פוסט בשלוש מערכות

מערכה ראשונה
די מדהים לחשוב שבארה"ב לא צריך תעודה מזהה כדי להצביע. אתה מגיע, מזדהה, אולי חותם על איזה טופס שאתה אכן אתה, והולך להצביע. זאת ועוד, במדינות רבות, אנשים שנבצר מהם להצביע ביום הבחירות - למשל, אנשי צבא - יכולים לקבל טופס הצבעה של מצביע נעדר - מה שקרוי absentee ballot - למלא ולשלוח אותו בדואר. איש לא בודק שהם אכן אלה שמילאו את הטופס, או לחילופין שהם לא גם שולחים את הטופס וגם הולכים להצביע בקלפי (כמו שעושים במעטפות הכפולות אצלנו). במערכות בחירות האחרונות מדינות רבות משתמשות במנגנון הזה כדי לאפשר למצביעים מין השורה להצביע לפני יום הבחירות הרשמי. למעשה, באורגון ובוושינגטון כל ההצבעה נעשית בדואר, אין בכלל קלפיות.
זה די בלתי נתפס באוזניים ישראליות; אני לפחות בפעם הראשונה שהבנתי הזה שאלתי את עצמי - איך אין שם רמאויות עד אין קץ? אז קודם כל, עובדה שאין. יש כנראה קצת רמאויות עם absentee ballots, אבל לא מצאו, למרות מחקרים שנעשו, אלא עדויות ספורות להתחזות המשתמשת בעובדה שאין צורך בתעודה מזהה. אבל כשחשבתי על זה יותר, נראה לי שזה לא רק כי האמריקאים יותר שומרי חוק מאיתנו. ראשית, כאשר יש 100 מליון מצביעים, זיוף בבחירות הרבה פחות משמעותי. אבל מעבר לכך, אני חושב שרוב הישראלים גם לא היו מזייפים בחירות. לזייף בבחירות זו עברה על החוק, ורובנו לא עוברים על החוק. חשבו על חבריכם - האם יש מישהו שאתם חושבים שהיה מנצל פרצה כזו כדי לזייף בבחירות? רובנו לא, וכך גם רוב האמריקאים. איפה כן מזייפים? במגזרים שלא באמת מקבלים את כללי המשחק הדמוקרטיים ומשתמשים בדמוקרטיה הישראלית רק ככלי שרת - או בקצרה, אצל הערבים והחרדים. זה דומה, אגב, לריכוזי המהגרים בערים האמריקאיות הגדולות בעשורים הראשונים של המאה העשרים, שם רווחו זיופים למכביר - המהגרים היו די מנוכרים מהחברה הסובבת, ומי שתווך ביניהם לבין הממסד היו מאכערים מפלגתיים (דמוקרטים בעיקר) שהשתמשו בתמורה בקולותיהם לצרכיהם. אבל בגדול, כמו שאנשים לא גונבים מזוודות שלא שלהם במסוע בשדה התעופה, רוב האנשים גם לא היו מזייפים בבחירות.
בשנה האחרונה, עם זאת, נשמעו טענות רבות על זיופים, בתיבת התהודה התקשורתית הימנית, למרות שאין ממש ביסוס עובדתי לטענות הללו. הטענות הללו הושמעו כדי לשמש בסיס לסדרת חוקים במדינות מתנדנדות יותר או פחות שהממשל בהן עבר לידיים רפובליקאיות ב2010, שמחייבים הצגת תעודה מזהה עם תמונה בעת ההצבעה. חוקים כאלה עברו בויסקונסין, אוהיו, והחריף מכולם בפנסבילבניה. תשאלו - אם החשד לזיופים לא באמת מבוסס, אז מה המטרה האמיתית מאחורי חוקים אלה? המטרה היא כמובן למנוע מכמה שיותר מצביעים דמוקרטיים להצביע: האוכלוסיות שהכי סביר שאין להן תעודה מזהה של המדינה הן מיעוטים - שחורים והיספניים - שבגדול חוששים להעסק עם הממסד יותר ממה שצריך, ובפרט יש להם פחות זמן וכסף ללכת להוציא תעודה מזהה עם תמונה; וסטודנטים, שרבים מהם מגיעים ממדינות אחרות בארה"ב ולכן גם אם יש להם תעודה מזהה - התעודה הרווחת ביותר היא רשיון נהיגה - היא של מדינת המוצא שלהם ולא של המדינה בה הם לומדים ומענויינים להצביע, כפי שמחייבים החוקים החדשים. שתי קבוצות האוכלוסיה הללו נוטות במובהק לדמוקרטים. בנאום בחירות של מייק טוזראי, חבר בית הנבחרים המדינתי בפנסליבניה, יצא המרצע מין השק¹:

Voter ID, which is going to allow governor Romney to win the state of Pensylvenya - done

בפנסילבניה המקרה כל כך בוטה, שהממשל עתר לבית המשפט ויש סכוי גבוה שהחוק יבוטל.


