בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום חמישי, 27 בספטמבר 2012

מחשבות איטלקיות

שבוע ועידה ושובע וחצי חופשה הצליחו לצבור לא מעט הגיגים, כך שמתבקש לחלק אותם לכמה פוסטים. ונתחיל בקצת מחשבות על איטליה (חידה לקורא הצעיר: איפה בליתי את חופשתי?)

אז את הסרטון של האיטלקים הצוחקים על עצמם כבר הראיתי, אבל ככל שהתמשכה החופשה חשבתי על עוד כמה נקודות ביחס לאיטלקים:

  • כשמתסכלים איך האיטלקים בוחרים לזכור את ההסטוריה שלהם - בשמות רחובות, במונומנטים, במוזיאונים - יש אזכור רב של תקופת הרנסנס, אבל החלק מהמאה ה16 יש קפיצה על פני 400 שנה - פרט לאזכור של איחוד איטליה והאישים הקשורים בו בשנות ה50 של המאה ה19 - עד ל1945. 
  • האיחוד בין צפון איטליה לדרומה היה ועודנו לא טריוויאלי, אבל הסיבה לכך היא לא הבדלים מטאפיזיים בין תושבי האיזורים הללו אלא הסטוריה מאוד שונה בין שני חלקי חצי האי: דרום איטליה - מרומא ודרומה - היה החלק המשגשג והפורח בעת העתיקה והתחילת ימי הביניים אבל החל מימי הביניים הוא נשלט על ידי הכנסיה או על ידי מלכויות זרות - הספרדים ולאח"כ הצרפתים - שמלבד היותן זרות היו גם אבסולוטיסטיות ודכאניות למדי. החוויה הפוליטית המרכזית של הדרום היתה שלטון זר ודכאני. ערי מרכז וצפון איטליה לעומת זאת פתחו בסוף ימה"ב וברנסאנס שלטונות רפובליקאניים וגם לאחר ששקעו נכבשו על ידיד האוסטרים, אימפריה ביזורית הרבה יותר. כתוצאה, תושבי הצפון היו בעלי מסורת הרבה יותר עשירה של שלטון עצמי, מעורבות פוליטית ומערכת פרוטו-דמוקרטית. 
  • עם כל הדיבורים על הנס הגרמני שאחרי מלחה"ע השניה, היה גם נס איטלקי. אחרי המלחמה כלכלת איטליה לא היתה מרשימה יותר משאר מדינות הים התיכון - ספרד, יוון וכד' - והעובדה שהם הגיעו לרמת אחת הכלכלות הגדולות בעולם, היא בכל זאת מרשימה למדי. תגידו, זה הכל התבסס על חובות, וכיום הם עומדים לקרוס - אולי. עדיין יש להם בסיסים חזקים למדי לכלכלה. 
הקוראים חדי העין יזהו בנקודות האלה דמיון למדינה ים תיכונית אחרת.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה