אמריקה לא כל כך שמה לב, בשל רצף סופות הטורנדו הקטלניות של אתמול, שהרגו שישה אנשים, אבל קאת'י הוצ'ול הדמוקרטית ניצחה אתמול בבחירות המיוחדות במחוז הקונגרסיאלי ה26 של ניו-יורק, מחוז רפובליקאי מובהק (מקיין ניצח בו ב2008; זה נחשב המחוז הכי רפובליקאי במדינות "כחולות עמוקות" כמו ניו יורק).
למה זה בכלל חשוב ו/או מעניין? אז זה מעניין כי עכשיו עונת המלפפונים הפוליטית (בשל הכניסה המאוחרת של מועמדים למירוץ הרפובליקני לנשיאות, ושדה המועמדים הדל, המירוץ עדיין לא מניב עניין משמעותי) והג'אנקים הפוליטיים מסתערים על כל בחירות שמזדמנות להם. אבל יכול להיות שהבחירות הללו בכל זאת אומרות משהו.וזאת בעיקר מכיוון שהסיבה העיקרית לכך שג'יין קורנין הרפובליקאית (שהחליפה בפברואר את מייק לי, חבר הקונגרס מהמחוז שהתפטר לאחר שערורית מין) הפסידה היתה תמיכתה בתוכניתו של חבר הקוגנרס פול ראיין להפריט את מדיקייר, ביטוח הבריאות הממלכתי לזקנים.
הטיעון הרפובליקאי המרכזי שיתחיל להשמע מהיום (למעשה שכבר החל להשמע) הוא שהתוצאות לא אומרות הרבה בגלל התמודדותו של מועמד שלישי, ג'ק דייויס, שהיה המועמד הדמוקרטי במחוז ב2004,2006 ו2008 והשנה רץ כנציג "מפלגת התה". יש בזה משהו אבל לא יותר מדי: התוצאות (לפחות בינתיים) הן כאלה שגם אם מניחים שכל בוחריו של דייויס היו בוחרים עבור קורנין - הנחה לא מובנת מאליה בכלל, שכן בסקרים האחרונים בהם צנחה התמיכה בדייויס עלתה במקביל התמיכה בהוצ'ול כך שסביר שלפחות חלק מבוחריו עברו אליה - קורנין היתה מנצחת בהפרש זעום, הרבה פחות מההפרשים הנוחים שבהם ניצחו מועמדים רפובליקאים בבחירות קודמות. אם מניחים במקבילה שהמצביעים הזעומים שהצביעו עבור מועמד המפגה הירוקה היו מצביעים להוצ'ול (הנחה מתקבקשת אם רוצים להפוך את המירוץ למירוץ בין שני מועמדים), הוצ'ול עדיין היתה מנצחת. ומעבר לכך, הבחירות הללו היו על נושאים כלל-ארציים, בעיקר כאמור מדיקייר, וארגונים ארציים משני הצדדים השקיעו בו כסף רב. אם הרפובליקאים לא היו חושבים שלמירוץ יש משמעות הם לא היו משקיעים בו כסף.
כך שיכול להיות - לא הכרחי, אך יכול להיות - שזו תחילת נסיגת המטוטלת בחזרה לדמוקרטים, לאחר תוכנית שאפתנית ולא פופולרית של הרפובליקאים בנושא ביטוח הבריאות. ובדומה לסנטורים הדמוקרטים, שנבהלו לאחר שסקוט בראון הרפובליקאי ניצח בבחירות המיוחדות בתחילת 2010 למושב הסנט ממסצ'וסטס שהתפנה לאחר שטד קנדי נפטר, והחלו להתחרט על נסיונם להעביר את רפורמת ביטוח הבריאות המפורסמת, ונזקקו להתערבות מיוחדת של אובמה כדי להעביר את החקיקה הסופית, גם עכשיו נציגים רפובליקאים רבים מתחילים להתחרט על שהצביעו בעד תוכניתו של ראיין (התוכנית עברה בבית הנבחרים בתמיכת כל חברי הקונגרס הרפובליקאים) ולהדליף שמתכלתחילה הם היו נגדה. ההבדל העיקרי הוא, שהדמוקרטים שילמו מחיר פוליטי אבל העבירו את החקיקה שרצו (או לפחות שמתקרבת לכיוון שרצו). הרפובליקאים עומדים לשלם מחיר פוליטי עבור חקיקה שלא עברה ולא עומדת לעבור בסופו של דבר. כי במקרה זה, השמאל עושה והימין מדבר; ואם למישהו זה מזכיר מדינה מזרח תיכונית קטנה, זה על אחריותו בלבד.
-----
תיקונים והשלמות:
1. התוצאה הסופית היתה 48% הוצ'ול, 41% קורנין, 10% דיוויס, כך ששקלול הקולות המעניק את כל הקולות של דייויס לקורנין ואת האחרים להו'צול עדיין היה מביא נצחון לקורנין הרפובליקאית. אבל זה כחוט השערה.
2. מקיין ניצח במחוז הזה ב6% את אובמה, ובאופן כללי המחוז נחשב כ6% יותר רפובליקאי מהמחוז הממוצע, ולכן במצב "נורמלי" קורנין היתה צריכה לנצח 56-44. הוצ'ול הצליחה להשיג את האחוזים שהמועמד הדמוקרטי השיג ב2006, מה שיכול לרמז טובות לדמוקרטים.
3. קורנין לא שירתה בקונגרס, ולכן לא הצביעה בעד תקציב ראיין, אבל אמרה שאם היא היתה בקונגרס היא היתה מצביעה בעדו.
4. נייט סילבר כותב ניתוח מדוקדק של מה בדיוק קרה ומה המשמעות.
----
נ.ב. 1: רק כדי להעריך עד כמה פעילה - וקטלנית - היתה עונת סופת הטורנדו באביב הזה:
April Tornadoes - NOAA from The Rachel Maddow Show on Vimeo.
נ.ב. 2: שכוייח גדול ליוסי סידר. ורק כקוריוז, הוא עשה סרט על דתיים (ההסדר) סרט על דתיים ירושלמים (מדורת השבט) והסרט החדש הוא על דתיים ירושלמים שמאלנים (יכול להיות שהדמויות הן ללא כיפה, אבל הסרט החדש הוא על החוג לתלמוד באונ' העברית. מי לדעתכם ממלא את החוג הזה?). כדי לעשות סרט על הגדרה מצומצמת יותר של צור מחצבתי הוא יצטרך לעשות סרט על משפחת קרויזר המורחבת.
ומכיוון שאין לי הרבה רקורד להפסיד בתחזיותי, אני מהמר על זכייה באוסקר הסרט הזר. נפגש בפברואר 2012.
למה זה בכלל חשוב ו/או מעניין? אז זה מעניין כי עכשיו עונת המלפפונים הפוליטית (בשל הכניסה המאוחרת של מועמדים למירוץ הרפובליקני לנשיאות, ושדה המועמדים הדל, המירוץ עדיין לא מניב עניין משמעותי) והג'אנקים הפוליטיים מסתערים על כל בחירות שמזדמנות להם. אבל יכול להיות שהבחירות הללו בכל זאת אומרות משהו.וזאת בעיקר מכיוון שהסיבה העיקרית לכך שג'יין קורנין הרפובליקאית (שהחליפה בפברואר את מייק לי, חבר הקונגרס מהמחוז שהתפטר לאחר שערורית מין) הפסידה היתה תמיכתה בתוכניתו של חבר הקוגנרס פול ראיין להפריט את מדיקייר, ביטוח הבריאות הממלכתי לזקנים.
הטיעון הרפובליקאי המרכזי שיתחיל להשמע מהיום (למעשה שכבר החל להשמע) הוא שהתוצאות לא אומרות הרבה בגלל התמודדותו של מועמד שלישי, ג'ק דייויס, שהיה המועמד הדמוקרטי במחוז ב2004,2006 ו2008 והשנה רץ כנציג "מפלגת התה". יש בזה משהו אבל לא יותר מדי: התוצאות (לפחות בינתיים) הן כאלה שגם אם מניחים שכל בוחריו של דייויס היו בוחרים עבור קורנין - הנחה לא מובנת מאליה בכלל, שכן בסקרים האחרונים בהם צנחה התמיכה בדייויס עלתה במקביל התמיכה בהוצ'ול כך שסביר שלפחות חלק מבוחריו עברו אליה - קורנין היתה מנצחת בהפרש זעום, הרבה פחות מההפרשים הנוחים שבהם ניצחו מועמדים רפובליקאים בבחירות קודמות. אם מניחים במקבילה שהמצביעים הזעומים שהצביעו עבור מועמד המפגה הירוקה היו מצביעים להוצ'ול (הנחה מתקבקשת אם רוצים להפוך את המירוץ למירוץ בין שני מועמדים), הוצ'ול עדיין היתה מנצחת. ומעבר לכך, הבחירות הללו היו על נושאים כלל-ארציים, בעיקר כאמור מדיקייר, וארגונים ארציים משני הצדדים השקיעו בו כסף רב. אם הרפובליקאים לא היו חושבים שלמירוץ יש משמעות הם לא היו משקיעים בו כסף.
