מדינת רווחה בהתנחלויות

לפני שבועיים פרסם כלכליסט תחקיר על כך שההשקעה לתושב התנחלויות גבוהה משמעותית מזו בתוך הקו הירוק, ודר' גלעד פדבה כתב מאמר פובליציסטי בכתורת "יש צדק חברתי, בהתנחלויות".  מסקנת התחקיר לא צריכה להפיל אף אחד מהכיסא ואף די מובנת מאליה, והמאמר של פדבה בכלל בינוני ומטה. אבל הלל גרשוני בחר להשתמש במאמר ובתחקיר כדי ללכת צעד נוסף ולהפריך את המיתוס - לטענתו - של מדינת הרווחה שמעבר לקו הירוק. 

קראתי את הפוסט של גרשוני וחיככתי את ידי בהנאה. זה זמן לא נתקלתי בבליל טיעונים מהצד הימני של המפה הפוליטית שיהיה תענוג למוטטו, מה גם שזו הזדמנות לשחק קצת עם אתר התקציב הפתוח והלמ"ס. אם כן, שנתחיל?

אם נקרא את הפוסט של גרשוני בעיון, אפשר לחלץ ממנו את הטיעונים הבאים:

1. ויכוח על העובדות: המועצות המקומיות ביו"ש לא מופלות לטובה. את הטענה הזו גרשוני מבסס על:
1. הטענה כי אחד הנתונים שפדבה מביא - הקצאת 25% מתקציב מעונות היום של משרד התמ"ת להתנחלויות - מובא ללא סימוכין
2. חוויתו האישית - הוא גר הן בתוך ישראל הריבונית והן בהתנחלות, ולא חש בהבדל.
3. העובדה שמועצות מקומיות נוספות כגון מעלה יוסף, שער הנגב, שדות נגב, אשכול, חבל אילות, שפיר וחורפיש נמצאות גם הן בראש רשימת ההוצאה לנפש.
2. הכללת נתונים שלא ממין העניין, או שאינם באשמת ההתנחלויות:
1. הכללת תקציב גדר ההפרדה, שהמתנחלים התנגדו לה ובהזזתה החוזרת ונשנית היא באשמת ארגוני שמאל
2. פנוי גבעת האולפנה, שגם הוא פנוי מיותר שכולו באשמת ארגוני שמאל
3. גם אם ישנה אפליה לטובה, היא נובעת ממניעים לגיטמיים: גרשוני מודה שהוא "לא בדק" אבל הוא מסיק שכל האפליה לטובה בתקציבים מוסברת בשלושה גורמים:
1.  צרכי הבטחון
2. מספר ילדים גבוה למשפחה
3. העובדה שההתנחלויות מצויות באיזור עדיפות לאומית א'  - שגם היא כשלעצמה מוצדקת לטענתו, מכיוון שהן "בחזית האש, פריפריה למופת".
4. ולבסוף, גם אם ישנן עלויות גבוהות להתנחלויות, הן עדיין נמוכות יותר מהעלויות של התסריט האלטרנטיבי, של פנוי ההתנחלויות, בשל:
1. עלויות גבוהות של הפנוי עצמו, ועליית מחירי הנדל"ן בתוך הקו הירוק בשל כניסת 300,000 קונים חדשים
2. עלויות בטחון גבוהות בשל הדרדרות המצב הבטחוני

מלבד אלה מתבל גרשוני את הפוסט בלעג לפדבה ("התהדרותו בתואר ד"ר לא עושה כבוד לתואר הזה") ולתחקיר כלכליסט ("אמירה שהיה די בה כדי לגנוז את "התחקיר המרעיש" כולו) כמו גם מוסיף שני טיעונים שלא קשורים ישירות לעניין:

5. המתנחלים מגינים בגופם - בהיותם מטרה קלה יחסית - על תושבי ישראל גופא

6. קיימת בהתנחלויות רשת של ארגוני סיוע וחסד, שראויה לחקוי בקרב הציבור הכללי

ניגש לעבודה אפוא.

1. נתחיל בדיון על העובדות:
1. גם אם הנתון של פדבה לגבי מעונות היום לא נכון (ואני לא יודע שהוא לא נכון, אבל נניח ש) אזי ישנם עוד עשרות סעיפים בתקציב שמיטיבים עם ההתנחלויות - כפי שאפרט בהמשך.
2.  נסיונו האישי של גרשוני - עם כל הכבוד לחוויות אישיות - הוא לא באמת תחליף להתבססות על נתונים ממשיים.
3.  באשר לרשימת ההוצאה לנפש של הרשויות - נניח לעבודה שהפרכה מסוג "גם הם עושים זאת" זוכה לציון בין מספיק למספיק בקושי בפרימידת אי ההסכמה של גראהם; גרשוני ממש עושה מניפולציה הנתונים.  הוא אמנם בחר בפינצטה את הרשויות הגבוהות ביותר ברשימה המצויות בתוך תחומי ישראל הריבונית, אבל עיון ברשימה המלאה מגלה כי עשר הרשויות הגבוהות ביותר בהוצאה לנפש הן: הר חברון, ערבות הירדן, מגילות ים המלח, עמנואל, מעלה אפרים, מעלה יוסף, שער הנגב, נחל שורק, אשכול, עמק המעיינות; כלומר חמש מתוכן - למעשה, חמש הרשויות הגבוהות ביותר - נמצאות מחוץ לקו הירוק. גם אם נסתכל רק על ישובים עירוניים, היישובים הגבוהים ברשימה הם: קרית ארבע, קרני שומרון, בית אל, קדומים,  חורפיש, קציר-חריש, קרית יערים ובית שאן - שוב, ארבעת הראשונים הם התנחלויות. 
4. מעבר לכך, העדפה תקציבית של ההתנחלויות נמצאת על כל צעד ושעל. קשה מאוד לסכם את כל העלות התקציבית של האפליה לטובה של המתנחלים, מכיוון שתקציב המדינה, במיוחד בהקשרים אלה, מאוד לא שקוף; עם זאת ניתן לדוג כמה דוגמאות בולטות. כך למשל: אם מממצעים את הצאות והכנסות הרשויות המקומיות לנפש בהתנחלויות, אל מול כלל האוכלוסיה, הרי שההוצאות לנפש פחות או יותר דומות, אבל שבעוד שבכלל מדינת ישראל כ60% מההכנסות באות מהכנסה עצמית של הרשות (ארנונה וכד') ו40% מהממשלה, בהתנחלויות המצב הפוך: 40% היא הכנסה עצמית, 60% תמיכת הממשלה (עיבוד של נתוני הלמ"ס מכאן; זהירות, אקסל). דוגמאות נוספות, מהסקר החברתי של הלמ"ס ל2010: בקרב כלל הציבור, שיעור האנשים שלא חיפשו עבודה אי פעם - וממילא, נסמכים על מדינת הרווחה לפרנסתם - הוא 25%, בהתנחלויות שיעור זה הוא 33%. מבין המועסקים, שיעור המועסקים בענפים של המגזר הציבורי - שירותים ציבוריים וחינוך - הוא בכלל הציבור 26%; בהתנחלויות שיעור זה הוא 34%. וכמובן, ישנן הטבות רבות שמגיעות להתנחלויות מתוקף היותר באיזור עדיפות לאומית א' (ראו פירוט של חלק מהן כאן), או תקציבים שמיועדים להתנחלויות באופן מלא  - למשל, תקציב מרחב מרכז של החטיבה להתישבות במשרד החקלאות, שכולל רק את ישובי יו"ש, ומגיע לכדי 9 מליון ש"ח (בנוסף לחלקו של המרחב מתקציב המטה של החטיבה, שהוא בכללו 31 מליון ש"ח ואין פירוט על הקצאתו)- או באופן חלקי, למשל תקציב ישיבות ההסדר, 22 מליון ש"ח ממשרד הבטחון (יש גם תמיכה ממשרד החינוך וממשרד הדתות, אבל היא מתחבאת בסעיף לא שקוף) - אין שום מקום עם נתונים שקופים על מספר התלמידים בכל ישיבה אבל הערבה סבירה היא שכמחציתם נמצאים בישיבות מחוץ לקו הירוק. ועוד ועוד.
2. לעניין הכללת נתונים בעלות ההתנחלויות:
1. אני מסכים שהכללת כלל עלות גדר ההפרדה בעלות ההתנחלויות אינה סבירה. אבל כמעט כל המקומות שבהן הגדר הוסטה מהקו הירוק ההסטה היתה כדי לכלול התנחלות כזו או אחרת ממערב לגדר, ולכן ההפרש בין אורכה הממשי של הגדר - 750 ק"מ - לבין הקו הירוק - כ300 ק"מ - הוא רובו ככולו בשל ההתנחלויות. ומכאן שכ60% מעלות הגדר - כלומר, כ5 מיליארד ש"ח (מתוך עלות כוללת של 8.5 מיליארד ש"ח) - הם לחלוטין בשל ההתנחלויות. הטענה כי המתנחלים התנגדו לגדר לא מדוייקת - כל תושבי ההתנחלויות ממזרח לה התנגדו לה, אבל ראשי התנחלויות שהיתה שאלה בדבר הכללתם ממערב לגדר או ממזרח לה, למשל אלפי מנשה, נאבקו בכל כוחם להכללתם ממערב לגדר, ובצדק: הם מעריכים הערכה סבירה שבמוקדם או במאוחר זה יהיה הגבול בין ישראל לפלסטין, והם מעוניינים להכלל בישראל. באשר לטענה כי עלות הגדר היא בשל עתירות קנטרניות של ארגוני שמאל שהביאו לשנוי תואי הגדר - ראשית, לא ברור לי כמה מתוך עלות הגדר נובע משנויי התואי, אבל מעבר לכך, שנויי התואי נבעו מכך שתואי הגדר פגע שלא לצורך ברכושם ובפרנסתם של פלסטינים שהגדר ניתקה מאדמותיהם ו/או נבנתה עליהן, והעתירות באו רק כדי לודא שיעשה צדק עם פלסטינים אלה. אולי עבור גרשוני רכושם ופרנסתם של פלסטינים אינם גורם במשואה, עבורי הם כן.
2. בדומה, גבעת האולפנה פונתה לא בשל תירה קנטרנית של שלום עכשיו אלא מכיוון שהיא נבנתה על קרקע גזולה, והקבלנים ו/או הרוכשים הם גזלני קרקע (הרוכשים טענו טענת תום לב אבל לדעתי ראוי לפקפק בה, כתבתי על זה בעבר). במדינה מתוקנת, לא היו מפצים אותם, היו שולחים אותם לבית הסוהר.
3. קשה לי לראות איך בדיוק גרשוני יכול לטעון שכל ההעדפה התקציבית נובעת משלושת הסעיפים שטען, כאשר הוא לא יודע לפרט מה בדיוק החלוקה של ההעדפה הזו לתקציביה השונים (גם לגרשוני לא, שכן כאמור, הוא "לא בדק"); תקציב המדינה, בפרט בחלקים אלה, סובל משקיפות מאוד מאוד מועטה. הדוגמאות שהבאתי לעיל, מכל מקום, לא נובעות לא מצרכי בטחון ולא מרבוי ילדים. לעניין איזור עדיפות א', ברור שאין בהכרזה על ההתנחלויות כאיזור שכזה אלא העדפה פוליטית בלבד. ההתנחלויות אינן פריפריאליות במיוחד, שכן, בניגוד לטיעון המצחיק משהו שנובע מהפוסט, פריפיאליות לא נובעת מסיכון בטחוני אלא מנגישות למרכזי תעסוקה, חינוך ותרבות (איש לא היה טוען שירושלים בתחילת שנות ה2000, עם הסיכון הבטחוני המוגבר שבה בשל הפיגועים, הפכה לפריפריה). רובן של ההתנחלויות הן פרברים של ירושלים או פרברים מרוחקים של תל אביב, וככאלה אינן סובלות מנגישות מועטה במיוחד למרכזים אלו, ואכן שקלול ממוצע לתושב של יישובי יו"ש במדד הפריפריאליות של הלמ"ס (הנתונים מהקובץ אליו לינקקתי מקודם) מציב אותן במקום גבוה באשכול החמישי מתשעה, דומה למועצה האזורית חוף הכרמל. בדומה, לא ניתן לטעון שההתנחלויות סובלות ממצב סוציו-אקונומי נמוך במיוחד, הדורש לתת להן העדפה מתקנת (או שיסביר את העדפתן במונחי מדינת רווחה כלליים): שקלול ממוצע של האשכול הסוציו-אקונומי של ההתנחלויות יציב אותן במרכז האשכול