47

לפני כשנה בערך פרצה לזירה הפוליטית האמריקאית תנועת Occupy Wall Street. עיתונאים מהצד השמאלי של המפה מיהרו להכתיר אותה כתשובה השמאלית לtea party, אך ממרחק הזמן מתברר שלא היו לתנועה לא המשאבים הכספיים ולא המשאבים האנושיים עם התלהבות ואנרגיה מספקות כדי ליצר נוכחות והשפעה ארוכת טווח על המערכת הפוליטית האמריקאית, כמו שלtea party היו; אפשר לדון דיון מעניין למה אבל זה לא נושא הפוסט. מכל מקום, לתנועה כן היתה השפעה ארוכת טווח בהעלאת נושא אי השוויון הכלכלי בארה"ב לראש הדיון הציבורי ובפרט בהטבעת מונחים קולעים להגדרת הנושא: במקביל להתפשטות הפגנות Occupy, החלו להסתובב באינטרנט מאות תמונות של אנשים המספרים את קשייהם הכלכליים עם הסיכום: I am the 99%. מאז החלוקה בין האחוזון העליון לבין שאר הציבור הפכה להיות המייצג הקולע ביותר לבעיית אי השוויון; התנועה החדירה את המושג the 1% ללקסיקון הפוליטי האמריקאי. וכחובב מספרים מושבע, אין שמח ממני שהם החזירו את הכבוד לאחוזים.

ואין נצחון הסטורי מתוק מכך שכפי שזה נראה כרגע, מיט רומני עומד להפסיד במירוץ לנשיאות, וההפסד הזה הולך להיות מתומצת במספר אחד: 47%.

בודאי אתם יודעים על מה אני מדבר אבל אם לא - או אם אתם סתם קוראים "ישראל היום" ולכן עדיין בטוחים שרומני מנצח - מדובר על סרטון הוידאו הבא שבו רומני צולם בסתר בזמן שהוא מדבר באירוע גיוס כספים עם תורמים עשירים ששילמו כל אחד $25,000 ויותר לכרטיס:

הסרטון מכאן: http://www.youtube.com/watch?v=XnB0NZzl5HA; למי שלא יכול / רוצה לצפות, הנה תמליל הנאום:

There are 47 percent of the people who will vote for the president no matter what. All right, there are 47 percent who are with him, who are dependent upon government, who believe that they are victims, who believe that government has a responsibility to care for them, who believe that they are entitled to health care, to food, to housing, to you name it. That that's an entitlement. And the government should give it to them. And they will vote for this president no matter what. And I mean, the president starts off with 48, 49, 48—he starts off with a huge number. These are people who pay no income tax. Forty-seven percent of Americans pay no income tax. So our message of low taxes doesn't connect. And he'll be out there talking about tax cuts for the rich. I mean that's what they sell every four years. And so my job is not to worry about those people—I'll never convince them that they should take personal responsibility and care for their lives. What I have to do is convince the 5 to 10 percent in the center that are independents that are thoughtful, that look at voting one way or the other depending upon in some cases emotion, whether they like the guy or not, what it looks like.

