בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שבת, 3 בספטמבר 2011

יום הבלוג

כמסתבר, 31.8 באוגוסט הוא יום הבלוג (תודה תודה על הברכות) ומצוות היום הוא לפרסם את חמשת הבלוגים האהובים עלי. אז אמנם באיחור קל, הנה חמשת הבלוגים הטובים בעיני על פוליטיקה האמריקאית (בכל זאת,  בכך עסקינן) - למרות שאני מניח שחמשת קוראי הנאמנים יזהו את השמות שבצבצו כבר בעבר.
1. ראשון לכולם Political wire - מלשון "סוכנות ידיעות". ואכן, לא ברור לי איך המחבר מצליח אבל הוא מיירט כל ידיעה מעניינת על פוליטיקה אמריקאית, ומתמצת אותה בפוסט קצר ולעניין. בלוג מעולה כדי לדעת מה קורה, אם כי, כצפוי, מציף במקצת.
2. 538 - הבלוג של נייט סילבר, סטטיסטיקן וחובב סקרים מושבע (כתבתי עליו עוד בימי ייבוש הביצות של הבלוג) והיפה בו שהוא מדבר במספרים. ומספרים לא משקרים, ולכן הוא מצליח לתת תחזיות מדוייקות להפליא על תוצאות בחירות ובין לבין ניתוחים סטטיסטיים מעניינים על מצב האלקטורט ועל שאלות שונות בפוליטיקה האמריקאית.
3. עזרא קליין -הבחור הוא סטאר קטן של עולם הבלוגים מצידה השמאלי של המפה הפוליטית. כולה בן 27, הוא בלוגר ותיק למדי (הוא התחיל לכתוב בלוג עצמאי בתחילת הקולג' ואח"כ יורט על ידי הוושינגטון פוסט והעביר את הבלוג לשם) ומחלטר גם בMSNBC. הוא (והיום גם עוד כמה עוזרים שכותבים בבלוג שלו|) כותב ניתוחים מעניינים על מדיניות, כמעט רק על מדיניות פנים, ועם חיבה פטישיסטית משהו לגראפים. לא קשור רשמית למפלגה הדמוקרטית אבל בפירוש בצד שמאל.
4. וולטר ראסל מיד - לבלוג הזה הגעתי בעקבות המלצתו של אלי. מיד הוא פרופסור בבארד קולג', עורך של האמריקן אינטרסט ועד לא מזמן עמית במועצה לקשרי חוץ. הוא כותב על שלל נושאים - באופן חריג למדי ביחס לכותבים פוליטיים אמריקאים, גם די הרבה על מדיניות חוץ ועל איזורים די נזנחים בחדשות - וניתוחיו מאוד רחבי יריעה ומאוד מקוריים. קצת קשה לסווג אותו בציר ימין שמאל אבל הייתי שם אותו בימין מתון, אם כי מזוית ראייה מאוד מעמיקה ומעניינת.
5 דייב ויגל - לבלוג הזה הגעתי בעקבות סיפור. עד לפני כשנה, תחזק עזרא קליין שציינתי לעיל mailing list יוקרתי למדי של עיתונאים ויועצים, כולם מהמרכז שמאלה, בשם jurno list. הכניסה לרשימה היתה מאוד מוגבלת; וכצפוי לא מעט כותבים ימניים רתחו מזעם המהול בקנאה של מי שהילדים הפופולריים בכיתה השאירו אותו בחוץ על הרשימה. אחד מאלה, טאקר קרלסון, חיפש הזדמנות לתקוף את הרשימה ומצא אותה לבסוף בסדרת אימיילים שהודלפו ממנה, בהם דייב ויגל - מי שסיקר באותה תקופה עבור הוושינגטון פוסט את התנועה השמרנית, בעיקר את הtea party, לועג למסוקריו. שערוריה פרצה, ויגל התפוטר מהוושינגטון פוסט וקליין סגר את רשימת התפוצה. אז מנת התרומה הקטנה שלי לצדק בעולם היתה להתחיל לעקוב אחר הבלוג החדש של ויגל - שנכתב במסגרת slate לאחר פיטוריו. וזה בלוג מאוד מאוד מעניין. לויגל יש נגישות מרשימה לחלקים נרחבים בימין האמריקאי, בפרט לtea party, והבלוג שלו מאפשר להבין מה באמת קורה בצד הזה של המפה הפוליטית מפי כותב לא משוחד. הוא עצמו בודאות לא ימני, אבל גם לא נראה לי כל כך שמאלני, יותר ליברטריאן (תת סיעה קטנה בפוליטיקה האמריקאית הדוגלים כמו הימין בממשל לא מעורב בנושאים כלכליים וכמו בשמאל בממשל לא מעורב בנושאים חברתיים-תרבותיים).

קראו וההנו.

2 comments: