דיבייט מס 1

נכון, הדיבייט ביום חמישי לא היה באמת הדיבייט הראשון בקמפיין הרפובליקאי למועמדות לנשיאות ב2012, אבל למעשה כן: עם כניסתו של ריק פרי למירוץ לפני כשבועיים, למעשה התקבעה קבוצת המועמדים (מה שקרוי באמריקאית the field), ומאחר שיום העבודה, הלא הוא יום שני הראשון של ספטמבר, נחשב באופן מסורתי לתחילת הקמפיין הרציני, נקבעו כחמישה דיבייטים קרובים בתקופה הקרובה,שביום חמישי התרחש הראשון שבהם.

ומה היה שם ? קודם כל, די ברור ששיא הדיבייט וגם הרגע המצמרר ביותר שלו היה שכאשר המנחה, בריאן ווילסון, הפנה שאלה לריק פרי, מושל טקסס, שמתחילה בציון העובדה שטקסס תחת פרי הוציאה להורג 234 אסירים, יותר מכל מושל בהסטוריה, הוא זכה לתשואות מרשימות, כולל שריקות:

(כדאי לזכור את זה בפעם הבאה שאנחנו מתבשמים בתמיכת הימין האמריקאי בנו).

היו גם הרבה שאלות לפרי, וכל המועמדים האחרים תקפו אותו, כולל רון פול - מועמד ליברטריאן אקסצנטרי שבדרך כלל מנצל את הדיבייטים רק כדי לקדם את תפיסותיו, שהן די חריגות בנוף הרפובליקאי. בשלב מסויים פרי טען - במידה מסויימת של צדק - שהוא מרגיש כמו פיניאטה, הבובה הממולאת בסוכריות ממשחק המסיבות המקסיקאי / אמריקאי שמכים בה במקל עד שהיא נשברת והסוכריות נשפכות ממנה. אבל הוא היה צריך לצפות לכך, בתור הבחור החדש במרוץ שזינק מיד להובלה בסקרים. 

הדעה המקובלת היא שפרי הפסיד במידה מסויימת בדיבייט, בעיקר מכיוון שהציג עמדות קיצוניות בתחומים רבים, ובין השאר שמד על דעתו המתנגדת בתוקף לעצם קיום הביטוח הלאומי, וחזר על עמדתו שביטוח לאומי הוא תרגיל פונזי (תרגיל פיננסי מהסוג של מיידוף, הדומה למשחק פירמידה). מכיוון שהביטוח הלאומי כשלעצמו הוא תוכנית פופולארית ביותר (שלא לדבר על הבעייתיות בטענה הבסיסית, שכן לפי הגדרה כזו של פרי, כל מערכת האשראי המודרני היא תרגיל פונזי), פרי נתפס כמי שנמצא בצד הלא נכון של הנושא, שהוא קריטי במיוחד לבוחרים המבוגרים, שהם גם הרפובליקאים ביותר והמהימנים ביותר; ובפאון כללי הוא נתפס כקיצוני מדי ולכן לא בחיר (נייט סילבר למשל)

אבל אני לא הייתי מספיד את פרי כל כך מהר. יש לו כריזמה שנוטפת מהאוזניים, ואני חייב להעריך אותו על כך שלאורך כל הדיבייט הוא לא נסוג מהרקורד שלו - כולל בנושאים לא פופולאריים במפלגה הרפובליקאית כמו תוכנית חיסון כללית שהנהיג במדינתו לילדות נגד סרטן צואר הרחם (אתם יודעים, חיסון זה גם מבוסס על מדע וגם עשוי לעזור לאנשים ואין דברים שנואים יותר מאלה על המפלגה הרפובליקאית של העשור השני של המאה ה21); ובניגוד לג'ורג' וו בוש העמדה שלו לא נראתה התעקשות ילדותית אלא עמדה קוהרנטית, יציבה ומשכנעת. בקיצור, למרות שאני מתנגד לכל דבר שהאדם הזה מייצג, עם עוד קצת מאמץ הוא היה מצליח לשכנע אותי שהוא לא כל כך נורא, אולי אפילו לחשוב להצביע לו. זו יכולת קלינטונית כמעט. כך שבמקום הדמוקרטים לא הייתי מזלזל בכלל ביכולת שלו להבחר גם בבחירות כלליות.

אבל הקטע הכי מעניין לדעתי בדיון היה דווקא הדיון על בריאות. בתחום הזה למיט רומני, כמובן, יש בעיה בסיסית: הוא העביר במדינתו מסצ'וסטס בזמן שהיה מושל, תוכנית שהוותה הבסיס לתוכנית הבריאות של אובמה - מה שנחשב לאיום במפלגה הרפובליקאית הגדול ביותר לאנושות מאז הדבר השחור. וריק פרי, כמושל טקסס - כמו גם כל שאר המועמדים - תקף אותו ללא רחם. הדינמיקה הזו טיפה מפתיעה כמקשיבים לשאלות המראיינים המציינים שכיום במסצ'וסטס שי את שיעור המבטוחים הגדול ביותר מבין מדינות ארה"ב כמעט 100% - בעוד שטקסס מצדורגת במקום - ניחשתם נכון - האחרון. והעובדה הקטנה והשולית הזו לא הפריע לפרי לשלוט בדיון בשלב הזה. כי הצעות המדיניות של המפלגה הרפובליקאית אינן ממש הצעות מדיניות, הן טקס דתי, ובטקס דתי המציאות לא ממש משנה.

ובקטנה לסיום - עם כל הכריזמה, פרי עבר ערב לא קל. וכמסתבר, בהפסקות הפרסומות הוא גם נתן לכעס שלו להתפרץ, בעיקר כלפי פול:

(מויגל)

והנה סיכום לא רע של הדיבייט ב45 שניות: