על כל מיני דברים שהם לא אובמה-נתניהו

מפתה ככל שזה נשמע, אני לא ממש הולך להתיחס לפסאודו-עימות אובמה-נתניהו, כי האמת שזה לא ממש מעניין ולא ממש משנה. הדבר היחידי שיש לי לקשר אליו במהקשר הזה הוא הניתוח היפה של וולטר ראסל מיד על למה לדעתו ברק אובמה נכשל עד כה בסכסוך הישראלי פלסטיני. אני מאוד ממליץ לקרוא, יש לו תובנות יפות.
ובכן, מה עוד?
1. מחקר חדש בדק מהי התפלגות הציונים של מרצים ימניים או שמאלנים. אז השמאלנים נוטים לתת ציונים יותר ממוצעים, בעוד שאצל הימנים - אם אתה טוב, תקבל ציון מעולה, ואם אתה לא טוב תיפול חזק. תמיד יפה לראות מתאם בין האידיאולוגיה לחיי המעשה.
2. בפינת הגאוה הישראלית:אמנם סטנלי פישר לא ישראלי (לפחות לא במקור), אבל בכל זאת נחמד לדעת שלא זו בלבד ששמו של נגיד בנק ישראל עלה כאופציה לראשות קרן המטבע העולמית, אלא שהוא גם קיבל תמיכה אוהדת מכלכלנים שונים.
3. ריק סנטורום הוא הסנטור הרפובליקאי לשעבר מפנסילבניה, מאוד מאוד שמרן. הוא מנסה כעת להרים קמפיין למועמדות הרפובליקאית לנשיאות, והוא נחשב מועמד יחסית שולי. והאמת, לא קל לו: נקודת התחלה שלו היא שכל מי שמנסה לגגל את שמו מקבל תוצאה די דוחה - תוצאה של מעשה נקם מחושב של פעילי זכויות הומוסקסואלים על ההשתלחות שלו בקהילה (הייתי מלנקק אבל יש גבול. אז אם אתם באמת רוצים, תגגלו בטאב אחר וחזרו). מכל מקום, לעולם אין לזלזל ביכולתו להביא על עצמו נזק נוסף: במסגרת נסיונותיו לנקוט עמדות כמה שיותר קיצוניות, הוא החליט גם להתיחס לנושא ה"חקירות האינטנסיביות" - יופומיזם לענויים - של אסירים בגוואנטמנמו ובמקומות אחרים - דיון שהתעורר לאחר חיסול בן לאדן כאשר דוברי ימין ניסו בכל זאת לדרוש קרדיט, וטענו ששיטות החקירה הללו שבוש אישר לראשונה, והשמאל התנגד להן בחריפות, הן שהביאו למידע שהביא לחיסול. מכל מקום, לא רק השמאל התנגד לענויים, אלא גם כמה פוליטיקאים מהימין, וביניהם ג'ון מקיין - ומסיבה טובה, כפי שנראה להלן; ולכן לא מעט ממתנגדי הענויים, וביניהם מקיין, טענו שהנסיון לקשר בין תפית בן לאדן לחקירות בענויים הוא מופרך ומנווגד למציאות. סנטורום, בנסיונו להוביל את גל ההתשלחות בכל מי שמתנגד למדיניות הרפובליקאית בנושאי חוץ ובטחון כחלש אופי, הגיע עד לטענה שמקיין "לא מבין כיצד חקירות אינטנסיביות עובדות". הבעיה? ג'ון מקיין בילה 8 שנים מחייו בכלא הצפון ויאטנמי, שם עבר ענויים אינטנסיביים (שהן הסיבה לכך שבין השאר הוא לא יכול להרים את ידיו מעל לקו הכתפיים עד היום). ובהתאם, כאשר נשאל מקיין לתגובתו למשפט זה של סנטורום ענה במילה אחת: "מי?" שמעתם את הרעש הזה? זה היה קול קריסתו של קמפיין סנטורום, שרסיסיו מפזרים ליד רסיסי הסכויים של ניוט גינגריץ'.
4. לספר - שיועד להיות רב מכר - "היכן תעודת הלידה? ההוכחה לכך שברק אובמה לא עומד בתנאים החוקיים להיות נשיא" שמסכם את כלל תיאורית הקונספירציה ביחס ללידה של ברק אובמה היתה בעיה קלה בעתוי ההוצאה לאור: הספר הגיע לחנויות מספר ימים לאחר שאובמה פרסם את תעודת הלידה שלו. ובשל כך, במהלך חסר תקדים, הוצאת הספרים משכה בחזרה את כל 200,000 העותקים שנשלחו לחנויות, ואף הודיעה שתתן בחזרה את כספו של כל מי שכבר רכש את הספר.
5. ויקיפדיה החלה לאחרונה להוסיף לערכים רבים קואורדינטות המציינות למיקום בכדור הארץ שאליו הערך מתיחס - עבור מקום זה ברור, אבל גם מרכז חייה של אישיות, מיקום המצאתה של המצאה, וכו'. ומחקר חדש בדק מה המקומות עם הכי הרבה ערכים - מעין מדד למהם המקומות החשובים בעולם. במקום הראשון? בקוטר של ק"מ 1, פירנצה, וקוטר של 110 ו100 ק"מ, לונדון. וירושלים איננה באף אחת מהרשימות.
6. וכאילו זה לא ברור מאליו, מחקר חדש מאשר שהדת שבניה הם הכי עשירים בארה"ב היא כמובן, היהדות הרפורמית.
7. אולי בהזדמנות אכתוב על כך יותר באריכות, אבל בסינגפור התרחשה מהפכה של ממש: לי קוואן יו - המנהיג האוטוקרטי של המדינה מיום הווסדה, והאחראי העיקרי לסיפור ההצלחה הסינגפורי - פרש מתפקידו לפני שבוע.  זו אמנם פרישה בסגנון פוטין יותר מבסגנון מוברק -מפלגתו עדיין שולטת בלמעלה מ90% מהמושבים בפרלמנט, ולי עדיין הולך להשאר חבר פרלמנט ובודאי למשוך בחוטים מאחורי הקלעים, אבל בכל זאת.
8. מאז 1790 עורכת ארה"ב בכל עשור מפקד אוכלוסין, ובין השאר מחשבת בו את נקודת מרכז האוכולסיה - הנקודה שעליה, בהנחה שכל אדם שוקל משקל זהה, אם היית מציב את ארה"ב על חודה של סיכה היא היתה נשארת בשווי משקל. הניו יורק טיימס מראה בגרפיקה יפה כיצד הנקודה הזו זזה מערבה, ומאז שנות ה30 דרום מערבה.
9. יש כבר אפליקציית אייפד להכל. גם לספירת קולות בקונגרס. שמישהו יודיע לח"כ לשעבר חזן.
10. לפעמים האמריקאים הם עדריים, אבל דווקא בשמות זו נראית לי תכונה די חיובית. חוץ מג'יידן. איזה מין שם זה ג'יידן?

שבוע טוב!