עדכון: 6:13 בבוקר. ברק אובמה ניצח
---------------------------------------
לפני 8 שנים אבי ואני ערכנו את מסיבת הבחירות הראשונה שלנו. תחילת הערב נראה טוב. נראה היה מההתיחסות ברשתות שיש אפשרות שקרי הולך לנצח (בדיעבד, מסתבר שסקרי יום הבחירות בפלורידה היו קצת יותר דמקורטים מהאלקטורט); אמנם לא הכריזו על תוצאה של אף מדינה חשובה באמת, אבל עדיין היתה אופטימיות באויר.
ואז פתאום אבי אומר לי: אור, משהו לא בסדר. מה הבעיה? אמרתי, הנה, הולכים להכריז על פנסילבניה לקרי, הכל מצויין. לא, אמר אבי, משהו קורה. כבר יותר מחצי שעה שאף דמוקרטי לא מתראיין, הם קיבלו איזה מידע חדש.
בדיעבד מתברר שבדיוק אז החלו לזרום תוצאות אמת מאיזור "מסדרון I-4", הרצף העירוני מסביב לכביש I-4 שמחבר בין טמפה דרך אורלנדו לדייטונה ביץ' באמצע פלורידה ומהווה את איזור המפתח המתנדנד במדינה, והתוצאות האלה היו יותר רפובליקאיות מהסקרים. הסוף, כמובן, ידוע.
אני לא מתיימר לאפילו חצי מהמקצוענות של אבי. אז לא אביא הערב שום הערכות מלומדות או ניחושים. רק עדכונים קצרים עד שנדע מי מנצח. חוץ מזה, בטח בכל מקרה אך אחד מכם לא קורא בשידור חי, אז זה יותר למען ההסטוריה. ואולי גם אצליח לעמוד בסטנדרט של פסיקת ביהמ"ש העליון על חוק הבריאות ובחירת פול ראיין. ולשם השלמת התמונה: בתחילת הדרך הערכתי שאובמה ינצח ב7%, ובקיץ עדכנתי מחדש להעריך שאובמה ינצח ב2-3%. וזו היתה הערכתי מאז ועד היום. נחכה הערב ונראה.
וקצת דיווחי צבע: במידה מסויימת האינטנסיביות של הבחירות הרבה פחות משמעותית ברחוב ממה שהיינו רגילים בארץ. בלאס וגאס, נוודה - שנחשבת מדינה מתנדנדת אחרי הכל - רואים שלטי מועמדים פה ושם ופרסומות בטלויזיה, אבל אם אתה לא מתחבר לפוליטיקה (למשל, בצפיית חדשות) הם יכולות לעבור לגמרי מעל לראשך. ואיפה שאני עכשיו, ליד סן דייגו (למעשה, בלה-הוייה, עיירה שבה יש למיט רומני בית, ובו מעלית למכוניות), בכלל זה לא מורגש ברחוב.
מאידך, ברדיו ובטלויזיה הבחירות השתלטו לחלוטין, ובין האנשים, בניגוד למיתוס על אמריקה משנות ה80, הרבה יותר אנשים מדברים על פוליטיקה - החל בבחור בהשכרת הרכב וכלה בדיבורים במשרד.
והכי יפה לראות, שבדיבורי יום הבחירות עצמו יש להם ממש גאווה בדמוקרטיה שלהם. גם בישראל אני מרגיש בזה ביום הבחירות, וזה מרגש לראות בכל מקום.
טוב, לעסק. נשתמש בפוסט הזה כדי לחנוך שיפור טכנולוגי: live blog. (אני יודע, אני צריך לעבור לוורדפרס. אבל בינתיים זה מה שיש ועם זה ננצח)
---------------------------------------
לפני 8 שנים אבי ואני ערכנו את מסיבת הבחירות הראשונה שלנו. תחילת הערב נראה טוב. נראה היה מההתיחסות ברשתות שיש אפשרות שקרי הולך לנצח (בדיעבד, מסתבר שסקרי יום הבחירות בפלורידה היו קצת יותר דמקורטים מהאלקטורט); אמנם לא הכריזו על תוצאה של אף מדינה חשובה באמת, אבל עדיין היתה אופטימיות באויר.
ואז פתאום אבי אומר לי: אור, משהו לא בסדר. מה הבעיה? אמרתי, הנה, הולכים להכריז על פנסילבניה לקרי, הכל מצויין. לא, אמר אבי, משהו קורה. כבר יותר מחצי שעה שאף דמוקרטי לא מתראיין, הם קיבלו איזה מידע חדש.
