אז כאמור, בית המשפט העליון החליט להשאיר את חוק ביטוח הבריאות על כנו (חוץ מחלק מהחוק הנוגע להרחבת מדיקאייד, שגם לא בוטל אלא הוחלט שיש לקרוא אותו בצמצום). אז מה זה אומר?
1. המשמעות הדרמטית ביותר היא שהאיום המשמעותי ביותר לחוק הבריאות הוסר. הסיכוי היחידי כעת לביטולו המלא של החוק הוא שבבחירות הבאות יבחר מיט רומני, הרוב הרפובליקאי בבית הנבחרים ישמר והרפובליקאים יצליחו להגיע לרוב של 60 סנטורים מעמדת המיעוט שיש להם כיום. בשביל תוצאה כזו צריך גל רפובליקאי דרמטי, ולמרות שהוא אפשרי הוא מאוד לא סביר. ולכן למרות שבית המחוקקים הרפובליקאי יכול להקשות על ישום החוק הוא בעיקרו ישמר, וב2014 רובו יכנס גם לתוקף. מכיוון שהאמריקאים תומכים ברוב מסיבי ברוב חלקי החוק כאשר מפרטים אותם, ורק לא בחוק עצמו, סכוי גבוה שמשיכנס החוק לתוקף, ביטולו יהיה בלתי אפשרי פוליטית, כמו מדיקייר. והמשמעות של זה היא בראש ובראשונה שכ40,000,000 אמריקאים צפויים לזכות לביטוח בריאות, שלו הם לא זוכים כיום, ושארה"ב תתקדם באופן משמעותי לכיוון של ביטוח בריאות לכולם. ואם זה יקרה, ומערכת הבריאות לא תקרוס בדרך, זה ללא ספק יכניס את ברק אובמה להסטוריה לא רק בשל צבע עורו.
2.ההפתעה רבתי כאן היא שההחלטה היא 5-4, אבל השופט שהכריע את הכף בעד החוק לא היה קנדי, השופט החציוני בבית המשפט בימים אלה, אלא דווקא הנשיא רוברטס שהצטרף לארבעת השופטים הליברלים (ברייר, באדר-גיצבורג, סוטאמאיור וקייגן) בתמיכה בחוק; קנדי, תומס, בקליה ואליטו התנגדו. זה מפתיע למדי - בעשרות הקטיושות שאיראן קנמתה לחזבאלה מרווחי הגז שלה על האנרגיה שנצרכה לשמר את הdatacenters שהחזיקו את כל ההערכות המוקדמות שקראתי לקראת פסק הדין, לא היתה אחת שהעריכה שרוברטס ילך עם הליברלים אבל קנדי לא; אחרי הכל רוברטס שופט שמרן למדי, מנוי של בוש הבן; התאיוריה הרווחת היתה שאם הוא ילך עם הליברלים זה כי קנדי כבר הלך איתם והוא לא ירצה להשאר במיעוט.כן קראתי ספקולציה אחרת, שיכולה להסביר מהלך כזה (למרות שהכותב, לא זוכר מי, לא חזה מהלך כזה): ההחלטה הזו היא ללא ספק הדרמטית ביותר בנשיאותו של רוברטס עד כה וייתכן שבנשיאותו בכלל. מחד, רוברטס לא רצה לקבע את החיוב לקנות ביטוח כמהלך חוקתי -סביר שרוברטס באמת מאמין בכך, והוא רצה לקבע החלטה שמעמידה גבולות לפרשנות של סעיף המסחר, הסעיף המתיר לקונגרס לנהל מסחר בין-מדינתי (regulate interstate commerce), שזכה בעשורים האחרונים לפרשנות נרחבת מאוד ושמסמכותו טען הממשל הפדרלי שיש סמכות לקונגרס לחוקק את החיוב לקנות ביטוח. מאידך, רוברטס לא רצה גם לבטל חוק כל כך משמעותי. זה יצבע את בית המשפט בצבעים פוליטיים חזקים (במיוחד אחרי החלטות כמו בוש נגד גור או citizens united), ויוריד את אמון הציבור בו כאשר אמון זה כבר הולך ויורד; בקיצור, רוברטס לא רצה להיות טאני שני. ההחלטה לכן לראות את הסעיף הזה כמס - כלומר, אין חיוב לקנות ביטוח, אלא שמוטל מס על מי שלא קונה ביטוח אוכלת את העוגה ומשאירה אותה שלמה. שימו לב עם זאת שהנימוק הזה הוא של רוברטס בלבד; ארבעת השופטים הליברלים סבורים שהסעיף חוקתי מכח סעיף המסחר בחוקה.
3. האבחנה הזו חשובה משתי סיבות: קודם כל, ההגבלה שרוברטס יוצר על פסקת המסחר יכולה ליצור (תלוי איך יפרשו אותה בעתיד) הגבלה משמעותית על היכולת של הקונגרס לחוקק חקיקה חברתית בעתיד, שכן קריאה אפשרית של דעתו היא שחקיקה כזו אפשרית רק דרך מערכת המסים (שזו דרך מאוד בעייתית באקלים הפוליטי האמריקאי שונא המסים). שנית, היא מאפשרת תרגיל משפטי מעניין: אם חמישה שופטים היו פוסקים שזהו מס, אז זה היה מונע מהם לפסוק בכלל בתיק מכיוון שישנו כלל שבמסים, אי אפשר לפסוק עד שהמס לא נכנס לתוקף וגורם שמוסה תובע את הממשל על המס; מכיוון שהחלק הזה בחוק יכנס לתוקף רק ב2014, אם רוב השופטים היו פוסקים שזהו מס אז ביהמ"A היה מנוע אפוא מלדון. אבל רק רוברטס חושב שזהו מס, כך שהדעה שזהו מס לא זוכה לרוב. מאידך, הדעה של רוברטס שזה מס מאפשרת לשמר את חוקתיותו של הסעיף. מדהים, לא? (את שני הניתוחים האלה קראתי בscotus blog, אם כי לאבחנה השניה הגעתי לבד לפני שקראתי את זה שם...)
4. ועכשיו לפוליטיקה: זה ללא ספק נצחון לאובמה. קודם כל, מכיוון שזה משמר הישג פוליטי שלו ונותן לו רוח גבית, ושנית מכיוון שפסילת החוק היתה מחזקת בקרב הציבור את התדמית הקבועה של הדמוקרטים, כחובבי ממשלה גדולה שלא יודעים גבולות לכוחה. ההרכב הזה של הדעות טוב לו במיוחד: תיאורית איפכא מסתברא רווחת היתה שאם החוק ישמר בביהמ"ש, זה יהיה טוב דווקא לרומני מכיוון שהוא יוכל לעורר את הבסיס הרפובליקאי בקמפיין בקריאה לבחור בו כדי שיוכל לבחור שופטים שמרנים יותר בביהמ"ש. אלא שזה היה תופס אם החמישה בעד החוק היו ארבעת הליברלים וקנדי; העובדה שמי שתמך בחוק הוא רוברטס - כאמור, גיבור שמרני ומנוי של ג'ורג' בוש הבן - תקשה על רומני להשמיץ אותו בקמפיין כליברל שיש לבחור שופטים שמרנים יותר שיאזנו אותו.
5. ובקטנה: רוב הפרשנים מתיחסים לפסק הדין כמפלצתי באורכו, שכן רוב הדעות הן בנות 50-60 עמודים. פסק דין בנק המזרחי שלנו לדעתי הכיל מאות עמודים. אז יש לשופטינו מה ללמוד מארה"ב, לפחות בלכתוב פס"ד קצר ולעניין.
זהו לבינתיים, ללא ספק סופו של השבוע הפורה ביותר שלי בבלוג מאז הקמתו. אבל מה - היה מעניין.
1. המשמעות הדרמטית ביותר היא שהאיום המשמעותי ביותר לחוק הבריאות הוסר. הסיכוי היחידי כעת לביטולו המלא של החוק הוא שבבחירות הבאות יבחר מיט רומני, הרוב הרפובליקאי בבית הנבחרים ישמר והרפובליקאים יצליחו להגיע לרוב של 60 סנטורים מעמדת המיעוט שיש להם כיום. בשביל תוצאה כזו צריך גל רפובליקאי דרמטי, ולמרות שהוא אפשרי הוא מאוד לא סביר. ולכן למרות שבית המחוקקים הרפובליקאי יכול להקשות על ישום החוק הוא בעיקרו ישמר, וב2014 רובו יכנס גם לתוקף. מכיוון שהאמריקאים תומכים ברוב מסיבי ברוב חלקי החוק כאשר מפרטים אותם, ורק לא בחוק עצמו, סכוי גבוה שמשיכנס החוק לתוקף, ביטולו יהיה בלתי אפשרי פוליטית, כמו מדיקייר. והמשמעות של זה היא בראש ובראשונה שכ40,000,000 אמריקאים צפויים לזכות לביטוח בריאות, שלו הם לא זוכים כיום, ושארה"ב תתקדם באופן משמעותי לכיוון של ביטוח בריאות לכולם. ואם זה יקרה, ומערכת הבריאות לא תקרוס בדרך, זה ללא ספק יכניס את ברק אובמה להסטוריה לא רק בשל צבע עורו.
2.ההפתעה רבתי כאן היא שההחלטה היא 5-4, אבל השופט שהכריע את הכף בעד החוק לא היה קנדי, השופט החציוני בבית המשפט בימים אלה, אלא דווקא הנשיא רוברטס שהצטרף לארבעת השופטים הליברלים (ברייר, באדר-גיצבורג, סוטאמאיור וקייגן) בתמיכה בחוק; קנדי, תומס, בקליה ואליטו התנגדו. זה מפתיע למדי - בעשרות הקטיושות שאיראן קנמתה לחזבאלה מרווחי הגז שלה על האנרגיה שנצרכה לשמר את הdatacenters שהחזיקו את כל ההערכות המוקדמות שקראתי לקראת פסק הדין, לא היתה אחת שהעריכה שרוברטס ילך עם הליברלים אבל קנדי לא; אחרי הכל רוברטס שופט שמרן למדי, מנוי של בוש הבן; התאיוריה הרווחת היתה שאם הוא ילך עם הליברלים זה כי קנדי כבר הלך איתם והוא לא ירצה להשאר במיעוט.כן קראתי ספקולציה אחרת, שיכולה להסביר מהלך כזה (למרות שהכותב, לא זוכר מי, לא חזה מהלך כזה): ההחלטה הזו היא ללא ספק הדרמטית ביותר בנשיאותו של רוברטס עד כה וייתכן שבנשיאותו בכלל. מחד, רוברטס לא רצה לקבע את החיוב לקנות ביטוח כמהלך חוקתי -סביר שרוברטס באמת מאמין בכך, והוא רצה לקבע החלטה שמעמידה גבולות לפרשנות של סעיף המסחר, הסעיף המתיר לקונגרס לנהל מסחר בין-מדינתי (regulate interstate commerce), שזכה בעשורים האחרונים לפרשנות נרחבת מאוד ושמסמכותו טען הממשל הפדרלי שיש סמכות לקונגרס לחוקק את החיוב לקנות ביטוח. מאידך, רוברטס לא רצה גם לבטל חוק כל כך משמעותי. זה יצבע את בית המשפט בצבעים פוליטיים חזקים (במיוחד אחרי החלטות כמו בוש נגד גור או citizens united), ויוריד את אמון הציבור בו כאשר אמון זה כבר הולך ויורד; בקיצור, רוברטס לא רצה להיות טאני שני. ההחלטה לכן לראות את הסעיף הזה כמס - כלומר, אין חיוב לקנות ביטוח, אלא שמוטל מס על מי שלא קונה ביטוח אוכלת את העוגה ומשאירה אותה שלמה. שימו לב עם זאת שהנימוק הזה הוא של רוברטס בלבד; ארבעת השופטים הליברלים סבורים שהסעיף חוקתי מכח סעיף המסחר בחוקה.
3. האבחנה הזו חשובה משתי סיבות: קודם כל, ההגבלה שרוברטס יוצר על פסקת המסחר יכולה ליצור (תלוי איך יפרשו אותה בעתיד) הגבלה משמעותית על היכולת של הקונגרס לחוקק חקיקה חברתית בעתיד, שכן קריאה אפשרית של דעתו היא שחקיקה כזו אפשרית רק דרך מערכת המסים (שזו דרך מאוד בעייתית באקלים הפוליטי האמריקאי שונא המסים). שנית, היא מאפשרת תרגיל משפטי מעניין: אם חמישה שופטים היו פוסקים שזהו מס, אז זה היה מונע מהם לפסוק בכלל בתיק מכיוון שישנו כלל שבמסים, אי אפשר לפסוק עד שהמס לא נכנס לתוקף וגורם שמוסה תובע את הממשל על המס; מכיוון שהחלק הזה בחוק יכנס לתוקף רק ב2014, אם רוב השופטים היו פוסקים שזהו מס אז ביהמ"A היה מנוע אפוא מלדון. אבל רק רוברטס חושב שזהו מס, כך שהדעה שזהו מס לא זוכה לרוב. מאידך, הדעה של רוברטס שזה מס מאפשרת לשמר את חוקתיותו של הסעיף. מדהים, לא? (את שני הניתוחים האלה קראתי בscotus blog, אם כי לאבחנה השניה הגעתי לבד לפני שקראתי את זה שם...)
4. ועכשיו לפוליטיקה: זה ללא ספק נצחון לאובמה. קודם כל, מכיוון שזה משמר הישג פוליטי שלו ונותן לו רוח גבית, ושנית מכיוון שפסילת החוק היתה מחזקת בקרב הציבור את התדמית הקבועה של הדמוקרטים, כחובבי ממשלה גדולה שלא יודעים גבולות לכוחה. ההרכב הזה של הדעות טוב לו במיוחד: תיאורית איפכא מסתברא רווחת היתה שאם החוק ישמר בביהמ"ש, זה יהיה טוב דווקא לרומני מכיוון שהוא יוכל לעורר את הבסיס הרפובליקאי בקמפיין בקריאה לבחור בו כדי שיוכל לבחור שופטים שמרנים יותר בביהמ"ש. אלא שזה היה תופס אם החמישה בעד החוק היו ארבעת הליברלים וקנדי; העובדה שמי שתמך בחוק הוא רוברטס - כאמור, גיבור שמרני ומנוי של ג'ורג' בוש הבן - תקשה על רומני להשמיץ אותו בקמפיין כליברל שיש לבחור שופטים שמרנים יותר שיאזנו אותו.
5. ובקטנה: רוב הפרשנים מתיחסים לפסק הדין כמפלצתי באורכו, שכן רוב הדעות הן בנות 50-60 עמודים. פסק דין בנק המזרחי שלנו לדעתי הכיל מאות עמודים. אז יש לשופטינו מה ללמוד מארה"ב, לפחות בלכתוב פס"ד קצר ולעניין.
זהו לבינתיים, ללא ספק סופו של השבוע הפורה ביותר שלי בבלוג מאז הקמתו. אבל מה - היה מעניין.
א. זה נפלא שיש לך שבוע כזה פורה אחרי היעדרות ממושכת למדיי.