כך שיכול להיות - לא הכרחי, אך יכול להיות - שזו תחילת נסיגת המטוטלת בחזרה לדמוקרטים, לאחר תוכנית שאפתנית ולא פופולרית של הרפובליקאים בנושא ביטוח הבריאות. ובדומה לסנטורים הדמוקרטים, שנבהלו לאחר שסקוט בראון הרפובליקאי ניצח בבחירות המיוחדות בתחילת 2010 למושב הסנט ממסצ'וסטס שהתפנה לאחר שטד קנדי נפטר, והחלו להתחרט על נסיונם להעביר את רפורמת ביטוח הבריאות המפורסמת, ונזקקו להתערבות מיוחדת של אובמה כדי להעביר את החקיקה הסופית, גם עכשיו נציגים רפובליקאים רבים מתחילים להתחרט על שהצביעו בעד תוכניתו של ראיין (התוכנית עברה בבית הנבחרים בתמיכת כל חברי הקונגרס הרפובליקאים) ולהדליף שמתכלתחילה הם היו נגדה. ההבדל העיקרי הוא, שהדמוקרטים שילמו מחיר פוליטי אבל העבירו את החקיקה שרצו (או לפחות שמתקרבת לכיוון שרצו). הרפובליקאים עומדים לשלם מחיר פוליטי עבור חקיקה שלא עברה ולא עומדת לעבור בסופו של דבר. כי במקרה זה, השמאל עושה והימין מדבר; ואם למישהו זה מזכיר מדינה מזרח תיכונית קטנה, זה על אחריותו בלבד.
-----
תיקונים והשלמות:
1. התוצאה הסופית היתה 48% הוצ'ול, 41% קורנין, 10% דיוויס, כך ששקלול הקולות המעניק את כל הקולות של דייויס לקורנין ואת האחרים להו'צול עדיין היה מביא נצחון לקורנין הרפובליקאית. אבל זה כחוט השערה.
2. מקיין ניצח במחוז הזה ב6% את אובמה, ובאופן כללי המחוז נחשב כ6% יותר רפובליקאי מהמחוז הממוצע, ולכן במצב "נורמלי" קורנין היתה צריכה לנצח 56-44. הוצ'ול הצליחה להשיג את האחוזים שהמועמד הדמוקרטי השיג ב2006, מה שיכול לרמז טובות לדמוקרטים.
3. קורנין לא שירתה בקונגרס, ולכן לא הצביעה בעד תקציב ראיין, אבל אמרה שאם היא היתה בקונגרס היא היתה מצביעה בעדו.
4. נייט סילבר כותב ניתוח מדוקדק של מה בדיוק קרה ומה המשמעות.
----
נ.ב. 1: רק כדי להעריך עד כמה פעילה - וקטלנית - היתה עונת סופת הטורנדו באביב הזה:
April Tornadoes - NOAA from The Rachel Maddow Show on Vimeo.
נ.ב. 2: שכוייח גדול ליוסי סידר. ורק כקוריוז, הוא עשה סרט על דתיים (ההסדר) סרט על דתיים ירושלמים (מדורת השבט) והסרט החדש הוא על דתיים ירושלמים שמאלנים (יכול להיות שהדמויות הן ללא כיפה, אבל הסרט החדש הוא על החוג לתלמוד באונ' העברית. מי לדעתכם ממלא את החוג הזה?). כדי לעשות סרט על הגדרה מצומצמת יותר של צור מחצבתי הוא יצטרך לעשות סרט על משפחת קרויזר המורחבת.
ומכיוון שאין לי הרבה רקורד להפסיד בתחזיותי, אני מהמר על זכייה באוסקר הסרט הזר. נפגש בפברואר 2012.
ממלאים את החוג לתלמוד זו הגדרה נדיבה, בהתחשב בזה שיש בכל החוג 14 תלמידים בסה"כ (ברצינות)
השבמחק