בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שישי, 26 באוגוסט 2011

שלושה מיתוסים

קראתי בעניין את הראיון עם שלי יחימוביץ' במוסף הארץ בשבוע שעבר; יש בו לא מעט דברים שאני מסכים איתם וגם כמה וכמה שאני חולק עליהם. אבל האמירה הפרובוקטיבית של יחימוביץ' - שניערה את כל שומרי הסף בעיני עצמם של הסמול - כמו אבירמה גולן, עקיבא אלדר,  עמירה הס וגדעון לוי היתה בעניין מפעל ההתנחלויות: ראשית, לגבי עצם קיומו:
אני בוודאי לא רואה במפעל ההתנחלויות חטא ופשע. לשעתו, זה היה מהלך קונסנזואלי לחלוטין. ומי שקומם את ההתיישבות בשטחים זה מפלגת העבודה. זאת עובדה. עובדה היסטורית 
ושנית, לגבי המשוואה הידועה שהפסקת ההשקעה בהתנחלויות היתה משנה באופן מהותי את המצב הכלכלי בישראל:
אני מכירה את המשוואה הידועה הזאת - שאם לא היו התנחלויות אז היתה מדינת רווחה בתוך גבולות ישראל. אני מכירה את השקפת העולם שאומרת שאם נקצץ את תקציב הביטחון בחצי, יהיה כסף לחינוך. זאת השקפת עולם שאין לה קשר למציאות.
אני לא מעוניין לדון בעצם הנושא, מה גם שיחימוביץ' יודעת יפה מאוד להגן על עמדותיה במאמר התגובה שפרסמה היום. על פניו אני נוטה להסכים איתה - לא כל כך מכיוון שאני חושב שהמאבק בהתנחלויות לא חשוב אלא בשל הטיעון השני שנדמה לי שאני מזהה בעיקר מהמאמר דהיום והוא שהמאבק בהתנחלויות לא ל כך רלוונטי במצב הפוליטי של היום (ואני אוסיף - מכיוון שלדעתי גורלן נחרץ כך או כך) והתעסקות בהן תחמיץ את ההזדמנות לשנות שנוי משמעותי את פוליטיקת הזהויות הישראלית. מכל מקום, על כך בפוסט אחר (נקוה שבקרוב). את הזפוסט הזה התחלתי ביחימוביץ' בעיקר כדי לבדוק עובדות ולשחוט קצת פרות קדושות.

אז הנה הראשונה: בטענתה השניה - שצמצום ההשקעה בהתנחלויות לא ישנה בהרבה את המצב הכלכלי בישראל - יחימוביץ' פשוט צודקת. נכון שההשקעה הממשלתית לנפש בהתנחלויות יותר מכפולה מאשר בתחומי הקו הירוק (והחישוב הזה לא מכניס לחשבון הטבות מס ניכרות שתושבי ההתנחלויות נהנים מהן); אפשר וראוי לדון האם נכון שהמדינה תעדיף בצורה כל כך מפורשת את המתנחלים (כמובן, אני נגד). אבל גם הורדת ההשקעה בהתנחלויות לרמת ההשקעה של הקו הירוק - או פינוי כל ההתנחלויות - לא תשפיע הרבה על המצב הכלכלי או התקציבי פשוט כי המתנחלים הם גורם כל כך זעום מהאוכלוסיה. יש - לפי האומדנים הכי גבוהים - כ250,000 מתנחלים, מתוכם כ100,000 בהתנחלויות אידיאולוגיות, כלומר לא ירושלים וסביבותיה או ישובי "מיד ממזרח לקו הירוק" החילוניים והחרדים. זה בערך כאחוז וחצי מהאוכלוסיה, מספר שולי, שלא משפיע באופן מהותי על החלוקה התקציבית (גם אם ההשקעה בו כפולה או משולשת) או על המדיניות הכלכלית. הדגומה הטובה ביותר לחוסר ההשפעה היא המחקר שעשה לאחרונה הOECD (זהירות, pdf). עם קבלת ישראל לארגון, כדי להמנע ברגישויות פוליטיות, שלח הארגון מספר סטטיסטיקאים כדי לבדוק כיצד הסטטיסטיקות שהוא מפרסם ומסתמך עליהן מושפעות מהכללת השטחים בתוכן, או בניסוח אחר - האם הן תשתנינה אם מסתכלים רק על ישראל שבתחומי הקו הירוק. התשובה - כמעט שלא. (אגב, הסבר דומה נתן אודי ניסן בראיון עמו בדה מרקר בשבוע שעבר).
עם זאת, בטענתה הראשונה יחימוביץ' נופלת בגדול למלכודת המיתוס השני, והוא שההתנחלויות הוקמו וטופחו בידי כל ממשלות ישראל, והורתן בכלל בממשלות העבודה. אז כדאי לבדוק טיפה את העובדות: ב1977, ערב עליית בגין לשלטון, בגב ההר התקיימו בדיוק ארבע התנחלויות: כפר עציון, מלון פארק בחברון, עפרה, ומחנה קדום, המקום בו יושבו אנשי סבסטיה (שהפך אחר כך לקדומים). מתוך אלה, התנחלות אחת בלבד - כפר עציון - הוקמה ביוזמה ממשלתית, וזאת בשל המשמעות הרגשית וההסטורית של המקום. שלוש האחרות הוקמו בשל התפשרות של הממשלה עם פורעי חוק. נכון, יתכן שעמידה תקיפה יותר של ממשלת רבין הראשונה היתה מונעת גם את הקמת שלוש ההתנחלויות האלה, אבל בודאי אין מדובר בכך שהממשלה יזמה או הקימה אותן, ומכל מקום מדובר בסך כולל של ארבע התנחלויות, ובהן פחות מ4,000 נפש. השנוי הדרמטי בא עם עלייתו לשלטון של בגין - שהכריז בגאון ש"עוד יהיו הרבה אלוני מורה", אמר ועשה - וב1984, אחרי שתי ממשלות ליכוד, כבר היו עשרות התנחלויות בגב ההר עם 25,000 נפש. ממשלת העבודה הבאה בתור - של רבין ב92 - כבר עמדה בפני מציאות אחרת לחלוטין, ואגב גם בממשלה הזו המהלך כמעט הראשון שלה היה הקפאת ההשקעה הממשלתית בשטחים. כך שהאחריות ההסטורית - לטוב ולרע - על מפעל ההתנחלויות היא על ממשלות הליכוד, ועליהן בלבד.
ואם כבר, אז עוד מיתוס שלישי שמכעיס אותי, בסגנון "כל ממשלות ישראל הסכימו לכך", הוא בעניין גיוס חרדים. החטא הקדמון, טוען המיתוס, הוא בהסכמת בן גוריון לאחר פגישתו עם החזון איש לתת פטור גיוס לתלמידי הישיבות; האחריות לצמיחת חברה חרדית החיה על כספי צדקה ועל חשבון הציבור היא על כלל ממשלות ישראל. אלא שהאמת היא בפרטים הקטנים: בן גוריון הסכים לפטור למאות בודדות של תלמידי ישיבות, וההגבלה על כך נשארה בתוקפה עד 1977; בהתאם, רובו של הציבור החרדי התגייס ועבד באותה התקופה בצורות כאלו ואחרות. מי שהפך את הפטור לגורף, ובכך, בשילוב עם מדיניות כספים יחודיים שהומצאה באותה ממשלה בנה במו ידיו את חברת המתבטלים החרדית, הוא שוב בגין מיודענו. על הקמת מפעל ההתנחלויות והחברה החרדית של ימנו אפשר לדון - אני כמובן סבור ששתיהן טעויות היסטוריות - אבל האחריות עליהן נמצאת בצד אחד של המפה הפוליטית, והצד הזה צריך לתת עליהן את הדין. למפא"י ההיסטורית לגלגוליה אולי יש חטאים, אבל לא תגררו אותה לאחריות על החטאים האלה.

8 תגובות:

  1. כמה הערות:
    - אני מקווה, ונוטה לחשוב מהכרותי איתך, שהשימוש במושג "סמול" היה אירוני.
    - חוץ מזה שהטענה של שלי יחימוביץ מתבססת על עובדות לא נכונות כפי שאמרת, גם היא נטולת הגיון מוסרי. זה שהתנחלויות בוצעו כמהלך קונצנזואלי לא גורע כהוא זה ממידת החטא שבמפעל. זה רק מגדיל את מעגל האשמים.
    - הטענה שלה שהקטנת תקציב הבטחון לא תשאיר כסף לסעיפים אחרים מוזרה. סעיף הבטחון הוא הגדול ביותר בעוגה, ומן הסתם קיצוץ בו ישאיר עוד לסעיפים אחרים. ואז כמובן שניתן לטעון (וגם ניתן לטעון ההפך) שפינוי ההתנחלויות יגרור קיצוץ בתקציב הבטחון בטווח הארוך.

    השבמחק
  2. תודה!

    - ברור.
    - אני מסכים. ובנקודה הזו הטיעון של יחימוביץ' מטופש. אבל אני חושב שעיקר העניין הוא שהיא חושבת שהויכוח על ההנתחלויות הוא לא הדבר היחידי שיש לדון עליו - ושבנקודת הזמן הזו הדיון עליו הוא גם לא מאוד מועיל. אני נוטה להסכים, אבל אולי אכתוב בהזדמנות פוסט שיותר מפרט למה.
    -הטענה שלי היתה בעיקר על תקציב ההתנחלויות; תקציב הבטחון כמובן גדול יותר ובודאות יש שם מרבצי שומן אדירים (כפי שניתן לצפות ממערכת עם תקציב גדול ולא מפוקח). האם פנוי התנחלויות יעזור לקצץ אותו? זה חוזר לשאלה המדינית בטחונית - אני חושב שכן, אבל כמובן שכל הצד הימני של המפה הפוליטית חושב שלא, ואז חזרנו לsquare one. מכל מקום, גם תקציב הבטחון הוא לא הדאוס אקס מכינה של בעיות הכלכלה הישראלית. האוגליפולים המעלים את יוקר המחיה, פירמידות השליטה, קבוצת הטייקונים הקטנה המלווה זה לזה כסף ציבורי ובאמצעותו השתלטה על חלקים ניכרים מהמשק, מדיניות המסוי הרגרסיבית - כל אלה לא קשורים לתקציב הבטחון. לא בכדי איש השמאל הידוע נחמיה שטרסלר גם הוא מיד הפנה את האצבע לחרדים, מתנחלים ותקציב הבטחון - זו הדרך לודא שהדיון על מבנה המשק הישראלי יעלם ובמקומו נחזור להתנצחויות סרק בנושאים נדושים שלא ממש מובילים לשום מקום.

    השבמחק
  3. אור, תודה על הרשומה.
    תיקון עובדתי: חלק ניכר מההתנחלויות בבקעת הירדן ובמבואות יריחו הוקמו בשנות השבעים המוקדמות על יסוד "תוכנית אלון". כך, למשל, הוקמו מעלה אפרים, מצפה שלם, מכורה, ייטב, חמרה ועוד.
    http://myesha.org.il/?CategoryID=175
    לכן, מבחינה עובדתית, עובר ל- 1977 היו בשטחים יישובים רבים. אגב, אנקדוטלית, ברצועת עזה חלק ניכר מהיישובים הוקמו בשנות המערך (דאז) - וביניהם נצרים. עם זאת, אין ספק שמפעל ההתנחלויות הורחב מאוד בתקופת הליכוד, ונוסף לו רובד אידיאולוגי של חסימת האפשרות לחלוקת הארץ.
    הערה נוספת נוגעת לעובדה שבשנות התשעים אמנם לא הוקמו יישובים חדשים אולם חלק ניכר מהמאחזים הוקמו לא רק בקריצת עין אלא בתמיכה ועידוד של החטיבה להתיישבות במשהב"ט (ע"ע דו"ח טליה ששון). בנוסף, היקף הבניה ביישובים קיימים ב"שנות אוסלו" היה גדול מאוד.
    חשוב מכך, ומבלי להסיר מהליכוד וגרורותיו אחריות לתמיכה האידיאולוגית במפעל ההתנחלויות, אני חושב שהאמירה הבסיסית של יחימוביץ שמפלגת העבודה, גם אם לא תמכה בהתנחלויות "הפוליטיות" לא ראתה בהן פסול מוסרי (אלא פסול פרגמטי - ככל שהדבר נוגע להסכם עתידי) היא נכונה עובדתית: הפגיעה בשכנים הפלסטינים, משטר הכבישים הנפרדים וכו' לא הדירו שינו מעינה של הנהגת מפלגת העבודה לדורותיה.
    מטבע הדברים, הדבר לא פוטר את יחימוביץ- או את מפלגתה- מבחינה מחודשת של העמדה בשנת 2011: שלי יחימוביץ אינה היסטוריונית אלא מתמודדת על משרה פוליטית; לכן השאלה החשובה יותר היא מה עושים היום ומחר, לא מה עשינו אתמול.
    למרות כל זאת, אני חושב שהבחירה של יחימוביץ למצב את עצמה באופן ש"הזמין" ביקורת משמאל הייתה חכמה, ובסופו של יום משרתת את מחנה המרכז-שמאל מבחינה אלקטורלית.

    השבמחק
  4. בכוונה התייחסתי לגב ההר, ולדעתי יש הבדל מהותי: התנחלויות גב ההר הוקמו במטרה מוצהרת למנוע כל חלוקה של הארץ. ההתנחלויות בבקעת הירדן - כמו גם ירושלים וסביבותיה וחלק מישובי הכוכבים - הוקמו כדי לשפר את הגבולות מתוך מחשבה על חלוקת הארץ בעתיד - כאמור, תוכנית אלון המפורסמת, שבזמנה לא היתה כל כך מופרכת - אפילו הסכם לונדון ב90 היה פחות או יותר לפי הקוים האלה.
    לגבי ממשלות אוסלו - ראשית, עיקר הקמת מפעל ההתנחלויות כבר היה קיים בזמנן, ושנית יש הבדל בין עידוד של גורמים בתוך משהב"ט לבין מדיניות מוצהרת ומפורשת. בבירור התפתחות ההתנחלויות בזמנן, בכמות שהיתה, היתה יותר תוצאה של אינקומפוטנטיות מאשר של מדיניות. זה לא פוטר אותן לחלוטין מאחריות אבל זה רמה נמוכה הרבה יותר.
    לגבי ישובי עזה - נקודה מעניינת. אבל שרון כבר פטר אותנו מהבעיה הזו.

    הדיון המוסרי הוא מורכב בעיני. ברור שהממשל שנוסד בשטחים פסול מוסרית, אבל ההנחות החותכות, כאילו בבירור החל מהיום השביעי של מלחמת ששת הימים ניתן היה לראות זאת, וכאילו הקו הירוק הוא בהכרח הקו הקובע - הן הנחות הרבה יותר בעייתיות. ובכל מקרה, כמו שאתה אומר - דיון על עמדתה המוסרית של הנהגת העבודה ב67-77 הוא עקר לחלוטין. השאלה היא מה עכשיו.
    ולגבי מה עכשיו - אני סבור שהדבר הטוב ביותר שיכול לקרות גם לטובת תהליך השלום - מלבד התועלת שתצא לנו מהעניין כשלעצמו - הוא עיסוק בנושא החברתי כלכלי. זאת מכיוון שמפעל ההתנחלויות הוא כיום on life support, ההסטוריה פועלת נגדו. הדבר היחיד שמחזיק אותו בחיים הוא תמיכה פעילה של הימין הישראלי, ומעבר של הדיון הפוליטי הישראלי לטובת נושאים כלכליים ישמוט הרבה מהבסיס לתמיכה הזו.

    השבמחק
  5. אני מסכים - אגב, במובן מסוים, "חוק החרם" הוא הוכחה לתחושת חוסר הביטחון של המפעל ותומכיו ועדות למיקומו הנוכחי של הדיון בנושא עתידו.גם לפני המחאה הנוכחית חשבתי שנכון יהיה לעסוק באופן מהותי הרבה יותר בנושאים החברתיים-כלכליים ואף כתבתי על כך כשיחימוביץ הציגה לראשונה את מועמדותה (וזכיתי "לקיתונות" ביקורת מפני טהרני המחנה). כעת, כשהמחאה יצרה שיח ציבורי תוסס, אם מפלגת העבודה תחמיץ את ההזדמנות לרכב על הגל היא תישטף על ידו, ובצדק.

    השבמחק
  6. אור, בעיני עיקר הטעון (הצודק) של שלי יחימוביץ' אינו שהתקציבים לביטחון או להתנחלויות זניחים, אלא שאף לו היו מקוצצים הכסף לא היה מופנה למערכת החינוך, הרפואה הציבורית, או מערכות ציבורית אחרות. הסיבה לכך היא שההחלשה העקבית של מנגנוני החינוך הבריאות והרווחה היא אידיאולוגית ולא קשורה רק בסדרי עדיפויות. ראה הציטוט הבא:

    "ועוד תוסיפו לזה את הכפירה שלי במתמטיקה של "אם לא יהיו התנחלויות יהיה כסף למדינת רווחה". אכן מודה באשמה, גם אני סברתי כך לפני שש שנים. באותו אופן בדיוק גם האמנתי באמת ובתמים שקיצוץ בתקציב הביטחון יזרים כסף לחינוך. שש שנים אינטנסיביות בוועדת הכספים, והיכרות עמוקה עם האידיאולוגיה הכלכלית של שרי אוצר ושל שני ראשי ממשלה, נתניהו ואולמרט, חידדו אצלי תובנה חיונית להבנת השיטה. זה לא שלמדינה חסר כסף. זו האידיאולוגיה הניאו-ליברלית, התאצ'ריסטית, הקיצונית שגורסת ששירותי המדינה (חינוך, בריאות, רווחה, קורת גג, משפט צדק) צריכים להיות אנורקסיים. שיש להפריט, להקפיא, לקצץ, לייבש אותם לטובת "כוחות השוק" ו"היד הנעלמה" שכבר ישליטו כאן צדק, במקום המדינה. כל עוד זו הדת השלטת לא תהיה כאן מדינת רווחה, ושקל ממה שיקוצץ לא יועבר לרווחת אזרחיה."

    השבמחק
  7. צודק. אם קוראים שוב זה נראה לי עיקר הטיעון (שאני גם מסכים איתו)
    אבל למה להרוס לי את הסיבה להתעצבן על מיתוסים?...

    השבמחק
  8. מקובל לייחס לבגין הרבה ממערכת תשלומי הרווחה הנוכחית. אני לא יודע אם זה נכון או לא, אבל כנראה שגם החרדים הרוויחו ממנה :)

    השבמחק