אני יודע מה עשית בביין קפיטל

למרות שלפריימריז במתוכנתם הנוכחית יש הסטוריה לא כל כך ארוכה, ישנן כמה וכמה מדינות שגיבשו לעצמן אופי מיוחד בפריימריז: איווה, כמובן, בתור הראשונה; ניו המפשייר שטעונת שהיא ראשונה (למרות שבעצם היא לא, אבל על כך בפוסט אחר), מנפקת הפתעות וקמבקים (ביל קלינטון ב92, ג'ון מקיין ב2008) ודרום קרוליינה, התחנה הבאה בפריימריז הרפובליקאים, היא המקום בו מורידים את הכפפות. שם מתחילות להופיע התופעות הכי מכוערות של מסע הבחירות: פרסומות שליליות עד כדי קונספירטיביות, robocols (שיחות טלפון מוקלטות) שמאשימות האשמות חסרות כיסוי ולא ברור מי מפעיל אותן, ועוד כדי הדמיון הטובה עליכם. ב2000 למשל, רוב הממסד הרפובליקאי היה מאחורי ג'ורג' בוש, אבל ג'ון מקיין זכה בניו המפשייר והקמפיין שלו נהנה מזריקת אנרגיה, מומנטום ותרומות; ואז בדרום קרלויינה הקמפיין של בוש הפעיל בעקיפין קבוצות שחילקו פליירים וביצעו robocols המאשימים את מקיין שהוא היה אב לילד מחוץ לנישואין של זונה שחורה מניו יורק. למותר לציין שמקיין הפסיד במדינה והמומנטום שלו נעצר. ב2008 ביל קלינטון הצליח להמאיס את עצמו על הממסד הדמוקרטי כאשר תקף את אובמה בטענות שניתן לשמוע מהן אבק גזענות (למרות שאני נוטה להאמין לקלינטון הוא לא התכוון לכך); יש הטוענים שזו היתה הנקודה שהחלה את נטישת הממסד הדמוקרטי את הילרי קלינטון.
גם השנה דרום קרלויינה לא מאכזבת. כוכבי מצעד הליצנים, דהיינו המועמדים שאינם רומני, שלפחות שלושה מהם - סנטורום, פרי וגינגריץ' - עוד במירוץ, הבינו שזו ההזדמנות האחרונה לעצור את רומני, ולכן הם תוקפים אותו בכל הכח. בפרט, הם תוקפים אותו על פועלו במגזר הפרטי: רומני הדגיש לאורך הקמפיין את נסיונו במגזר הפרטי - הן כדי לבדל את עצמו משאר המועמדים, שרובם בילו את כל הקריירה שלהם בפוליטיקה; הן כדי לקלוע למצב הרוח של בוחרים, שמתעבים את וושינגטון; והן כי הרקורד שלו כמושל מסצ'וסטס לא ממש ישמח את הבוחרים הרפובליקאים. אלא שנסיון זה במגזר הפרטי היה מורכב בעיקר מהיותו המנכ"ל של ביין קפיטל, חברה שעיקר עיסוקה היה לקנות חברות פושטות רגל, לפטר מאות ואף אלפי עובדים, ולמכור אותן ברווח. בגדול, עיסוקו של רומני במגזר הפרטי היה לא רחוק מזה של דמותו של ג'ורג' קלוני בסרט "תלוי באויר", והוא הרויח הון תועפות תוך כדי (שנוסף על ההון המשפחתי שממילא היה לו). כמובן, אפשר לטעון שעיסוק שכזה הוא הכרחי ואף מועיל בטווח הארוך - הקפיטליסטים הקיצוניים יקראו לזה "הרס יצירתי" - אבל זה לא ממש מועיל לתדמית של רומני כמישהו שיכול להתחבר למצוקות הבוחר הפשוט (או בלשונו של מייק האקאבי, שהתומדד מול רומני ב2008: "I'd like to be the president who reminds you of the guy you work with, not the guy who laid you off"). זה כמובן לא עוזר שרומני מציע, במהלך דיבייט, כלאחר יד, להתערב על $10,000 או שהוא אומר "I like to be able to fire people" (הציטוט הזה הוצא מהקשרו, אבל עדיין) או תמונות כאלה:

ובכן, עד עתה הרקע של רומני לא עמד לא לרועץ, אבל בדרום קרולינה יורדות הכפפות, וכאמור, כל המועמדים האחרים החלו לתקוף אותו על כך - בנאומים בקמפיין, בפרסומות, והשיא בסרט תיעודי כביכול, של חצי שעה, שהוכן על ידי הPAC התומכת בגינגריץ' ומפרק את נסיונו של רומני בביין לחתיכות:

האמת שזה לא כל כך מפתיע שההתקפות האלה יגיעו. אבל זה כן מפתיע שהן מגיעות מהרפובליקאים - אחרי הכל זו המפלגה של השוק החופשי, זו המפלגה שטוענת שכל דיון על אי שוויון בהכנסות הוא class warfare. ואכן, כל הממסד הרפובליקאי החל מתנפל על המועמדים, ובראשם גינגריץ', להפסיק את המתקפות הללו (למרות שלאור עומק יהירותו של גינגריץ', לא נראה לי שזה באמת יזיז לו), בעוד הדמוקרטים מחככים ידיים בהנאה.

עם זאת, יש שטענו שהדמוקרטים לא צריכים לשמוח כל כך מהר. שייתכן שההתקפות האלה מגעיות מוקדם מידי מבחינתם, כך שעד שנגיע לבחירות הכלליות, כשחלק משמעותי הרבה יותר מהאלקטורט בכלל מתעניין בחדשות, הנושא הזה יהיה חדשות ישנות ורומני יוכל לטאטא אותו (כך למשל קרה לאובמה עם הדרשות הקיצוניות של הכומר שלו). אלא שהתיאוריה המנוגדת יותר משכנעת אותי, והיא שההתקפות האלה הן מתנה משמיים לדמוקרטים לא רק כי הן מחלישות את רומני אלא כי הן באות מהרפובליקאים דווקא. אני בהדמנות רוצה לכתוב על זה פוסט שלם על כך אבל בבסיסה התיאוריה היא כזו: התקשורת, והבוחרים, שפוטים האם רעיון הוא "שמאלני" או "ימני", "בקונצנזוס" או "שנוי במחלוקת" לא לפי תוכנו אלא לפי מי שמשמיע אותו. אם רעיון מסויים מושמע בידי נציגים משתי המפלגות - הוא חוצה מפלגות, ואם תומכים בו במפלגה אחת ומתנגדים באחרת - הוא שנוי במחלוקת, גם אם מבחינה תוכנית אין שום סיבה שיהיה (ככה הרפובליקאים הצליחו להפוך את חוק הבריאות של אובמה, שהיה מבוסס למעשה על רעיונות רפובליקאים ל"שנוי במחלוקת" ולמשוך את הדיון הפוליטי ימינה). כל עוד היחידים שתוקפים את רומני על התנהגות העיט העסקית שלו היו רק מהצד הדמוקרטי, אז בבחירות הכלליות הרפובליקאים היו יכולים לטעון שמדובר שוב ברטוריקה האנטי קפיטליסטית בואכה סוציאליסטית של הדמוקרטים, שהם שונאים עשירים. אבל מרגע שכמעט כל שדה המועמדים הרפובליקאי, גם הקיצוניים ביותר שבו, תוקף את רומני על פועלו בביין - מצבו בדיון הזה בעוד כמה חודשים, מול הדמוקרטים, יהיה הרבה יותר קשה; הדמוקרטים לא יצטרכו לומר דבר, רק לצטט את גינגריץ', פרי וסנטורום.