בשנת 1603 נפטרה אליזבת הראשונה מלכת אנגליה, שהיתה חשוכת ילדים (היא מעולם לא נישאה, ולכן כונתה "המכלה הבתולה", ועל שמה קרויה המדינה וירג'יניה) והטוען הקרוב ביותר לכתר המלכות היה ג'יימס הששי מלך סקוטלנד, מצאצאיו של הנרי השביעי סבה של אליזבת. ג'יימס הומלך איפוא גם כג'יימס הראשון מלך אנגליה; האיחוד הפרסונלי של ראשות שתי הממלכות החל תהליך ארוך שבסופו לאחר מעט יותר ממאה שנה, אוחדו רשמית אנגליה וסקוטלנד והיו ל"ממלכה המאוחדת". ויתכן שאתמול היה היום הראשון בתחילתו של התהליך ההסטורי ההפוך.
טוב, אולי אני קצת דרמטי מדי אבל עדיין הבחירות המקומיות שהיו בבריטניה אתמול הניבו כמה תוצאות מפתיעות, בראש ובראשונה בסקוטלנד: הסקוטים בחרו את הפרלמנט האיזורי שלהם - שהוקם בשנת 1993 ומחזיק חלק מסמכויות החקיקה ביחס לסקוטלנד - והמנצחת הגדולה היא המפלגה הסקוטית הלאומית, הSNP שזכתה ב45% מהקולות וברוב מוחלט בפרלמנט (על פני שלוש המפלגות האחרות, הכלל בריטיות - השמרנים, הלייבור והליברל-דמוקרטים). ואחד הסעיפים המשמעותיים במצע של הSNP היה עריכת משאל עם ביחס לעצמאות סקוטית בתוך 5 שנים; ההישג הגדול של הSNP החל להביא ללחץ בתוך המפלגה לממש את ההבטחה עוד לפני הקצבת חמש השנים.
ואם סוקטלנד תתנתק מהממלכה המאוחדת, מה בכך, תשאלו? שאלה טובה; שכן אחת מתופעות הלוואי המעניינות של האיחוד האירופי היה דווקא תרומתו לפיצול בתוך מדינות הלאום של אירופה. משנטל האיחוד חלק משמעותי מסמכויות מדינת הלאום, המניעים לשמור על שלמותן של המדינות הללו הלכו ודעכו, וכך הספרדים למשל העניקו סמכויות רבות הרבה יותר לאיזורים השונים, בפרט לקטלוניה ולבסקים ובלגיה למעשה כבר התפרקה דה-פקטו. גם בתוך בריטניה עצמה, אין זה מקרה שהפרלמנטים האיזוריים הוקמו באותה תקופה בה האיחוד האירופי עשה קציפת מדרגה בליכודו הפנימי (ב1993 בוטלו סופית המכסים הפנימיים באיחוד, כפי שניתן ללמוד מהסרט הנפלא "ברוכים המבאים למכס". רוצו לראות). אבל מעבר להסטוריה, יש נקודה אחת קריטית ביחס לסקוטלנד והיא שכמעט כל חלקו הבריטי של הנפט בים הצפוני מצוי בתחום השיפוט של סקוטלנד, ותביעת העצמאות הסקוטית מקפלת גם תביעה משתמעת לנפט; האנגלים אומרים מאידך שכל פירוק של הממלכה דורש שהסקוטים גם יטלו את חלקם בחובותיה. עד אתמול אף אחד לא באמת ערך דיון שכזה והוא נשמע הזוי עד כדי היפותטי, אבל החל מאתמול - כבר לא כל כך בטוח.
והיו עוד תוצאות בריטיות: היו גם בחירות למועצות מקומיות, שנחשבות בבריטניה המדד הטוב ביותר למצבן של המפלגות בין הבחירות הכלליות, ובהן הליברל דמוקרטים - הסינדרלה שבסוף לא היתה בבחירות של שנה שעברה - ספגו את אחד ההפסדים הגדולים בתולדותם; יותר מ40% מחברי המועצה הליברל-דמוקרטים איבדו את כסאותיהם. הלייבור הצליחו להרוויח מעט מושבים אבל לא ממש מספיק לפי רוב הפרשנים, בעוד שהשמרנים - באופן מפתיע, לאור העובדה שהם מנהלים מדיניות צנע מאוד לא פופלרית בשנה האחרונה, כולל העלאה דרמטית בשכר הלימוד באוניברסיטאות שהוציאה סטודנטים לרחובות וקיצוץ דרמטי בשירות הציבורי - שמרו על כוחם ואף הגדילו אותו במעט, מה שמעיד שיש לשמרנים בסיס כח איתן שאין לזלזל בו; דיוויד קמרון וג'ורג' אוסבורן נראו אמנם ילדי עשירים מפונקים ונאיביים משהו אבל כוחם הפוליטי מסתבר חזק ממה שנדמה, וטהם הצליחו גם לבצע את שנוי המדיניות המשמעותי ביותר מאז ימי תאצ'ר, בכיוון מאוד לא פופולארי, וגם לשמור על כוחם בציבור. מרשים. זאת בעוד שהליברל דמוקרטים נראים כסובלים מתסמונת מפלגת העבודה: הם נכנסו לממשלה שאין להם בה יכולת השפעה והם סובלים מהתדמית השלילית שלה, בעוד שהשותף המרכזי, השמרנים, מתחזק.
אין להם כל השפעה? והלא הם הצליחו להעלות את נושא הרפורמה במערכת בחירות לראש סדר היום! או, שזו היתה ההצבעה השלישית אתמול: הבריטים הצביעו גם במשאל עם על מעבר משיטת הבחירה הקיימת, first past the post - בה בכל מחוז בחירה המועמד שקיבל הכי הרבה קולות מנצח, גם אם קיבל פחות מ50% - לשיטת הקול האלטרנטיבי, הדומה לזו הנהוגה בואסטרליה והסברתי עליה כאן. התומכים הנלהבים ביותר בשנוי השיטה הם הליברל דמוקרטים, שהשיטה הנוכחית גורמת לתת ייצוג קבוע וקיצוני שלהם בפרלמנט - הם מקבלים כ20% מהקולות אך מחזיקים בפחות מ10% מהמושבים. התומכים הנלהבים ביותר בסטטוס קוו היו השמרנים, הן מסיבות אידיאולוגיות והן פקרטיות שכן לפי כל ההערכות שנוי השיטה היה פוגע בהם יותר מבשאר המפלגות. והלייבור היה מפוצל - מנהיגו אד מיליבנד תמך בשנוי אך רבים מחברי הפשלמנט בדרגים הנמוכים, הback bentchers, התנגדו, שכן שנוי השיטה היה פוגע גם בלייבור. ואם יש לכם תחושה איך הלכו הבחירות אתמול לא תתפלאו שהציבור הצביע "לא" לשנוי השיטה ברוב של יותר מ2 ל-1. עוד מכה לניק קלג, וחיזוק לדייויד קמרון שעם הקמת הקואלציה זכה לביקורת מצד חלק משהמרנים על כך שהסכים לתנאי הזה של הליברל-דמוקרטים וכעת נראה כמו אסטרטג לא קטן.
רציתי, באמת רציתי לכתוב את פוסט בן-לאדן המחכה. אבל הוא יחכה עוד קצת. בינתיים, שבת שלום, ואל נצור המלכה (האם ידעתם שבעת הירת ההמנון, המלכה עצמה לא שרה אותו? כי זה קצת יומרני שהמלכה תשיר "אל נצור אותי". למדתי את זה שבוע שעבר, די משעשע).
טוב, אולי אני קצת דרמטי מדי אבל עדיין הבחירות המקומיות שהיו בבריטניה אתמול הניבו כמה תוצאות מפתיעות, בראש ובראשונה בסקוטלנד: הסקוטים בחרו את הפרלמנט האיזורי שלהם - שהוקם בשנת 1993 ומחזיק חלק מסמכויות החקיקה ביחס לסקוטלנד - והמנצחת הגדולה היא המפלגה הסקוטית הלאומית, הSNP שזכתה ב45% מהקולות וברוב מוחלט בפרלמנט (על פני שלוש המפלגות האחרות, הכלל בריטיות - השמרנים, הלייבור והליברל-דמוקרטים). ואחד הסעיפים המשמעותיים במצע של הSNP היה עריכת משאל עם ביחס לעצמאות סקוטית בתוך 5 שנים; ההישג הגדול של הSNP החל להביא ללחץ בתוך המפלגה לממש את ההבטחה עוד לפני הקצבת חמש השנים.
ואם סוקטלנד תתנתק מהממלכה המאוחדת, מה בכך, תשאלו? שאלה טובה; שכן אחת מתופעות הלוואי המעניינות של האיחוד האירופי היה דווקא תרומתו לפיצול בתוך מדינות הלאום של אירופה. משנטל האיחוד חלק משמעותי מסמכויות מדינת הלאום, המניעים לשמור על שלמותן של המדינות הללו הלכו ודעכו, וכך הספרדים למשל העניקו סמכויות רבות הרבה יותר לאיזורים השונים, בפרט לקטלוניה ולבסקים ובלגיה למעשה כבר התפרקה דה-פקטו. גם בתוך בריטניה עצמה, אין זה מקרה שהפרלמנטים האיזוריים הוקמו באותה תקופה בה האיחוד האירופי עשה קציפת מדרגה בליכודו הפנימי (ב1993 בוטלו סופית המכסים הפנימיים באיחוד, כפי שניתן ללמוד מהסרט הנפלא "ברוכים המבאים למכס". רוצו לראות). אבל מעבר להסטוריה, יש נקודה אחת קריטית ביחס לסקוטלנד והיא שכמעט כל חלקו הבריטי של הנפט בים הצפוני מצוי בתחום השיפוט של סקוטלנד, ותביעת העצמאות הסקוטית מקפלת גם תביעה משתמעת לנפט; האנגלים אומרים מאידך שכל פירוק של הממלכה דורש שהסקוטים גם יטלו את חלקם בחובותיה. עד אתמול אף אחד לא באמת ערך דיון שכזה והוא נשמע הזוי עד כדי היפותטי, אבל החל מאתמול - כבר לא כל כך בטוח.
