התיקון השני

יש פוסט ארוך על התנחלויות בדרך, אבל בינתיים, מעשה הרצח המזוויע (האמת, זה תואר קצת מיותר. יש רצח שאיננו מזוויע?) בקולורדו הוא הזדמנות טובה להפריך מעט מיתוסים בנושא אמריקה וכלי נשק.
הראשון, והוא הרווח בכל מקום חוץ מבארה"ב עצמה, הוא שהגישה הקלה לנשק חם בארה"ב היא הגורם לשיעור רצח גבוה במדינה. כמובן, שסביר להניח שהגבלת האפשרות לרכוש כלי נשק היתה מורידה את כמות הפשיעה האלימה, הקשר הסיבתי לא כל כך ישיר ומובן מאיליו. הצצה קצרה ברשימת מדינות העולם לפי שיעור רצח לנפש מראה שארה"ב נמצאת רק במקום ה35, אחרי מדינות כמו אוקריינה, אורוגאי ותאילנד, שבהן כמובן אין גישה חוקית ישירה לנשק חם. בקנדה, לעומת זאת, שהנגישות בה לנשק חם לא כל כך רחוקה מהנגישות בארה"ב, שיעורי הרצח לנפש הם פחות ממחצית (הקרדיט, כמובן, ליהל). כך שהקשר הוא לא כל כך ישיר.
השני, שעכשיו יחל דיון בארה"ב בנושא החקיקה בנושאי נשק חם. לא יתחיל דיון כזה כי הדמוקרטים לא מעוניינים בו, והרפובליקאים בודאי שלא - הרי הם מעוניינים לשמר את הסטטוס קוו, בו אין כמעט הגבלות, על כנו. אבל למה שהדמוקרטים לא ינצלו (לא באופן ציני אלא באופן אמיתי לחלוטין) טרגדיה שכזו כדי להעלות את נושאי הנשק החם לדיון הציבורי? ראשית, מכיוון שבגדול הם הפסידו בויכוח הזה. אבל שנית, וזו נקודה שבדרך כלל נמצאת מתחת לראדאר, המניע העיקרי לדיון על נשק חם דעך בעשור האחרון. כל השאיפה להגביל גישה לנשק חם החלה כאשר שיעורי הפשיעה האלימה בערים הגדולות החלו לעלות באופן דרמטי החל בשנות ה60. המעמד הבינוני-גבוה העירוני, המנהיג את השמאל האמריקאי מאז התנועה הפרוגרסיבית של תחילת המאה ה20, החל להיות מושפע מאלימות זו ורצה לפתור אותה בין השאר באמצעות הגבלת הגישה לנשק; באיזורים הכפריים יותר, שלא הושפעו כלל מעליית הפשיעה בערים הגדולות, לא הבינו מאיפה פתאום הדרישה הזו צצה וראו אותה כאיום על אורח חייהם, והשאר ידוע. אלא שבשני העשורים האחרונים היתה ירידה דרמטית בשיעורי הפשיעה בערים הגדולות (בניו יורק הירידה הזו משוייכת לג'וליאני, אבל כל מי שקרא פריקונומיקס ודאי זוכר שכנראה הסיבה לכך היא היתר ההפלות בפס"ד רו נ' וייד בשנת 73; פשוט מאז אנשים המועדים לפשיעה החלו לא להוולד. אם לא קראתם, אז תקראו), ובהתאם המניע העיקרי מאחורי השאיפה להגביל נגישות לנשק דעך.
והשלישי הוא שהנגישות הבלתי מוגבלת לנשק מעוגנת בחוקה. כמובן, קיים בחוקה את התיקון השני, אבל בכלל לא בטוח שהפרשנות הטבעית שלו משמעותה נגישות בלתי מוגבלת לרוב סוגי הנשק האישי, כפי שקיים כיום. התיקון השני טוען כך:

A well regulated militia being necessary to the security of a free state, the right of the people to keep and bear arms shall not be infringed

השאלה היא כמובן מה היחס בין שני חלקי המשפט. הפרשנות המקובלת היום היא שאין ביניהם קשר מחייב, והחלק הראשון הוא רק תיאור בעלמא. אלא שקריאה יותר טבעית של הטקסט (ובודאי כזו הנאמנה לכוונת מנסחי החוקה, כפי שדווקא שופטי הימין - ובראשם סקליה - טוענים שהם מפעילים) תבהיר שחלקו הראשון של המשפט הוא הסיבה לחלקו השני, ולכן ההיתר לשאת נשק חם הוא רק במסגרת מליצית אזרחים מאורגנת - כפי שקיימת כיום במשמר הלאומי של כל מדינה - ולכן ההיתר לשאת נשק הוא לא במובן של אפשרות לכל אדם לקנות רובה בסופר ביחד עם העגבניות אלא רק במסגרת מליציה מאורגנת. זו לא הפרשנות הרווחת כיום, כאמור, אבל כדאי לזכור שהיא אפשרית וכנראה שגם יותר סבירה ונאמנה לכוונת האבות המייסדים.