בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שלישי, 27 בנובמבר 2012

דני דנון שותה תה

בדרך כלל אני פוסטים שבאים להדגיש את הנקודה שהמצב הנוכחי X מאוד דומה למצב ההסטורי  Y בתיאור האטריביוטים של Y שמזכירים את X, ואז משפט בסגנון "אתם בודאי חושבים שדיברתי על X, אבל דיברתי למעשה על Y". הנה למשל דוגמה. אבל הפעם אין לי כח, אז נאמר בפשטות: הפריימריז בליכוד היום מאוד מזכירים את הtea party.

בשני המקרים, המקור לתנועה הוא משבר: במקרה האמריקאי, המשבר הכלכלי של 2008 וקריסת הפופולאריות של ממשל בוש מאז הוריקן קתרינה, במקרה הישראלי ההתנתקות והקמת קדימה. בשני המקרים רוב העם נטש את הימין, והימין הפסיד הפסד משמעותי בבחירות. ובשני המקרים המסקנה מחשבון הנפש של מפלגת הימין הוא שצריך ללכת ימינה יותר, והעם יבוא איתנו.
בהתחלה הם קוצרים הצלחה: הtea party הצליחה להחזיר את הרפובליקאים ב2010, ומלחמת לבנון השניה הצליחה להחזיר את ביבי לשלטון ב2009. למעשה, כשמגיעים להחלטות שבאמת משפיעות על המדיניות הם לא מצליחים להשפיע ברמה שהיו רוצים: בארה"ב זה בגלל שהם מפסידים בבחירות נשיאותיות (והרבה ממדיניות אובמה יכנס לתוקף כי הוא נבחר מחדש ואין ממש מה שיכול להפוך את הרפורמות שלו), בישראל בגלל שגם כאשר הימין מנצח בבחירות, המדיניות שלו לא ריאלית ולכן הם נאלצים לקיים את מדיניות השמאל (ע"ע "עמוד ענן", מבצע). ואז התסכול הולך וגובר: פער הולך וגדל נפער בין דרגי השטח למנהיגות, שכן דרגי השטח לא מצליחים להביא לשנוי מדיניות שהיו רוצים, ומנהיגות הימין הופכת למעשה למנהיגות ריקה למדי - עם כל יומרתה למנהיגות, היא לא מצליחה להשפיע ברמה הכי בסיסית של קביעת המועמדים או רשימת המועמדים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה