בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שבת, 5 במרץ 2011

פכים קטנים וזוטות

אחרי שרבתי כדבעי עם המגזר, אפשר להרחיק שוב אל זוטות מרחבי האינטרנט.
1. ונקובר, פרת', נניח. אבל קלגרי במקום הששי? קלגרי? איפה זה בכלל? (זה בקנדה , אני יודע).
2. הלינק הזה היה אמור להיות במקור במחוות מזל טוב לבקה (ממנו הוא גנוב שאול...) אבל זה בטח מאוחר מדי, אז זה במחוות מזל טוב למיש שיש לו יום הולדת בתחילת מרץ.
3. ווטסון ניצח אולי את אלופי האלופים של מלך הטריוויה, אבל חבר הקונגרס הולט, דמוקרט מני-ג'רזי, ניצח אותו. אז מטרנזיטיביות, חבר הקונגרס הולט הוא אלוף האלופים של כל הזמנים...
4. עידן הספר האלקטרוני אולי מגיע יותר מהר משחשבנו: רשת הספרים borders, השניה בגודלה בארה"ב (אחרי Barnes and Nobles) בדרך (או כבר הגיעה) לפשיטת רגל. כחובב מושבע של ספרים מודפסים זה ממש יום עצוב.
5. במקור הסנט עוצב כך שניתנו שני נציגים לכל מדינה מתוך תפיסה שסנטורים של מדינה ייצגו את האינטרסים שלה, והנחת היסוד היא שהמדינות הן ישויות מובחנות מספיק עם אינטרסים שונים, ולכן יש לתת לכל אחת ייצוג ראוי ושוה, גם אם הייצוג הזה גורם לעיוותים (ברברה בוקסר ודיאן פיינסטין מקליפורניה מייצגות כ19,000,000 בוחרים כל אחת, פי 76 מ250,000 הבוחרים שמייצגים מייק אנזי וג'ו ברסרו, שני הסנטורים מויומינג, כל אחד), ואכן בעשורים הראשונים של הרפובליקה זה היה נכון, בעיקר עד למלחמת האזרחים, תקופה שבה הרבה מהמחלוקת הפוליטיות - והעבדות בראשם - חפפו את האיזורים הגיאוגרפיים והמדינות השונות (ובאותה תקופה היה הבדל גדול בין דמוקרט דרומי לדמוקרט צפוני). אבל האינטגרציה הכללית של ארה"ב, כמו גם הפולטיזציה הגוברת גרמו לכך שכיום השיוך המפלגתי של סנטור הרבה יותר משמעותי בחזוי התנהגותו הפוליטית מאשר המדינה אותה הוא מייצג, וכך מגיעים למצב אירוני שבו טים ג'ונסון (דמוקרט) וג'ון ת'ון (רפובליקאי) המייצגים שניהם את דרום דקוטה מצויים, על סקלה שבין 0 (שמרן) ל100 (ליברלי), במרחק 66% ברקורד ההצבעות שלהם.
6. כנראה שהנטיה של פוקס ניוז לא להקפיד לומר תמיד אמת (בלשונו העדינה של בן גוריון) באה ישירות מרוח המפקד: חבר מושבעים גדול (חבר מושבעים המהווה הסמכות האחראית במערכת המשפט האמריקאית להחליט אם להגיש כתב אישום) בוחן האם להגיש כתב אישום נגד רוג'ר איילס, מנכ"ל פוקס ניוז, באשמה ששידל את אחד מעובדיו ב2006 לשקר לחוקרים פדרלים כדי להגן ברנרד קירק, שריף משטרת ניו-יורק לשעבר שהיה מועמד לשר לבטחון פנים ואחד ממקורביו של רודי ג'וליאני. ורק נזכיר ששקר לחוקרים פדרלים היא העברה שבגינה בית הנבחרים הרפובליקאי בחר להדיח את קלינטון מכהונתו ב1998 (הדחה שנבלמה בסנט).
7. לרפובליקאים יש בעיה: מחד הם דורשים השכם והערב לקצץ בהוצאות הממשלה, מאידך הפרוייקטים שהם מנסים לקצץ במקרים רבים אחראים ללא מעט מקומות עבודה במחוזות שלהם. וכך מגיעים למצב האירוני שבו חבר הקונגרס רובי שילינג, רפובליקאי מאילינוי, הצביע לבטל פרוייקט תחבורה גדול במחוז שלו ולאחר מכן הצהיר בראיון שהוא סומך על כך שהסנטורים מאילינוי ימנעו את הביטול.
8. מאט יגלסיאס - בלוגר דמוקרטי פופולארי - לוקח את ההשואה שהרפובליקאים מרבים להשוות בין הממשלה הפדרלית לבין עסק, ובגינה מצדיקים את דרישתם לקיצוצים מסיביים בתקציב, אל הקיצונות, ומציע ברוח ה"הצעה הצנועה" של ג'ונת'ן סוויפט להרוג את כל הזקנים.
9. ושיא חדש לפינת השערוריות עם סטייל: כבר כתבתי על חבר הקונגרס הטרי לי, רפובליקאי מניו יורק, אביר ערכי המשפחה ומתנגד לזכויות הומוסקסואלים, שהתפטר שעות אחדות לאחר שהתברר שלמרות היותו נשוי הוא מפרסם פרופיל באתר ההכרויות הפופולרי קרייגס ליסט. לא היה ברור כל כך למה הוא כל כך מיהר להתפטר, אבל בדיעבר יתכן שזה קשר לכך שצפות טענות שהוא לא חיפש כללית נשים בקרייגס ליסט, אלא ספציפית טרנסווטיסטים.
10. ההפגנות בוויסקונסין (לתמיכה האיגודים המקצועיים של המגזר הציבורי, בעיקר מורים) עוררו פרץ יצירתיות מרשים בקרב המפגינים.
11. אחד הפרוייקטים המוצלחים שעשה הניו יורק טיימס בתקופה האחרונה, במסגרת הדיון הגדול על הגרעון, הוא תוכנה אינטראקטיבית של "חסל את הגרעון בעצמך": כדי לתת תחושה למספרים שבהם מדובר, נתנו את תחזיות הגרעון וכל מיני הצעות שעולות בדיון הציבורי - קיצוצים שונים בתקציב והעלאות שונות במסים - והמשתמש יכול לבחור כל אחת מהם ולנסות להציע בעצמו מה לעשות כדי לחסל את הגרעון. זה מאוד מעניין, חבל שלא עושים כזה בארץ. בכל מקרה, גלן בק ניסה לפתור את הבעיה בשידור חי בתכוניתו; הוא הפסיק לפני שהוא ממש הצליח לפתור את הבעיה, וכמובן שלא העלה על דעתו בכלל להעלות מסים חס וחלילה וחס.
12. מתברר ששרה פיילין לא צריכה משקפיים רוב הזמן, והיא לובשת אותן כדי להראות חכמה.
13. בזמנו היו אומרים על GM שהיש משלמת על ביטוח בריאות לעובדיה יותר משהיא משלמת על ייצור מכוניות, ולכן היא בעצם חברת ביטוח בריאות עם עסק צידי של ייצור מכוניות. על אותו משקל, ניתוח פשוט של הוצאות הממשל הפדרלי מראה שהוא בעצם חברת ביטוח עם צבא גדול.
14. קצת סיבות לתושב כל מדינה בארה"ב להרגיש טוב עם עצמו.
15. ולמה לא לצחוק קצת על הנוצרים אם אפשר.
6. ופטור בלא כלום אי אפשר: הרב בני לאו יוצא במאמר חריף נגד טאו ושות' במקור ראשון, וגם הרב יואל בן נון עומד על הטעויות הבסיסיות שבמכתב וקורא להם פומבית לעשות תשובה. ועל כך מגיע לשניהם ישר כח (ותודה לדוד שהפנה אותי). אני מסכים כמובן עם הרבה ממה שהרב לאו אומר אבל החיפוש ברחבי האתר של מקור ראשון אחרי המאמר שלו חיזק את הספק שלי בהנחת היסוד שלו שמדובר במנהיגות עם עולם ערכים שהציבור הדתי מתנגד לו. אחרי הכל, באותו מקור ראשון המאמר של הרב לאו הוגלה לעמודים הפנימיים של המוסף לשבת, בעוד שאבינר התארח כפובליציסט באותו היום שבו פורסם המכתב, ואסף גולן (אני לא בטוח מי זה אבל הוא כותב שם די הרבה, בין השאר חלק ממאמרי המערכת) תומך בכותבי המכתב - ובמשתמע בקצב - רק כי אלה עמדות ש"האוזן החילונית שאני רוקדים לפניה מה יפית לא מסוגלת לעכל עמדות כאלו".

2 תגובות:

  1. בפעם הבאה שאתה בצפון אמריקה, תנסה לעבור לקלגרי. היא באמת נפלאה ותוססת.

    השבמחק
  2. אור, לגבי 'הגליית' הרב בני לאו לעמודים הפנימיים: זו טעות אופטית של מי שמכיר את העיתון מהאינטרנט. האתר (העצוב למדי) של מקור ראשון הוא אתר של המהדורה היומית, שנקראת על ידי מתי מעט והעיתון לא משקיע בה כמעט דבר; ואילו המהדורה השבועית - זו שלה עשרות אלפי מנויים ונקראת בשקיקה על ידי רבים כל כך - אינה נמצאת באינטרנט, למעט המוסף הספרותי-אינטלקטואלי 'שבת' שנמאס לו והקים לעצמו אתר (אליו הפנית).

    השבמחק