ברור לי, חמשת קוראי הנאמנים, שיש לכם די הרבה שעות להרוג - אחרי הכל, הסקרים הראשונים מהבחירות המקדימות באיווה יתפרסמו רק ב19:00 שעון מקומי, כלומר ב3 בבוקר שעון ישראל, ועד אז יש לכם עוד לילה ארוך להעביר. אין נקודת זמן טובה מזו לסכם את הקמפיין הרפובליקאי עד עכשיו, שהתאפיין בפטרן קבוע: מתגלה כוכב שמרני חדש שיכול לתפוס את משבצת ה"מתמודד שאיננו מיט רומני"; הוא מטפס במהירות מטאורית בסקרים; הוא מגיע לרגע איקרוס שלו, מתקרב מדי אל השמש וקורס. אז לשירות הציבור - וכדי להעביר לכם את שעות ההמתנה הליליות - סיכום קצר של מצעד הליצנים, הפריימריז הרפובליקאים, 2012, לפי סדר כרונולוגי של התנפחות הבועה של כל מועמד.
מועמד: דונאלד טראמפ.
מי הוא? איל נדל"ן, שלטענתו הוא מולטי מיליונר אבל לא ברור כמה כסף באמת יש לו; מפורסם בהענקת שמו לכל פרוייקט נדל"ן בו הוא מעורב, ובחיבה לקישוט הבניינים שלו בזהב; מנחה של תוכנית הריאלתי "המתמחה", בה המתמודדים, המתחרים על הזכות לזכות בעבודה באימפריה שלו, צריכים בכל פרק לבצע משימות עסקיות כביכול, ובסוף כל פרק מודח מתמודד בקריאתו הפסקנית של טראמפ: "You're fired!"
תחילת הבועה: אפריל
15 דקות התהילה: טראמפ מעולם לא היה מועמד רשמי, ובשלב כל כך מוקדם המירוץ היה כל כך לא מגובש שקצת קשה להגדיר בשלב כזה מוביל במירוץ.
הסיכה שפוצצה את הבועה: בגדול, הוא ממש ליצן, ואף אחד לא באמת חשב שהוא יהיה מועמד רציני. למעשה, אפילו מהמחשבה שהמועמדים ישתתפו בדיבייט שהוא רצה לארגן ולהנחות, עוררה צמרמורות אי-נוחות קשות בקרב כלל הממסד הרפובליקאי. אבל ספציפית, בשיא הבועה שלו, טראמפ התפלש בקונסיפרציית תעודת הלידה של ברק אובמה, ומשפרסם אובמה את תעודת הלידה שלו, טראמפ נדחק לקונספירציות יותר ויותר מופרכות (למה אובמה לא מפרסם את הציונים שלו מהקולג'?!). המסמר האחרון היה התפקיד המרכזי שטראמפ תפס בסטנדאפ של אובמה בארוחת הכתבים של הבית הלבן (כתבתי על זה כאן)
תחילת הנפילה: אמצע יוני.
מועמד: מישל בקמן
מי היא: חברת קונגרס ממינסוטה, ממנהיגות הtea party. אין לה הרבה הישגים חקיקתיים, אבל היו לה הרבה הישגים תעמולתיים, כלוחמת בצד הימני של המפה; בין השאר היא נשאה נאום משלה בתגובה לנאום "מצב האומה", בנפרד מנאום התגובה הרפובליקאי הרשמי של פול ראיין. אמא ל23 ילדים מאומצים (זו לא טעות דפוס; 23).
תחילת הבועה: אמצע יוני.
15 דקות התהילה: לאחר שהמירוץ יותר התגבש ופחות או יותר כל המועמדים הכריזו על מועמדותם, וכשטראמפ נעלם מהזירה באיזור אמצע יוני, בקמן היתה הראשונה לעלות כפוטנציאל להיות "המועמד שאינו רומני". עם זאת היא מעולם לא עלתה להובלה מוחלטת ברמה הלאומית, ועיקר הבועה שלה היתה באיווה. שם גם הגיעה לשיא: זכייתה בבחירות הדמה של באוניברסיטת איווה באיימס ב13.8. אלה בחירות דמה שמשום מה נחשבות כאינדקטיביות, למרות שברור שהן אינן מצייגות (כדי להצביע צריך לשלום כמה מאות דולרים לפלגה הרפובליקאית של איווה בשביל כרטיס, ולכן הקמפיינים משקיעים הרבה כסף בקניית כרטיסים עבור תומכיהם) וגם אין להם רקורד היסטורי באמת כמנבאות את התוצאות באיווה, לא כל שכן התוצאה הסופית.
הסיכה שפוצצה את הבועה: לצערה של בקמן, היא המועמדת היחידה שהבועה שלה התפוצצה לחלוטין שלא באשמתה: האירוע שפוצץ את הבועה שלה הוא כניסתו של ריק פרי למירוץ, ומעבר המון תומכיה אליו. אבל גם אם זה לא היה קורה, סביר להניח שהיא היתה מפוצצת את בועתה בעצמה - עם רגעים בדיבייט כמו אלה שאפרט בסעיף הבא.
פדיחות נבחרות: העובדה שהיא מאייתת את שמה בצורה שנראית כמו שגיאת כתיב של Michelle; דיבייט בו היא טענה שחיסון נגד סרטן צוואר הרחם, שריק פרי העביר כחיסון חובה בטקסס, יכול לגרום לפיגור שכלי - עובדה מצוצה מן האצבע, כפי שאגודת רופאי הילדים האמריקאיים טרחה לציין בפני התקשורת עוד לפני שהדיבייט נגמר; תמונת השער שלה בNewsweek בה היא נראית כמו מטורפת.
תחילת הנפילה: יום אחרי איימס, כשריק פרי נכנס למירוץ.
מועמד: ריק פרי
מי הוא: מושל טקסס. מאוד שמרן, ומאידך בעל הסטוריה של הצלחה הן בהתמודדויות הפוליטיות בטקסס, והן במדיניות של טקסס - טקסס עברה יחסית בצורה קלה את המשבר הכלכלי, ויצרה הכי הרבה מקומות עבודה מכל מדינות ארה"ב (אם כי באופן יחסי לאוכלוסיה - היא די ממוצעת).
תחילת הבועה: ספקולציות על כניסת פרי למירוץ רווחו כל האביב, ומשנכנס למרוץ ב13.8 מיד קפץ לראש.
15 דקות התהילה: פרי פרץ בסערה אל המרוץ וקפץ הישר לעמדת ההובלה. המועמדות שלו גם התחילה להדאיג ברצינות את הדמוקרטים - בעיקר מכיוון שיש לו רקורד מוכח של יצירת מקומות עבודה. למען ההגינות ההסטורית, אני חייב להודות שגם אני התייחסתי למועמדותו לרעיונות שהציג ברצינות רבה. הדבר העיקרי שעמד בעוכריו היה סדרה ארוכה של דיבייטים, בהם פרי נכשל בצורה מחפירה - דבר שלא רק הוריד באופן משמעותי את סכוייו, אלא גם התחיל להעלות תהיות לגבי השאלה איך לעזאזל הוא הצליח בטקסס, ולתשובות שהמחמיאה שביניהן היא שכמושל הוא היה בסדר אבל הנשיאות גדולה עליו. עם זאת, הנפילה שלו לא היתה כל כך מהירה - לקח די זמן עד שפרי נפל, רק כאשר מועמד אחר הופיע לתפוס את תומכיו.
פדיחות נבחרות: הדיבייטים העניקו שלל רגעים מביכים של פרי: החל בניסיון לתקוף את רומני שבמהלכו התבלבל במה הוא רוצה לומר וכלה ב"אופס" הידוע שבא אחרי ששכח את שם המשרד הממשלתי הפדרלי השלישי אותו הוא מעוניין לסגור. היו לו גם שלל התבטאויות קיצוניות כמו הטענה שהוא היה שופט את בן ברננקי, נגיד הפדרל רזרב, על בגידה בשל המדיניות המוניטרית שלו; ולא נשכח את החווה שבבעלותו ובה נהג לצוד, שהוא קרא לה niggerhead.
הסיכה שפוצצה את הבועה: למרות כל הפדיחות, הבעיות של פרי עם האלקטורט הרפובליקאי החלו דווקא במדיניות: מדיניות שהנהיג בטקסס, לפיה ילדים של מהגרים לא חוקיים שגרים בטקסס יהיו זכאים להנחה בשכר לימוד ברשת האוניברסיטאות של טקסס, בדומה לאזרחי המדינה. כמובן, הפדיחות בדיבייטים היו הסיבה לעיקר נפילתו אבל הנפילה ממש החלה כאשר הרמן קיין הצליח משמעותית בדיבייט בפלורידה ולאחר מכן זכה בהצבעת דמה בפלורידה; קיין פתאום הופיע כמועמד משמעותי ותומכי פרי ברחו אליו.
תחילת הנפילה: זכייתו של קיין בהצבעת הדמה בפלורידה ב22.9, אם כי הדיבורים על הנפילה התחילו גם קודם.
מועמד: הרמן קיין
מי הוא: נשיא רשת הפיצריות Godfather pizza, וראש איגוד המסעדות האמריקאי בסוף שנות ה90. הוא מעולם לא נשא בתפקיד פוליטי, וגם רץ רק פעם אחת, לבית הנבחרים, והפסיד. גם - וזה מאוד חשוב למרות שהרפובליקאים לא יודו בזה - הוא שחור.
תחילת הבועה: קיין היה במירוץ מההתחלה אבל כולם התייחסו אליו כאל מועמד שולי (די בצדק, לאור נסיונו). ההצלחה שלו בהצבעת הדמה בפלורידה יצרה תפיסה שיש לו סיכוי, ומשם הבועה שלו התחילה להתנפח במהירות מטאורית.
15 דקות התהילה: קיין ממש הפתיע את הפרשנים, כי בעצם אף אחד לא ציפה שהוא יעלה לדרגת מועמד רציני. בכל זאת, אין לו שום נסיון פוליטי, וגם המדיניות שהציג היתה פשטנית להחריד: למשל, תוכנית המס שלו, הן9-9-9, שמפשטת את כל חוק המס האמריקאי לשלוש מלים (ויש כאלה שהעלו ספקולציה שההשראה לה באה ממשחק המחשב סים-סיטי). אבל כשהאלקטורט כל כך הרבה כועס על וושינגטון, המסר הפשטני והאנטי ממסדי של קיין תפס והוא טיפס לראשות הסקרים. הוא גם הצליח להשפיע באופן משמעותי על המירוץ, ולהזיז את דיון המס של הרפובליקאים משמעותית ימינה (מס אחיד היה נחשב מחוץ לסקאלת האפשרי עד לא מזמן). אלא שאז התחילו להתגלות הבעיות שלו עם נשים - שני מקרים של תלונה על הטרדה מינית בזמן היותו ראש איגוד המסעדות, שהסתייימו בהסדר מחוץ לכותלי בית המשפט - מה שהקשה עליו להכחיש, למרות שהוא ניסה; ואישה שיצאה לתקשורת וטענה שניהלה עמו רומן במשך 13 שנה, טענה שהוא לא ממש הצליח להכחיש גם כן, למרות שניסה.
