimate rape, the female body has ways to try to shut that whole thing down. But let’s assume that maybe that didn’t work or something. I think there should be some punishment, but the punishment ought to be on the rapist and not attacking the child

שזה כמובן די מדהים. מעבר ליומרה של אקין לקבוע מהו אונס "לגיטימי" "אמיתי" ומהו אונס "לא לגיטימי אמיתי" -  נניח שהוא רק התכוון להבחין בין אונס אלים לבין אונס סטטוטורי (כלומר יחסי מין שהם לכאורה בהסכמה אבל החוק קובע שהם אסורים בכל מקרה כגון עם קטינה) ולא לרמוז לכך שנשים יביימו אונס כדי להפיל את ילדן, אקין פשוט ממציא עובדות לנוחות עמדתו (למען הסר ספק, כל המחקרים המדעיים מוכיחים שאם כבר, שכיחות ההריונות בעקבות אונס גדולה מאשר בעקבות יחסי מין בהסכמה - למשל זה או זה), שלא לדבר על האטימות שבדיון כה אגבי על מעשי אונס.
קשה לי לומר שההערה הזו גמרה את הקמפיין שלו. זה יכול לקרות - ג'ורג' אלן הרפובליקאי הוביל במירוץ לסנט בוירג'יניה ב2006 עד שצולם קורא לפעיל של יריבו "מקאקה", אמירה שנתפסה כעלבון גזעני הרומז למוצאו האינדיאני של הפעיל וההערה הזו הרגה לאלן את הקמפיין - מאידך, זה עוד מוקדם לומר. כל הסימנים מהמערכת הפוליטית מראים שכן, בהחלט יכול להיות שכרגע ראיתם את הרגע שהרג את הסכוי הבטוח של אקין להיבחר לסנט, ואולי הציל את הרוב הדמוקרטי: לא רק שהדמוקרטים הסתערו על אקין, גם רפובליקאים התנערו ממנו, החל מכל הממסד המפלגתי במיזורי וכלה בקמפיין רומני. הדמוקרטים גם ינסו לקשור את קמפיין רומני לשערוריה - זה לא יהיה נורא נורא קשה כי פול ראיין למשל יזם חוק שאוסר על תמיכה פדרלית בהפלות שנובעות מאונס לא אלים - אבל זו עוד הוכחה לנטיית המטוטלת במלחמת התרבות בנשא הפלות, שבה נראה שלאחר שנים של עוצמה ימנית דווקא השמאל זוכה באמון הציבור, לפחות החל ממרץ השנה.
3. למרות העיסוק התקשורתי במנויו של פול ראיין לסגנות נשיא, מיט רומני לא הצליח להדיח את נושא דיווחי המס שלו מהכותרות. תזכורת קצרה: הנוהג עד לקמפיין זה היה שכל מועמד מפרסם את דו"חות המס שלו לפחות 10 שנים אחורה, ובאופן אירוני נוהג זה יוסד על ידי אביו של מיט רומני, ג'ורג' רומני, שרץ למועמדות הרפובליקאית ב1968. מיט רומני פרסם עד כה את דו"חות המס שלו רק מ2011 (על שנת 2010), והוא הבטיח לפרסם גם את הדו"ח של 2012 ולא יותר. הוא סופג על כך הרבה ביקורת - גם מהצד הימני של המפה הפוליטית - אבל עומד בסירובו, מה שמעלה ספוקלציות מה יש לו להחביא בדו"חות הללו. הארי ריד, מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנט, חזר בתקשורת על שמועה ששמע שלפיה רומני לא שילם סנט אחד של מס הכנסה זה 10 שנים. זה נשמע קצת קיצוני, אבל הערכה רווחת היא שבהחלט יתכן שרומני לא שילם כלל