עוד קצת על אוסטרליה

מפה ומשם

פתאום נוספו הרבה דברים לומר על אוסטרליה (ותודה למגיבים) אז אכתוב פוסט ארוך בשבת (איך אני בטיזרים?)
בינתיים:

1. אין בכך שום פואנטה ספיציפית, אבל לפעמים עצם הויזואליזציה של נושאים מסויימים היא מעניינת. אז הנה למשל אוכלוסית העולם, לפי קוי אורך ורוחב.
2. אין לי ממש כוונה להכנס עכשיו לסאגת "אם תרצו", ולכן אני לא הולך להתייחס ברצינות לנושא. פשוט לא יכולתי להתאפק אל מול הציטוט הבא מתוך מכתבם לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון:

אדישותך אפשרה לדיקטטורה אקדמית להשתלט על החופש האקדמי ולצמצם באופן ניכר את הפלורליזם המחשבתי. כתוצאה מכך, בשנים האחרונות הפך חופש הבעת הדעה לאנרכיה – אין חוק וסדר ואין גבולות.

ו [תופים...] יש לנו זוכה בתואר "הסתירה הפנימית הכי גרנדיוזית במהלך של שני משפטים עוקבים"

3. תמיד הייתי נגד שימוש בסמים קלים, אבל התנגדות שלי היתה מאוד אינסטקטיבית; זה אחד התחומים (הבודדים) שאני מוצא את עצמי לפעמים מתקשה להגן על עמדתי בנימוקים דיבטוריים רציונליים. אבל הנימוקים של הבחור הזה ללמה לא כדאי להתיר בחוק סמים קלים נותנים פרספקטיבה חדשה.

4. אם חשבתם שהר הצופים הוא קטסטרופה שנבעה מתכנון אדריכלי גרנדיוזי, מה תאמרו על הסודאנים שרוצים לבנות בדרום המדינה ערים בצורה של קרנף?

5. אני נוסע כל יום כשעה ורבע (בכל כיוון) לעבודה, ו- איך לומר? - הפקקים הם לא חוויה יותר מדי נעימה.. אבל אחרי הדבר הזה, לעולם לא אתלונן יותר על הנושא. 

מתחיל להמאס עלי לקרוא לפוסטים האלה "מפה ומשם". יש הצעות אחרות?

