ארץ זבת חלב

אחד הדברים שתמיד משעשעים אותי בארה"ב הוא ההתמחות האזורית: הערים הגדולות הם רב-גוניות ומורכבות אבל מדינות קטנות יותר נשלטות ע"י תעשייה או תחום כלכלי בצורה מובהקת: במישיגן מייצרים מכוניות. באיווה מגדלים תירס וסויה. באיידהו מגדלים תפוחי אדמה. כמובן שזה לא עד כדי כך קיצוני, אבל זו התדמית של המדינות האלה. ובוויסקונסין, כמו הפרה שפלוטו פוגש ברפת, מייצרים חלב לגבינה.
יעשו הרבה רעש מהבחירות בוויסקונסין היום אבל אלא אם תהיה הפתעה מאוד דרמטית, סטייל מישיגן, ממה שהסקרים צופים, כנראה שגם וויסקונסין לא מבטאת שנוי מהותי במירוץ. סביר שטראמפ יפסיד, ויהיו הרבה דיבורים על כך שזו תחילת הסוף עבורו אחרי השבועיים הקשים שעבר (נגיע לכך בהמשך) אבל זה קשקוש - מבחינה דמוגרפית, וויסקונסין היא מהמדינות הגרועות ביותר עבור טראמפ: רמת ההשכלה בה גבוהה יחסית, רמת ההכנסה בה גבוהה יחסית, יש בה אחוז גבוה של צאצאי מהגרים מצפון ומערב אירופה (המערב התיכון העליון יושב ברובו ע"י מהגרים מגרמניה וסקנדינביה, וממהגרים פנימיים מניו-אינגלנד שבתורם היו צאצאים של מהגרים אנגלים, בתחילת ואמצע המאה ה19), ויש בה רמת גזענות נמוכה יחסית (ע"פ אינדיקטורים כמו כמות חיפושים של בטויים גזעניים כמו nigger בגוגל), בין אם בשל מוצא האוכלוסיה ובין אם מכיוון שזו ברובה מדינה חקלאית בלי הרבה שחורים, ולכן גם בלי הרבה מתח בין-גזעי כמו במדינות תעשייתיות. בנוסף, יש טענה קצת יותר כללית ופחות מבוססת על מספרים שהגסות של טראמפ לא מתיישבת עם הרוח המנומסת והנחמדה של וויסקונסין, כמו של המערב התיכון בכללו. כל אלה אינדיקטורים לתמיכה חלשה בטראמפ, ולכן הפסד שלו ב5%-10% צפוי לאור המאפיינים הדמוגרפיים.
גם בצד הדמוקרטי, סנדרס צפוי לנצח (אם כי באחוז נמוך ע"פ הסקרים - 2%-5%) - ושוב, אל תאמינו לסיפורי המומנטום, שכן ווסקונסין היא מדינה חזקה לסנדרס - אחוז לבנים גבוה, ומדינה שבה הצד הדמוקרטי מאוד ליברלי: למרות הרוח הנחמדה של וויסקונסין המפה הפוליטית בה מאוד מקוטבת. זו מדינה שמצד אחד מחזיקה במסורת של רפומטורים עוד מימי דה-פולט בתחילת המאה ה20, עם סדרה ארוכה של ראשי עיר סוציאליסטים במילווקי, והמדינה שבחרה את הסנטורית הלסבית הראשונה, תמי בולדווין, ומאידך המדינה שהביאה את ג'ו מקארת'י, ובחרה את סקוט ווקר, המושל שיישם את המדיניות אנטי-ועדים הכי אגרסיבית בשנים האחרונות. לפי המדד של סילבר, סאנדרס צריך לזכות בפער של 11% כדי לעמוד ביעד הנציגים שלו (מבלי לצמצם את הפער, רק להשאר במקום).
לעומת זאת, כן התרחשו חדשות שלא שומעים עליהם הרבה, ושעלולות לבשר בעיה קשה עבור טראמפ. הם התרחשו בנאוודה, לואיזיאנה, דרום קרוליינה ומקומות כאלה. רגע, תשאלו - אלה לא מדינות שכבר הצביעו? נכון. אלא שכזכור, הנציגים לועידה אינם רק יחידות סטטיסטיות אלא נציגים בשר ודם, ובשבועות האלה הממסד המפלגתי במדינות האלה בוחר את הנציגים שיסעו לועידה בקליבלנד. ובבחירות האלה קרוז מנצח בגדול: מדינה אחרי מדינה נבחרים נציגים שנאמנים לקרוז, למרות שטראמפ ניצח בפריימריז במדינות האלה. בדרום קרוליינה, אגב, יש דיבור על כך שלמרות שטראמפ זכה בכל הנציגים הם ישללו ממנו מכיוון שהוא כעת הכריז שהוא לא רואה עצמו מחוייב להצביע למועמד הרפובליקאי אם זה לא יהיה הוא, והוא היה צריך להתחייב על כך כדי להיות מועמד בדרום קרוליינה. כעת משנסוג מההתחייבות, יש דיבור על שלילת הנציגים שלו בדיעבד.
כעת, ברובן המכריע של המדינות הנציגים יהיו מחוייבים להצביע לפי תוצאות הפריימריז בסיבוב ההצבעה הראשון, אבל אם בסיבוב הזה אף מועמד לא מצליח להגיע לרוב מוחלט של הנציגים, הנציגים משוחררים להצביע כרצונם בסיבובים הבאים. אגב, רוב, אבל לא כל המדינות: בקולורדו ובצפון דקוטה לא מקיימים פריימריז או קאוקוסים בכלל, והממסד המפלגתי קובע את הנציגים לועידה (כמו בימים היפים של לפני 1968), ובבחירות האלה בצפון דקוטה בשבת קרוז ניצח בענק; בפנסילבניה, שתצביע בעוד כמה שבועות, למרות שיש תוצאות לפריימריז, הנציגים ברמת המחוזות הקונגריסאליים - שהם הרוב המכריע של הנציגים מפנסליבניה - לא מחוייבים להם.
כל זה לא רלוונטי אם טראמפ יצליח להגיע ל1237 נציגים מחוייבים אליו. אבל כרגע לפי רוב ההערכות סכוי גבוה - יותר מ50% - שהוא לא יצליח, במיוחד אם הוא יפסיד הפסד משמעותי בוויסקונסין. ואם המגמה הנוכחית תמשך, נראה שיהיה לטראמפ מאוד קשה לשכנע נציגים לא מחוייבים לתמוך בו בסיבוב הראשון כדי להגיע לרוב מוחלט, ואם יגיעו לסיבוב שני נראה שבסכוי גבוה קרוז ינצח. בהקשר הזה, אפשר לנפנף די בביטול את כל הדיבורים על מועמד חיצוני בסגנון פול ראיין שיוצנח כמושיע; הנציגים שנבחרים הם לא תומכים גנריים של הממסד אלא תומכי קרוז. אם טראמפ לא מגיע לרוב מוחלט, כרגע נראה שהכי סביר שקרוז ינצח (אם זה הופך לתסריט ממשי, אדון במשמעות לבחירות הכלליות בפוסטים הבאים אבל בקצרה, לא נראה שיש לו סכוי גבוה בהרבה מטראמפ - הוא אמנם לא גס רוח וגזעני כמוהו אבל מאוד מאוד ימני; הפופולאריות שלו לא גבוהה בהרבה מזו של טראמפ; והוא יאלץ להתמודד עם קרע משמעותי מול כל תומכי טראמפ, שמאוד יכעסו אם טראמפ יזכה ברוב יחסי של הנציגים אבל לא במועמדות, שלא לדבר על כך שטראמפ אולי ירוץ כעצמאי).

וכעת לשבועיים הקשים של טראמפ. אבל לשם כך עלי לחזור לאחד הקטעים האהובים עלי בבית הלבן:

ההסבר המלא כאן. בגדול קרה לטראמפ מה שקרה לריצ'י, המתמודד הרפובליקאי מול ברטלט: בראין עם כריס מת'יוז הוא הביע את התמיכה שלו בהתנגדות להפלות (תמיכה חדשה למדי, אגב, שכן רוב ימיו הוא תמך בהפלות, וכנראה שגם ביקש מאחת מפלגשיו לבצע הפלה בעבר). אלא שכאשר נשאל על הפרטים, איך בדיוק האיסור הזה יעבוד, הוא הגיע למסקנה שהוא יטיל עונש על האישה המפילה:

 זו עמדה מאוד בעייתית, ואפילו אכזרית משהו, ולא בכדי היא עוררה עליו זעם משמאל וגם מימין-  מתנגדי ההפלות טוענים בדרך כלל שהם נגד הענשת נשים, והם רק יענישו רופאים המבצעים הפלות.
הראיון הזה, בתוספת העובדה שמנהל הקמפיין של טראמפ נעצר באשמת הכאת עיתונאית, והערות הזויות שלו בתחום מדיניות החוץ - שהוא תומך בכך שיפן ושאר מדינות אסיה יפתחו פצצת אטום; שהוא לא שולל שימוש בפצצת אטום על אדמת אירופה; ועוד - הביאו לדיבורים על כך שטראמפ הולך להתחיל ליפול. זה לא ניתוח נכון לדעתי. הבוחרים של טראמפ אוהבים אותו כי הוא מתייחס לבעיות שלהם - בעיקר, הקפיאה במקום של המעמד הבינוני והנמוך הלבן, והירידה של הגבר הלבן מעמדת הבכורה שלו בסולם הגזעי - ומבטיח להתמודד איתן באמצעות מדיניות גזענית - שמעצמה פותרת את הבעיה השניה ונתפסת כפתרון בעיני תומכיו גם לבעיה הראשונה. הבורות שלו, או עמדות הזויות בתחומים כמו הפלות ומדיניות חוץ שוליים בעיניהם. זה קצת דומה לנסיון של השמאל בבחירות האחרונות לנצח באמצעות כלכלה. לתומכי נתניהו (ובעצם גם לתומכי השמאל) הכלכלה שולית אל מול העמדה בנושאי יהודים-ערבים וישראלים-פלסטינים.
איפה זה כן רלוונטי? בבחירות הכלליות. תומכי טראמפ המובהקים הם 45% מתוך החצי הרפולביקאי. זה מספיק כדי לנצח את הפריימריז, וזה ישאר כך. אבל בקרב האלקטורט הכללי, הם רק 23%. וכל פרשה כזו או התבטאות כזו מרחיקה מטראמפ עוד חלקים מה77% האחרים.

פנינו אל הבחירות הכלליות

אנחנו נכנסים לתקופה יחסית חלשה יותר בפריימריז, ואפשר להתחיל להרהר באיך תראה מערכת הבחירות קלינטון מול טראמפ.

