בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שישי, 6 ביולי 2012

Terrible two

כמו כדי להדגים את פרדוקס ימי ההולדת, סידר אלוהים כך שיום לאחר שארה"ב חוגגת 236 שנים לעצמואתה, חוגג הבלוג הזה שנתיים לקיומו (נכון, שלא מקריות מוחלטת מכיוון שיכולתי להחליט להתחיל לכתוב מתי שרציתי , אבל בהן צדקי לא שמתי לב לכך שהתחלתי את הבלוג).
אז אם להמשיך את המסורת משנה שעברה, זו הזדמנות טובה להעלות באוב את הפוסטים האהובים עלי או מעניינים לדעתי מהשנה. אז מה היה לנו שם?

בארה"ב יום ההולדת הראשון נחגג באמצע סאגת תקרת החוב (הפוסט האחרון עליה היה כאן, ומשם אפשר לחזור לכל הפרקים הקודמים); אחריה אפשר היה להתפנות מעניינים משעממים כמו מדיניות ועשיה לדברים המעניינים באמת: רכילות פוליטית, בחירות ומירוצים. בתחום הזה שלטו לאורך רוב השנה הפריימריז הרפובליקאים, שהתאפיינו במיט רומני כנגד מצעד ארוך של מתמודדים לכתר, שניתן לסכמו כ"מצעד הליצנים"; אבל בדרך גם למדנו דבר או שניים על קהל המצביעים הרפובליקאי. וכאילו אין להם פריימריז על הראש, בפברואר החליטו הרפובליקאים להעצים את מלחמתם נגד הנשים, וכשסיימו בשעה טובה את ההתמודדות ציינתי את תחזיתי לתוצאות הבחירות הכלליות.
ויותר ברצינות, היגגתי קצת על הטעות המרכזית של אובמה, על נקודות הזכות של רון פול, על השפעת פסק הדין בתיק Citizens United, ועל פסק הדין על חוק ביטוח הבריאות (בחלקים א' וב')

מחאת הקיץ הביאה לפרץ פוסטים (הנה הראשון, ודווקא המעניין ביותר לדעתי מכל הסדרה, השניהשלישי וכמה שאריות כאן) ששיאם בפוסט ההפגנה הגדולה, ובשאלה המתבקשת: למה אין שם כיפות?, ולבסוף (בעידודו של אלי) להיגוג יותר רציני על מדינת רווחה.
היתה קצת מחשבה מחודשת על תהליך אוסלו, בחלקים א', ב' ו-ג', וכן על לבנון
ולבסוף, פוסט החילון משנה שעברה זכה להשלמתו בדיון על האיום על האורתודוקסיה מצד הפמיניזם.

היו בחירות רק בספרד השנה, אבל זו היתה הזדמנות לדון על חשיבותו של הנצחון בבחירות בתקופה זו; יום הבלוג הביא אותי לחשוף מקורות; ועוד שלל ערמות לינקים לאורך כל השנה. יש לי גם עוד פוסטים שאני צריך לכתוב, בראשם הפוסט על תורתו של בן-ציון נתניהו, אבל תמיד טוב להשאיר משהו לשנה השלישית.

מאוד שמחתי לראות שהתעבורה עלתה משמעותית השנה, מה שנותן לי יותר בטחון להמשיך במסורת השניה של פוסט יום ההולדת: לפנות לחמשת קוראי הנאמנים. מי אתם ומאיפה באתם? מה אהבתם? מה לא אהבתם? יש בקשות מהקהל?

שנזכה לשנה הבאה.

9 תגובות:

  1. ללא ספק, הכי טוב השנה מבחינתי, פוסט שקישרתי אצלי באינספור לימודים ופוסט שעזר לי ללמוד למבחן בתולדות ארה"ב הוא "איך הפסקתי לאהוב והתחלתי לפחד מהימין האמריקאי". פוסט חד, עם ניתוח היסטורי, שמעבר לעניין שהוא יוצר כמו כל הפוסטים, גם גורם לך לעצור שניה ולהגיד "וואלה, על *זה*, לא חשבתי!"

    באתי כנראה מגוגל איזה יום אחד של שוטטות, ומאז לא הפסקתי. בלוג נדיר בנוף.
    האמת שעל פוליטיקה ישראלית אפשר לקרוא בכה וכמה בלוגים, ועל אף שבכל פוסט יש כמה הברקות יחודיות, הייתי רוצה יותר מהעולם. אני חושב שאתה היחיד בעברית שעושה פוליטיקה בין-לאומית לא ברמה המבזה של העיתונות המסחרית.
    רוצה עוד אמריקה, אולי עוד הסטוריה, אבל גם אקטואלי, אם אתה לא עייף באותו אז גם לקשר בין השניים(למה רומני-אובמה זה בול בור-ג'פרסון [סתם המצאתי]). וגם על גוש היורו, או איך ארה"ב וגוש היורו קשורים ביחד. זה מה שאני אוהב, אבל בכל פוסט יש פנינים.

    בהצלחה, לעוד שנה נפלאה כמו האחרונה.

    נ.ב. די לפנות אלינו בתור "חמשת קוראיי", אני משוכנע שאנחנו לפחות עשרה ;)

    השבמחק
  2. מזל טוב! אכן, בלוג נדיר, ואני מתפקד זו השנה השניה בתור קורא מסור... מצפה בכליון עיניים לפוסט על הגותו של בנציון נתניהו. שכוייח!

    השבמחק
  3. אני כבר קוראת די ותיקה, לא זוכרת בדיוק מתי הגעתי אבל כמעט בטוחה שזה היה דרך פושט שלך שליטל שיתפה בפייסבוק.

    אישית אני מאוד נהנית מפינת נתן זהבי (אז אל תפסיק!). אין מה לעשות, פוליטיקה ישראלית יותר מעניינת אותי מפוליטיקה אמריקאיצ...
    הדיונים שלך בפוליטיקה האמריקאית מאוד מעשירים אם כי לעיתים גם מבלבלים כי לא תמיד יש לי כוח להיכנס לכל עומק הדברים.
    ערימות לינקים זה נחמד ביותר. הדפקט הקטן שלי הוא שאני לא אוהבת לפתוח סרטונים למיניהם, מה שקצת פוגם לי לעיתים הן בהנאה מהלינקים והן מהפוליטיקה האמריקאית, מאחר שלעיתים אני מפספסת דברים בגלל שלא פתחתי את הסרטון. לכן, אם זה לא קשה, הבקשה האישית שלי היא כשאתה מפנה לסרטון, אם אפשר גם לכתוב בטקסט בקיצור מה רואים שם, מה השורה התחתונה (אלא אם זה ספוילר איום ונורא שיהרוס לכולם את הצפייה בסרטון)ץ

    השבמחק
  4. גם אני קורא די ותיק. ביחוד מאז שביליתי שנה שעברה בסן-דייגו לשנה, בעקבות אשתי, והיתה לי "חוויה אמריקאית". אני נהנה הן מניתוחי הפוליטיקה האמריקאית והן מניתוחי הפוליטיקה הדתית-לאומית

    השבמחק
  5. מצטרפת לחמישיה, (לפני שאשאר בחוץ).
    אוהבת ללמוד דרך הפוסט על הפוליטיקה האמריקאית, ובעיקר להפגין ידע כשזה מתאים...זה הציל אותי כמה פעמים כישבתי מול אנשים ולא היה על מה לדבר :)
    אבל לפעמים חסרים לי מושגים בסיסיים שאתה מסתמך על זה שלקוראים יש , כלומר, הייתי שמחה אם היית מפשט יותר את הרעיונות. (אכות על פני כמות).

    השבמחק
  6. אני כבר על הספסל, מקווה שאעלה במחצית...

    התחלתי לקרוא את הבלוג אחרי ששמעתי עליו מהראל. מאז אני קורא אדוק ומנסה להפיץ את הבשורה.
    הנושא האהוב עלי הוא פוליטיקה אמריקאית. זה באמת הרבה יותר כיף לקרוא מקור אינטליגנטי ומעמיק בעברית, מאשר מקור לא אינטיליגנטי (נטשה) בעברית או מקור אינטליגנטי אבל באנגלית.
    אהבתי במיוחד את הפוסטים שבהם אתה מזכיר ארועי עבר בפוליטיקה, פסקי דין היסטוריים וכו' ומקשר אותם לארועים אקטואליים.
    גם הפוסטים על הקהילה היו מעולים.

    דורון

    השבמחק
  7. טוב, אנחנו מכירים משנים...
    אני עוקב באדיקות אחר הבלוג, ויחד עם הצפייה בסטיוארט וקולבר אני מקבל זווית מרתקת על המתרחש בידידתנו הגדולה שמעבר לים.
    שתהינה עוד שנים פוריות רבות!
    דן

    השבמחק
  8. גם אני! גם אני!
    קוראת קבועה, אם כי במתכונת של פעם בכמה זמן לקרוא ערימה של פוסטים אחורה. מאוד נהנית מהיכולת האנליטית שלך. לפעמים הנושא עצמו לא ממש מעניין אותי, אבל הניתוח כן.
    יום הולדת שמח. עד 120.

    השבמחק