מערכה שניה
זו לא הדרך היחידה שבה בתי מחוקקים רפובליקאים מנסים להוריד את אחוזי ההצבעה של מצביעים דמוקרטים. באוהיו למשל, הוסיפור במערכת הבחירות ב2008 תקופה ארוכה קודם ליום הבחירות שבה מצביעים יכולים להצביע, מה שקרוי "הצבעה מוקדמת" והפך כאמור לנוהג רווח במדינות רבות בארה"ב. ניתוח התוצאות מ2008 הראה שהימים שבהם היתה הכמות הגבוהה ביותר של מצביעים היו בשלושת הימים שקודם יום הבחירות: שבת, ראשון, ובמידה מועטה יותר שני; וכמו כן התברר שהמצביעים המוקדמים נטו הרבה יותר להצביע לדמוקרטים. זה מאוד הגיוני: יום הבחירות בארה"ב איננו יום חופש; אזרחים עניים יותר יש סכוי רב יותר שהם עובדים שעות רבות יותר וגמישים הרבה פחות ביכולתם לצאת לעבודה ולכן סכוי גבוה יותר שהם לא יכולים לצאת להצביע ביום הבחירות עצמו, ולכן הם ניצלו את סוף השבוע שלפני יום הבחירות כדי להצביע. ולכן, בית המחוקקים של אוהיו - שנשלט מ2010 בידי הרפובליקאים - העביר חוק, עליו חתם המושל - גם הוא רפובליקאי - לפיו כל תקופת ההצבעה המוקדמת נשארת בתוקפה, חוץ משלושת הימים שקודם ליום הבחירות שבהם מותר רק לחיילים בשירות פעיל להצביע (קולות החיילים נוטים במובהק לימין בארה"ב). ממשל אובמה תבע, בדרישה לאפשר לכל המצביעים להצביע בהצבעה מוקדמת; ואז קמפיין רומני לא מצמץ ויצא בהאשמה שממשל אובמה מעוניין לפגוע בזכויות החיילים.
המקרה הזה הוא דוגמה מעניינת למה שמייאש בתקשורת האמריקאית. הימין הצליח כל כך להפחיד את התקשורת, שהיא הפכה - כמו שהגדירו יפה בThe Newsroom, "מוטה לכיוון איזון". הכוונה היא שאם ישנו נושא שבו הדמוקרטים והרפובליקאים מתווכחים, התקשורת מביאה את טיעוני שני הצדדים באופן שווה, מבלי להתיחס לאפשרות שאחד הצדדים עם טיעונים חלשים יותר, או טועה ומטעה, או פשוט משקר. מסביר וויל מקאבוי, כוכב הסדרה: It means that if republicans claim the Earth is flat, the media will cover it as: "Republicans and Democrats can't agree on shape of Earth"; מקינזי מקהייל מחרה מחזיקה אחריו עם המסקנה הפשוטה: Not every story has two sides. אז הנה, דוגמה יפה לסיפור שאין לו שני צדדים: הטענה הרפובליקאית כל כך מופרכת ומגוחכת שאין שום לגיטימיות להציג את הנושא כדיון שקול כוחות בין שני הצדדים. אלא שזה כמובן איך שהציגו זאת כל כלי התקשורת המרכזיים, עד שגם הם התעשתו (לאחר שקמפיין אובמה תקף את העטנות של רומני בחריפות יוצאת דופן) והציגו בצורה קצת יותר מוטה לכיוון המציאות את הסיפור.

מערכה שלישית
תשאלו את עצמכם - מה חושב קמפיין רומני, הרי כל מי שמתעמק קצת בסיפור יבין שהם מטעים את הציבור במקרה הטוב. אלא שקמפיין רומני סומך על בורות ציבור המצביעים. לא רק בדוגמה זו, הקמפיין של רומני מלא בטענות שנעות בין השטח האפור שבין אמת לשקר לבין שקרים והטעיות של ממש. (סטיב בנן מתחזק מדור קבוע של מעקב אחרי השקרים של רומני: הנה מהדורות 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16, 17, 18, 19, 20, 21, 22, 23, 24, 25, 26, 27, 28) הם סומכים על ההנחה שחלק גדול מהציבור מקבל את האינפורמציה שלו מתיבת התהודה של התקשורת הימנית ולכן חי במציאות אלטרנטיבית, וחלק נוסף מספיק גדול מהציבור פשוט לא יודע כמעט דבר על מה שבאמת קורה. (כמעט הלכתי לטעון טענה מוטה לכיוון האיזון, ולטעון שגם הדמוקרטים משקרים ומטעים. אז יש מקרים שהם עושים את זה, אבל בכמות קטנה לאין ערוך, ולא מתקרבים אפילו לבוטות של שקרי רומני). וזה אולי אחד הדברים המשמחים כשמשווים את האלקטורט האמריקאי לזה הישראלי. האלקטורט הישראלי אולי שבטי; אנחנו יכולים אולי להתעצבן מכך שעניים מצביעים לליכוד למרות שלדעתנו זה בניגוד לאינטרסים שלהם אבל אי אפשר לטעון שהאלקטורט הישראלי כל כך בור, כל כך חסר הבנה, שאפשר להפעיל עליו קמפיין כזה. עם כל כמה שאני לא מסכים עם תוצאות בחירות פעמים רבות בישראל, אני לא חושב שהיו בחירות שהוכרעו כפי שהוכרעו כי הציבור היה בור, או לא עשה בחירה מושכלת איש איש לטעמו. ואולי הסיכום הטוב ביותר על האלקטורט האמריקאי, ובנימת חבל על דאדין ולא משתכחין,  הוא הציטוט הבא של גור וידאל ז"ל (ותודה ליהודה שהכיר לי את כתביו):

Fifty percent of the people don't vote, and fifty percent don't read newspapers. I hope it's the same fifty percent

-------------------------------
(1) אם יצא המרצע מין השק זאת אומרת שנשאר רק שק, נכון? אז אולי אפשר למכור אותו למשרד החקלאות.