אז איפה להתחיל? אולי נתחיל בעובדות:
קודם כל, רומני צודק. באמת 47% (או, אם נדייק, 46.7%) מהציבור האמריקאי לא משלם מס הכנסה פדרלי. השאלה היא מה המשמעות של "לא משלם מס הכנסה פדרלי" -  זה כמובן לא אומר, למשל, שהם לא משלמים בכלל מסים; הם משלמים מסים למדינות ולעיריות (שהם בדרך כלל מסי קניה ומסי נדל"ן) ורבים מהם גם משלמים מסים פדרליים: 28.3% מהציבור לא משלם מס הכנסה אבל כן משלם מסים המנוכים מהמשכורת, לביטוח לאומי ולמדיקייר (בדומה לביטוח לאומי ולמס בריאות אצלנו); כלומר 58% מאותם שלא משלמים מס הכנסה פדרלי עדיין משלמים מס פדרלי, רק לא מס הכנסה. למעשה, גם מיט רומני עצמו נכלל באותה קבוצה: גם הוא לא משלם מס הכנסה פדרלי מכיוון שהוא לא עובד, וכל הכנסותיו הן הכנסות מהון שעליהן הוא משלם מס רווחי הון (זה לא מדוייק, מתוך כ$14,000,000 שהוא הרויח בשנה שעברה כ$400,000 היו ממכירת ספרים, הכנסה שעליה כן משלמים מס הכנסה. אבל מכיוון שהוא ניכה ממס $2,500,000 מתוך כ$4,000,000 שהוא תרם לצדקה, בעיקר לכנסיה המורמונית, אז אפשר לטעון שהנכוי הזה מכסה את הכנסתו החייבת במס הכנסה). עוד 10.3% מאותם 46.7% הם זקנים שיצאו לפנסיה, ולכן נותרנו עם כ8%, רובם המכריע משתכרים פחות מ$20,000 לשנה, משכורת רעב ממש.
בודאי שאי תשלום מס הכנסה פדרלי לא אומר שאותם אנשים מרגישים שהממשלה חייבת להם משהו ולא מסוגלים לקחת אחריות על חייהם; וגם מי שכן מרגיש שהממשלה חייבת לו - למשל, זקנים ששילמו כל חייהם מסי מדיקייר ומצפים שהתוכנית תתן להם ביטוח בריאות כפי שהובטח להם כל חייהם, או יוצאי צבא שסיכנו את חייהם למען אמריקה - לא ברור שציפיה שכזו איננה לגיטימית.
ובאופן כללי, זו לא אסטרטגית בחירות טובה לזלזל באופן כל כך בוטה ב47% מהאלקטורט, ולטעון שזה "לא תפקידי לדאוג להם". כצפוי, הסרטון כיכב בכל אמצעי התקשורת, וכן אובמה והדמוקרטים הסתערו עליו; הפרסומת החזקה ביותר לדעתי היא זו:

 (http://www.youtube.com/watch?v=B9xCCaseop4; הקטע האהוב עלי הוא שמראים שני יוצאי צבא בדיוק בנקודה שרומני לואט את המילה entitiled מפיו בטון שכל כולו בוז עמוק); וכצפוי, הקמפיין האינקומפוטנטי של רומני לא ממש הצליח להתמודד עם הסרטון - בהתחלה הם ניסו להתפס לסרטון של אובמה מ1998, אבל זה לא ממש תפס; אחר כך הם ניסו לטעון שרומני כן הובן נכון, או לא הובן נכון, וזו בכלל לא השאלה.
אלא שמעבר להיותו עוד אחת מתפניות הקמפיין הזה, נראה שהסרטון הזה הוא באמת נקודת מפנה: לפני שהתפרסם נראה שהיתרון של 2-3% בסקרים שאובמה קיבל כתוצאה מהועידה הדמוקרטית המוצלחת החל לדעוך, ולאחר הפרסום היתרון הזה התאושש ואף גדל; כרגע בממוצע הסקרים של realclearpolitics אובמה מוביל ב4% וכך גם לפי המודל של נייט סילבר . במדינות המתנדנדות רומני סובל מפיגור גבוה יותר - בפרט באוהיו, שבה מפעלים רבים שמייצרים חלקים לתעשיית הרכב, ולכן זוכרים לרומני לרעה את המלצתו "לתת לדטרויט לפשוט רגל" ב2008, ולכן לפי רוב המודלים נראה שהמרוץ יצא מתחום המירוץ הצמוד, ואלא אם תקרה "הפתעת אוקטובר" אובמה ינצח נצחון ברור (גם אם לא דרמטי): נייט סילבר מעריך את הסכוי לנצחון אובמה ב84%, סאם וואנג בלמעלה מ95%. היתרון של אובמה החל גם לחלחל למירוצים לסנט - שם ההערכה הרווחת היא שהסכוי שהרפובליקאים יזכו לרוב שואף לאפס - ואפילו לקונגרס, שם יש כאלה שמתארים אפשרות של השתלטות דמוקרטית מחודשת. אפילו כותבים שמרנים כמו פגי נונן וביל קריסטול החלו לבקר את הקמפיין של רומני; יש דיבורים על כך שגורמים רפובליקאים יחלו להפנות כספים למירוצים לסנט ולקונגרס במקום ומירוץ לנשיאות. ואולי הסימן הטוב ביותר לתחושה הרפובלקאית שהם הולכים לכיוון הפסד היא התעוררותו של הדיסוננס הקוגניטיבי: בקרב בולגרים ימנים החלה להסתובב טענה שכל הסקרים מוטים, ושאם הם לא היו מוטים אז בעצם רומני מנצח. הם אפילו הכינו אתר של קריאה אלטרנטיבית של הסקרים (כלומר, מה אמורה להיות תוצאת הסקרים לדעתם), כדי שהמציאות האלטרנטיבית תהיה שלמה. (אגב, טענה דומה טענו הדמוקרטים ב2004, כשהסקרים החלו ליטות לטובת בוש).

