סדנא דארעא חד הוא: וה' הולך לפניהם יומם

הבטחתי (או שמא איימתי?) קצת על עמוד ענן, אז אסכם את כל מחשבותי בפוסט אחד. והפאנצ'ליין העיקרי הוא שבניגוד לקולות הנהי בתקשורת הישראלית, אני חושב שהתוצאה של המבצע הזה דווקא חיובית למדי, או לפחות יש סכוי רב שהיא תהיה חיובית, ותבטיח שקט יחסית ממושך (וקשה לי להאמין שאני מברך את הברק-ביברמן, אבל Credit where creidt is due). למה?

א. כמו שאמרו כבר רבים וטובים בימים האחרונים, מבחן התוצאה של מבצעים כאלה הוא לאחר זמן. ממלחמת לבנון השניה יצאנו אבלים וחפויי ראש, והנה בצפון שורר שקט מעל 6 שנים, דבר שלא היה כמותו מאז שאש"ף עבר ללבנון בספטמבר 70. מאידך, מעופרת יצוקה יצאנו בתחושה ש"צה"ל שיקם את ההרתעה ואת עצמו", והפסקת האש קרסה לאחר זמן קצר.

ב. אם מסתכלים על נתוני הפתיחה והסיום של המבצע, בהשואה לעופרת יצוקה, הפעם ישראל החליטה מתי היא יוצאת למבצע (נכון שהיו טילים בדרום, אבל רמות האלימות האלו היו כבר זמן; לא היתה הסלמה שהביאה לתחושה שישראל חייבת לפעול דווקא עכשיו כמו שהיה בעופרת יצוקה) ומאידך חמאס הוא זה שביקש הפסקת אש ודווקא ישראל היססה (והיה צריך את הילרי שתבוא ותיתן לביבי נבוט על הראש כדי שיקבל את הפסקת האש). וזאת מסיבה פשוטה: כיפת ברזל הפכה לשובר שוויון - היא הפכה את המצב הנגזר ממתקפות אויריות אל מול טילים לכזה הנסבל על ידי ישראל: אני לא מזלזל בסבל של תושבי הדרום, אבל רמת הפגיעה היתה כזו שישראל יכלה להמשיך עוד זמן ללא כניסה קרקעית, בעוד שהמצב בעזה הפך בלתי נסבל (כפי שניתן היה ללמוד מנאומי העידוד של כל צמרת החמאס לתושבי עזה, ומההדלפות מכיוון החמאס על הפסקת אש קרבה). וזאת מכיוון שרמת הפגיעה של טילים בשטחים בנויים היתה 5% (בגלל כיפת ברזל). אם רמת הפגיעה היתה של 90%, כמו שהיתה במלחמת לבנון השניה, היינו נגררים לכניסה קרקעית הרבה יותר מוקדם.

ג.גם את זה אמרו לפני - מצרים, בשלטון מורסי - זה שלא היה מסוגל להוציא את השם המפורש "ישראל" מפיו - נכנסה בדיוק למקום שבו היתה בזמן מובארק, וכך מצרים דחקה את החמאס להפסקת אש במקום השחמאס ידחוק את מצרים לאלימות. זה תקדים מאוד חשוב.

ד. הנקודה המשמעותית יותר היא לדעתי יש סכוי לשקט ארוך מכיוון שאני רוזבלטיסט וברוח קיסינג'ר אני מאמין ששקט ארוך טווח יכול להתקיים רק כשיש מאזן כוחות. ובאופן אירוני, דווקא העובדה שגם חמאס הרויח משהו בסיבוב הזה - בעיקר הכרה בינ"ל - גרמה לכך שיהיה לו יותר מה להפסיד בסיבוב הבא ולכן ימנע ממנו. זה נשמע מוזר אבל יחסנו מול החמאס הם בדיוק כאלה שבהן אנחנו יכולים להיות חזקים מדי לטובתנו אנו. (הדוגמה ההיסטורית הטובה ביותר לכך היא כמובן ישראל של 67-73).

ה. ולבסוף, ברמת הפוליטיקה הפנימית, תיאוריה של אבא שלי שאני מאוד מסכים איתה: המבצע הזה יכול להיות תהליך התפכחות מאוד כואב למשיחיות הבטחוניסטית הימנית. עד עכשיו תמיד ישבו ביב או ליברמן מהצד ואמר: "למה הפסקתם מוקדם מדי? למה לא נתתם לצה"ל לנצח?". המבצע הזה גמר את מיתוס "תנו לצה"ל לנצח" (ולא שחס וחלילה אני לא חושב שצה"ל היה יכול לכבוש את הרצועה. בודאי שיכל. אלא שזה לא היה מביא לשום פיתרון); שכן את הפסקת האש הזו הובילו ביברמן בעצמם - אז למי יפנו מאוכזבי הפסקת האש - לבנט? למרזל? אבא שלי בהפלגה טוען שזה יהיה משבר הדומה למשבר השמאל שלאחר קמפ דיויד. אני לא בטוח, אבל אני יכול לראות את ההשתלשלות הזו כאפשרית (ואם אתם רוצים כמה דוגמאות לתגובות ימין הזויות וחסרות אוריינטציה בעולם החדש הזה שנחת עליהם הנה אחת ועוד אחת). נחיה ונראה.

ולבסוף, כמה פרפראות באותו הקשר:

1. וולטר ראסל מיד מסביר בהסבר מצויין למה בארה"ב, בניגוד לשאר העולם, התמיכה היתה באופן גרוף בישראל במבצע הזה (57% בעד ישראל, 25% בעד הפלסטינים, לפי סקר שקראתי, אני לא זוכר איפה)

2. ואותו מיד מציין זוית צדדית אבל מעניינת של המבצע - היכולות שהוכיחה כיפת ברזל הם חדשניות ברמה עולמית (הגנה נגד טילים נחשבה תמיד כאחת הטכנולוגיות הכי קשות לביצוע) ומעוררות התעניינות לרכישה מצד כל מיני מדינות בעולם - למשל יפן וקוריאה - כבר עכשיו.

3. אם לא ראיתם את זה, אז בתחרות הכרזה האנטי ישראלתי המטומטמת ביותר זוכה הבחור הבא: