בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום ראשון, 11 בספטמבר 2011

ענייני דיומא

יש עוד כל מיני פוסטים בדרך, על ריק פרי ועל חזון ומה לא. אבל בינתיים, בבחינת מצוות היום. שתי תמונות 11.9, אמיתיות לחלוטין אך סוריאליסטיות כמו שאף צלם לא יכול לביים, שתפסו אותי בבטן ולא מרפות.

הראשונה, אפשר  כמעט להסתכל על הפנים ולנסות לנחש מה עובר בראשם של עשרות אנשים בפתאום באמצע החיים, סתם כך ביום עבודה רגיל, מבינים שכל שנותר להם הוא להתקשר הביתה, להפרד בבכי ולקפוץ מהקומה ה100:
והשניה, כי אמריקה זו אמריקה: גם ביום האסון הקשה ביותר בעשורים האחרונים, כל אחד חי את חייו, הפרטיים והקטנים. וכך קו החוף של ברוקלין:


הקרדיט לאתר iconic photos, ותודה לאמא הפנתה את תשומת לבי אליו.

תגובה 1:

  1. עצוב לראות את החלק השני.
    מעניין לחקור האם זה נובע מצורת התרבות המתירנית? או שזה היה קורה בכל מדינה אחרת? אולי פשוט מחוסר ערבות הדדית? או מזלזול בחיי אדם?
    אפשר לנסות לחשוב מה קרה ביפן בזמן הרעידה ,
    מה קרה בתאילנד כשהיה צונאמי.

    השבמחק