אז מה מיוחד בסרטון הזה שגרם לו להתבלט ולהיות יותר מעוד אדוה על המים? מכיוון שלא מדובר כאן על איזו טעות או ניסוח לא נכון. הרעיון ש47% מהציבור הם טפילים שחיים על חשבון ה53% היצרנים הוא רעיון רווח בתוך הecho chamber הימני, ולאף אחד שם אין בעיה איתו. למעשה, בתגובה למם ה99%, אנשי ימין שונים החלו לפרסם תמונות שלהם תחת הכותרת we are the 53% - דהיינו אנחנו העובדים המשלמים על כל זה. אלא שמה שקרה כאן הוא שנוצר מגע חריג בין הרעיונות שמסתובבים בתוך תיבת התהודה הימנית לבין הציבור הכללי, ואז התברר שלפחות חלקם כל כך קיצוניים ומנותקים מהמיינסטרים שהם לא מצליחים לשרוד את המעבר.
אלט טאב (אני שואל את הבטוי מהבלוג המצויין של תמר עילם גינדין לרעיון שהוא קשור בעקיפין)
בשיעור הסטוריה אמריקאית אצל פרופ' בלונדהיים באונ' העברית למדתי את אחד הרעיונות היפים ביותר לדעתי לגבי הגורמים לפריצתה של מלחמת האזרחים: אחד הגורמים לטענתו היה רשת הטלגרף, שנפרשה ברחבי ארה"ב בשנות ה50 של המאה ה19. עד אז מועמדים לנשיאות אמרו דברים שונים במדינות הצפון והדרום; חדשות לא כל כך עברו בקלות מרחקים גדולים ולכן הצליחו להחליק את זה. משנפרשה רשת הטלגרף בוחרים בדרום יכלו לדעת בדיוק מה אמרו מועמדים במדינות הצפון, ולהיפך, תוך זמן קצר והיכולת להחליק את ההבדלים בין האיזורים נעלמה). שיפט אלט טאב
בקיצור, הסרטון הזה חזק כי רומני - או לפחות חלק ניכר מהמפלגה שהוא עומד בראשה - באמת מאמין בו. הוא באמת מייצג רעיון בסיס במפלגה הרפובליקאית של היום, וכשהוא מוצג בצורה מוקצנת ולא מעודנת - כפי שהיית מצפה באירוע גיוס כספים, ומדובר לא מהוקצע כמו רומני - אז הניגוד בינו לבין תפיסות היסוד של המיינסטרים מספיק כדי להטביע את קמפיין רומני.

ומה תהיה האירוניה הגדולה ביותר? אם רומני יפסיד 53-47.