והיו עוד תוצאות בריטיות: היו גם בחירות למועצות מקומיות, שנחשבות בבריטניה המדד הטוב ביותר למצבן של המפלגות בין הבחירות הכלליות, ובהן הליברל דמוקרטים - הסינדרלה שבסוף לא היתה בבחירות של שנה שעברה - ספגו את אחד ההפסדים הגדולים בתולדותם; יותר מ40% מחברי המועצה הליברל-דמוקרטים איבדו את כסאותיהם. הלייבור הצליחו להרוויח מעט מושבים אבל לא ממש מספיק לפי רוב הפרשנים, בעוד שהשמרנים - באופן מפתיע, לאור העובדה שהם מנהלים מדיניות צנע מאוד לא פופלרית בשנה האחרונה, כולל העלאה דרמטית בשכר הלימוד באוניברסיטאות שהוציאה סטודנטים לרחובות וקיצוץ דרמטי בשירות הציבורי - שמרו על כוחם ואף הגדילו אותו במעט, מה שמעיד שיש לשמרנים בסיס כח איתן שאין לזלזל בו; דיוויד קמרון וג'ורג' אוסבורן נראו אמנם ילדי עשירים מפונקים ונאיביים משהו אבל כוחם הפוליטי מסתבר חזק ממה שנדמה, וטהם הצליחו גם לבצע את שנוי המדיניות המשמעותי ביותר מאז ימי תאצ'ר, בכיוון מאוד לא פופולארי, וגם לשמור על כוחם בציבור. מרשים. זאת בעוד שהליברל דמוקרטים נראים כסובלים מתסמונת מפלגת העבודה: הם נכנסו לממשלה שאין להם בה יכולת השפעה והם סובלים מהתדמית השלילית שלה, בעוד שהשותף המרכזי, השמרנים, מתחזק.
אין להם כל השפעה? והלא הם הצליחו להעלות את נושא הרפורמה במערכת בחירות לראש סדר היום! או, שזו היתה ההצבעה השלישית אתמול: הבריטים הצביעו גם במשאל עם על מעבר משיטת הבחירה הקיימת, first past the post - בה בכל מחוז בחירה המועמד שקיבל הכי הרבה קולות מנצח, גם אם קיבל פחות מ50% - לשיטת הקול האלטרנטיבי, הדומה לזו הנהוגה בואסטרליה והסברתי עליה כאן. התומכים הנלהבים ביותר בשנוי השיטה הם הליברל דמוקרטים, שהשיטה הנוכחית גורמת לתת ייצוג קבוע וקיצוני שלהם בפרלמנט - הם מקבלים כ20% מהקולות אך מחזיקים בפחות מ10% מהמושבים. התומכים הנלהבים ביותר בסטטוס קוו היו השמרנים, הן מסיבות אידיאולוגיות והן פקרטיות שכן לפי כל ההערכות שנוי השיטה היה פוגע בהם יותר מבשאר המפלגות. והלייבור היה מפוצל - מנהיגו אד מיליבנד תמך בשנוי אך רבים מחברי הפשלמנט בדרגים הנמוכים, הback bentchers, התנגדו, שכן שנוי השיטה היה פוגע גם בלייבור. ואם יש לכם תחושה איך הלכו הבחירות אתמול לא תתפלאו שהציבור הצביע "לא" לשנוי השיטה ברוב של יותר מ2 ל-1. עוד מכה לניק קלג, וחיזוק לדייויד קמרון שעם הקמת הקואלציה זכה לביקורת מצד חלק משהמרנים על כך שהסכים לתנאי הזה של הליברל-דמוקרטים וכעת נראה כמו אסטרטג לא קטן.
רציתי, באמת רציתי לכתוב את פוסט בן-לאדן המחכה. אבל הוא יחכה עוד קצת. בינתיים, שבת שלום, ואל נצור המלכה (האם ידעתם שבעת הירת ההמנון, המלכה עצמה לא שרה אותו? כי זה קצת יומרני שהמלכה תשיר "אל נצור אותי". למדתי את זה שבוע שעבר, די משעשע).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה