אות חיים

ובכן, אני יודע שחיכיתם בנשימה עצורה, חמשת קוראי הנאמנים. אז אל חשש, אני עדיין כאן, אם כי עומס מה בעבודה ובכלל הביא לתדירות פרסומים פחותה במקצת בשבועות האחרונים - וכנראה שגם בקרובים. ולאחר ההקדמות (אחד הביטויים המוצלחים שאני מכיר מערבית הוא "ובעד" (wabaa'du) שמשמעותו "ולאחר מכן", כלומר, אחרי שגמרנו את החלק הארוך של הברכות והתארים בתחילת המכתב, אפשר להגיע לעניין).
מכיוון שלא מעט פניני אינטרנט הצטברו ברידר שלי, ולאור בקשת הקהל, נתחיל בעדכוני פוליטיקה אמריקאית:
בראייה כללית, המרוץ נמצא בענות המלפפונים שלו. מיט רומני מחד ביסס את נצחונו בפריימריז הרפובליקאים, ונראה שהמפלגה הרפובליקאית מתאחדת מאחוריו; מאידך החלק המשמעותי ביותר של הקמפיין יתחיל רק לאחר ועידות המפלגות בקיץ וביתר שאת רק לאחר יום העבודה בתחילת ספטמבר. התקופה כרגע היא גרבג' טיים, שבדרך כלל ממלאים אותו בתהיות וניחושים מי יבחר למועמדות לסגן נשיא (השנה רק בצד הרפובליקאי כי בצד הדמוקרטי ברור מי). וגם זה לא כ"כ מעניין השנה כי בגדול שדה המועמדים הרפובליקאי לא מדהים, ולכולם ברור שאם יש משהו שמיט רומני למד מפארסת שרה פיילין ב2008 הוא שלא לבחור מועמד מפתיע שעלול להאפיל עליו.
אז במה מתעסקים? הקמפיינים והתקשורת מתעסקים באובססיביות אחרי מהלך זה או אחר של הקמפיין - אחרי כשלושה שבועות שנחשבו רעים לאובמה, הוא הצליח לצאת להתקפה עם המהלך לאפשר את ישיבתם החוקית של בני מהגרים שנרשמו לקולג' או לצבא, מהלך שהועיל לו בקהילה ההיספאנית ובעיקר שם את רומני במצב בעייתי, שכן הוא לא יכול לתמוך במהלך - כי אז יכעיס את הבסיס הרפובליקאי שונא המהגרים - ולא להתנגד, כי אז יכעיס את הקהילה ההיספאנית, מהחשובות והגדלות בקהל הבוחרים. אבל זו אדוה על המים; התמונה הכללית היא שאובמה שומר פחות או יותר על יתרון של 2-3% בממוצעי הסקרים (הדרך הקלה ביותר לראות זאת הוא בממוצע הסקרים של real clear politics; הסקר היחידי שם עם יתרון לרומני הוא של רסמוסן, חברה שידועה בכך שסקריה מוטים בכמה אחוזים לכיוון הרפובליקאי), ואם הכלכלה לא תשתנה באופן דרמטי לכאן או לכאן יש יסוד סביר להניח שכך גם יסתיימו הבחירות, בתמונת ראי לבחירות 2004. אני עדיין אופוטימי ושומר על הערכתי שאובמה ינצח ב7%, אבל כפי שאירועי מצרים אתמול הוכיחו, ההערכה שלי לא שוה הרבה.
אירוע דרמטי באמת הצפוי בימים הקרובים הוא פסיקתו של ביהמ"ש העליון על חוקתיותו של חוק הבריאות של אובמה. לא אחזור על עצמי, אז כתבתי על זה כאן; אבל רוב הפרשנים מעריכים שביהמ"ש יפיל את החובה לרכוש ביטוח וישאיר את שאר החוק על כנו. זה כמובן יצור מצב מאוד בעייתי, שכן החלקים הפופולאריים של החוק - למשל האיסור על חברות ביטוח למנוע ביטוח בריאות על סמך "תנאים רפואיים קודמים" - נסמכים על החיוב הזה (שכן אחרת, אף אחד לא ירכוש ביטוח כשהוא בריא, ומיד שיחלה ילך לרכוש ביטוח ואז חברות הביטוח יקרסו) ולכן במצב זה צפו דווקא לחברות הביטוח להפעיל לובי מסיבי לחקיקת תיקון; זה צריך להעמיד את הרפובליקאים במצב מעניין שכן חברות הביטוח הן תומכות משמעותיות של הרפובליקאים, אך מאידך כל יומרה לשתף פעולה במשהו עם החוק הקיים תסתור את עקרון היסוד הדתי הרפובליקאי של השנים האחרונות, שחוק הבריאות הזה הוא האיום הגדול ביותר לחירות מאז יוליוס קיסר. מאידך, החלטה כזו תהיה מכה מוראלית קשה לאובמה ועידוד מוראלי משמעותי לרפובליקאים. בקיצור, יהיה מעניין (אם כי סביר להניח שבחשבון אחרון לא ממש ישפיע על הבחירות).
ובכל זאת עוד כמה פכים אמריקאים:
1. לפי סקר חדש, לא פחות מ49% מהאמריקאים סבורים שהרפובליקאים פוגעים בכלכלה בכוונה, כדי לפגוע בסכויי הבחירה של אובמה. רוב הפרשנים סבורים שזה לא משנה כי עדיין הציבור מאשים או משבח את הנשיא על התוצאות הכלכליות, אבל אני מעריך את הבוחר הממוצע האמריקאי יותר מכך (אולי זה כי כדברי צ'רצ'יל, לא שוחחתי איתו חמש דקות).
2. ג'ו וורצלבכר, שרברב מאוהיו, הפך לגיבור רפובליקאי ב2008 כאשר באירוע קמפיין של אובמה שאל אותו שאלה קשה על הכלכלה. הקמפיין של מקיין הפך אותו לסלבריטי לכמה שבועות, והשם Joe the plumber הפך למושג. השנה הוא מנסה לרכב על גל ההצלחה ולרוץ לקונגרס. עד כאן סביר, מה שפחות סביר הוא מודעת הפרסומת הזו שלו, שבה הוא טוען שחוקי הגבלת החזקת נשק הם האשמים בשואה.
3. ריק סקוט, מושל פלורידה הרפובליקאי, מוביל מהלך מאוד שנוי במחלוקת לנקות את ספר הבוחרים; הוא טוען שהמהלך נועד למנוע זיופי בחירות, מתנגדיו טוענים שלאור העובדה שלא הוצג כמעט אף מקרה של זיוף בחירות שהוכח, המהלך נועד בעיקר להוציא מספר הבוחרים בוחרים צעירים או בני מיעוטים, אוכלוסיות שסביר יותר שפחות דואגות לרישומיהן הבירוקטיים, ושבמקרה או שלא נוטות גם להצביע לדמוקרטים בשיעורים גבוהים. משרד המשפטים הפדרלי קבע כי פעולה זו לא חוקית, אבל המושל טען שזה לא רלוונטי כי זו פעולה בסמכות המדינה (שזה נכון חלקית; בשל המונטין שלהן בזכויות אזרח, מדינות הדרום חייבות להעביר לאישור הממשל הפדרלי כל פעולה שלהן בתחום ההצבעה מאז החוק לזכויות האזרח ב1965, והחוק הזה תקף על המחוזות הצפוניים של פלורידה). מכל מקום, משקיפים עירניים הצביעו על כך שלמעשה תחזוק ספר הבוחרים הוא לא במסכות המושל אלא בסמכות מארגני הבחירות המחוזיים, ורבים מאלה מסרבים לעת עתה להענות להנחיות המושל. צפו למאבק משמעותי בהמשך בנושא, לאור העובדה שלפתע התפקיד של מארגן בחירות, תפקיד שולי שבדר"כ מאוכלס על ידי קשישים, הפך פתאום לבוקש ביותר בפלורידה.
4. לפי סקר חדש, 36% מהאמריקאים חושבים שאובמה נוצרי; 11% חושבים שהוא מוסלמי ו44% לא יודעים. אני דווקא לא מזועזע כל כך מהנתונים הללו. ה11% הם כאלה ששונאים את אובמה, ולכן מוכנים להאמין בכל טענה עליו; הטענה שהיא מוסלמי באה משנאתם את אובמה ולא להיפך. ה44% זה בגלל שבמקביל למסע הרפובליקאי להציג את אובמה כלא אמריקאי ולא נוצרי, אובמה באמת לא מציג את דתיותו בצורה מופגנת, וסביר להניח שהוא באמת לא כל כך דתי.
מה שכן מדהים אותי בדיון הזה - בעצם, ליתר דיוק, דווקא בדיון הקבוע המתלווה אליו, של השאלה האם אובמה נולד בארה"ב או לא - הוא העובדה שהוא בעצם חסר משמעות. לכאורה זהו דיון מאוד משמעותי כי רק אדם שנולד בארה"ב יכול להיות נשיא לפי החוקה, ולכן אם אובמה לא נולד בארה"ב נשיאותו לא חוקתית. אלא שזו פרשנות שטחית - המינוח בחוקה הוא Natural born citizen (בניגוד לnaturalized, כלומר מי שהתאזרח). אובמה אזרח אמריקאי מלידה כי נולד לאם אמריקאית ועל כך אין חולק. בעצם, זה אמור להספיק - זה היה מספיק עבור ג'ון מקיין, שנולד בתעלת פנמה, איזור שהוא אמנם בשליטה אמריקאית אבל ללא ריבונות אמריקאית; והספיק עבור ג'ורג' רומני, אביו של מיט רומני, שרץ לנשיאות ב1964 למרות שנולד במקסיקו (אביו - סבו של מיט רומני - ברח למקסיקו עם קהילתו המורמונית כדי להמשיך להחזיק את משפחתו הפוליגמית, כאשר חוקי הפוליגמיה החלו להיאכף בארה"ב). כך שהעובדה שכל היסוד המשפטי של הדיון הזה לא קיים הופכת אותו לעוד יותר ביזארי.
5. ואם כבר, כך היו נראית הטלויזיה בווסטרוז אם super PACs היו נכנסות למשחקי הכס:

(תודה לשיר דמע)
6. ואגב סגירות קוגניטיבית של הימין האמריקאי - בסקר מחודש שעבר, 63% מהרפובליקאים עדיין מאמינים שלסדאם חוסיין היה נשק להשמדה המונית - וזה אחרי שג'ורג' בוש עצמו הודה שכנראה טעה בעניין, וכמובן שכך גם כל בכירי ממשלו הרלוונטיים.
7. לראשונה מזה שנים רבות, מהגרים מארצות אמל"ט הם לא הקבוצה בגדולה ביותר של מהגרים לארה"ב - את מקומם תפסו המהגרים מאסיה.