המירוץ השבועי לילד

זו רשלנות רבה מצדי, אבל הייתי צריך מאמר בהארץ ביום רביעי כדי לדעת באוסטרליה מצביעה היום. אז זו הדמנות מצויינת קצת לצאת מאמריקה (וגם לכבוד רן שמבקר שם עכשיו) - מה מעניין יש לומר על הבחירות באוסטרליה?
1. השיטה: אולי הדבר הכי מגניב בבחירות באוסטרליה הוא שיטת הבחירות שלהם. השיטה הבסיסית היא רובית, כלומר מחלקים את אוסטרליה ל150 אזורי בחירה המיוצגים על ידי חבר פרלמנט אחד כל אחד, אבל בניגוד לשיטה הרובית הקלאסית - כמו שקיימת בארה"ב ובבריטניה, יש להם טוויסט משלהם: כאשר מצביע בא להצביע, הוא לא מצביע עבור נציג אחד אלא מדרג את כל המועמדים. כשבאים לספור את הקולות, בהתחלה סופרים את כל הבחירות הראשונות של כל הבוחרים. אם אף מועמד לא זכה ב50% מהקולות לוקחים את הקולות של המועמד שזכה בהכי פחות קולות ועוברים לבחירה הבאה שלהם. ככה ממשיכים עד שאחד המועמדים זוכה ב50%. למה זה טוב? בעיקר כי זה מנטרל את המצב ששני מועמדים קרובים מבחינה אידיאולוגית יפצלו את הקולות ויגרמו למועמד שלישי, שזכה בפחות מרוב הקולות במחוז יזכה. זה לא יכול לקרות בשיטה האוסטרלית, כי מועמד לא יכול לזכות עם פחות מ50% מהקולות.
אבל, באופן מפתיע (או שלא), זה לא גורם לתוצאות מייצגות יותר: מאז מלחה"ע השניה באוסטרליה היו מעל 4 מערכות בחירות בהן צד אחד זכה ברוב הקולות אבל הפסיד את הבחירות, וזו תוצאה יותר גרועה מבריטניה או ארה"ב. אז זה מעניין אבל לא בטוח טוב יותר...
2. על מה בוחרים: די מדהים שהנושא הכי בוער בפוליטיקה האוסטרלית זה שנים הוא התחממות גלובלית. ותוכנית להטיל מס על פליטות פחמן וכריה היא הנושא שעליו נלחמו באוסטרליה מאז 2007; ולא מדובר בפוליטיקה רגועה - בשל הנושא הזה ירדה הפופולאריות של ממשלת הלייבור של קווין ראד מרוב של 60% למספרים איומים (משהו כמו 30-40% אם אני זוכר נכון), ושבצילו התחוללה מהפכת חצר בממשלת הלייבור בה ג'וליה גילארד -ראש הממשלה הנוכחית מהלייבור - הדיחה את קווין ראד, ראש ממשלה  מאותה מפלגה (אנחנו מתלוננים שהפוליטיקה אצלנו לא יציבה אבל כדבר הזה לא קרה אפילו אצלנו).
מדהים שהמיתוס על האוסטרלים שאין להם דאגות הוא פשוט נכון; לא זו בלבד שאין להם בעיות ביטחוניות אלא אפילו מהמשבר הכלכלי הנוכחי הם הצליחו להתחמק.
3. ומי המועמדים: אז זהו, שקצת קשה לי להחליט בעד מי אני: השמאל מריח מכל המגרעות של השמאל האירופי, עם מדיניות חוץ אנטי-אמריקאית ואנטי ישראלית (הם היו הראשונים בעולם שפתחו את חגיגת הדרכונים), והימין מריח מכל המגרעות של הימין האמריקאי, עם מועמד שהוא כומר לשעבר, מתכחש לקיומו של אפקט החממה ומודה שהוא חש "מאויים" מהומוסקסואלים.  אז אני מעודד די נייטרלי. לפחות נוח יותר לצפות - השעות סוף סוף נורמליות (הקלפיות נסגרות עוד שעה, ספירת הקולות אמורה להגמר סביב מוצ"ש זמן ישראל)... מצד שני, זה הפעם הראשונה שניסיתי לחפש סיקור בחירות בטלויזיה ולא מצאתי אף ערוץ שסוקר את הבחירות (אז האשמה ברשלנות לא לחלוטין שלי... :-)) אני נאלץ לצפות באינטרנט.
4. ומה יהיה? זה הכי יפה: נראה שיש פה בדיוק את החומר שממנו עשויות בחירות מעניינות: נראה שהתוצאות יהיו מאוד מאוד צמודות (הסקרים אחרונים מראים 51%-49% לטובת הלייבור; השיטה מבטיחה שכאשר יש תוצאות צמודות אי אפשר לדעת מה יהיה בגלל החלוקה למחוזות בחירה, ובמיוחד שיש הבדלים אדירים בין האזורים: אם מסתכלים על כלל אוסטרליה יש מעבר של בערך 10% מהלייבור לקואלציית הימין (המפלגה הליברלית והמפלגה הלאומית) אבל בויקטוריה למעשה יש עליה בתמיכה בלייבור בעוד שבקווינסלנד ובפרברים המערביים של סידני בניו-סאות'-ויילס הלייבור פשוט קורסת (אלה מדינות עם חברות כריה גדולות שיפגעו ממדיניות הלייבור, ממשלות מדינתיות מאוד מאוד לא פופולריות של הלייבור וקווינסלנד היא גם המדינה של קווין ראד, עם הרבה בוחרי לייבור שכועסים על הפיכת החצר); בקיצור מאוד מאוד מעניין.
--- עדכון ---
נראה שלא הלייבור ולא קואליצית הימין יזכו לרוב, ויהיה מצב של מה שקרוי hung pariliamant; מי ירכיב את הממשלה הבאה תלוי בהחלטתם של 4-5 נציגים עצמאיים (מתוך פרלמנט של 150). It can't get any better then this...

מפה ומשם

1. מזל טוב פרופ' לינדנשטראוס. איזה כיף להיות היום בוגר של החוג למתימטיקה של האונ' העברית.
2. 18% מהאמריקאים בטוחים שברק אובמה מוסלמי, ואל תבלבלו אותם עם עובדות.
3. באחד מפיסות החדשות החשובות שחלפו מתחת לרדאר השבוע, הפרלמנט הלבנוני התיר לפליטים הפלסטיניים בלבנון לעבוד באופן חוקי במדינה. זו פיסת החדשות הכי אופטימית ביחס לסיכויים לשלום במזרח התיכון ששמעתי זה זמן.
4. תמיד הדהים אותי איך ארגוני חדשות ימניים (פוקס ניוז בארה"ב, ואתם יכולים לחשוב על המקבילות בארץ בזמנכם החופשי) לא זו בלבד שמסקרים את החדשות באופן כה מוטה עד שהם פשוט יוצרים תמונת עולם מעוותת, הם גם  עושים זאת בשם ההוגנות: פוקס ניוז רצה במשך שנים עם שתי ססמאות קבועות: We report, you decide וFair and balanced. בחודשים האחרונים פוקס ניוז ויתרה על הסיסמאות הללו ולא שומעים אותן כל-כך: אולי בגלל שהם משדרים תוכניות שמטרתן המוצהרת לבנות ארגונים פוליטיים בימין (למשל של שון הניטי ובעיקר גלן בק), ואולי פשוט כי הם הגיעו למסקנה שהגיע הזמן להפסיק עם ההצגות, אחרי הכל השבוע חברת האם שלהם, ניוז קורפ - שגם מוציאה לאור פרסומים חדשותיים נוספים, בעיקר הוול סטריט ג'ורנל - תרמה $1,000,000 למפלגה הרפובליקאית. (לא רופרט מרדוק, הבעלים - הוא כנראה תרם יותר. הכוונה לחברה עצמה. באמריקה זה מותר).
5. טוב, כנראה שיש חורים לא קטנים בהוכחה שP!=NP, אז הבעיה נותרה פתוחה. חבל,למרות שלפחות נשפך די הרבה דיו על הדפסות הוכחה של 102 עמודים, אז HP בטח מרוצים (ותודה, אלון...). בכל מקרה, לכל מי שלא הבין על מה לעזאזל אני מדבר, הפוסט הבא (באדיבות ניצן) מסביר את זה די יפה.

שבת שלום, ויש לי אחלה מירוץ שבועי למחר אז stay tuned...

לא מצאתי כותרת מתחכמת שאפשר לשלב בה את השם "ברדלי".

טום ברדלי, ראש עירית לוס אנג'לס לשעבר, זכה להיות מונצח בהסטוריה בשני מקומות: האחד - הטרמינל הבינלאומי של שדה התעופה של לוס אנג'לס, LAX, והשני באפקט: אפקט ברדלי. ברדלי, ראש העיריה השחור הראשון של לוס אנג'לס (ועד ימנו, ראש העיריה בעל הכהונה הארוכה ביותר - בין השנים 73 ל93) רץ למשרת מושל קליפורניה בשנת 1982. לכל אורך הקמפיין הוא הוביל באופן משמעותי בסקרים אבל בסוף הפסיד בהפרש זעום. כאשר ניתחו לאחר מכן איפה טעו הסוקרים, המסקנה היתה כי בוחרים רבים לא היו מוכנים נפשית להצביע למועמד שחור, אבל הם לא היו מוכנים להודות בכך בפני הסוקר. לסוקרים הם אמרו שיצביעו לברדלי אבל בסוף הצביעו למתמודד הרפובליקאי. וכך בא "אפקט ברדלי" לעולם - התופעה שבה אנשים לא מודים בפני סוקרים בעמדתם האמיתית כאשר עמדה זו נחשבת מגונה מבחינה חברתית.

מאז 82 למדו הסוקרים כי יש תחומים בהם לא ניתן לסמוך במדויק על תשובות הנסקרים וצריך לשאול שאלות עקיפות: לכן למשל לא שאולים אף פעם "האם את/ה מוכן להצביע לנשיא (או כל משרה אחרת) קתולי/שחור/יהודי/אישה/מורמוני/אתיאיסט/וכו' אלא "האם אמריקה מוכנה לנשיא קתולי/שחור/יהודי/אישה/מורמוני/אתיאיסט/וכו'". בחירות 2008 הוכיחו שאמריקה התבגרה מבחינת יחסים בין גזעיים לא רק בעצם העובדה שנבחר נשיא שחור אלא גם בהעלמו של אפקט ברדלי: אובמה ניצח באותם 7% שניבאו לו הסקרים, מה שאומר שכנראה לא היו הרה גזענים סמויים.

אבל זה לא אומר שבתחומים אחרים האפקט לא חי ונושם. וסקרים מסוג חדש אף מחדדים אותו. בשנים האחרונות החלו חלק מחברות הסקרים לסקור באמצעות מחשבים במקום אנשים: במקום שאיש טלמרקטינג יתקשר לנסקר וישאל אותו שאלות, הנסקר מקבל טלפון וכאשר הוא עונה הוא שומע מזכירה אלקטרונית (מהסוג של פרסומות טלפוניות) השואגת לו בשמחה: שלום! האם תהיה מוכן לענות על סקר?" ואם כן אז הסקר מתבצע כאשר הנסקר עונה על השאלות באמצעות כפתורי הטלפון. יש עם השיטה הזו הרבה בעיות, אבל ישנה טענה שיש לה גם יתרון אחד (מעבר להיותה הרבה יותר זולה, שזו הסיבה העיקרית שמשתמשים בה): אנשים מוכנים להיות יותר כנים כאשר הם עונים למחשב מאשר לסוקר אנושי.

האפשרות הזו עלתה בשני נושאים לאחרונה: הראשון הוא ליגליזציה של מריחואנה. כפי שכבר פעם הזכרתי, בבחירות הקרבות תעלה למשאל עם בקליפורניה הצעת החוק שמסדירה בחוק שימוש במריחואנה. סקר אוטומטי שנעשה בנושא הראה תוצאות לפיהן יש הרבה יותר תמיכה בהצעה מאשר סקרים אחרים שהתבצעו בידי סוקרים אנושיים, ונייט סילבר דן באפשרות  שההבדל נובע מכך שאנשים תומכים בלגליזציה של סמים קלים (ואולי גם מעשנים בעצמם) אבל לא נוח להם להודות בזה. מין אפקט ברדלי. אלא שסקר אוטומטי מאוחר יותר - שבו דווקא התגלתה תמיכה נמוכה יותר בהצעה, אל מול סוקרים אנושיים - הביא אותו לחזור בו מהתיאוריה. זה חבל, כי אולי התאוריה לא נכונה אבל היא מאוד מעניינת.

התחום השני - והוא הסיבה שאני כותב על זה היום - היא נישואים חד מיניים. זה נושא עם היסטוריה ארוכה בארה"ב והוא גם מאוד טעון משני הצדדים; המשמעות הרגשית של הנושא עבור הומוסקסואלים ולסביות ברורה מאליה, אבל גם מדהים לראות כמה רגש הוא מעורר גם בצד השני: יש לא מעט שטוענים שבוש ניצח את הבחירות ב2004 בגלל משאלי עם במדינות רבות האוסרים נישואים חד מיניים, שהצליחו להוציא לקלפיות בוחרי ימין רבים שעל הדרך גם הצביעו לבוש; זה די מדהים שבמדינה באמצע שתי מלחמות נישואים חד מיניים (ודיון מופרך לגמרי על שירותו של ג'ון קרי המועמד הדמוקראטי בוייטנאם, אבל על כך בפוסט אחר) הכריעו את הבחירות. מכל מקום, הזירה החדשה לנושא היא אהובתנו קליפורניה: שם יש בשנים האחרונות נדנדה חוזרת ונשנית בנושא: בהתחלה גווין נוסן, ראש עירית סן פרנסיסקו (דאז) החל להשיא זוגות חד מיניים בעירו אי שם באמצע העשור. סדרה של ערעורים בבתי המשפט הביאו לאיסור ושוב להיתר של נישואים חד מיניים ולבסוף עלתה הצעה 8, הצעה לתיקון חוקת קליפורניה, האוסרת נישואים חד מיניים, למשאל עם במהלך בחירות 2008. באופן די מפתיע ההצעה עברה ברב דחוק (בהערת אגב, כנראה שהסיבה שההצעה עברה היא שיעור ההצבעה הגבוה יחסית של השחורים, שבאו להצביע לברק אובמה ועל הדרך גם הצביעו בעד ההצעה; שיעור ההתנגדות לנישואים חד מיניים גבוה יחסית בקהילה השחורה. אבל מכיוון שזה לא פוליטיקלי קורקט בקרב הליברלים לכעוס על השחורים, כמעט אף אחד לא אומר את זה); אבל הפינג פונג נמשך גם בשבועות האחרונים כאשר בית המשפט הפדרלי בקליפורניה פסל את הצעה 8 בטענה שהיא נוגדת לחוקה הפדרלית; תמוכי ההצעה (המתנגדים לנישואים חד מיניים) מערערים, וסביר להניח שזה יגיע לבית המשפט העליון.