מס הכנסה ב2009 (ולכן הוא עומד על כך שלא לפרסם את דו"חות 2010) מכיוון שכל הכנסותיו הן הכנסות הון, והוא הפסיד הרבה כסף בהתמוטטות הבורסה ב2009 (לא לדאוג, עדיין נותר לו המון המון המון כסף), ולכן הוא רשם את ההפסדים לצורכי מס. ההערכה הזו מבוססת גם על העובדה שהוא העביר חלק מההפסדים הללו לשנת המס של 2010, כך שההערכה שהיו פשוט מספיק הפסדים ב2009 כדי  למחוק כל חבות מס נשמעת סבירה. ברור כמוןב הנזק הפוליטי מפרסוםן דו"ח כזה. אבל הגארדיאן מעלה ספקולציה אחרת: בשנת 2010 רומני נרשם להצביע למירוץ לסנט במדינת מסצ'וסטס (אותו מירוץ בו ניצח סקוט בראון, להחליף את הסנטור טד קנדי שמת מסרטן). אלא שבשלב זה לא היה בבעלותו כל נדל"ן במדינה, ולפי כל הערכה סבירה הוא התגורר בביתו הגדול בקליפורניה (בית שהוא כעת משפץ ומתקין בו בין השאר מעלית למכוניות, אבל זה סיפור אחר). ואז, נשאלת השאלה מה הכתובת שמילא בדו"ח המס באותה שנה:אם הוא רשם כתובת במס'צוסטס - למשל המרתף של ביתו של בנו - זה עלול היה לסבך אותו עם שלטונות המס, ולכן סביר שרשם את הכתובת האמיתית, בקליפורניה. אבל אז זו הודאה בכך שהוא הצביע למרות שלא היתה זו זכות כזו, עברה אירונית במיוחד לאור המאמצים בגדולים של הרפובליקאים למנוע מבני מיעוטים ומסטודנטים להצביע במדינות שונות בטענה של מניעת זיופים.
4. מתברר שבאחד הלילות במהלך ביקורה של משלחת של חברי קונגרס רפבולקאים בארץ בקיץ שעבר, השתכרו חברי המשלחת וקפצו לשחייה לילית לכינרת, חלקם בעירום מלא. הטיול השנתי, הוא הכי מגניב אותי.
5. בעל האתר electoral vote (לא ידוע לי שמו, הוא לא כותב אותו) מראה בסקירה קצרה ותמציתית שמבין ארבעת המועמדים של סתי המפלגות לנשיאות וסגנות הנשיא, ארבעת מנהיגי שתי המפלגות בסנט ובבית הנבחרים ותשעת שופטי ביהמ"ש העליון - 17 בעלי התפקידים הבכירים ביותר בממשל, או מועמדים לתפקידים אלה - רק אחד בלבד, מיץ' מקונל, המנהיג הרפובליקאי בסנט, הוא WASP, כלומר לבן, אנגלוסקסי פרוטסטנטי, הקבוצה החברתית הדומיננטית בארה"ב מאז הקמתה. השאר קתולים (סגן הנשיא ג'ו ביידן והמועמד לסגנות פול ראיין, מנהיגי הרפובליקאים והדמוקרטים בבית הנבחרים, ג'ון ביינר וננסי פלוסי, והשופטים העליונים סקליה, תומס, סוטמאיור, רוברטס, אליטו וקנדי), יהודים (השופטים העליונים באדר-גינזבורג, ברייר וקגן), שחורים (הנשיא אובמה כמובן וכן השופט העליון תומס, גם קתולי) או מורמונים (מיט רומני וכן הארי ריד הנזכר לעיל). זה חלקית מטעה - מכיוון שקתולים, לפחות החלקים הותיקים ביותר בקהילה הקתולית כמו האירים, וכן היהודים נטמעו לחלוטין בתרבות הרוב, אבל עדיין יש כאן שנוי משמעותי ביחסי הכוחות; הכותב גם מעלה השערה שייתכן וזה הרקע לתחושת הזעם שהולידה תנועות כמו הtea party, אבל זה כבר ראוי לפוסט נפרד.