קודם כל, תשאלו למה אני כל כך בטוח שכך יגמרו הפריימריז? הרי ברני סנדרס זכה בנצחונות גדולים ביוטה ואיידהו, ואפילו צמצם את הפער (ב9 נציגים. מתוך 300). התשובה היא פשוטה. נייט סליבר בנה טבלה של מספר הנציגים שכל מועמד צריך לצבור מכל מדינה כדי להגיע לרוב של נציגים, לפי מה שאנחנו יודעים עד כה על המאפיינים הדמוגרפיים של התמיכה בכל אחד מהמועמדים. הילרי קלינטון נמצאת גם היום ב10% מעל מספר המטרה שלה. אמנם, הפער שלה מעט יורד - היא התחילה ב15% אחרי סופר טיוזדיי - אבל הוא ממש לא יורד מהר מספיק כדי שלסנדרס יהיה איזשהו סכוי. כך שגם אם תשמעו על נצחונות גדולים של סנדרס במדינות הקרובות - אלסקה, הוואי ווושינגטון ביום ראשון, וויסקונסין ב5/4 ווויומינג ב9/4 - תזכרו שאלה מדינות טובות מאוד לסנדרס, והיא בסך הכל צריכה להשיג 100 נציגים מכל המדינות הללו יחדיו, אל מול 140 נציגים שסנדרס צרכיך להשיג. (כלומר, נקודת הבסיס היא שהיא מפסידה את המדינות הללו ב16%). לאחריהן מגיעות קבוצת המדינות בצפון-מזרח - ניו-יורק (19/4), רוד איילנד, קונטיקט, מרילנד, פנסילבניה ודלוור (26/4) שמבחינה דמוגרפית טובות לקלינטון (וניו יורק היא גם מדינת הבית שלה כעת) ואחריהן, אלא אם תהיה הפתעה מאוד גדולה, קלינטון צפויה להחזיק בלמעלה מ1500 נציגים. מכיוון שלמעלה מ450 נציגי-על הודיעו על תמיכה בקלינטון, בשלב הזה יתחיל כבר דיבור מאוד חזק על כך שבעצם קלינטון מגיעה למספר הנציגים הדרוש (צריך 2383 נציגים, כולל נציגי על, כדי לנצח), אם כי לפי רוב ההערכות קלינטון לא תגיע סופית למספר הנציגים הרגילים הנדרש עד קליפורניה ב7/6.  בניו יורק טיימס ערכו חישוב דומה ולפיו התוצאות עד ה15/3 מעידות על ייתרון לקילנטון של 14% ברמה הלאומית, וכדי להשלים אותו סנדרס יזדקק ליתרון של 20% ומעלה בהתמודדויות הקרובות. אגב, גם הקמפיין של סנדרס במובלע מכיר במצב, מכיוון שבתדריכים האחרונים שלו הוא מדבר על כך שדרכו של סנדרס למועמדות עוברת דרך נציגי-העל (הנציגים שלא נבחרים ישירות בפריימריז אלא הם ממנגנון המפלגה, וכמעט כולם תומכים בקלינטון).

בצד הרפובליקאי המצב יותר מסובך. ברור שטראמפ מוביל על פני האחרים, אבל מאוד קשה להעריך האם הוא יצליח להשיג את 1237 הנציגים הנדרשים כדי להשיג רוב מוחלט (שזה מה שנדרש כדי להשיג את המועמדות). מכיוון ששיטת הקצאת הנציגים מאוד שונה בין מדינה ומדינה עם הרבה מצבי המנצח-לוקח-הכל או המנצח-לוקח-הרוב ברמת המחוזות הקונגרסיאליים, מאוד קשה להעריך במדוייק מה יהיה מספר הנציגים שטראמפ ישיג על בסיס הישגיו עד כה (בניגוד לצד הדמוקרטי, שם שיטת ההקצאה היא יחסית ולכן קל לתרגם הערכה לתוצאה במדינה מסויימת לנציגים). אבל גם אם לא ישיג את הרוב הנדרש, מאוד סביר שיהיה קרוב אליו, ואז בחודש שבין הבחירות האחרונות ביוני לועידה ביולי, סביר שיצליח לעשות מספיק עסקאות ולקנות מספיק נציגים כדי להשיג בסוף את המועמדות (בהערת אגב, מכיוון שבעשרות השנים האחרונות לא היתה אף ועידה שלא היתה ברורה התוצאה מראש, יש מעט מאוד כללי אתיקה לגבי התנהגות הנציגים, והשילוב של העובדה הזו עם חוסר המעצורים של טראמפ יכול להביא לאחד ממפגני השחיתות הדוחים ביותר בהיסטוריה האחרונה).

אבל עכשיו אפשר להתחיל להסתכל על מה יקרה בבחירות הכלליות. לפני שמדברים על סקרים, צריך לתת את האזהרה הקבועה, שסקרים בשלב כל כך מוקדם לא ממש אומרים הרבה לגבי מה יקרה בנובמבר. ואחרי שאמרנו את זה, ממוצע הסקרים של realclearpolitics מציג פער של בין 6% ל18% לטובת קלינטון, כשהממוצע הוא 50% קלינטון, 38% טראמפ. אני לא מת על ממוצע סקרים, כי הוא מתיחס לכל הסקרים בצורה זהה בעוד שיש סקרים טובים יותר ופחות, אבל אין ברירה בינתיים כי מי שבונים את המודלים היותר מתוחכמים (למשל של סילבר) עוד לא התחילו לעבוד על הבחירות הכלליות. כדי לתת הערכה, ככה זה נראה ברמת האלקטורים:

זו התוצאה של אובמה ב2008, בתוספת ג'ורג'יה ואריזונה. מצד אחד תוצאה די חותכת, של 374 מול 164 אלקטורים, מצד שני, זה מעיד במשהו עד כמה הקוטביות הפוליטית בארה"ב התרכזה גם באופן גיאוגרפי: ב1988 בוש ניצח את דוקאקיס ברוב של 8% ועדיין סחף 40 מדינות מול 10 מדינות לדוקאקיס, כי האלקטורט היה הרבה יותר מעורבב. היום נצחון של 12% לטובת הדמוקרטים עדיין משאיר 21 מדינות אדומות.
מכל מקום, כאמור, עוד מוקדם לשפוט על בסיס סקרים דהיום. אבל צריך להבחין בין שתי סיבות לאזהרה הזו. האחת היא שאנחנו חצי שנה לפני הבחירות ויכול לקרות אירוע דרמטי - פיגוע טרור סטייל 11/9, קריסה כלכלית - שישנה את פני הבחירות (בכוונה לא התיחסתי לפרשת האי-מיילים של קלינטון, מכיוון שלא סביר שהיא תסתיים בכתב אישום. אחרי הכל, התובעת הכללית היא מנוי של אובמה, ומאוד לא סביר שהיא תטרפד את המועמדות של המועמדת הדמוקרטית המובילה על מקרה משפטי שהוא לכל היותר גבולי מאוד מאוד מאוד).
אבל יש גורם שני שבגללו מזהירים מאקסטרפולציה מסקרים חצי שנה לפני הבחירות לבחירות עצמן, והיא שבדרך כלל בשלב הזה לפחות אחד המומעדים לא ממש מוכר לחלקים ניכרים של האלקטורט, שלא מתעניינים בפוליטיקה דרך קבע ומתחילים להתעניין (מה שקוראים באמריקאית tune in) רק לקראת הסתיו. אבל הפעם המקרה שונה - שני המועמדים מוכרים מאוד לכל אמריקאי כמעט - קלינטון בשל נוכחותה בפוליטיקה כבר 30 שנה, וטראמפ בשל מעמד הסלבריטי שלו - והעמדות לגביהם בקרב הציבור די מוצקות. ובהקשר הזה יש כמה נתונים שאמורים להיות מאוד מטרידים עבור טראמפ, למשל העובדה שאחוז המחזיקים בדעה חיובית עליו הוא 31%, מול 63% בדעה שלילית (נכון, גם קלינטון לא פופולרית, אבל המספרים שלה - 41% מול 54% - הרבה פחות גרועים) או העובדה שרק 49% מה*רפובליקאים* יהיו מרוצים אם הוא המועמד - האחוז הנמוך ביותר עבור כל מועמד בפריימריז של ה20 שנה האחרונות. בנוסף, ברוב הפעמים סקרים בשלב הזה לא חזו במדוייק את התוצאה אבל היו קרובים. למשל: ב2012, בשלב הזה ממוצע הסקרים היה אובמה 1%, בסוף אובמה ניצח ב4%. ב2008, הסקרים בשלב הזה היו אובמה 3%, בסוף אובמה ניצח ב7%. ב2004, הסקרים בשלב זה הראו על תיקו, בסוף בוש ניצח ב1.5%. הדוגמה שתומכי טראמפ נוטים להביא היא של 1980, שבה בשלב זה בקרי גאלופ רייגן הפסיד ב15% לקרטר, ובסוף ניצח, אלא שראשית, באותה מערכת בחירות גאלופ היה גרוע (סקרי טיים מאותה תקופה הראו על תיקו) ושנית, זה היה בשיאו של גל התמיכה הלאומי בתחילת משבר בני הערובה באיראן - שדעך והתחלף באכזבה וכעס על קרטר עם המשכות המשבר.
כך שעל פניו יש מקום להיות אופטימיים. אבל לעולם אין לדעת. טראמפ עד כה הפתיע את כולם, והכל אפשרי.

אידו של מרס

קצת מאוחר, בשל פורס מז'ורים למיניהם, אבל הסיכום הקצר (?) של הבחירות ביום שלישי:

(מאתר הניו יורק טיימס)
בצד הדמוקרטי - לקלינטון היה לילה טוב מאוד מאוד. ברמת הציפיות, אחרי ההפתעה של מישיגן, התקשורת, כמו גם קמפיין קלינטון בעצמו, העריכו שהיא תתקשה וסביר להניח שתפסיד במיזורי, אלינוי ואוהיו, שלוש מדינות דומות למישיגן - מהמערב התיכון, עם תעשיה דועכת ועם פריימריז פתוחים (כאלה שגם מי שלא רשום כדמוקרטי יכול להצביע בפריימריז הדמוקרטים; סנדרס פופולארי יותר בקרב מי שלא רשום כדמוקרט וקלינטון בקרב דמוקרטים רשומים); למעשה היא ניצחה את שלושתן, ובאוהיו בהפרש גדול, מה שמחזק את התיאוריה שמישיגן היתה מין מקרה חריג, אולי בגלל שמצביעי קלינטון היו שאננים במישיגן ובחרו להצביע בצד הרפובליקאי. הנצחונות בפלורידה ובצפון קרוליינה משלימים תמונת נצחון בכל מדינות הדרום לקלינטון, וכמובן ההפרשים הגדולים - בעיקר בפלורידה - הביאו לבסוף לכך שקלינטון הגדילה את פער הנציגים בכמאה, כרגע הוא עומד על למעלה משלוש מאות נציגים. מכיוון שנותרו עוד 3275 נציגים במדינות שעוד לא בחרו, סנדרס צריך לנצח בממוצע בפער של עשרה אחוזים בכל המדינות שנותרו כדי להשלים. נכון שהמדינות הבאות טובות יותר לסנדרס, אבל רובן קטנות; סנדרס צריך לנצח בפער דו-ספרתי בקליפורניה, ניו יורק, ניו-ג'רזי ופנסליבניה כדי להשלים וזה מאוד מאוד לא סביר.
בצד הרפובליקאי - גם לדונלד טראמפ היה לילה טוב למדי, אם כי לא ברור עדיין עד כמה. בפלורידה הוא הביס את רוביו וזכה לכל 99 הנציגים, באוהיו קייסיק ניצח וזכה ל66 הנציגים. ההערכה הרווחת היא שבמקרה זה הסכויים של טראמפ להשיג רוב של הנציגים די קטנים, אלא שטראמפ זכה להצלחה גבוהה מהמצופה במיזורי ובאילינוי, לא כ"כ באחוזים כמו בפיזור הקולות. במדינות הללו חלק מהנציגים ניתנים למי שזכה ברוב הקולות בכלל המדינה, והשאר מחולקים לפי מחוזות קונגרסיאלים. במיזורי מוענקים 5 נציגים למי שזוכה בכל מחוז קונגרסיאלי, ובאילינוי הבוחרים צריכים לבחור הן מועמד לנשיאות ישירות, בשביל להכריע מי זוכה בנציגים ברמת כלל המדינה, והן את הנציגים ברמת המחוז הקונגרסיאלי, אבל את הנציגים עצמם: על פתק ההצבעה כתובים שמות הנציגים ובמי הם תומכים, למשל: ג'ון סמית' (דונלד טראמפ).
למה אני מספר את כל זה? כי מחד, השיטה הזו, והעובדה שטראמפ זכה ברוב יחסי של הקולות בפיזור גיאוגרפי די אחיד, מביאה לכך שהוא זכה ברוב מכריע של הנציגים. אבל השיטה קצת מקשה לדעת בדיוק כמה עד שכל התוצאות מעובדות. קשה לדעת איך הקולות מתחלקים בין מחוזות קונגרסיאלים (הקולות מדווחים לפי מחוז מנהלי, county, אבל הגבולות של המחוזות הקונגרסיאליים (congressional district) לא חופפים ואף מורכבים ומפותלים, כדי ליצור מחוזות עם העדפה דמוגרפית למפלגה זו או אחרת), ובאילינוי צריך בכלל לראות שהבוחרים אכן בחרו את הנציגים של המועמד לנשיאות שהם תומכים בו. בפרט, כנראה שטראמפ הפסיד שני נציגים כי בשני מחוזות קונגרסיאליים אחד משלושת הנציגים היה בעל שם שנשמע שם לא אמריקאי טיפוסי, ותומכי טראמפ פשוט לא בחרו בו. הגזענות לפעמים חוזרת להתנקם בך.
עדיין, נראה שטראמפ די ביצר את מעמדו וכרגע השאלה היא האם יצליח או לא להגיע לרוב מוחלט של הנציגים בועידה. אל תאמינו כרגע למי שנותן תחזית בנושא; ברמות התמיכה הנוכחיות, הקצאת הנציגים מאוד מאוד תלויה בפיזור גיאוגרפי (למשל, במדינת ניו-יורק יש הקצאה דומה לזו של מיזורי. בחלק מהמחוזות בעיר ניו יורק יש מטבע הדברים מעט מאוד מצביעים רפובליקאים, וכך יש מצב שפחות מאלף מצביעים קובעים שלושה נציגים בעוד שבאזורים אחרים עשרות אלפי מצביעים קובעים את אותו המספר), ואלה תחזיות שמאוד מאוד קשה לעשות.
וכמובן, מרקו רוביו פרש. מחד, הנפילה שלו די מדהימה, מי שהיה התקווה הגדולה של הממסד הרפובליקאי עד לפני שבועיים הגיע להפסד די משפיל במדינה שלו. מכיוון שהוא לא רץ מחדש לסנט, נראה שהקריירה הפוליטית שלו נגמרה או לפחות ספגה מכה קשה (הוא עוד צעיר, הוא יכול לחזור, אבל זה יהיה די קשה). עם כל האמפתיה לרוביו, יש בכך מידה מסויימת של קרמה. אחרי הכל, הוא עצמו החל את הקריירה שלו כמועמד "מסיבת התה", כנגד צ'ארלי קריסט, והקריירה שלו בסנט אופיינה - בדומה לכמעט כל הסנטורים הרפובליקאים של העשור האחרון - באובסטרקשוניזם ובליבוי זעם כנגד אובמה; גם בנאום המכונן שנשא לפני כמה ימים כנגד תופעת דונלד טראמפ הוא האשים בעיקר את אובמה בצמיחתו. בריאן בטלר כתב על זה מאמר יפה.
ולבסוף, יום שלישי אפשר גם הצצה קטנה אל המיזוגניה שמתחבאת עמוק מאחורי הראש של לא מעט פרשנים, כאשר בתגובה לנאום הנצחון של קלינטון הם בעיקר היו עסוקים בלשאול למה היא לא מחייכת ולמה היא עצבנית. אחרי הכל, אישה, מה זאת האסרטיביות הזאת.

מדינת העצים בגובה הנכון

פוסט קצר על מישיגן ומיסיסיפי:

בצד הרפובלקאי - טראמפ הצליח קצת מעל למצופה, אחרי שבשבת הצליח קצת פחות מהמצופה. מבחינת הסקרים נראה שלרוביו אין ממש סכוי לנצח בפלורידה, ולעומת זאת לקייסיק יש סכוי לא רע לנצח באוהיו. אם זה המצב, הסכוי של טראמפ להגיע לרוב הנציגים טובים, אבל לא מדהימים. אם טראמפ מנצח את אוהיו ופלורידה, יש לו סכוי מאוד גבוה להשיג רוב; אם הוא מפסיד את שניהם, יש לו סכוי מאוד נמוך להשיג רוב. אם תהיה תוצאה מעורבת, נשארים עם סכויים מעורבים.

בצד הדמוקרטי כמובן היה השוק הגדול, כאשר הסקרים חזו ניצחון דו-ספרתי להילרי קלינטון ובסוף סנדרס ניצח ב1.5%. זו ללא ספק שגיאת הסקרים הגדולה ביותר בהיסטוריה. אפשרות אחת היא שזה היה מקרה חד פעמי - שילוב של כך שהבוחרים של קלינטון היו בטוחים בניצחונה ולכן נשארו בבית (בפריימריז הרפובליקאים הצביעו 100,000 איש יותר מבפריימריז הדמוקרטים - כ8% - ומישיגן היא מדינה עם יותר דמוקרטים מרפובליקאים) או הצביעו בצד הרפובליקאי (מישיגן היא מדינה שבה אתה יכול להצביע באיזה פריימריז שאתה רוצה. במדגמים נמצא ש8% מהמצביעים בפריימריז הרפובליקאים מגדירים עצמן דמוקרטים). אפשרות שניה היא שבאמת פספסו לחלוטין את עמדת המצביעים - בין אם היה שנוי משמעותי בימים האחרונים, מודל הlikely voter היה שגוי או טעויות אחרות - כדאי לזכור שלא היו פריימריז תחרותיים במישיגן כבר 20 שנה: ב2008 מישיגן הקדימה את תאריך הפריימריז בניגוד לכללים ולכן אובמה ואדוארדס פרשו מהמירוץ שם וב2000 ו2004 היו קאוקוסים. בהחלט ייתכן גם שהבחירות חושפות כמה תופעות חדשות בקרב האלקטורט -ראשית, שיתכן שסנדרס הצליח להשיג תמיכה מסויימת בקרב שחורים בצפון, שלא הצליח בדרום (הילרי עדיין נצחה בקרב השחורים במישיגן, אבל בפער נמוך יותר של 66-33), ושנית -  החוליה החלשה של הילרי בסיבוב הזה - לבנים בעלי צווארון כחול, בניגוד מושלם ל2008 (כפי שהערכתי אחרי ניו-המפשייר).

אף אחד לא יודע, ולא הייתי מעריך יותר מדי כל פרשנות נחרצת לגבי מה קרה במישיגן. כולם יהיו חכמים יותר ביום רביעי הבא, אחרי שביום שלישי יצביעו בפלורידה, צפון קרוליינה, אילינוי, אוהיו ומיזורי. שלוש המדינות האחרונות דומות למישיגן - מהמערב התיכון, עם אוכלוסיה גדולה יחסית של לבנים מהצווארון הכחול ועם פריימריז פתוחים (כלומר, שכל אחד יכול להצביע בפריימריז של איזו מפלגה שהוא רוצה). 

אבל עם כל ההפתעה של מישיגן כדאי לזכור שגם הניצחון המפתיע הזה לא קידם את סנדרס יותר מדי במה שחשוב באמת, מספר הנציגים. לקלינטון יש עדיין יתרון של למעלה מ200 נציגים - למעשה, הנצחון המוחץ שלה במיסיסיפי שלשום הביא לכך שבחשבון הסופי היא הרויחה יותר נציגים מסנדרס באותו היום. נכון שרוב המדינות הדרומיות, שבהן להילרי יש את היתרון עד כה, כבר הצביעו, והמדינות הבאות ידידותיות יותר לסנדרס. אבל עדיין,סנדרס צריך להשיג נצחונות משמעותיים הרבה יותר - של 20% הפרש - כדי להשלים את הפער. נייט סליבר ערך רשימה של מספר המטרה של נציגים שכל מועמד צריך להשיג מכל מדינה לפי מאפיינים דמוגרפיים. לפי הרשימה הזו להילרי יש עודף של 90 נציגים, או 14%, על פני מספר המטרה שהיא צריכה כדי להשיג רוב לפי המדינות שהצביעו עד כה, והנצחון של סנדרס במישיגן, על כל ההפתעה שבו, השיג לו בסף הכל 2 נציגים יותר ממספר המטרה שלו, בעוד שבמיסיסיפי קלינטון השיגה 9 נציגים יותר ממספר המטרה שלה. כמובן שאלה מודלים סטטיסטיים, והמספרים לא מדוייקים, אבל זה נותן תחושה: ברני סנדרס צריך להשיג עדיין נצחונות הרבה יותר משמעותיים כדי להיות באמת תחרותי.