פדיחות נבחרות: איפה להתחיל? תוכנית המס שההשראה לה באה ממשחק מחשב; ההכרזה שלו שהוא לא יחתום על שום חוק ארוך יותר מ3 עמודים; ראיון שבו הוא נשאל מה היה עושה ביחס למצב בלוב, והתמהמה במשך דקות ארוכות בנסיון לזכור במה מדובר ומה עשה ברק אובמה ביחס לכך (כדי להגיד שהיה עושה ההיפך); האמירה הגורפת שלו הוא לא יודע מה שמו של נשיא "אוזבקיבקיבקיסטנסטן"; הפרסומת הביזארית בה מנהל הקמפיין של קיין מעשן סיגריה אל המצלמה וקיין עצמו מביט למצלמה ולוקח לו 8 שניות לחייך; ואפילו נאום הפרישה שלו (הוא היחיד ממצעד הליצנים שהיה במירוץ ופרש) שהיה בו ציטוט רב השראה אחד: ציטוט מ"פוקימון: הסרט" (נשבע לכם שהכל אמת, ואני לא ממציא כלום).
הסיכה שפוצצה את הבועה: הצפת שתי התלונות על הטרדה מינית הייתה תאורטית משהו שניתן לשרוד אותו, אבל ההתמודדות של הקמפיין עם הבעיה - התעלמות ולאחר מכן הכחשה שהוא מיד היה צריך לחזור בו ממנה מכיוון שהיא היתה פשוט לא נכונה, ושמירה קבועה של הסיפור בכותרות למשך כשבוע - התחילה את ההתפכחות מקיין, ומה שמסתבר כרומן ארוך מחוץ לנישואים סגר את הגולל סופית (נראה שאשתו, למשל, שמעה על הסיפור רק מהטלוויזיה).
תחילת הנפילה: תלונות ההטרדה המינית החלו לצוף בתחילת נובמבר, ומאז הוא החל לשקוע. קיין פרש מהמירוץ ב3.12.
מועמד: ניוט גינגריץ'
מי הוא: יו"ר בית הנבחרים בין 95 ל99, ומי שהוביל את ההשתלטות הרפובליקאית ההיסטורית על הבית ב95 (לראשונה מזה 40 שנה). ב99 פרש לאחר שכל הסיעה הרפובליקאית מרדה נגדו ומאז לא היה פוליטקאי פעיל, אלא לוביסט, יועץ ופרשן בפוקס ניוז. הוא נחשב "איש הרעיונות", שכן יש לו הרבה הצעות מדיניות, חלקן חדשניות, הרבה מהן ביזאריות.
תחילת הבועה: לגינגריץ' קרה סיפור מדהים: הוא היה במירוץ מתחילתו אבל באביב הוא עשה טעות דרמטית ובתשובה לשאלה על התקציב של פול ראיין הוא ביקר אותו. מכיוון שתקציב ראיין הפך לאורתודוקסיה רפובליקאית, התמיכה בגינגריץ' קרסה. בקיץ גם פרש חלק ניכר מצוות הקמפיין שלו, על רקע חילוקי דעות עם המועמד ואשתו - הטריגר המיידי היה העובדה שהוא בחר לנסוע לחופשה של שבוע בים התיכון באמצע הקמפיין. באופן כללי נראה שהקמפיין שלו מת, והוא לא רץ ברצינות לנישאות אלא יותר מנסה לקדם את עצמו ואת ספריו. אלא שלאחר התפוצצות בועת קיין בתחילת נובמבר, מצביעי ה"רק לא רומני" הנואשים חיפשו מועמד לתמוך ופנו לגינגריץ' - בלי טריגר ברור מצידו של גינגריץ' עצמו.
15 דקות התהילה: גינגריץ' עצמו בעצם די הופםתע מתחיית המתים שפתאום קרתה לו; הממסד הרפובליקאי הופתע לא כל שכן ומיד התגייס באופן חסר תקדים כדי לתקוף אותו. שכן גינגריץ', בדומה לאהוד ברק, הוא יהיר ואטום באופן קיצוני, והוא הצליח להסתכסך עם כל מי שעבד איתו. אמנם יש לו יותר נסיון מכל שאר מצעד הליצנים (חוץ מאולי פרי) אבל חלק מהנסיון הזה מאוד רעיל - די לזכור את מאבק השבתת הממשל מול קלינטון ב95, שבו גינגריץ' ביהירותו הצליח להחזיר את הפופולאריות של קלינטון לרמה שתספיק לקלינטון לנצח נצחון משמעותי ב96 (המאבק הוכרע לאחר שהתברר שחלק מהסיבה שגינגריץ' השבית את הממשל היא שהוא נעלב מכך שקלינטון הושיב אותו בסכא אחרוי באייר פורס 1; הרפובליקאים לא עמדו בביקורת הציבורית ונכנעו) ואת העובדה שגינגריץ' הודח בידי סיעתו ב99. מעבר לכך, ברובד האישי פשוט כל מי שעבד איתו שונא אותו. אבל כל זה לא שינה ממש את מצב של גינגריץ' בסקרים. הוא נראה למשך זמן כמי שהצליח להיות בזמן ובמקום המתאים לתפוס את המועמדות מרומני. ואז רומני הפעיל את הsuper PAC שלו (מעין עמותה שפסיקת ביהמ"ש העליון בתיק citizens united בשנה שעברה מאפשרת לשכמותה לגייס סכומי כסף לא מוגבלים מתורמים אנונימיים ולפרסם איזה סוג פרסומות שהיא רוצה. לכאורה לא אמור להיות לה קשר ישיר למועמד אבל לכולם ברור למי הsuper PACs קשורות) ושטף את הטלויזיה, בעיקר באיווה, בפרסומות שליליות קטלניות נגד גינגריץ'. במקביל התקשורת החלה להזכר בכל מעלליו לאורך השנים, והמניות שלו החלו לרדת כעת הוא כבר לא מוביל, ובאיווה הוא חזר לאחוזים בודדים, אבל הוא עוד לא קרס לחלוטין כמו מתמודדי הבועה האחרים.
פדיחות נבחרות: מכיוון שגינגריץ' בכל זאת יותר מקצוען מהאחרים, הוא לא עשה ממש פדיחות מביכות אבל בכל זאת האישיות שלו לפעמים משתלטת עליו: כך למשל הוא הודה ביהירות ש"לא ברור לו לאור הסקרים איך יכול להיות שהוא *לא* יהיה המועמד"; והוא גם מאוד אוהב להציג רעיונות מדיניות קיצוניים - למשל, שילדים בשכונות עניות יעבדו כעוזרי שרתים בבתי הספר שלם - שקשים לעיכול גם באלקטורט הרפובליקאי.
הסיכה שפוצצה את הבועה - אז זהו, שזה קצת פחות ברור כאן. ברור שהפרסומות השליליות של רומני הקריסו את גינגריץ' באיווה, אבל הוא עדיין לא לחלוטין על הקרשים בסקרים כלל-ארמיקאיים (אם כי הסקרים האלה לא אומרים הרבה). סביר שאם הוא יקרוס באיווה הלילה זו תהיה מכת המוות לקמפיין שלו.
תחילת הנפילה - לפני כשבוע-שבועיים. למרות שב"ישראל היום" עדיין לא שמעו על כך ובחרו לשים את התמונה של גינגריץ' כמי שעומד לנצח בגדול הלילה. כל קשר בין העובדה הזו לעובדה ששלדון אדלסון הוא התומך העיקרי של גינגריץ' ועמד לתרום לו 20 מליון דולר, היא על דעתכם בלבד.
זהו, נותרנו עם עוד כמה מועמדי פרינג' - רון פול, ריק סנטורום - שגם אם יצליחו באיווה ואפילו ינצחו בה, הם לא יהיו המועמדים; הכותרת מניצחון כזה תהיה "איווה שוב הפיקה תוצאה חסרת משמעות", כפי שקורה באופן שכיח בצורה מפתיעה עבור הפריימריז הרפובליקאים - כולל 2008, אז זכה מייק הקאבי באיווה (זוכרים מי זה? חשבתי שלא). אצל הדמוקרטים לעומת זאת, איווה נוטה לנבא באופן אמין למדי את התוצאה הסופית, כפי שיוכיח סנטורצעיר מאילינוי שזכייתו באיווה הקפיצה אותו לזכיה בסוף במועמדות ולאחר מכן בנשיאות - אדם בשם ברק אובמה.
בחירות נעימות; מכאן ועד נובמבר זה רק ילך וישתפר.
מועמד: דונאלד טראמפ.
מי הוא? איל נדל"ן, שלטענתו הוא מולטי מיליונר אבל לא ברור כמה כסף באמת יש לו; מפורסם בהענקת שמו לכל פרוייקט נדל"ן בו הוא מעורב, ובחיבה לקישוט הבניינים שלו בזהב; מנחה של תוכנית הריאלתי "המתמחה", בה המתמודדים, המתחרים על הזכות לזכות בעבודה באימפריה שלו, צריכים בכל פרק לבצע משימות עסקיות כביכול, ובסוף כל פרק מודח מתמודד בקריאתו הפסקנית של טראמפ: "You're fired!"
תחילת הבועה: אפריל
15 דקות התהילה: טראמפ מעולם לא היה מועמד רשמי, ובשלב כל כך מוקדם המירוץ היה כל כך לא מגובש שקצת קשה להגדיר בשלב כזה מוביל במירוץ.
הסיכה שפוצצה את הבועה: בגדול, הוא ממש ליצן, ואף אחד לא באמת חשב שהוא יהיה מועמד רציני. למעשה, אפילו מהמחשבה שהמועמדים ישתתפו בדיבייט שהוא רצה לארגן ולהנחות, עוררה צמרמורות אי-נוחות קשות בקרב כלל הממסד הרפובליקאי. אבל ספציפית, בשיא הבועה שלו, טראמפ התפלש בקונסיפרציית תעודת הלידה של ברק אובמה, ומשפרסם אובמה את תעודת הלידה שלו, טראמפ נדחק לקונספירציות יותר ויותר מופרכות (למה אובמה לא מפרסם את הציונים שלו מהקולג'?!). המסמר האחרון היה התפקיד המרכזי שטראמפ תפס בסטנדאפ של אובמה בארוחת הכתבים של הבית הלבן (כתבתי על זה כאן)
תחילת הנפילה: אמצע יוני.
מועמד: מישל בקמן
מי היא: חברת קונגרס ממינסוטה, ממנהיגות הtea party. אין לה הרבה הישגים חקיקתיים, אבל היו לה הרבה הישגים תעמולתיים, כלוחמת בצד הימני של המפה; בין השאר היא נשאה נאום משלה בתגובה לנאום "מצב האומה", בנפרד מנאום התגובה הרפובליקאי הרשמי של פול ראיין. אמא ל23 ילדים מאומצים (זו לא טעות דפוס; 23).
תחילת הבועה: אמצע יוני.
15 דקות התהילה: לאחר שהמירוץ יותר התגבש ופחות או יותר כל המועמדים הכריזו על מועמדותם, וכשטראמפ נעלם מהזירה באיזור אמצע יוני, בקמן היתה הראשונה לעלות כפוטנציאל להיות "המועמד שאינו רומני". עם זאת היא מעולם לא עלתה להובלה מוחלטת ברמה הלאומית, ועיקר הבועה שלה היתה באיווה. שם גם הגיעה לשיא: זכייתה בבחירות הדמה של באוניברסיטת איווה באיימס ב13.8. אלה בחירות דמה שמשום מה נחשבות כאינדקטיביות, למרות שברור שהן אינן מצייגות (כדי להצביע צריך לשלום כמה מאות דולרים לפלגה הרפובליקאית של איווה בשביל כרטיס, ולכן הקמפיינים משקיעים הרבה כסף בקניית כרטיסים עבור תומכיהם) וגם אין להם רקורד היסטורי באמת כמנבאות את התוצאות באיווה, לא כל שכן התוצאה הסופית.
הסיכה שפוצצה את הבועה: לצערה של בקמן, היא המועמדת היחידה שהבועה שלה התפוצצה לחלוטין שלא באשמתה: האירוע שפוצץ את הבועה שלה הוא כניסתו של ריק פרי למירוץ, ומעבר המון תומכיה אליו. אבל גם אם זה לא היה קורה, סביר להניח שהיא היתה מפוצצת את בועתה בעצמה - עם רגעים בדיבייט כמו אלה שאפרט בסעיף הבא.
פדיחות נבחרות: העובדה שהיא מאייתת את שמה בצורה שנראית כמו שגיאת כתיב של Michelle; דיבייט בו היא טענה שחיסון נגד סרטן צוואר הרחם, שריק פרי העביר כחיסון חובה בטקסס, יכול לגרום לפיגור שכלי - עובדה מצוצה מן האצבע, כפי שאגודת רופאי הילדים האמריקאיים טרחה לציין בפני התקשורת עוד לפני שהדיבייט נגמר; תמונת השער שלה בNewsweek בה היא נראית כמו מטורפת.
תחילת הנפילה: יום אחרי איימס, כשריק פרי נכנס למירוץ.
מועמד: ריק פרי
מי הוא: מושל טקסס. מאוד שמרן, ומאידך בעל הסטוריה של הצלחה הן בהתמודדויות הפוליטיות בטקסס, והן במדיניות של טקסס - טקסס עברה יחסית בצורה קלה את המשבר הכלכלי, ויצרה הכי הרבה מקומות עבודה מכל מדינות ארה"ב (אם כי באופן יחסי לאוכלוסיה - היא די ממוצעת).
תחילת הבועה: ספקולציות על כניסת פרי למירוץ רווחו כל האביב, ומשנכנס למרוץ ב13.8 מיד קפץ לראש.
15 דקות התהילה: פרי פרץ בסערה אל המרוץ וקפץ הישר לעמדת ההובלה. המועמדות שלו גם התחילה להדאיג ברצינות את הדמוקרטים - בעיקר מכיוון שיש לו רקורד מוכח של יצירת מקומות עבודה. למען ההגינות ההסטורית, אני חייב להודות שגם אני התייחסתי למועמדותו לרעיונות שהציג ברצינות רבה. הדבר העיקרי שעמד בעוכריו היה סדרה ארוכה של דיבייטים, בהם פרי נכשל בצורה מחפירה - דבר שלא רק הוריד באופן משמעותי את סכוייו, אלא גם התחיל להעלות תהיות לגבי השאלה איך לעזאזל הוא הצליח בטקסס, ולתשובות שהמחמיאה שביניהן היא שכמושל הוא היה בסדר אבל הנשיאות גדולה עליו. עם זאת, הנפילה שלו לא היתה כל כך מהירה - לקח די זמן עד שפרי נפל, רק כאשר מועמד אחר הופיע לתפוס את תומכיו.
פדיחות נבחרות: הדיבייטים העניקו שלל רגעים מביכים של פרי: החל בניסיון לתקוף את רומני שבמהלכו התבלבל במה הוא רוצה לומר וכלה ב"אופס" הידוע שבא אחרי ששכח את שם המשרד הממשלתי הפדרלי השלישי אותו הוא מעוניין לסגור. היו לו גם שלל התבטאויות קיצוניות כמו הטענה שהוא היה שופט את בן ברננקי, נגיד הפדרל רזרב, על בגידה בשל המדיניות המוניטרית שלו; ולא נשכח את החווה שבבעלותו ובה נהג לצוד, שהוא קרא לה niggerhead.
הסיכה שפוצצה את הבועה: למרות כל הפדיחות, הבעיות של פרי עם האלקטורט הרפובליקאי החלו דווקא במדיניות: מדיניות שהנהיג בטקסס, לפיה ילדים של מהגרים לא חוקיים שגרים בטקסס יהיו זכאים להנחה בשכר לימוד ברשת האוניברסיטאות של טקסס, בדומה לאזרחי המדינה. כמובן, הפדיחות בדיבייטים היו הסיבה לעיקר נפילתו אבל הנפילה ממש החלה כאשר הרמן קיין הצליח משמעותית בדיבייט בפלורידה ולאחר מכן זכה בהצבעת דמה בפלורידה; קיין פתאום הופיע כמועמד משמעותי ותומכי פרי ברחו אליו.
תחילת הנפילה: זכייתו של קיין בהצבעת הדמה בפלורידה ב22.9, אם כי הדיבורים על הנפילה התחילו גם קודם.
מועמד: הרמן קיין
מי הוא: נשיא רשת הפיצריות Godfather pizza, וראש איגוד המסעדות האמריקאי בסוף שנות ה90. הוא מעולם לא נשא בתפקיד פוליטי, וגם רץ רק פעם אחת, לבית הנבחרים, והפסיד. גם - וזה מאוד חשוב למרות שהרפובליקאים לא יודו בזה - הוא שחור.
תחילת הבועה: קיין היה במירוץ מההתחלה אבל כולם התייחסו אליו כאל מועמד שולי (די בצדק, לאור נסיונו). ההצלחה שלו בהצבעת הדמה בפלורידה יצרה תפיסה שיש לו סיכוי, ומשם הבועה שלו התחילה להתנפח במהירות מטאורית.
15 דקות התהילה: קיין ממש הפתיע את הפרשנים, כי בעצם אף אחד לא ציפה שהוא יעלה לדרגת מועמד רציני. בכל זאת, אין לו שום נסיון פוליטי, וגם המדיניות שהציג היתה פשטנית להחריד: למשל, תוכנית המס שלו, הן9-9-9, שמפשטת את כל חוק המס האמריקאי לשלוש מלים (ויש כאלה שהעלו ספקולציה שההשראה לה באה ממשחק המחשב סים-סיטי). אבל כשהאלקטורט כל כך הרבה כועס על וושינגטון, המסר הפשטני והאנטי ממסדי של קיין תפס והוא טיפס לראשות הסקרים. הוא גם הצליח להשפיע באופן משמעותי על המירוץ, ולהזיז את דיון המס של הרפובליקאים משמעותית ימינה (מס אחיד היה נחשב מחוץ לסקאלת האפשרי עד לא מזמן). אלא שאז התחילו להתגלות הבעיות שלו עם נשים - שני מקרים של תלונה על הטרדה מינית בזמן היותו ראש איגוד המסעדות, שהסתייימו בהסדר מחוץ לכותלי בית המשפט - מה שהקשה עליו להכחיש, למרות שהוא ניסה; ואישה שיצאה לתקשורת וטענה שניהלה עמו רומן במשך 13 שנה, טענה שהוא לא ממש הצליח להכחיש גם כן, למרות שניסה.
פדיחות נבחרות: איפה להתחיל? תוכנית המס שההשראה לה באה ממשחק מחשב; ההכרזה שלו שהוא לא יחתום על שום חוק ארוך יותר מ3 עמודים; ראיון שבו הוא נשאל מה היה עושה ביחס למצב בלוב, והתמהמה במשך דקות ארוכות בנסיון לזכור במה מדובר ומה עשה ברק אובמה ביחס לכך (כדי להגיד שהיה עושה ההיפך); האמירה הגורפת שלו הוא לא יודע מה שמו של נשיא "אוזבקיבקיבקיסטנסטן"; הפרסומת הביזארית בה מנהל הקמפיין של קיין מעשן סיגריה אל המצלמה וקיין עצמו מביט למצלמה ולוקח לו 8 שניות לחייך; ואפילו נאום הפרישה שלו (הוא היחיד ממצעד הליצנים שהיה במירוץ ופרש) שהיה בו ציטוט רב השראה אחד: ציטוט מ"פוקימון: הסרט" (נשבע לכם שהכל אמת, ואני לא ממציא כלום).
הסיכה שפוצצה את הבועה: הצפת שתי התלונות על הטרדה מינית הייתה תאורטית משהו שניתן לשרוד אותו, אבל ההתמודדות של הקמפיין עם הבעיה - התעלמות ולאחר מכן הכחשה שהוא מיד היה צריך לחזור בו ממנה מכיוון שהיא היתה פשוט לא נכונה, ושמירה קבועה של הסיפור בכותרות למשך כשבוע - התחילה את ההתפכחות מקיין, ומה שמסתבר כרומן ארוך מחוץ לנישואים סגר את הגולל סופית (נראה שאשתו, למשל, שמעה על הסיפור רק מהטלוויזיה).
תחילת הנפילה: תלונות ההטרדה המינית החלו לצוף בתחילת נובמבר, ומאז הוא החל לשקוע. קיין פרש מהמירוץ ב3.12.
מועמד: ניוט גינגריץ'
מי הוא: יו"ר בית הנבחרים בין 95 ל99, ומי שהוביל את ההשתלטות הרפובליקאית ההיסטורית על הבית ב95 (לראשונה מזה 40 שנה). ב99 פרש לאחר שכל הסיעה הרפובליקאית מרדה נגדו ומאז לא היה פוליטקאי פעיל, אלא לוביסט, יועץ ופרשן בפוקס ניוז. הוא נחשב "איש הרעיונות", שכן יש לו הרבה הצעות מדיניות, חלקן חדשניות, הרבה מהן ביזאריות.
תחילת הבועה: לגינגריץ' קרה סיפור מדהים: הוא היה במירוץ מתחילתו אבל באביב הוא עשה טעות דרמטית ובתשובה לשאלה על התקציב של פול ראיין הוא ביקר אותו. מכיוון שתקציב ראיין הפך לאורתודוקסיה רפובליקאית, התמיכה בגינגריץ' קרסה. בקיץ גם פרש חלק ניכר מצוות הקמפיין שלו, על רקע חילוקי דעות עם המועמד ואשתו - הטריגר המיידי היה העובדה שהוא בחר לנסוע לחופשה של שבוע בים התיכון באמצע הקמפיין. באופן כללי נראה שהקמפיין שלו מת, והוא לא רץ ברצינות לנישאות אלא יותר מנסה לקדם את עצמו ואת ספריו. אלא שלאחר התפוצצות בועת קיין בתחילת נובמבר, מצביעי ה"רק לא רומני" הנואשים חיפשו מועמד לתמוך ופנו לגינגריץ' - בלי טריגר ברור מצידו של גינגריץ' עצמו.
15 דקות התהילה: גינגריץ' עצמו בעצם די הופםתע מתחיית המתים שפתאום קרתה לו; הממסד הרפובליקאי הופתע לא כל שכן ומיד התגייס באופן חסר תקדים כדי לתקוף אותו. שכן גינגריץ', בדומה לאהוד ברק, הוא יהיר ואטום באופן קיצוני, והוא הצליח להסתכסך עם כל מי שעבד איתו. אמנם יש לו יותר נסיון מכל שאר מצעד הליצנים (חוץ מאולי פרי) אבל חלק מהנסיון הזה מאוד רעיל - די לזכור את מאבק השבתת הממשל מול קלינטון ב95, שבו גינגריץ' ביהירותו הצליח להחזיר את הפופולאריות של קלינטון לרמה שתספיק לקלינטון לנצח נצחון משמעותי ב96 (המאבק הוכרע לאחר שהתברר שחלק מהסיבה שגינגריץ' השבית את הממשל היא שהוא נעלב מכך שקלינטון הושיב אותו בסכא אחרוי באייר פורס 1; הרפובליקאים לא עמדו בביקורת הציבורית ונכנעו) ואת העובדה שגינגריץ' הודח בידי סיעתו ב99. מעבר לכך, ברובד האישי פשוט כל מי שעבד איתו שונא אותו. אבל כל זה לא שינה ממש את מצב של גינגריץ' בסקרים. הוא נראה למשך זמן כמי שהצליח להיות בזמן ובמקום המתאים לתפוס את המועמדות מרומני. ואז רומני הפעיל את הsuper PAC שלו (מעין עמותה שפסיקת ביהמ"ש העליון בתיק citizens united בשנה שעברה מאפשרת לשכמותה לגייס סכומי כסף לא מוגבלים מתורמים אנונימיים ולפרסם איזה סוג פרסומות שהיא רוצה. לכאורה לא אמור להיות לה קשר ישיר למועמד אבל לכולם ברור למי הsuper PACs קשורות) ושטף את הטלויזיה, בעיקר באיווה, בפרסומות שליליות קטלניות נגד גינגריץ'. במקביל התקשורת החלה להזכר בכל מעלליו לאורך השנים, והמניות שלו החלו לרדת כעת הוא כבר לא מוביל, ובאיווה הוא חזר לאחוזים בודדים, אבל הוא עוד לא קרס לחלוטין כמו מתמודדי הבועה האחרים.
פדיחות נבחרות: מכיוון שגינגריץ' בכל זאת יותר מקצוען מהאחרים, הוא לא עשה ממש פדיחות מביכות אבל בכל זאת האישיות שלו לפעמים משתלטת עליו: כך למשל הוא הודה ביהירות ש"לא ברור לו לאור הסקרים איך יכול להיות שהוא *לא* יהיה המועמד"; והוא גם מאוד אוהב להציג רעיונות מדיניות קיצוניים - למשל, שילדים בשכונות עניות יעבדו כעוזרי שרתים בבתי הספר שלם - שקשים לעיכול גם באלקטורט הרפובליקאי.
הסיכה שפוצצה את הבועה - אז זהו, שזה קצת פחות ברור כאן. ברור שהפרסומות השליליות של רומני הקריסו את גינגריץ' באיווה, אבל הוא עדיין לא לחלוטין על הקרשים בסקרים כלל-ארמיקאיים (אם כי הסקרים האלה לא אומרים הרבה). סביר שאם הוא יקרוס באיווה הלילה זו תהיה מכת המוות לקמפיין שלו.
תחילת הנפילה - לפני כשבוע-שבועיים. למרות שב"ישראל היום" עדיין לא שמעו על כך ובחרו לשים את התמונה של גינגריץ' כמי שעומד לנצח בגדול הלילה. כל קשר בין העובדה הזו לעובדה ששלדון אדלסון הוא התומך העיקרי של גינגריץ' ועמד לתרום לו 20 מליון דולר, היא על דעתכם בלבד.
זהו, נותרנו עם עוד כמה מועמדי פרינג' - רון פול, ריק סנטורום - שגם אם יצליחו באיווה ואפילו ינצחו בה, הם לא יהיו המועמדים; הכותרת מניצחון כזה תהיה "איווה שוב הפיקה תוצאה חסרת משמעות", כפי שקורה באופן שכיח בצורה מפתיעה עבור הפריימריז הרפובליקאים - כולל 2008, אז זכה מייק הקאבי באיווה (זוכרים מי זה? חשבתי שלא). אצל הדמוקרטים לעומת זאת, איווה נוטה לנבא באופן אמין למדי את התוצאה הסופית, כפי שיוכיח סנטורצעיר מאילינוי שזכייתו באיווה הקפיצה אותו לזכיה בסוף במועמדות ולאחר מכן בנשיאות - אדם בשם ברק אובמה.
בחירות נעימות; מכאן ועד נובמבר זה רק ילך וישתפר.
מעולה!
השבמחקלמה אין סיכום על רומני?
באמת אור, שכחת את מופע האימים של ריק פרי שיכור/מסומם...
השבמחקויש לי גם שאלה - עד כמה משפיע התקשורת על מה שקורה באייוה הערב? למשל ג'ון סטוארט שאתה מרבה להביא ורק מעביר ביקורת על הרפובליקאים. ומה העמדה של פוקס במירוץ עד עתה? הם תומכים בגינגריצ' בגלל שהוא "אחד משלהם"?
אגב, תעניש את הבלוג שלך, הוא עושה לי בעיות עם גוגל כרום ומאלץ אותי להשתמש בפיירפוקס
תודה רבה על התגובות (וגם על הזריזות :-) )!
השבמחקרומני לא במצעד הליצנים, רומני הוא מי שכל הליצנים רצים נגדו. לכן - וגם מכיוון שאני מעריך שהוא יזכה בסופו של דבר במועמדות, ונדבר עליו לא מעט - הוא לא בסיכום הזה.
לגבי מופע השכרות של פרי: צודק!
לגבי התקשורת: לג'ון סטוארט בודאי אין תפקיד, כי מצביעים רפובליקאים לא צופים בו. לפוקס ניוז, לעומת זאת, יש תפקיד מכריע. אבל להוותי, מאז שביטלתי את המנוי להוט, אני מתעדכן בחדשות אמריקאיות באינטרנט ולא הולך לאתר של פוקס, אז אני לא ממש יודע איך היה הסיקור שם. אני כן יודע שהסיקור את רון פול מאוד עוין, וזו אחת מהסיבות שגם אם פול יזכה באיווה אף אחד לא חושב שהוא יהיה המועמד.
אבל לתקשורת יש תפקיד חשוב מזה: איווה לא באמת מייצגת, ובצד הרפובליקאי אפילו לא מנבאת באופן טוב את המועמד. אז למה היא חשובה? היא חשובה כי היא נותנת סיגנל לגורמי כח מפלגתיים מי מועמד רציני ומי לא. וגורמי הכח - כמו גם הציבור - מגבשים את הערכתם לפי איך שהתקשורת מסקרת את הבחירות באיווה. אבל התקשורת מסקרת רק את ההפתעות, ולכן באופן אירוני הרבה יותר חשוב להצליח מעל למצופה באיווה מאשר ההצלחה האבסולוטית. ולכן קצת קשה לדעת גם כשתהיינה תוצאות ראשונות מי באמת ניצח באופן מהותי. אם רון פול או סנטורום יזכו במקום ראשון, ורומני במקום שני קרוב אליהם - זה לא יעזור להם בכלל וגם רומני לא נורא יפגע. אבל אם תהיה בדיוק אותה תוצאה רק עם ניוט גינגריץ' במקום פול או סנטורום - זה ישנה באופן דרמטי את המרוץ.
מוזר מה שאתה אומר על כרום כי: א. אני קורא את הבלוג בכרום וב. התשתית של בלוגר היא של גוגל, אז מפתיע אותי אם היא לא תואמת. במה אתה נתקל?
מה שכן, אני מתחייב שאם רומני מפשל באיווה, הוא זוכה בפוסט מיוחד משל עצמו.
השבמחקאני בטוח שיש לך יותר מחמישה קוראים נאמנים. קוראים נאמנים להתפקד!
השבמחקעוד קורא נאמן, פולני!
השבמחקשוב פוסט מצוין!
נשלח מגוגל כרום.
תודה רבה רבה! חיממתם את ליבי (באמת, לא בציניות).
השבמחקבתשובה לשאלה שכך על כרום - הוא לא נותן לי לבחור פרופיל לתגובה. למעשה אני לא יכול להגיב בכרום, רק בדפדפנים אחרים, למרות שאני משתמש בחשבון הגוגל שלי.
השבמחקמוזר. אני אבדוק מה אומר העוילם על זה.
השבמחק