הרביעי מתשעה (או בדיוק באמצע), בדומה לירושלים; שקלול של ההכנסה הממוצעת לנפש הוא 2,194 ש"ח לחודש, בדומה לאשדוד (וזה כולל את העובדה שמשפחות מתנחלים דתיות הן מרובות ילדים). הסיבה היחידה אפוא להכללתן של התנחלויות באיזור עדיפות לאומית א' הוא בחירה של הממשלה לעודד התישבות באיזורים אלה מסיבות אידיאולוגיות ופוליטיות. זו בחירה לגיטימית, רק שהיא צריכה להיות ברורה ושקופה, והציבור יחליט האם הוא תומך בה.
4. לעניין העלות האלטרנטיבית:
1. לא ברור שהאלטנרטיבה המיידית היא פנוי ההתנחלויות. אפשר להתחיל פשוט בלהפסיק את העדפתן התקציבית, ולהפנות יותר תקציבים לתחומי ישראל הריבונית. אבל גם אם מגיעים עד לפנוי (שאני כמובן סבור שהוא נצרך, אבל כדי להבטיח את עתידה של ישראל, והסיבות הכלכליות הן משניות בלבד), הרי שעלויות הפנוי הן חד פעמיות, ולדעתי גם היו מופרזות למדי לפחות בהתנתקות (שבה כל משפחה זכתה ללמעלה ממליון וחצי ש"ח); העלות התקציבית של המשך החזקת ההתנחלויות היא מתמשכת ומצטברת משנה לשנה.
2. כאן גרשוני עושה את הטעות הקבועה בשיח הפוליטי הישראלי, והיא לערב בין קיום ההתנחלויות לבין השליטה הצבאית בשטח. פנוי התנחלויות לא בהכרח מחייב את פנוי צה"ל משליטה ישירה או למצער עקיפה בשטח. יתכן ששליטה שכזו הכרחית עד שיושג הסכם שלום (כפי שמגדירה המדיניות המוצהרת של ממשלות ישראל עוד מ67, ואף ממשלה לא שינתה אותה באופן רשמי); קיום התנחלויות לעומת זאת נועד למנוע כל פנוי שטחים גם אם יושג הסכם שלום, ואין לו שום תועלת בטחונית. ההוכחה המובהקת לכך היא ישובי צפון השומרון, שפנויים בהתנתקות לא הביא לכל עליה בפעילות עויינת מאיזור זה, בו צה"ל אפילו לא שולט ישירות אלא רק באופן עקיף (אני גם סבור שייחוס כל ההדרדרות הבטחונית בגבול עזה להתנתקות הוא מוטעה או לכל היותר מוגזם, אבל זה כבר דיון אחר). 
5. מעבר לעובדה שבטיעון הזה גרשוני סותר את הקביעה המרירה שלו עצמו מאמצע המאמר לפיה הגדר "מפלה בין דם לדם" (השיעור הראשון בסדנת דיבייט: try to do the upmosot not to contradict yourself), הטיעון הזה פשוט לא הגיוני. שהרי ממה נפשך: אם פגיעה במתנחלים כואבת לישראל יותר או במידה זהה לפגיעה בישובים ובערים בישראל גופא - אז מה התועלת שב"הגנה שבגוף" זו של המתנחלים, שהרי הם רק נחשפים לסיכון בטחוני גבוה יותר בשבתם בלב הישוב הפלסטיני; ואם הפגיעה במתנחלים כואבת לישראל פחות מפגיעה בערים ובישובים שבתחומה הריבוני, אז למה שהמחבלים, שמטרתם לגרום את הפגיעה המשמעותית ביותר שהם יכולים בישראל, לא ירו מלכתחילה לכיוון ישובים בתחומי הקו הירוק? וכאמור, גם המציאות בצפון השומרון מוכיחה שאין בטיעון זה דבר.
6. כבר עייפתי אתכם בודאי, קוראי היקרים, אז לא נכנס לדיון על משמעות מדינת הרווחה מול הסתמכות על ארגוני צדקה. רק נציין שטיעון זה במהותו פוסט ציוני, שהרי מהות הציונות בהקמת ריבונות יהודית, וכאן גרשוני מציע להסיט חזרה חלקים ניכרים מאחריות המדינה לאזרחיה לארגוני חסד, משל חזרנו לשטעטעל באוקריינה. אאכמ"ל.