Let's go to Disneyworld!

עוד דיבייט רפובליקאי, באורלנדו, פולרידה (ולכן הכותרת), עוד רגעים ששוים זהב:

א. הגדול מכולם, באדיבות הקהל כמובן: הקהל הרפובליקאי הפטריוטי תומך כמובן בחיילי ארה":ב המסכנים את חייהם באפגניסטואן ובעיראק. אלא אם מדובר בחייל הומוסקסואל, שזוכה לקריאות בוז:

כמובן, לאחר הדיבייט היו כל מיני אפולוגטים שטענו שמדובר באנשים בודדים מהקהל. מצד שני, התגובה המיידית שהייתי מצפה מסנטורום - הסנטור שעונה על השאלה - היא להוקיע את הקריאות האלה מיידית ולהודות לחייל - שכאמור, מסכן את חייו ברגעים אלה ממש עבור חירותו של הקהל הרפובליקאי המדושן באולם באורלנדו. לא רק שסנטורום לא עשה זאת, אלא שהוא וכל שאר המועמדים סרבו להתיחס לאירוע גם לאחר הדיבייט, פרט לג'ון הנטסמן (הסמן השמאלי של המרוץ) וגארי ג'ונסון (מושל ניו מקסיקו לשעבר, מועמד ליברטריאן אקסצנטרי אפילו יותר מרון פול) שמיד לאחר הדיבייט הוקיעו בחריפות את קריאות הבוז. אבל הם כידוע כבר מזמן לא פקטור במירוץ.

ב. מישל בקמן מאמינה שהגיע הזמן לבטל את הרעיון של מס:

"I think you earned every dollar, you should get to keep every dollar that you earn. That's your money, that's not the government's money. That's the whole point."

ג. ולחלקים היותר מוצלחים: אובמה בתוכניות התמריצים טען שהוא נותן כסף פרוייקטים שממש יכולים לצאת לדרך עכשיו, ולא יסתבכו בביורוקרטיה וסחבת, ויתבזבז כל הכסף. הוא כינה את הפרוייקטים הללו shovel ready. על זה אמר גארי ג'ונסון מידוענו:

ד. באופן כללי, לריק פרי היה ערב מאוד גרוע, והקנוצנזוס הוא שממש לא הולך לו טוב בדיבייטים (ראו למשל את סיכומו של עורך האתר פוליטיקו). השאלה היא האם יש לזה באמת השפעה על הבוחרים - צ'ארלס פרנקלין טוען שכן, נייט סילבר טוען שלא, מה שמוכיח שוב את המשפט הידוע על שקרים, שקרים מחורבנים וסטטיסטיקה. מכל מקום, זה לא יכול להיות טוב עבור פרי כי הדיבייטים האלה לא מכוונים כל כך לבוחרים כמו לאליטה המפלגתית - תורמים, אנשי קמפיין וכו' - אם הם ישתכנעו שפרי עוד לא כל כך מוכן לפריים טיים, יהיה לו הרבה יותר קשה להתקדם עם הקמפיין שלו. מצד שני - הוא עדיין מוביל בסקרים, אז עוד חזון למועד. מצד שלישי - בשלב הזה ב2007, אם הייתם מאמינים לסקרים, בחירות 2008 היו בין הילרי קלינטון לרודי ג'וליאני. בקיצור - יש סיבה לעקוב.

ה. ורק כדי לקבל מנה קטנה של מציאות: ניתוח קצר על כמה המועמדים טוענים טענות אמיתיות בדיבייטים הללו. התשובה הקצרה: לא הרבה. השקרנית הגדולה ביותר: בקמן (81% מטענותיה העובדיות בדיבייטים היו שקרים, מתוכם 29% קיבלו את הציון הנפלא "Pants on fire" (מלשון בטוי הילדים האמריקאי Liar liar, pants on fire) המעיד על טענה אבסורדית ממש). האמינים ביותר: הנטסמן, ומיד אחריו רון פול - לא במפתיע, שני מועמדים חסרי סכוי. שאר המועמדים נמצאים אי שם באמצע, עם תמהיל של בין 36% ל76% שקרים.

היו לי עוד כל שלל פכים קטנים משאר העולם, אבל הדיבייט כבר כילה את כל הפוסט. אז רק נוסיף שניים:

1. אליזבת וורן היא פרופסורית מהרוורד שהיתה אחת הדוחפות הגדולות להכללת סוכנות ממשלתית להגנה על לקוחות פיננסיים במסגרת חוק הרפורמה בבנקאות שאובמה העביר בסוף 2009, ובכך הפכה לאייקון ליברלי. הסוכנות נכנסה לחוק, ואובמה רצה להעמיד את וורן בראש הסוכנות. אלא שהתפקיד דורש את אישור הסנט, והרפובליקאים בסנט לא היו מוכנים בשום פנים ואופן לאשר אותה (והיו זקוקים לקולות רפובליקאים כדי לשבור פיליבסטר), והמנוי שלחה נתקע ונתקע. ייתכן שהרפובלקאים עשו כאן מקח טעות כי וורן התיאשה, ופנתה לחפש תפקיד אחר: להתמודד לסנט עצמו כנגד סקוט בראון - הרפובליקאי שניצח נצחון מפתיע וירש את מושבו של טד קנדי, ונצחונו בחורף 2009 נחשב נקודת המהפך בה הרוח הפוליטית החלה לשוב חזרה לכיוון הרפובליקאי. לכאורה במסצ'וסטס בכחולה עמוקה צריך להיות קל לדמוקרט לנצח, אבל בראון מאוד מאוד מאוד פופולארי ועד לא מזמן נחשב בלתי מנוצח. אלא, שמאז שוורן נכנסה למרוץ פתאום התמיכה בה עלתה, ובו ירדה, ונראה שיש לה סכוי לא רע בכלל לנצח אותו - למעשה בסקרים האחרונים היא מובילה. וכל ההקדמה הזו בגלל הסרטון הויראילי המצוין הבא, בו וורן שוטחת טענות פשוטות וחזקות כנגד מדיניות קיצוץ הגרעון הרפובליקאית, דרך קיצוץ בהוצאות, וטוב מכך, כנגד הטיעונים הרפובלקאים כי כל מס הוא "מלחמת מעמדות":

ולבסוף, שנה טובה, במין הפוך על הפוך על הפוך (מחורים ברשת):

שנה טובה לכולכם!