בדיעבד מתברר שבדיוק אז החלו לזרום תוצאות אמת מאיזור "מסדרון I-4", הרצף העירוני מסביב לכביש I-4 שמחבר בין טמפה דרך אורלנדו לדייטונה ביץ' באמצע פלורידה ומהווה את איזור המפתח המתנדנד במדינה, והתוצאות האלה היו יותר רפובליקאיות מהסקרים. הסוף, כמובן, ידוע.
אני לא מתיימר לאפילו חצי מהמקצוענות של אבי. אז לא אביא הערב שום הערכות מלומדות או ניחושים. רק עדכונים קצרים עד שנדע מי מנצח. חוץ מזה, בטח בכל מקרה אך אחד מכם לא קורא בשידור חי, אז זה יותר למען ההסטוריה. ואולי גם אצליח לעמוד בסטנדרט של פסיקת ביהמ"ש העליון על חוק הבריאות ובחירת פול ראיין. ולשם השלמת התמונה: בתחילת הדרך הערכתי שאובמה ינצח ב7%, ובקיץ עדכנתי מחדש להעריך שאובמה ינצח ב2-3%. וזו היתה הערכתי מאז ועד היום. נחכה הערב ונראה.
וקצת דיווחי צבע: במידה מסויימת האינטנסיביות של הבחירות הרבה פחות משמעותית ברחוב ממה שהיינו רגילים בארץ. בלאס וגאס, נוודה - שנחשבת מדינה מתנדנדת אחרי הכל - רואים שלטי מועמדים פה ושם ופרסומות בטלויזיה, אבל אם אתה לא מתחבר לפוליטיקה (למשל, בצפיית חדשות) הם יכולות לעבור לגמרי מעל לראשך. ואיפה שאני עכשיו, ליד סן דייגו (למעשה, בלה-הוייה, עיירה שבה יש למיט רומני בית, ובו מעלית למכוניות), בכלל זה לא מורגש ברחוב.
מאידך, ברדיו ובטלויזיה הבחירות השתלטו לחלוטין, ובין האנשים, בניגוד למיתוס על אמריקה משנות ה80, הרבה יותר אנשים מדברים על פוליטיקה - החל בבחור בהשכרת הרכב וכלה בדיבורים במשרד.
והכי יפה לראות, שבדיבורי יום הבחירות עצמו יש להם ממש גאווה בדמוקרטיה שלהם. גם בישראל אני מרגיש בזה ביום הבחירות, וזה מרגש לראות בכל מקום.
טוב, לעסק. נשתמש בפוסט הזה כדי לחנוך שיפור טכנולוגי: live blog. (אני יודע, אני צריך לעבור לוורדפרס. אבל בינתיים זה מה שיש ועם זה ננצח)
סן דייגו בכלל, ולה-הויה בפרט, נהדרות. עזוב אותך מבחירות, בגן החיות כבר היית?
השבמחקאני לצרכי עבודה, לא בטוח שאספיק. בפעם הבאה.
מחקאז לפחות ב-La Jolla Cove או ב-Children's Pool. אריות הים הם יצורים מרשימים. שלא יקרה מצב בו הזכרון הכי דומיננטי שלך מסן-דייגו זו הכנסיב המורמונית על ה-I-5.
מחקואם יש לך זמן לשמוע רדיו - 102.1 KPRI היא תחנה עם מוזיקה טובה. 89.5 KPBS היא תחנת NPR סטנדרטית.
תודה רבה!
מחקהפנים של שדרני פוקס ברגע ההכרזה היו פרייסלס
השבמחקלגמרי
מחקאור, שיטת נתינת האלקטורים במיין ונברסקה מעניינת.
השבמחקתוכל אולי להסביר למה הן המדינות היחידות שפועלות ככה והאם יש לזה סיפור הסטורי מעניין מאחור?
היא לא מאוד מופרכת אם חושבים למה מעניקים לכל מדינה את מספר האלקטורים שמעניקים לה: כל מדינה מקבלת מספר אלקטורים הזווה לגודל המשלחת הקונגרסיאלית הכוללת שלה, כלומר מספר חברי בית הנבחרים עוד שניים (מספר הסנטורים). לפי ההגיון הזה, לא מופרך להעניק אלקטור לכל מחוז קונגרסיאלי ושני אלקטורים לפי הזוכה בכל המדינה.
מחקאבל למה רק מיין ונברסקה? לא יודע. מעבר שכזה יתאפשר רק במדינות שהן יחסית הומוגניות (כמו מיין ונברסקה). כשבית הנבחרים של פנסילבניה - בשליטה רפובליקאית - העלה בלון נסוי של להעביר את פנסילבניה לשיטה הזו, הדמוקרטים נלחמו מלחמה כזו שבלון פוצץ, שכן מעבר שכזה היה מעניק לרפובליקאים משהו כמו חצי או יותר מהאלקטורים של פנסילבניה.