השבמחקב. לא הבנתי מה המשמעות של זה שאם מדובר במס ביהמ"ש מנוע מלדון בחוק. האם זה פשוט היה דוחה את הדיון ל-2014? ואז היה מתעורר פחד שימונו שופטים שמרנים שיסכלו את החוק? בכלל צפוי מינוי של שופטים נספים? הרי השופטים ממונים לכל ימי חייהם, ולאור המינויים האחרונים נראה לי ששי שם שופטים צעירים יחסית. יש צפי שמישהו יפרוש בקרוב ותידרש לו החלפה?
ג. הטענות כלפי בית המשפט העליון הישראלי שכותב פסקי דין מפלצתיים, לעומת האמריקאים החסכניים והתמציתיים, הן לא חדשות. תרשה לי רק לעדכן אותך שאם אינני טועה, פסק הדין בעניין ההתנתקות כבר ירש את מקומות של פסק דין בנק המזרחי מבחינת אורך מפלצתי (או בקיצור: אתה לא מעודכן). ושנית, נכון שזה לא מסביר הכל, אבל צריך לקחת בחשבון שבעברית הכל יוצא יותר ארוך מאשר באנגלית. שמעתי על זה פעם הסבר שאני לא זוכרת מהו. אבל עובדה שכאשר מתרגמים ספר בעברית תמיד זה יוצא ארוך יותר, והמון פעמים ספר אחד ארוך באנגלית כבר מחולק לשני חלקים בעברית (מי אמר "שיר של אש ושל קרח" ולא קיבל).
תודה.
מחקלגבי ב - אם הפסיקה היתה נדחית עד 2014, אז: א. אני חושב שהתהליך היה צריך להתחיל מחדש דרך כל דרגי מערכת המשפט הפדרלית; את העתירה הזו הגישו התובעים הכלליים הרפובליקאים של 17 מדינות מייד עם קבלת החוק ולקח לה שנתיים וחצי להגיע לשלב ההכרעה בביהמ"ש העליון, כך שזה די מייגע; ב. עד 2014 - או שהפריץ ימות, או שהכלב ימות; ו-ג. ב2014 נכנסים לתוף החלק הכי פחות פופולארי של החוק - החיבו לרכוש ביטוח - והחלק הכי פופולארי שלו - האיסור על חברות ביטוח לפסול מבוטחים על בסיס תנאים רפואיים קודמים. מרגע שהציבור יתרגל לחלק השני של החוק יהיה בלתי אפשרי פוליטית להפוך אותו.
ג. לגבי ההבדל בין עברית לאנגלית - זה חדש לי (תמיד חשבתי שספרי שיר של אש וקרח פוצלו לשניים כדי למקסם רווחים) ויכול להיות שזה חלק מהסיבה; עדיין נראה לי שהשופטים הישראלים לוקחים הרבה יותר (ואולי יותר מדי) ברצינות את הסגנון הספרותי של פסקי הדין שלהם. לפסקי הדין יש חשיבות משפטית, אבל הם עדיין לא ספרות או תחרות ציטוטים. אבל זה כאמור בקטנה.
אור, אם יזדמן לך, בספר של פרנק הרברט שתורגם בעברית ל"מדוע קשה לתפוס מונית בימים גשומים", הוא מסביר איך קרה שמסמכים אקדמיים נהיים יותר ויותר ספרותיים ופחות ופחות מובנים.
מחקhttp://www.robert-h-frank.com/book.html
שיר-דמע: הנשיא הבא צפוי למנות שלושה שופטים. קנדי (המתנדנד), גיהזבורג (של הדמוקרטים) וסקליאה (של הרפובליקאים). ראי כאן: https://plus.google.com/u/0/103139040842124238411/posts/RxiK3UgabC2
השבמחק"צפוי" זו מילה חריפה קצת - אף אחד לא יודע מתי שופט יפרוש או ימות פרט לאלוהים ואחריו השופט. בנוסף, הרבה פעמים שופטים מנסים לכוון את הפרישה שלהם לזמן שיש סכוי שבו יתמנה שופט מאותו צד אידיאולוגי, כך שאם אובמה יבחר בשנית אני סקפטי מאוד אם סקליה לפרוש עד כמה שזה תלוי בו.
