ובינתיים

ובעוד התנצחנו עם המתנחלים ולגלגנו על מיט רומני, מה עוד קורה בעולם?

1. פשוט מגניב:

(מחורים ברשת)

2. וכמה תמונות מדהימות

3. וזה סרטון האנימציה הכי טוב שראיתי זה זמן:

TAP TO RETRY from Neta Cohen on Vimeo.

(באמת, באופן בלתי משוחד לחלוטין)
4. ככה נראה ברק בהילוך איטי:

(שוב, מחורים ברשת)
5. הימין האמריקאי נמצא זה זמן במסע של קריאת כבישים, גשרים, שדות תעופה ומה לא על שם רונלד רייגן (אולי הבולט מביניהם הוא שדה התעופה של וושינגטון - לא הגדול ממערב לה, שנקרא על שם דאלס, אלא הקטן יותר הקרוב לעיר עצמה, שנקרא בעבר Washington National Airoport וכיום נקרא Regan National Airport). אבל הגדיל לעשות חבר הקונגרס דארל עיסא מקליפורניה, כשהציע לקרוא לכל שטחי החוף של ארה"ב על שם רייגן.
6. בעוד כעשרה ימים יחול יום השנה להקמתה של חומת ברלין, וזו סיבה מספקת לכותב הבלוג המצויין Iconic photos להזכיר את התמונה המדהימה של קונרד שומאן עורק לגרמניה המערבית:

בקצרה, הסיפור הוא כזה: למרות שהשליטה בברלין היתה מחולקת בין המעצמות, עד 61 היה פחות או יותר מעבר חופשי בין חלקי העיר, וזה יצר בעיה קשה לשליטי גרמניה המזרחית: ככל שהמצב ברד"ג הפך פחות ופחות נסבל, יותר ויותר אזרחי גרמניה המזרחית ניצלו את המעבר החופשי בין חלקי ברלין כדי לערוק למערב (גרמניה המערבית נתנה אזרחות אוטומאטית לכל תושב גרמניה המזרחית שערק אליה. למעשה, הרפ"ג הגדירה את עצמה כמדינת הגרמנים כולם, ובאופן רשמי מעולם לא הכירה ברד"ג, אם כי מאז האוסטפוליטיק של וילי ברנדט ב70 היתה הכרה כזו אבל רק הכרה חלקית וחצי רשמית. מכל מקום הרפ"ג ראתה את אזרחי הרד"ג כאזרחיה, וכל עריק פשוט מימש מבחינתה את זכותו להתישב בה, משהו דומה לחוק השבות שלנו). ב61 החליטו שליטי הרד"ג להקים חומה בברלין. ברור, שכדי שצעד כזה יהיה אפקטיבי הוא חייב להיות סודי ומהיר (אחרת תהיה בריחה המונית לפני הקמת החומה) אבל בכל זאת, חומה לא בונים ביום אחד ולכן הוקמה בשלב הראשון בתוך לילה אחד מערכת גדרות תיל בתואי החומה. בחלקים שונים בעיר הגדר היתה מאוד נמוכה, וקונרד שומאן, חייל מזרח גרמני פשוט מסקסוניה הוצב לשמור על אחד מחלקיה. שומאן ראה בעיניים כלות איך המערב כה קרוב, וידע שזו הזדמנות שלא תחזור; תושבי מערב ברלין שראו את היסוסיו צעקו לו "בוא", ובהחלטה של רגע הוא קפץ מעבר לגדר, והוברח מיד מהמקום במכונית משטרה של מערב ברלין. צלם עיתונות תפס את הרגע. למרבה האירוניה, לאחר האיחוד כאשר חזר שומאן לסקסוניה התקבל בעוינות על ידי משפחתו ולבסוף התאבד ב98. יש לי עוד כל מיני פכים על החומה, אז אכתוב עליה פוסט ביום המתאים אם אזכור. ואם לא, תזכירו לי.
7. אני תומך בתחינה הזו מכל הלב.
8. מה לדעתכם התמונה שנצפתה הכי הרבה פעמים בהסטוריה? לא הייתם חושבים שדווקא זו (אני בכוונה מלנקק ולא מאמבד כדי לא להרוס את ההפתעה). טוד ווסרמן מביא את סיפורה.
9. עוד שאריות מפסק הדין של ביהמ"ש העליון ביחס לחוק הבריאות: ביל אוריילי, אולי השדר המפורסם ביותר של פוקס ניוז, התנבא שבית המשפט העליון יפסוק שהחיוב לרכוש ביטוח אינו חוקתי, ואם לא, הוא יעלה לשידור ויכריז שהוא (הוא דהיינו אוריילי) אידיוט:

(הלינק כאן) אני עדיין מחכה.
10. בודאי קיבלתם במהלך חייכם אי אילו מיילים מנסיך ניגרי שמנסה להוציא הון מארצו אבל לא יכול, ואם רק תעזרו לו בX דולארים הוא יתחלק איתכם בכסף. אלה כמובן תרגילי עוקץ, והם מוכרים לכולם. מה שמדהים הוא שלמרות שהם מוכרים לכולם לפי מחקר חדש כ50% ממיילי העוקץ עדיין נושאים את הסיפור הזה, עם אותם פרטי יסוד: נסיך ניגרי, כסף כלוא. שזה נשמע אידוטי לחלוטין - אם כולם מכירים את התרגיל הזה, למה ממשיכים להשתמש באותם פרטים בדיוק? מחקר של קומאק הרלי ממיקרוסופט טוען שעוקצי העוקץ משתמשים בפרטים הללו *דווקא* מכיוון שכולם מכירים אותם. העניין הוא כזה: בתור עוקץ, הדבר הכי גרוע עבורך הוא שאחד הנעקצים יענה, יעסיק אותך ולבסוף לא ישלח את הכסף. אתה רוצה שיענו לך רק המטומטמים והפתיים ביותר, שעבורם יש את הסכוי הגבוה ביותר שישלחו את הכסף בלי בעיות. והרי לפננו, המסנן הטוב ביותר לפתיים ומטומטמים: אם מישהו עונה למייל של נסיך ניגרי אחרי כל כך הרבה שנים שהיספור הזה מוכר כעוקץ, כנראה שהוא מטומטם ו/או פתי במיוחד, בדיוק מה ששולח העוקץ רוצה. (אני קראתי אצל עזרא קליין)
11. לא פחות מ20% מהזוגות היהודיים שהתחתנו ב2010 עשו זאת מנישואים אזרחיים מחוץ לישראל.
האטלנטיק מסכם בגראף קטן אחד את ההסטוריה הכלכלית של העולם ב2000 השנה האחרונות:

13. ולבסוף, הסיכום המוקדם שלי את מסעו של מיט רומני בחו"ל פספס שתי פדיחות נוספות במסע: בפולין, רומני ביקר בקבר החייל האלמוני; העיתונאים, שרומני לא ענה לשאלותיהם במשך כל המסע, צעקו לעברו שאלות בעת שהלך לכיוון המכונית. רומני התעלם, אבל למזכיר העיתונות שלו, ריק גורקה, התפוצץ הוריד והוא צעק לעיתונאים: Kiss my ass, this is a holy site for the polish people. לא אקורד סיום מוצלח במיוחד. אבל ההתבטאות שעשתה הכי הרבה רעש היתה טענתו של רומני באירוע גיוס התרומות שלו בירושלים שהפער הכלכלי שבין ישראל לפלסטינים נובע מהבדלים התרבותיים בין החברות. הטענה הזו עשתה הרבה רעש בשל הנימה הגזענית הנובעת ממנה, כמו גם בשל ההתעלמות מעוד אי אילו גורמים המפריעים לפיתוח הכלכלי של פלסטין, כמו השליטה הישראלית ביבוא וייצוא, פשיטות צה"ליות וכד. אבל אני מוכרח לציין שאני מסכים דווקא עם הטענה, לפחות חלקית. צריך להיות תמים לחשוב שלתרבות אין שום קשר לרמת הפיתוח הכלכלי של מדינה, וסביר להניח שלפחות חלק מההסבר להבדל הדרמטי בין מצבה הכלכלי של ישראל ושל כל שכנותינו קשור גם בתרבות. אלא שזו עדיין היתה אמירה טפשית: ראשית, רומני ביסס ותיבל באותה בכמה טעויות עובדתיות מביכות, למשל הטענה שהתל"ג לנפש בישראל הוא $21,000 לנפש, בעוד שהוא כ$30,000 לנפש, והמשכה בטענה שהתל"ג הפסטיני הוא $10,000 לנפש בעוד שבמציאות הוא כנראה בין $1000 ל$2000; או תמצות טענה מספרו של ניל דיאמונד "רובים חידקים ופלדה" שדיימונד עצמו טען במאמר מערכת לאחר מכן שלא קיים בספר. אבל מעבר לכך,  גם אם מיט רומני חושב שעיקר הטענה על השפעת התרבות על הפיתוח הכלכלי היא נכונה, מה התועלת שהשיג באמירתה? ברור שהיא תגרום לניכור בין הפלסטינים לבין רומני, ניכור שגם לנו לא יהיה טוב אם רומני יבחר (אחרי הכל, ארה"ב בקשרים טובים עם הפלסטינים יכולה לעשות לטובתנו יותר מארה"ב מנוכרת לפלסטינים, מצב בו הפלסטינים פונים למוסדות עויינים לנו יותר, כמו האו"ם); והרווח היחידי רומני ישיג הוא רווח אישי לעצמו - בקולות ותרומות מצד מצביעים אוונלגיסטים שלדון אדלסון. והתעלמות מצרכי מדיניות החוץ של ארה"ב לטובת רווחים אלקטורליים מיידים לא מתקבלת כל כך טוב בארה"ב עצמה.