Terrible two

כמו כדי להדגים את פרדוקס ימי ההולדת, סידר אלוהים כך שיום לאחר שארה"ב חוגגת 236 שנים לעצמואתה, חוגג הבלוג הזה שנתיים לקיומו (נכון, שלא מקריות מוחלטת מכיוון שיכולתי להחליט להתחיל לכתוב מתי שרציתי , אבל בהן צדקי לא שמתי לב לכך שהתחלתי את הבלוג).

אז אם להמשיך את המסורת משנה שעברה, זו הזדמנות טובה להעלות באוב את הפוסטים האהובים עלי או מעניינים לדעתי מהשנה. אז מה היה לנו שם?

בארה"ב יום ההולדת הראשון נחגג באמצע סאגת תקרת החוב (הפוסט האחרון עליה היה כאן, ומשם אפשר לחזור לכל הפרקים הקודמים); אחריה אפשר היה להתפנות מעניינים משעממים כמו מדיניות ועשיה לדברים המעניינים באמת: רכילות פוליטית, בחירות ומירוצים. בתחום הזה שלטו לאורך רוב השנה הפריימריז הרפובליקאים, שהתאפיינו במיט רומני כנגד מצעד ארוך של מתמודדים לכתר, שניתן לסכמו כ"מצעד הליצנים"; אבל בדרך גם למדנו דבר או שניים על קהל המצביעים הרפובליקאי. וכאילו אין להם פריימריז על הראש, בפברואר החליטו הרפובליקאים להעצים את מלחמתם נגד הנשים, וכשסיימו בשעה טובה את ההתמודדות ציינתי את תחזיתי לתוצאות הבחירות הכלליות.

ויותר ברצינות, היגגתי קצת על הטעות המרכזית של אובמה, על נקודות הזכות של רון פול, על השפעת פסק הדין בתיק Citizens United, ועל פסק הדין על חוק ביטוח הבריאות (בחלקים א' וב')

למדתי כמה דברים על החברה האמריקאית באוקלנד; חג ההודיה נחגג עם קצת מידע גיאוגרפי מפתיע, וחג המולד צוין בקצת הומור של שופטים עליונים.

בארץ, פינות נתן זהבי עלו (לצערי?) בתדירותן: על חוק החרם, על מיתוסים ביחס להתנחלויות וחרדים, על מבקרי עסקת שליט יום אחריה, על טקס הזכרון לחללי השריפה בכרמל, על טיעונים מטופשים למדי של ח"כ גפני, על גבעת האולפנה, והטוב מכולם לדעתי: על המכתב שחילקה הממשלה לבאי המטס; ומאמר של הלל גרשוני כל כך עצבן אותי שייסדתי לכבודו את סולם אי ההסכמה של גראהם.

מחאת הקיץ הביאה לפרץ פוסטים (הנה הראשון, ודווקא המעניין ביותר לדעתי מכל הסדרה, השני, השלישי וכמה שאריות כאן) ששיאם בפוסט ההפגנה הגדולה, ובשאלה המתבקשת: למה אין שם כיפות?, ולבסוף (בעידודו של אלי) להיגוג יותר רציני על מדינת רווחה.

היתה קצת מחשבה מחודשת על תהליך אוסלו, בחלקים א', ב' ו-ג', וכן על לבנון

ולבסוף, פוסט החילון משנה שעברה זכה להשלמתו בדיון על האיום על האורתודוקסיה מצד הפמיניזם.

היו בחירות רק בספרד השנה, אבל זו היתה הזדמנות לדון על חשיבותו של הנצחון בבחירות בתקופה זו; יום הבלוג הביא אותי לחשוף מקורות; ועוד שלל ערמות לינקים לאורך כל השנה. יש לי גם עוד פוסטים שאני צריך לכתוב, בראשם הפוסט על תורתו של בן-ציון נתניהו, אבל תמיד טוב להשאיר משהו לשנה השלישית.

מאוד שמחתי לראות שהתעבורה עלתה משמעותית השנה, מה שנותן לי יותר בטחון להמשיך במסורת השניה של פוסט יום ההולדת: לפנות לחמשת קוראי הנאמנים. מי אתם ומאיפה באתם? מה אהבתם? מה לא אהבתם? יש בקשות מהקהל?

שנזכה לשנה הבאה.