לא מצאתי כותרת מתחכמת שאפשר לשלב בה את השם "ברדלי".

טום ברדלי, ראש עירית לוס אנג'לס לשעבר, זכה להיות מונצח בהסטוריה בשני מקומות: האחד - הטרמינל הבינלאומי של שדה התעופה של לוס אנג'לס, LAX, והשני באפקט: אפקט ברדלי. ברדלי, ראש העיריה השחור הראשון של לוס אנג'לס (ועד ימנו, ראש העיריה בעל הכהונה הארוכה ביותר - בין השנים 73 ל93) רץ למשרת מושל קליפורניה בשנת 1982. לכל אורך הקמפיין הוא הוביל באופן משמעותי בסקרים אבל בסוף הפסיד בהפרש זעום. כאשר ניתחו לאחר מכן איפה טעו הסוקרים, המסקנה היתה כי בוחרים רבים לא היו מוכנים נפשית להצביע למועמד שחור, אבל הם לא היו מוכנים להודות בכך בפני הסוקר. לסוקרים הם אמרו שיצביעו לברדלי אבל בסוף הצביעו למתמודד הרפובליקאי. וכך בא "אפקט ברדלי" לעולם - התופעה שבה אנשים לא מודים בפני סוקרים בעמדתם האמיתית כאשר עמדה זו נחשבת מגונה מבחינה חברתית.

מאז 82 למדו הסוקרים כי יש תחומים בהם לא ניתן לסמוך במדויק על תשובות הנסקרים וצריך לשאול שאלות עקיפות: לכן למשל לא שאולים אף פעם "האם את/ה מוכן להצביע לנשיא (או כל משרה אחרת) קתולי/שחור/יהודי/אישה/מורמוני/אתיאיסט/וכו' אלא "האם אמריקה מוכנה לנשיא קתולי/שחור/יהודי/אישה/מורמוני/אתיאיסט/וכו'". בחירות 2008 הוכיחו שאמריקה התבגרה מבחינת יחסים בין גזעיים לא רק בעצם העובדה שנבחר נשיא שחור אלא גם בהעלמו של אפקט ברדלי: אובמה ניצח באותם 7% שניבאו לו הסקרים, מה שאומר שכנראה לא היו הרה גזענים סמויים.

אבל זה לא אומר שבתחומים אחרים האפקט לא חי ונושם. וסקרים מסוג חדש אף מחדדים אותו. בשנים האחרונות החלו חלק מחברות הסקרים לסקור באמצעות מחשבים במקום אנשים: במקום שאיש טלמרקטינג יתקשר לנסקר וישאל אותו שאלות, הנסקר מקבל טלפון וכאשר הוא עונה הוא שומע מזכירה אלקטרונית (מהסוג של פרסומות טלפוניות) השואגת לו בשמחה: שלום! האם תהיה מוכן לענות על סקר?" ואם כן אז הסקר מתבצע כאשר הנסקר עונה על השאלות באמצעות כפתורי הטלפון. יש עם השיטה הזו הרבה בעיות, אבל ישנה טענה שיש לה גם יתרון אחד (מעבר להיותה הרבה יותר זולה, שזו הסיבה העיקרית שמשתמשים בה): אנשים מוכנים להיות יותר כנים כאשר הם עונים למחשב מאשר לסוקר אנושי.

האפשרות הזו עלתה בשני נושאים לאחרונה: הראשון הוא ליגליזציה של מריחואנה. כפי שכבר פעם הזכרתי, בבחירות הקרבות תעלה למשאל עם בקליפורניה הצעת החוק שמסדירה בחוק שימוש במריחואנה. סקר אוטומטי שנעשה בנושא הראה תוצאות לפיהן יש הרבה יותר תמיכה בהצעה מאשר סקרים אחרים שהתבצעו בידי סוקרים אנושיים, ונייט סילבר דן באפשרות  שההבדל נובע מכך שאנשים תומכים בלגליזציה של סמים קלים (ואולי גם מעשנים בעצמם) אבל לא נוח להם להודות בזה. מין אפקט ברדלי. אלא שסקר אוטומטי מאוחר יותר - שבו דווקא התגלתה תמיכה נמוכה יותר בהצעה, אל מול סוקרים אנושיים - הביא אותו לחזור בו מהתיאוריה. זה חבל, כי אולי התאוריה לא נכונה אבל היא מאוד מעניינת.

התחום השני - והוא הסיבה שאני כותב על זה היום - היא נישואים חד מיניים. זה נושא עם היסטוריה ארוכה בארה"ב והוא גם מאוד טעון משני הצדדים; המשמעות הרגשית של הנושא עבור הומוסקסואלים ולסביות ברורה מאליה, אבל גם מדהים לראות כמה רגש הוא מעורר גם בצד השני: יש לא מעט שטוענים שבוש ניצח את הבחירות ב2004 בגלל משאלי עם במדינות רבות האוסרים נישואים חד מיניים, שהצליחו להוציא לקלפיות בוחרי ימין רבים שעל הדרך גם הצביעו לבוש; זה די מדהים שבמדינה באמצע שתי מלחמות נישואים חד מיניים (ודיון מופרך לגמרי על שירותו של ג'ון קרי המועמד הדמוקראטי בוייטנאם, אבל על כך בפוסט אחר) הכריעו את הבחירות. מכל מקום, הזירה החדשה לנושא היא אהובתנו קליפורניה: שם יש בשנים האחרונות נדנדה חוזרת ונשנית בנושא: בהתחלה גווין נוסן, ראש עירית סן פרנסיסקו (דאז) החל להשיא זוגות חד מיניים בעירו אי שם באמצע העשור. סדרה של ערעורים בבתי המשפט הביאו לאיסור ושוב להיתר של נישואים חד מיניים ולבסוף עלתה הצעה 8, הצעה לתיקון חוקת קליפורניה, האוסרת נישואים חד מיניים, למשאל עם במהלך בחירות 2008. באופן די מפתיע ההצעה עברה ברב דחוק (בהערת אגב, כנראה שהסיבה שההצעה עברה היא שיעור ההצבעה הגבוה יחסית של השחורים, שבאו להצביע לברק אובמה ועל הדרך גם הצביעו בעד ההצעה; שיעור ההתנגדות לנישואים חד מיניים גבוה יחסית בקהילה השחורה. אבל מכיוון שזה לא פוליטיקלי קורקט בקרב הליברלים לכעוס על השחורים, כמעט אף אחד לא אומר את זה); אבל הפינג פונג נמשך גם בשבועות האחרונים כאשר בית המשפט הפדרלי בקליפורניה פסל את הצעה 8 בטענה שהיא נוגדת לחוקה הפדרלית; תמוכי ההצעה (המתנגדים לנישואים חד מיניים) מערערים, וסביר להניח שזה יגיע לבית המשפט העליון.

ולמה כל זה קשור לאפקט ברדלי? מכיוון שהן ההצלחה המפתיעה של הצעה 8 בקליפורניה (כמו גם הצעה דומה במיין, גם היא מדינה מאוד ליברלית) והן סדרה של סקרים מהשבועות האחרונים, שבהם סקר אוטומטי הראה תמיכה נמוכה יותר בנישואים חד מיניים מאשר כל הסקרים האנושיים -  הביאו חלק מהפרשנים לטעון שמתחיל להתפתח אפקט ברדלי גם בנושא הזה, כלומר שהתנגדות לנישואים חד מיניים נהפכת לפחות בחלק מהאוכלוסיה לעמדה שלא נוח להודות בה. סילבר, הורס מסיבות שכמותו, יוצא כנגד הטענה הזו גם כן (באותו פוסט אליו קישרתי קודם) אבל גם הוא מסכים שהרוח הציבורית הבסיסית בנושא משתנה.

וזה דבר שלדעתי מאוד צריך לשמח את חברינו הגאים (ובעצם את כולנו): אמנם הם עוד מופלים לרעה, אבל גם במדינה שמרנית ודתית כמו ארה"ב ההתייחסות לנושא משתנה, ואנחנו רואים את השנוי הזה קורה ממש לנגד עינינו. אם לפני כמה שנים אפשר היה לטעון כי רוב מוצק של האמריקאים מתנגד לנישואים חד מיניים, היום התמונה מאוד לא ברורה (סקר אחד - שעשה הרבה רעש - טוען שהמגמה כבר הגיעה לשלב בו רוב קטן של האמריקאים תומכים בנישואים חד מיניים, אבל גם אם זה סקר חריג, המגמה ברורה), ולכן אני דווקא כן מאמין שממתחיל להתפתח אפקט ברדלי, ושממש מול עינינו רואים את התהליך שבו להתנגד לנישואים חד מיניים נהפך או יהפך, לפחות בחלק מהמקומות, לעמדה לא מכובדת. ויש משהו מאוד משמח את הלב בלראות חברה משתנה לנגד עיניך, ולראות עמדות שנראו מאוד מקובעות מתפוגגות. זה מעורר תקוה שגם בחברות אחרות ובנושאים אחרים זה יקרה...

הערה לסיום 1 - מוקדש, כמובן, לכל המתחתנים. מזל טוב!

הערה לסיום 2 - וזה סתם קוריוז: את המיעוטים בדוגמה שלעיל -קתולי/שחור/יהודי/אישה/מורמוני/אתיאיסט -  סידרתי בסדר מכוון, לא אקראי: בעוד שרק 4% מהאמריקאים לא מוכנים בשום אופן להצביע לקתולי, לא פחות מ45% לא מוכנים להצביע לאתאיסט, לא משנה כמה מוכשר ומתאים לתפקיד הוא. מדהים. הנתונים כאן.