ועכשיו סופר סאטרודיי

תקציר החדשות:
חמש מדינות הצביעו אתמול: קנזס, נברסקה ולואיזיאנה בצד הדמוקרטי, קנזס, קנטקי, לואיזיאנה ומיין בצד הרפובלקאי.
בצד הדמוקרטי סנדרס ניצח נצחונות יפים בקנזס (68%-32%) ובנברסקה (56%-44%), אבל קלינטון הביסה אותו בלואיזיאנה (71%-23%), ובסופו של יום הילרי הגדילה את פער הנציגים שלה ב7 נציגים. מיין עוד מצביעה היום בצד הדמוקרטי, וסנדרס צפוי הלצליח בה (זו מדינה מניו אינגלנד, והיא המדינה הלבנה ביותר מכל 50 המדינות) אבל יש שם רק 25 נציגים סך הכל. עד כה, מתאים למגמות מאז סופר טיוזדיי, מגמות שאם לא ישתנו משמעותית יביאו את הילרי די בקלות למועמדות הדמוקרטית (בהקשר הזה, הנקודה המעניינת הבאה היא הפריימריז במישיגן ביום שלישי, הפעם הראשונה שמצביעה מדינה תעשייתית גדולה, לא מדינה כפרית ולבנה, המתאימה לסנדרס, או מדינה דרומית שבה קלינטון מביסה אותו. קלינטון צפויה להצליח בה, בפער יפה - התוצאה הממוצעת אצל סילבר היא 62% - אם כי לא דרמטי כמו הפערים שלה במדינות הדרום)
בצד הרפובליקאי היו הרבה יותר הפתעות: קרוז ניצח ניצחון משמעותי בקנזס (48%, מול 23% לטראמפ, 17% לרוביו ו11% לקייסיק) ובמיין (46%, מול 33% לטראמפ, 12% לקייסיק ו8% לרוביו); והתקרב מאוד לטראמפ בקנטקי (32%, מול 36% לטראמפ, 16% לרוביו ו14% לקייסיק) ובעיקר, באופן מפתיע מאוד, בלואיזיאנה - 38%, מול 41% לטראמפ, 11% לרוביו ו6% לקייסיק.
אלה חדשות מאוד טובות לקרוז. קודם כל, הוא זכה ביותר נציגים מטראמפ, וצמצם את הפער. שנית, תוצאות כאלה מעידות שלא זו בלבד שהחזיר לחיקו נוצרים אוונגליסטים, אלא אף הצליח להרחיב את התמיכה בו לקהלים אחרים: מיין, בפינה הצפון מזרחית של ארה"ב, היא מדינה עם מעט נוצרים אוונגליסטים (אם כי הצד הרפולבקיאי שלה ימני למדי, באופן חריג יחסית לניו-אינגלנד), ונוצרים אוונגליסטים גם לא יכולים להסביר את הפער בקנזס; זאת ועוד, התוצאה בלואיזיאנה ממש מדהימה כי בסקרים שלפני הבחירות טראמפ הוביל בלמעלה מ20%, וכמעט כל הרשתות הכריזו שטראמפ ניצח מיד עם סגירת הקלפיות. צוותי הסוקרים של הערוצים עברו לילה לא קל כאשר עוד ועוד תוצאות הגיעו, הפער הצטמצם והיה להם חשש אמיתי שהם יצטרכו לסגת מההכרזה. תופעה מעניינת בלואיזיאנה היא שבקולות המוקדמים - בכמעט כל המדינות שבהן נערכים פריימריז (וכמובן גם בבחירות הכלליות) ניתן להצביע כבר כמה ימים לפני יום הבחירות - טראמפ אכן הוביל ב20% ומעלה, אבל הקולות של יום הבחירות עצמו צמצמו משמעותית את הפער. זה יכול להעיד על תזוזה משמעותית מטראמפ בימים האחרונים (אחרי המתקפה המרוכזת עליו מכלל המפלגה הרפובליקאית, כמו גם הדיבייט הזכור לשמצה בו הבטיח לאמריקה שיש לו גדול), אם כי באופן קבוע טראמפ מצליח פחות בקרב מצביעים שמחליטים לקראת הבחירות; הבסיס שלו לרוב נלהב והחליט לתמוך בו כבר ממזמן. תוצאה מעניינת נוספת היא שבמחוזות בקנטקי הקרוב לגבול אוהיו, הקולות התחלקו בערך שווה בשווה בין טראמפ, קרוז וקייסיק. זה חושב כי קייבסיק בעצם תולה הכל בנצחון באוהיו, המדינה שהוא הומודל שלה, שמצביעה ב15/3 ומקצה את 66 הנציגים שלה בשיטת "המנצח לוקח הכל".
המפסיד הגדול של הערב הוא מרקו רוביו, שגוברים הקולות הקוראים לו לפרוש מהמירוץ. זה כשלעצמו די מדהים - ממש כל הממסד הרפובליקאי מתייצב מאחוריו, והבוחרים ממש לא. גם כשהבוחרים מחפשים אלטרנטיבה לטראמפ הם עוברקים לקרוז; אם כי מבט מדוקדק מראה שרוביו מועמד מאוד חלש. הוא סנטור מזה 5 שנים ולא ממש רשם שום הישג בסנט; הוא נראה די מתוכנת וזורק סיסמאות גנריות (שלא לדבר שאת דיון המלתחות מול טראמפ בעצם הוא התחיל, כאשר באירוע בחירות כמה ימים לפני הדיבייט לעג לידיו הקטנות של טראמפ, עם הקריצה הנלווית), ובעצם הוא בעמדותיו מאוד שמרן (אחרי הכל, הוא נבחר בגל מסיבת התה של 2010, כשהביס בפריימריז את מושל פלורידה הרפובליקאי דאז צ'ארלי כריסט, שניסה להבחר לסנט).
קרוז, כדאי לזכור, הוא בערך המועמד היחיד שעוד פחות אהוד מטראמפ בקרב הממסד. בקריירה שלו בסנט - גם כן מאז 2010 - הוא התעלם מכל חבריו, ובשלל הזדמנויות ניסה להכשיל עסקאות מול הנשיא גם כשההנהגה תמכה בהן. גם בקמפיין עצמו נקט בטקטיקות מלוכלכות כאשר בקוקוסים באיווה, למשל, הקמפיין שלו הפיץ שמועה שבן קארסון פרש.