ולמה כל זה קשור לאפקט ברדלי? מכיוון שהן ההצלחה המפתיעה של הצעה 8 בקליפורניה (כמו גם הצעה דומה במיין, גם היא מדינה מאוד ליברלית) והן סדרה של סקרים מהשבועות האחרונים, שבהם סקר אוטומטי הראה תמיכה נמוכה יותר בנישואים חד מיניים מאשר כל הסקרים האנושיים -  הביאו חלק מהפרשנים לטעון שמתחיל להתפתח אפקט ברדלי גם בנושא הזה, כלומר שהתנגדות לנישואים חד מיניים נהפכת לפחות בחלק מהאוכלוסיה לעמדה שלא נוח להודות בה. סילבר, הורס מסיבות שכמותו, יוצא כנגד הטענה הזו גם כן (באותו פוסט אליו קישרתי קודם) אבל גם הוא מסכים שהרוח הציבורית הבסיסית בנושא משתנה.

וזה דבר שלדעתי מאוד צריך לשמח את חברינו הגאים (ובעצם את כולנו): אמנם הם עוד מופלים לרעה, אבל גם במדינה שמרנית ודתית כמו ארה"ב ההתייחסות לנושא משתנה, ואנחנו רואים את השנוי הזה קורה ממש לנגד עינינו. אם לפני כמה שנים אפשר היה לטעון כי רוב מוצק של האמריקאים מתנגד לנישואים חד מיניים, היום התמונה מאוד לא ברורה (סקר אחד - שעשה הרבה רעש - טוען שהמגמה כבר הגיעה לשלב בו רוב קטן של האמריקאים תומכים בנישואים חד מיניים, אבל גם אם זה סקר חריג, המגמה ברורה), ולכן אני דווקא כן מאמין שממתחיל להתפתח אפקט ברדלי, ושממש מול עינינו רואים את התהליך שבו להתנגד לנישואים חד מיניים נהפך או יהפך, לפחות בחלק מהמקומות, לעמדה לא מכובדת. ויש משהו מאוד משמח את הלב בלראות חברה משתנה לנגד עיניך, ולראות עמדות שנראו מאוד מקובעות מתפוגגות. זה מעורר תקוה שגם בחברות אחרות ובנושאים אחרים זה יקרה...

הערה לסיום 1 - מוקדש, כמובן, לכל המתחתנים. מזל טוב!

הערה לסיום 2 - וזה סתם קוריוז: את המיעוטים בדוגמה שלעיל -קתולי/שחור/יהודי/אישה/מורמוני/אתיאיסט -  סידרתי בסדר מכוון, לא אקראי: בעוד שרק 4% מהאמריקאים לא מוכנים בשום אופן להצביע לקתולי, לא פחות מ45% לא מוכנים להצביע לאתאיסט, לא משנה כמה מוכשר ומתאים לתפקיד הוא. מדהים. הנתונים כאן.