באיזה סרט הם חיים?

ברק אובמה העביר השבוע רפורמה פיננסית גדולה, שמשנה הרבה מהרגולציה על וול-סטריט. בכך הוא השלים סדרה של הישגים חקיקתיים במדיניות פנים (תחום שבו הנשיאים הרבה פחות חזקים ממה שנהוג לחשוב, והם מאוד תלויים בקונגרס וגחמות של כל סנטור וסנטור): חבילת תמריצים בשווי 700 מיליארד דולר,  רפורמה במערכת הבריאות, רפורמה פיננסית. עד כדי כך פעיל הנשיא, שהציבור האמריקאי חושב שהוא עשה גם דברים שלא עשה: בסוף הקדנציה של בוש, העביר בוש חוק חירום להצלת הבנקים שעמדו בפני קריסה. החוק הזה היה כנראה הכרחי אבל כיום הוא מאוד מאוד לא פופולארי, ולצערו של אובמה, לפי סקר שנערך השבוע, רק 35% מהאמריקאים יודעים שבוש העביר אותו, בעוד ש49% בטוחים שהחוק עבר בתקופת אובמה.
לכאורה, הסקר מעיד על הבורות של הציבור האמריקאי בנושאים פוליטיים מסויימים - רק 28% ידעו מי הוא נשיא בית המשפט העליון, ורק 19% ידעו מי הוא ראש ממשלת בריטניה - אבל אני חושב שזה לא תופס את התמונה במלואה. ראשית, כי הציבור האמריקאי בור בדברים מסויימים, אבל לא בהכל - אותו סקר עצמו למשל מראה ש55% יודעים מי הוא מפקד הכוחות האמריקאים באפגנסיטן; כמה ישראלים יודעים מי היום אלוף פיקוד המרכז?  (למרות שיש לציין שנושא מקד הכוחות באפגניסטן היה בחדשות לאחרונה, כך שהמספרים קצת מטעים). ושנית, כי תמיד מדהים אותי לגלות כמה שטויות מוחלטות קונות שביתה בדיון הציבורי בארה"ב, גם בתוך הציבור המעורב פוליטית ועוקב אחרי החדשות; למשל נקודה קבועה של הימין בדיון המתיש על רפורמת הבריאות בשנה שעברה הייתה שהחוק יביא להקמת "ועדות מוות". העובדה שהדבר לא היה ולא נברא (הם נתלו על סעיף שאפשר לחברות ביטוח לסבסד לחולים סופניים המעוניינים בכך יעוץ רפואי לגבי המשך הטיפול בהם, הכולל את האפשרות של סיום הטיפול) לא ממש שינתה; "ועדות המות" נהיו לעובדה ידועה בדיון הציבורי בנושא. בדומה, אם התדמית של אובמה היא של נשיא המעביר חוקים בזבזניים, אז הציבור משייך לו גם את הצלת הבנקים, ולעזאזל העובדות.
הציבור? לא בדיוק כל הציבור, רק חלק: מחקר מדהים (אני קראתי עליו כאן) בא לבדוק האם החלקים של המפה הפוליטית חיים בעולם משל עצמם, שאין קשר ישיר בינו לבין המציאות (הבלוג קרא לכך בעדינות "סגירות אפיסטמולוגית", ואני אקרא לזה בפשטות "חיים בסרט"). והם עשו זאת כך: הם שאלו נסקרים אמריקאים המזוהים כשמרנים (דהיינו, ימנים) או ליברלים (דהיינו, שמאלנים) סדרה של שאלות שבאה לבדוק האם האדם המדובר מתעניין בפוליטיקה ועוקב אחרי החדשות (למשל: מי חבר הקונגרס של המחוז שלך? מי יו"ר בית הנבחרים?) ולאחר מכן סדרה של שאלות שהתשובה להן היא עובדתית, אבל עם השלכה פוליטית (למשל - האם התל"ג של ארה"ב עלה או ירד בתקופת בוש / אובמה? - תשובה על כך תעיד על היכולות של הנשיא המדובר; האם הטמפרטורה העולמית עולה או יורדת בשנים האחרונות? לתשובה "עולה" תהיה השלכה נסתרת: "אז כנראה שאפקט החממה הוא לא שטויות וצריך להוריד את פליטת הפחמן שלנו" - תפיסה שהרפובליקאים מנגדים לה בתוקף). ואז הם ציירו גרף: עד כמה תמונת העולם של הנשאל מדוייקת, בהשואה לכמה הנשאל מתעניין בחדשות. התוצאה מדהימה:

בעוד שאצל שמאלנים - שכנראה רואים חדשות ברשתות השידור הגדולות, או בCNN או MSNBC - ככל שהם יותר מודעים פוליטית, ורואים יותר חדשות, תמונה העולם שלהם מדוייקת יותר, אצל הימנים (שמקבלים את החדשות שלהם מפוקס ניוז, או מתוכניות הרדיו של שדרנים כמו ראש לימבו ושון הניטי) ככל שהם מודעים ומתעניינים יותר, תמונת העולם שלהם מדוייקת פחות. 

ובפינת הקוריוז לסיום - לא רק את העובדות הימין האמריקאי אוהב לעצב מחדש, גם את השפה האנגלית, וכאן אנו מגיעים לשרה פיילין. האמת שמגיע לה פוסט נפרד, אבל בקצרה המועמדת הרפובליקאית לסגנית נשיא ב2008, ואלילת הימין השמרני כיום, היא בדיוק הסימבול של הredneck האמריקאי -אוהבת רובים, ציד ואת אמריקה, שונאת הפלות, מיסים וליברלים אליטיסטים, ודי בזה באופן כללי להשכלה ולעובדות (אמירה ידועה שלה מקמפיין 2008 הייתה "אני מכירה את רוסיה, מחלון הבית שלי (באלסקה) רואים אותם")

מה שכן, יש לה חוש פוליטי מפותח ובחודשים האחרונים היא משתמשת בהודעות פייסבוק וטוויטר לעקוף את התקשורת - ההודעות הללו לא מלוות בשאלות של עיתונאים, ומאידך העיתונות מסקרת אותם כי שרה פיילין היא סלבריטי וכל מה שקשור בה מעניין. ובכן, בהודעת טוויטר בנושא מסגד שכביכול רוצים לבנות בגראונד זירו  - (אל תבלבלו את פיילין עם העובדה שהמסגד הזה כבר קיים ופשוט הולך להיות משופץ, ושלא מדובר בגראונד זירו אלא בבניין אחר במרחק של שלושה בלוקים), אמרה פיילין: 

Ground zero mosque supporters: doesn't it stab you in the heart, as it does ours, throughout the heartland? moderate muslims, pls refudiate"

ועל כך היתה מגיבה ניצן אחותי בשאגת שמחה: "מזל טוב!! המצאת מילה". ואכן, כל האינטרנט חגג על refudiate,שהיא כמובן לא מילה באנגלית (או בכל שפה אחרת לצורך העניין). פיילין גילתה את הפדיחה ומחקה את ההודעה אבל גולשים ערניים כבר הספיקו לצלם את מסכיהם עם ההודעה, ולהפיץ ברחבי האינטרנט. ולפיילין לא נותרה ברירה אלא להוציא את ההודעה הבאה בטוויטר:

"Refudiate" "misunderestimate", "wee-wee'd up" [מילים נוספות שפיילין נתפסה ממציאה - א.ק.] English is a living language. Shakespeare liked to coin new words too. Got to celebrate it!"

האמת? הודעה לא רעה, שמסיימת בחיוך את המיקרו-פרשה הזו. אבל עדיין הייתי מצטרף להצעת גולשים רבים (שעדיין חוגגים את הסיפור) לפיילין: אל תשווי את עצמך לשייקספיר, ההשוואה עלולה לצאת לא כל כך מחמיאה.