וכאן אני רוצה לעבור לנקודה היותר מעמיקה שרציתי לתאר, והיא לגבי המאבק של טראמפ בממסד. קל לראות במועמדות של טראמפ - שהיא עדיין האפשרות הכי סבירה, אם כי קצת פחות ודאית אחרי אתמול - מכה לממסד בשל גסות הרוח שלו או חוסר הרסן שלו, כמו גם חוסר התיאום עם נציגי ממסד. אבל המאבק פה הוא הרבה יותר משמעותי. מאז רייגן, האידיאולוגיה של המפלגה הרפובליקאית נשענה על 3 רגליים: שמרנות כלכלית - הקטנת הוצאות הממשל, גודלו ומעורבותו בכלכלה, והקטנת מסים; שמרנות חברתית - התנגדות להפלות, נישואי הומוסקסואליים, הגדלת הנוכחות הדתית ברשות הציבור וכו'; ומדיניות חוץ אגרסיבית בהתחלה כנגד בריה"מ וכיום כנגד הטרור האיסלאמי. המועמדות של טראמפ מדברת בשם נושאים אחרים לחלוטין. שתי ההצעות העיקריות שהעלו אותו לגדולה הן: א. בניית חומה בגבול מקסיקו (שממשלת מקסיקו תשלם עליה), וגירוש כל 11 מיליון המהגרים הלא חוקיים מארה"ב וב. מניעת כניסת מוסלמים לארה"ב, והגדלת השימוש בענויים. הנקודה הראשונה, כמו נושא ההגירה בכללו, בכלל לא נוכחים באידיאולוגיה השמרנית הקלאסית, ולא בכדי - יש כאן ניגוד מובנה בין העסקים הגדולים, שמעוניינים בהגירה לשם כח עבודה זול, לבין הפופוליזם אנטי-מהגרים, שניהם חלקים מהקואליציה הרפובליקאית. מאידך, השמרנות החברתית והכלכלית כמעט לא קיימת אצל טראמפ. נכון, לאחרונה הוא פרסם כמה תוכניות מבולבלות בנושא מסים, ביטוח בריאות וכד', אבל בבירור אלה לא הנושאים המשמעותיים במועמדות שלו, והוא משנה את דעתו עליהם לא פעם. גם בתחום יחסי החוץ, הגם שהוא מאוד אגרסיבי כנגד מוסלמים בארה"ב, אין לו תפיסה עמוקה לגבי מעורבות ארה"ב בעולם ואיך לנהל אותה. המפלגה הרפובליקאית של טראמפ היא לא מפלגה שמרנית אלא מפלגה לאומנית, שעיקר האנרגיה שלה מופנית להתקוממות אמריקה הלבנה נגד זרים - היספאנים, מוסלמים, ועוד. ולכן העומדים מול טראמפ, אותו "ממסד" רפובליקאי מפורסם, הם לאו דווקא האגף המתון של המפלגה, אלא ראשי התנועה השמרנית - כולל השמרנים ביותר - שטראמפ גנב להם את הבוחרים. ולכן גם המתקפה שלהם עליו עד כה היתה לא אפקטיבית: ראשית, עד לפני שבוע כמעט ולא התקיפו אותו, אבל גם כשכן התחילו להתקיף אותו - כולל בנאום של מיט רומני ובנאומי הבחירות של רוביו - ההתקפות היו על אופיו, על גודל ידיו, או במקרה הטוב סיסמאות בדבר הצורך בשמרנות אמיתית, אבל הם לא נכנסו בכלל לויכוח המהותי, ולא ניסו להסביר לבוחרים למה העצם המפלגה צריכה להיות מפלגה שמרנית ולא לאומנית. אחד הצעדים הסמליים והמשמעותיים בפיוס בין הקלינטונים לברק אובמה הוא נאומו של ביל קלינטון בועידה ב2012, בו הסביר קלינטון לציבור את הישגיו של אובמה ולמה הם נוגעים להם. קלינטון (הבעל) אשף בזה, והוא נקרא לאחר מכן explainer in chief. ה"ממסד" הרפובליקאי המפורסם בכלל לא מנסה. לכן גם, כאשר טראמפ כן נפגע, התמיכה הולכת לקרוז. קרוז הוא מעומד מובחן שברור מה עומד מאחוריו. רוביו בעיקר עומד כיום כי הוא נציג ה"ממסד", ואותו ממסד בכלל לא מסביר למה הוא צריך להכווין את המפלגה.
(גאולה לעולם - את הרעיון הזה קראתי לא מזמן אצל עזרא קליין, אני לא מוצא לינק כרגע).

היו לי גם כמה מחשבות על המירוץ קלינטון-טראמפ, אבל נשמור אותן להמשך.