העולם כמרקחה

1. היה ניתן לצפות שמבצע צבאי להפלת דיקטטור והפצת דמוקרטיה בעולם הערבי יזכה לתמיכה רפובליקאית, אלא אם כמובן מי שמוביל אותו הוא ברק אובמה. ועל כן הרפובליקאים ניסו למצוא כל דרך שיכלו בשבוע האחרון לתקוף את אובמה על המבצע בלוב, וכהרגלם בקודש הגיעו עד דרגות הגיחוך: כך למשל ניוט גינגריץ' ביקר את אובמה על ההתערבות הצבאית לאכיפת איזור אסור בטיסה, מדיניות שהוא עצמו טען שהיה נוקט בה שבועיים קודם לכן (וכן, זה אותו ניוט גיגריץ' שאמר לפני ארבע שנים: "you can't flip flop and be commander in chief"); וכך חבר קונגרס רפובליקאי הביע את החשש שהמבצע עם מטרות לא מוגדרות, ואם תוקפים היום בלוב, מחר עלול המבצע להתגלגל לאפריקה.  (ולא שאין מה לבקר את אובמה על ההתנהלות סביב המבצע הזה, אבל הביקורת הרפובליקאית הפבלובית קצת מצחיקה). וגם הבוחרים הרפובליקאים לא בוחלים בחשיבה אד הומינם, כאשר 70% מהאמריקאים מסכימים עם המדיניות של אכיפת איזור אסור לטיסה אבל ר ק50% מסכימים עם התנהלות אובמה ביחס ללוב (שמהותה היתה אכיפת איזור אסור לטיסה, לפחות עד הימים שבהם בוצע הסקר).
2. גם דיוני התקציב בשיאם, כאשר הדמוקרטים השולטים בסנט ובבבית הלבן מתגוששים עם הרפובליקאים השולטים בבית הנבחרים, וברקע הדדליין של השמיני באפריל, שעד אליו חיבים להגיע לפשרה או שהממשל חדל לעבוד ונכנס להאפלה (זה מצב שהרפובליקאים בעיקר חוששים ממנו כי בפעם האחרונה שהם עשו את זה - מול קלינטון ב1995 - הם סבלו מכך פוליטית סבל רב). ובמסגרת הדיונים האלה יש מלחמות ספינים אינסופיות בין הצדדים, ובאחד הסיבובים צ'אק שומר, ממנהיגי הדמקורטים בסנט, החל לתדרך את עמיתיו מבלי להיות מודע לכך שהמקרופון פתוח - תקרית מביכה משהו. אלא שג'ונתן כהן לא בטוח שזו היתה טעות - הוא חושד שזה תרגיל מבריק שגורם לתקשורת לחזור שוב ושוב על המסר ששומר רצה להעביר (כי מסקרים את התקרית ובמסגרת זו את מה שהוא אמר) מבלי שהוא צריך לומר זאת מפורשות, וששומר למד זאת מלא פחות מסדרת המופת "הבית הלבן"...
3. האמת שלא כל כך רציתי להתיחס לפרשת ביבי מספר מי יודע כמה, והאמת שחשבתי שהיא לא כל כך ביג דיל, עד שהראיון המתבכיין וההסטרי שלו אתמול ושל אישתו הערב בנושא גם הרגיזו אותי וגם העלו לי את החשד שיש פה משהו. בכל מקרה, אין לי כח לכתוב על זה אבל כדאי לקרוא את תגובתו של רביב דרוקר. (ואם כל כמה שאני שונא את הפופוליזם בטענות מהסוג שאני הולך לומר עכשיו, עדיין מדהים אותי איך נציג ציבור מרגיש בנח לישון במלון שעלותו ללילה גבוהה מהמשכורת החודשית הממוצעת במשק - ללא קשר למי שילם עליו).
4. לפעמים ויזואליזציה זה דבר מדהים. למשל, כך נראה שוק האנרגיה האמריקאי.
5. והנה רעיון יפה שמתרוצץ בחוגי השמאל האמריקאי: הדיון הציבורי על הוצאות הממשל מאוד מוטה, והאמריקאי הממוצע חושב שחלקים מסויימים - למשל סיוע חוץ - הרבה יותר דרמטיים ממה שהם, בעוד חלקים אחרים - למשל תקציב הצבא - עולים הרבה פחות ממה שהם באמת עולים. אז הם רוצים להציע "קבלת מס" - שכל משלם מס יקבל קבלה מהממשל על מה בעצם יצא הכסף ששילם. כך למשל נראית קבלה כזו. אולי מתישהו אכתוב פוסט שעושה כזה גם לארץ.
6. סטיב קארל אמנם עוזב את "המשרד" האמריקאית (אולי התוכנית הטובה ביותר המשודרת כיום), אבל ריקי ג'רוייס, כוכב הגרסה הבריטית, אולי יחליף אותו. זה קצת מרגיש כמו גלוי עריות...
7. מישל באקמן, חברת הקונגרס מאבירות הימין הקיצוני הזכורה בעיקר מנאום התגובה הפרטי שלה לנאום "מצב האומה של אובמה בו התעקשה להתסכל לצד המצלמה שם היה הטלפרומפטר שלה, הכריזה על כניסתה למירוץ לנשיאות. מייק מרפי סיכם זאת בפשטות: "זה כנראה רע לרפובליקאים וטוב מאוד לתקשורת"
8. התשובה הראויה בפעם הבאה שמישהו שולף את הבדיחה העבשה "שנות הX התקשרו..."
9. והממשלה נפלה בקנדה, לא שכחתי. מגיע להם פוסט נפרד בהקדם.