מחקההימור הבטוח ביותר על פרישה הוא של באדר-גיזבורג שכנראה מאוד חולה. לגבי שני האחרים עד הציטוט שלך לא שמעתי הערכה שהם יפרשו, אבל בהחלט יכול להיות.
זה גם לא מדויק...
מחקהמערכת הפוליטית בארה"ב כל כך סבוכה ועסקנית שגם אלוהים כנראה לא בטוח מתי הם ימותו...
הייתי צריך לקרוא את המשפט על החזבאללה ואיראן איזה 5 פעמים.. :)
השבמחקדעת היחיד של רוברטס מזכירה לי קצת את המקרה של הערעור על ההרשאה של אל עביד ברצח חנית קיקוס, שבו בהרכב של שלושה שופטים אחד זיכה אותו לחלוטין, שני הרשיע אותו באונס וברצח והשלישי היה מוכן להרשיע אותו רק באונס. התוצאה הייתה שהוא הורשע באונס בלבד - למרות שרק שופט אחד מתוך שלושה היה בדעה הזו, ולמרות שהדעה הזו לא הייתה הגיונית (האם מישהו אחר רצח אותה ולא האנס?)
אני לא מכיר את הפרטים של המקרה הזה (או כל מקרה אחר) אבל יש להניח שהשופט הרשיע באונס ולא ברצח כי הוא חשב שהפרקליטות הצליחה להוכיח משפטית רק את האונס אבל לא את הרצח. כלומר, שני שופטים חשבו שהפרקליטות הצליחה להוכיח אונס, רק אחד חשב שהיא הצליחה להוכיח את הרצח והשלישי חשב שהיא לא הצליחה להוכיח אף אחד מההאשמות.
מחקאפשר שאלה של צעירים?
השבמחקהחובה לרכוש ביטוח בריאות אומרת לשלם דרך המשכורת "דמי בריאות" ואז לקבל ביטוח בסיסי?
כלומר, כמו אצלנו?
לפי מה שהבנתי - לא. צריך לגשת באופן עצמאי לחברת ביטוח ולהתקשר איתה בהסכם לביטוח בריאות. אין ביטוח בריאות ממלכתי.
מחקנכון, אם כי לרובם המכריע של האמריקאים המועסקים ביטוח הבריאות הוא חלק מחבילת ההעסקה שלהם ומשולם על ידי מקום העבודה (זה עקום למדי, אבל נובע בעיקר מכך שישי הטבות מס גדולות לביטוח בריאות המשולם על ידי המעסיק, וכן שמעסיקים יכולים לשאת ולתת בצורה טובה יותר מול חברות הביטוח כי הם מייצגים ציבור מבטוחים גדול - כל עובדיהם).
מחקאבל הטיעון שרוברטס קיבל (רוברטס לא המציא תא הטיעון אלא קיבל את טיעון ה"לחליופין" השלישי של הממשל, אחרי הטענה שהחוק חוקתי מתוקף סעיף המסחר ולחילופין מתוקף סעיף ה"Necessary and proper") מקביל את החיוב לרכוש ביטוח למס לא מהסיבה הזו אלא בשל אופי הסנקציה. החוק לא קובע שאי רכישת ביטוח היא עברה פלילית ולכן לא מגדיר אותה גם כפסולה נורמטיבית; הוא פשוט מציין שמי שלא ירכוש ביטוח עליו לשלם קנס שנתי של כ$2,500 או 2% ממשכורתו (הגבוה מבינהם), וקנס זה נגבה על ידי מערכת המס, הIRS. הטיעון אומר איפוא שבאופן מהותי, מה שהממשלה עושה כאן הוא להטיל מס על אי רכישת ביטוח בריאות, דבר המותר לה כשם שהיא מטילה מס על סיגריות, דלק ועוד.