התחיה השלישית

תכננתי לכתוב פוסט כללי על התפתחותם של הפריירמריז הרפובלקיאים עד כה, ועל מיט רומני בפרט - מאחר שנראה שנצחונותיו באיווה ובניו המפשייר מובילים אותו לקראת נצחונות בדרום קרלויינה היום ובפלורידה שבוע הבא שיבטיחו למעשה את מועמדותו. אלא שאז התרחש אחד השבועות היותר מרתקים בפוליטיקה האמריקאית בשנים האחרונות. מכיוון שעדיין יתכן - ואף סביר - שרמוני יהיה המועמד, אני שומר את הזכות עוד לכתוב את הפוסט המוקפא, אבל בינתיים נחכה בכסיסת ציפורניים לתוצאות בדרום קרוליינה הלילה.
אז מה קרה השבוע ששינה הכל (או שלא)?
השבוע התחיל כשמצבו של מיט רומני מעולם לא נראה טוב יותר: הוא החל לצבור יתרון משמעותי על פני יריביו בדרום קרוליינה, ובסקרים הארציים (שמתחילים להיות רלוונטיים ככל שסופר טיזודיי - השנה בתחילת מרץ - מתקרב) הוא סוף סוף שבר את תקרת הזכוכית של 25% תמיכה ולהתבסס כמועמד מוביל באופן משמעותי, עם יתרון דו ספרתי על פני הבא בתור.
ואז התחיל השבוע הכי טוב לניוט גינריץ', והכי רע למיט רומני, עד כה בקמפיין. הוא התחיל בדיבייט במירטל ביץ', דרום קרוליינה ביום שני בערב, לאחר תקופה נקיה מדיבייטים. גינגריץ' הפויע טוב בדיבייט - דיבייטים הם הצד החזק שלו. הרגע הטוב שלו בדיבייט היה כאשר העיתונאי השחור חואן וויליאמס מפוקס שאל את גינגריץ' האם הוא לא רואה בעייתיות באמירות האחרונות שלו על שחורים (שאין להם מוסר עבודה; שהם צריכים לרצות משכורות, לא תשלומי רווחה; הצעתו שילדים שחורים יעבדו כשרתים בבית הספר שלהם), גינגריץ' התעמת איתו. הקהל הדרום קרלוייני, שנמאס לו להתנצל על הגזענות המוסווה שלו, הריע ממושכות:

(http://www.youtube.com/watch?v=UL3sf3eFY5s. באופן אירוני, וויליאמס היה לפני מספר חודשים גיבור הימין, כאשר פוטר מNPR לאחר שבראיון סיפר שהוא נלחץ כאשר הוא רואה מוסלמי לידו במטוס)
מאידך, אל רומני הועלתה השאלה שתרדוף אותו כל השבוע: האם תפרסם את דו"חות המס שלך? הגם שאין מחויבות חוקית למועמדים לפרסם את דו"חות המס שלהם, זה הפך להיות נוהג די מקובל, שלמעשה מי שהתחיל אותו הוא אביו של מיט רומני, ג'ורג' רומני, כאשר רץ למועמדות הרפובליקנית ב68 מול ניקסון, מה עוד כל שאר המועמדים מפרסמים את הדו"חות שלהם. ריק פרי העלה את הדרישה הזו באופן אישי ("Mit, we need you to release your tax returns"), ולפי כללי הדיבייט השאלה הועברה לרומני כי הוא הותקפף אישית. המנחה שאל: האם תפרסם את דו"חות המס שלך, ורומני התחמק, וענה שכנראה בסביבות אפריל (15 באפריל הוא היום שבו אמריקאים מסכמים את דו"חות המס שלהם, בדומה ל31/12 אצלנו).
רומני כבר סובל כמה שבועות מבעיות  בשל תדמית העשיר שלו, ופועלו בביין קפיטל (כתבתי על זה בשבוע שעבר). ההתחמקות שלו כמובן העלתה את נושא דו"חות המס - ושיעור המס שרומני משלם - לראש החדשות. למחרת, שאלו אותו כתבים במפורש "כמה מס אתה משלם", והוא נאלץ להודות שהוא משלם סביבות 15%, מכיוון שרוב ההכנסה שלו מגיעה מרווחי הון, בעוד ששיעור המס הפדרלי העליון על הכנסה מעבודה הוא 35% (האחרון שהעלה את נושא מס רווחי הון הנמוך באופן שערורייתי משהו היה וורן באפט, שיצא בקריאה פומבית להעלותם בטענה שלא הגיוני שהוא משלם פחות מס מהמזכירה שלו.  אובמה ניסה לקדם בעקבות זאת חוק שלא הלך לשום מקום להעלת המס לרווחי הון, לפי עקרון שנקרא מאז the Buffet rule). אלא שזה לא היה החלק הכי גרוע בקליפ:

(http://www.youtube.com/watch?v=N7Z2Grnfiwc; לא מצאתי קליפ נקי של התשובה ביו טיוב, אז הציטוט הוא דרך פרסומת המבקרת את רומני).
הקליפ כבר חשף את הפאנצ'ליין, אבל בכל זאת למי שפספס, בירור קצר למחרת העלה שרומני הרויח בהרצאות בשנה האחרונה לא פחות מ$374,000; "לא הרבה", כולל צחוק מזלזל משהו, אינה הדרך ש99.99% מהאלקטורט האמריקאי היה מתאר $374,000. הסקרים החלו לנטות לרעתו של רומני, וגינגריץ' החל סוגר את הפער בדרום קרלויינה במהירות.
ואז התרחש יום חמישי, אחד מהימים המרתקים בפוליטיקה אמריקאית בשנים האחרונות:
ראשית, רק פרי פרש מהמירוץ והודיע מיידית על תמיכתו בגינגריץ' (מזל שהיו לו רק שני דברים להודיע, כי את השלישי היה שוכח). פחות מועמד לפצל את הקול השמרני בדרום קרוליינה. עוד פעילים פוליטיים מרכזיים בדרום קרוליינה (בהם מייק קמבל, בן של מושל רפובליקאי אגדי במדינה), הודיעו על תמיכה בגינגריץ'.
שנית, ספירה מחודשת העלתה את המסקנה למעשה ריק סנטורום ניצח באיווה, ולא רומני. מעשית אין לכך שום משמעות, אבל מכיוון שבכל מקרה כל המשמעות של הפריימריז באיווה היא הנרטיב שהתקשורת יוצרת מהם, הסיפור הזה העלה עוד גל חדשות בדבר העובדה ש"למעשה מיט רומני לא ניצח באיווה"
שלישית, גל של ארבעה סקרים בדרום קרלויינה כולם מראים שגינגריץ' עלה ליתרון במדינה.
רביעית, שאלת שיעורי המס של מיט רומני הולכת ומסתבכת, כאשר מתברר שיתכן שחלק מהסיבה להיסוסיו לפרסם את דו"חות המס שלו היא שהוא מחזיק חלק מהמיליונים הרבים שלו באיי קיימן, מקלט מס ידוע. שוב, אין שום דבר לא חוקי בהחזקת כסף באיי קיימן, אבל זה לא משהו שכדאי לעשות בעודך מתמודד לנשיאות ארה"ב בשעת משבר כלכלי, כאשר רוב משמעותי מהאלקטורט סבור שחוקי המס לא הוגנים ומוטים לטובת העשירים.
חמישית, גרושתו השניה של ניוט גינגריץ', מרי אן - שיום לאחר שאובחנה בטרשת נפוצה התודה לפניה על רומן ארוך שהוא מנהל עם העוזרת הפרלמנטרית שלו, שהיא היום אישתו השלישית - הקליטה ראיון ברשת ABC, ששידרה אותו שלשום בערב, ופרסמה עוד קודם לדיבייט קליפ ממנו, בו מרי אן גינגריץ' טוענת שכאשר התודה בפניה על הרומן שלו ניוט בעצם ביקש ממנה לקבל זאת ולנהל מעתה ואיליך נישואים פתוחים.
ובערב, בערב היה שוב דיבייט, ובו מיט רומני שוב הסתבך עם שאלות פרסום דו"חות המס (ונתפס כמי שמזלזל באביו בדרך) ומאידך, התברר שנקודה חמש שלעיל לא רק שלא פוגעת בגינגריץ', אלא גם עוזרת לו באלקטרוט הרפובלקאי במדינה, שתופס את ההתעסקות בנושא כנסיון של התקשורת לפגוע בפוליטיקאים רפובליקאים. גינגריץ' ניצל את הלך הרוח הזה כדי להפוך את התשובה לשאלה של המנחה, ג'ון קינג, בנושא למתקפה על התקשורת וזכה לתשואות רמות:

(http://www.youtube.com/watch?v=zc4lnlDVW3o)

כך שנראה כרגע שגינגריץ' הוא המועמד המוביל בדרום קרלויינה, שבוחרת היום. וזה יכול לשנות את כל הדינמיקה של המירוץ (בעיקר אם ריק סנטורום, שאין לו הרבה כסף, יפרוש בקרוב ואז זה יכול להיפך למירוץ שין שני מועמדים, התסריט הכי מסוכן עבור רומני). או שלא, וזו תהיה בסך הכל התפתחות מקומית, אדוה על המים שאף אחד לא יזכור אותה בעוד כמה חודשים, חוץ מג'אנקים של פוליטיקה אמריקאית שיזכרו בחדוה שה19 בינואר הביא להם.

שלוש הערות סיום:
א. אין ספק שמי שהכי מרוצים מעלייתו של גינגריץ' הם הדמוקרטים. גינגריץ' סוחב על גבו מטען רב, והוא לא אהוד עד כדי מתועב בממסד הפמפלגתי הרפובליקאי; הוא מנהל קמפיין מאוד גרוע (לא בכדי הקמפיין שלו כמעט מת פעמיים); ובסקרים ארציים מול אובמה הוא מפגר ב11%, כאשר מולו אובמה עובר את קו הזהב של 50%. אני לא זוכר מאיפה קראתי אבל תקוע לי בראש ש בשאלה האם אתה מחבב או לא (favor/do not favor), המדד הטוב ביותר להעריך  את מידת האהדה שפוליטיקאי לא מכהן מקבל בציבור, גינגריץ' נמצא בגרעון מהמם של 27% אוהדים מול 57% מתנגדים. אבל אני לא זוכר מקור מדויק, אז צריך לקחת את הנתון הזה בספקנות הראויה). הנה המקור; היום זה כבר 27%-58%.
ב. שאלת "טוב ליהודים או רע ליהודים": אני אכתוב על זה בהזדמנות פוסט, אבל אני לא חושב שיש הרבה הבדל. רומני ינהל מדיניות מוטת סקרים לחלוטין (מזכיר לכם מישהו?) ומכיוון שהציבור האמריקאי אוהד בבסיסו את ישראל, הוא יהיה בעד ישראל. גינגריץ' יכול באמת להיות שונה מכיוון שיש לו עמדה מסודרת, מאוד ימנית, ביחס למזרח התיכון, אבל אני חושב שאין סכוי שגינגריץ' ינצח.
ג. התלבטתי הרבה לפני שהכנסתי את נקודה 5 על גרושתו של גינגריץ'. זה באמת מלוכלך, ונוגע בחיים האישיים שבהם לכל אדם יש את מגרעותיו. יש משהו בזעם של גינגריץ' על המתקפה עליו בנושא הזה. יש גם משהו שתגובה של תומכי גינגריץ', שמעריכים אותו על שהודה בטעויות, שינה את דרכיו (הנישואים שלו עם קליסטה, אשתו השלישית והנוכחית, מאוד יציבים) וביקש מחילה; הם כנוצרים מאוד מתחברים לנרטיב הזה. אני אמנם מאוד לא נוצרי, אבל כן משתדל להיות סלחן לחולשות אנושיות. (ואפילו אם נתיחס לעניין עצמו, עד כמה שנישואים פתוחים נשמעים לי לא סבירים ופוגעניים, הם בטוח יותר טובים מבגידה, והצעה כזו נראית כמו נסיון של גינגריץ' לפחות להיות פתוח עם אישתו)
אבל אז נזכרתי שסיפור הרומן המדובר התרחש בשנים 97-99, אותן השנים בדיוק בהן גינגריץ' כמנהיג בית הנבחרים רדף את קלינטון עד חורמה - ליתר דיוק עד משפט הדחה בקונגרס - על פרשת לוינסקי, ובהן התבטא על כך שבגידותיו הן חוסר מוסריות שמעיד על כך שקלינטון לא ראוי להיות נשיא (אני משוכנע שראיתי את הקליפ אבל מחפש אותו כבר 3/4 שעה באינטרנט ולא מוצא, אז אם אתם מוצאים אנא לנקקו). אני מאמין בלהיות סלחן לטעות אנוש, אני כן מאמין בכלל הקטגורי; אני סלחן לעצמי רק בתנאי שאני סלחן לאחרים. וניוט גינגריץ' יהיה זכאי לסלחנות מיד לאחר שיבקש סליחה פומבית מביל  קלינטון.