החופה לפי שעון קיץ

ללא ספק, הויכוח הציבורי שתמיד הכי שעשע עד כדי הרגיז אותי הוא הויכוח על שעון קיץ, מסיבה פשוטה: אם מסתכלים על הטיעון ה"דתי" בויכוח, בעד קיצור שעון הקיץ, למשך לא יותר מדקה, הוא קורס לתוך עצמו. שהרי מה היה הטיעון? שכדי לקום לסליחות צריך לקום מוקדם מבדרך כלל, ולכן יש לקצר את שעון הקיץ כדי להקל על המתפללים. אלא מאי? שהסליחות מוצמדות לזריחה, ובשעון קיץ הזריחה דווקא מאוחרת יותר; דווקא הקדמת שעון החורף היא שגורמת לשעות הקימה המוקדמות כל כך. בשנים האחרונות שמעתי ורסיה המנסה להציל את הטיעון הזה מהכשל הלוגי שלו וטוענת כך: נכון, הבעיה היא דווקא בזריחה מאוחרת שכן הסליחות מאריכות את תפילת שחרית, שיכולה להאמר רק אחרי הזריחה, וכאשר הזריחה מאוחרת כל כך, אי אפשר להספיק להתפלל וגם ללכת לעבודה. אלא שגם הורסיה הזו לא ממש מחזיקה מכיוון שהשליחות יכולות להיאמר לפני הזריחה, כך שאין שום קשר בין הטיעון לסליחות כפי שתמיד נטען.

תשאלו - אז למה המפלגות הדתיות כל כך מתעקשות על קיצור שעון הקיץ? או, אז הנה סיפור מעניין. בכל הממשלות הראשונות שר הפנים היה יוסף בורג מהמפד"ל. הוא, מסיבותיו השמורות עימו, לא אהב את שעון הקיץ. קורה, יש הרבה אנשים שלא אוהבים אותו. הוא ניסה למנוע את שעון הקיץ כולו, ומשלא הצליח, החליט למצער לקצר אותו. כשחיפש נימוק, מלמל משהו על סליחות. ומאז זה נתפס; כיום, ממש כמו אוזו ומוזו מכפר קקרוזו, המפלגות הדתיות נלחמות על הנושא הזה כי הוא נחשב בעיניהן "אינטירס של הדתיים" למרות שלאף אחד לא ברור באמת, עמוק בלב, למה; כל העימות הוא תרגיל באלימות פוליטית.

נזכרתי בזה בעקבות הקריאה המדהימה של הרב עובדיה יוסף הרב יעקב יוסף, בנו של הרב עובדיה, לרבנים להביא לחתונות חילוניות עדים פסולים, כדי שהנישואים לא יהיו תקפים, שהרי הנשים החילוניות חשודות על העריות וכך ימנעו ממזרים (הקרדיט למיכאל ששלח לי כבר לפני שבוע; עכשיו אני רואה שזה מתחיל להסתובב באינטרנט באופן כללי). האמת, אני לא כעוס או יותר מדי מזועזע. בודאי שיש כאן זלזול תהומי של יוסף בחילונים, אבל א. זה לא באמת חדש, וב. כדי להפגע מכך שאדם מזלזל בכך צריך שיהיה לך כבוד מינימלי לאותו האדם. אני רק רוצה להציע אבחנה פשוטה:

הקריאה הזו - ומבחינתי, כל עוד הרבנות הראשית לא יוצאת נגדה בכל גדול, היא תומכת בה - שומטת את הקרקע מכל טיעון ענייני בעד המשך המונופול של הרבנות הראשית על נישואים בישראל. לא רשימות שחורות ולא אחדות העם ולא בטיח - אחרי האמירה הזו, החשודים בעיקריים בסידור חתונות פסולות - על כל הבעיות שעלולות, לטענת תומכי המשך המונופול, להגרם מכך (זה גם טיעון שנופל, אבל זה כבר עניין אחר) - הם רבני הרבנות הראשית עצמם. אז עם מה נשארנו? עם מונופול בחסות המדינה, במקרה זה - הרבנות הראשית, עם מונופול על הנישואין - שככל מונופול מנצל את מעמדו המונופוליסטי, ואף יותר בשל ניחוח מלחמת התרבות המתלוה למגע של הממסד הדתי, המאוכלס רובו ככולו על ידי חרדים, עם חילונים, המעוניין לשמור על כוחו. הא ותו לא.

(אם הייתי הולך לקיצוניות, אולי אפשר להגיש בג"ץ להפקיע את הנישואין מהרבנות. אמנם סעיפו הראשון של חוק שיפוט בתי דין רבניים קובע שנישואין ייערכו בבתי דין רבניים, אבל הסעיף השני קובע שיערכו על פי דין תורה, וכאמור, כרגע הרבנות חשודה על כך שהיא בכוונה עורכת חתונות פסולות על פי דין תורה. אבל זו סתם קיצונות).