אני לא הולך לכתוב על המבצע. יש לי הרבה אמפתיה עם תושבי הדרום. עם זאת: א. אין לי הרבה דברים חכמים לומר; ב. הדבר ההגיוני ביותר הוא לשמור על שגרה; וג. שלל ההודעות בפיד הפייסבוק שלי, הן כאלה שמשתבחות בצדקתנו העצמית סטייל שמשון-די-נעבעכדיקר והן כאלה שמגלגלות סלוגני "די למלחמה" בפציפיזם הזוי משהו, גורמות לי להקיא קצת בפה.
אם אתם מתעקשים, אביעד קליינברג ונעמה כרמי כותבים דברי טעם.
אז לשלל נושאים אסקפיסטיים:
1. הנושא החם ביותר בצד הרפובליקאי הוא ההתקפות בבנגאזי - מה ידע הממשל, מה אמר ומה לא אמר - ועיקר הביקורת היא על סוזן רייס, השגרירה באו"ם, שארבעה ימים אחרי ההתקפה התראיינה בתוכניות הארוח של יום ראשון ומדבריה ניתן היה להבין שההתקפה היא בעיקר תוצאה של התלקחות ספונטנית בעקבות ההפגנות ולא אירוע טרור. הימין בטוח שיש כאן ווטרגייט מחכה להחקר, ולכן מנסה לתקוף את אובמה שוב ושוב בנושא, בין השאר בהבטחה של הסנטורים מקיין וגראהם לעשות ככל יכולתם לבלום את מנויה האפשרי של רייס למזכירת המדינה. זה כמובן רק גרם לאובמה להיות יותר נחוש במנוי רייס (שבהערת אגב, לא כל כך טוב לנו, היא נחשבת מהאגף הפחות פרו-ישראלי בממשל) אבל גם הביא אותם לכמה התקלויות מביכות. כך למשל מקיין כינס מסיבת עיתונאים שבה תקף את הממשל על כך שהוא לא משחרר מספיק מידע למחוקקים, אלא שמתברר שאותה מסיבת עיתונאים התקיימה בזמן שבו התקיים שימוע בדלתיים סגורות של ועדת המודיעין של הסנט, שבה מקיין חבר, על הנושא, ומקיין החמיץ אותו. כששאלו אותו על כך הכתבים, מקיין איבד את השליטה בעצמו.
2. אחת הבעיות עם הויזואליזציה הרגילה לתואצות בחירות בארה"ב - שבה צובעים כל מדינה באדום או כחול - היא שהיא די מטעה; ראשית, היא יוצרת דיוכטומיה ולא מתיחסת למקרי הביניים, ושנית היא לא מתחשבת בריכוז האוכלוסיה - כך איזורים רבים צבועים באדום אך האוכלוסיה שבהם קטנה מאוד, וזה מציג מפה "אדומה" יותר מהמפה אמיתית. ויל פמיה (המוכר לכם מ"הקשר בין דינוזאורים למחוזות דמוקרטיים") מציג כמה ויזואליזציות לתיקון הנושא, היפה מביניהן לדעתי היא זו:
(קרדיט לאלון)
3. יש למה לחכות. ל31.3:
4. אתר טאמבלר חדש מוקדש לאזכור כל הפרשנים עם התחזיות היותר מופרכות לבחירות 2012, ואוניברסיטת פורדהם מדרגת את הסוקרים הכי טובים.
5. מכל ההסברים שרפובליקאים הסבירו לעצמם ולתקשורת למה רומני הפסיד, כריס כריסטי הכי מדוייק: He didn't get enough votes
6. כך היה נראה בלוג של סארטר (מקומפרס)
7. רביב דרוקר קונסיפרטיבי משהו, אבל בכלל לא מופרך בעיני.
8. אסף אוני נותן פרסטקטיבה מעניינת על משבר העיתונות המודפסת
אם אתם מתעקשים, אביעד קליינברג ונעמה כרמי כותבים דברי טעם.
אז לשלל נושאים אסקפיסטיים:
1. הנושא החם ביותר בצד הרפובליקאי הוא ההתקפות בבנגאזי - מה ידע הממשל, מה אמר ומה לא אמר - ועיקר הביקורת היא על סוזן רייס, השגרירה באו"ם, שארבעה ימים אחרי ההתקפה התראיינה בתוכניות הארוח של יום ראשון ומדבריה ניתן היה להבין שההתקפה היא בעיקר תוצאה של התלקחות ספונטנית בעקבות ההפגנות ולא אירוע טרור. הימין בטוח שיש כאן ווטרגייט מחכה להחקר, ולכן מנסה לתקוף את אובמה שוב ושוב בנושא, בין השאר בהבטחה של הסנטורים מקיין וגראהם לעשות ככל יכולתם לבלום את מנויה האפשרי של רייס למזכירת המדינה. זה כמובן רק גרם לאובמה להיות יותר נחוש במנוי רייס (שבהערת אגב, לא כל כך טוב לנו, היא נחשבת מהאגף הפחות פרו-ישראלי בממשל) אבל גם הביא אותם לכמה התקלויות מביכות. כך למשל מקיין כינס מסיבת עיתונאים שבה תקף את הממשל על כך שהוא לא משחרר מספיק מידע למחוקקים, אלא שמתברר שאותה מסיבת עיתונאים התקיימה בזמן שבו התקיים שימוע בדלתיים סגורות של ועדת המודיעין של הסנט, שבה מקיין חבר, על הנושא, ומקיין החמיץ אותו. כששאלו אותו על כך הכתבים, מקיין איבד את השליטה בעצמו.
2. אחת הבעיות עם הויזואליזציה הרגילה לתואצות בחירות בארה"ב - שבה צובעים כל מדינה באדום או כחול - היא שהיא די מטעה; ראשית, היא יוצרת דיוכטומיה ולא מתיחסת למקרי הביניים, ושנית היא לא מתחשבת בריכוז האוכלוסיה - כך איזורים רבים צבועים באדום אך האוכלוסיה שבהם קטנה מאוד, וזה מציג מפה "אדומה" יותר מהמפה אמיתית. ויל פמיה (המוכר לכם מ"הקשר בין דינוזאורים למחוזות דמוקרטיים") מציג כמה ויזואליזציות לתיקון הנושא, היפה מביניהן לדעתי היא זו:
(קרדיט לאלון)
3. יש למה לחכות. ל31.3:
5. מכל ההסברים שרפובליקאים הסבירו לעצמם ולתקשורת למה רומני הפסיד, כריס כריסטי הכי מדוייק: He didn't get enough votes
6. כך היה נראה בלוג של סארטר (מקומפרס)
7. רביב דרוקר קונסיפרטיבי משהו, אבל בכלל לא מופרך בעיני.
8. אסף אוני נותן פרסטקטיבה מעניינת על משבר העיתונות המודפסת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה