ענייני דיומא

לפני שבוע נתניהו החליט להקדים את הבחירות. בואו נקרא שניה את נאום ההכרזה שלו:

ראשית, אני מבקש בשם כל אזרחי ישראל לחזק את תושבי עוטף עזה, ואני מבטיח שנמשיך לפעול בעוצמה רבה נגד הטרור.
בעוד חדשים אחדים נסיים את השנה הרביעית לכהונתה של הממשלה היציבה ביותר בעשרות השנים האחרונות. היציבות הזאת עזרה לנו להשיג את שני היעדים המרכזיים שהבטחנו לאזרחי ישראל. ראשית, חיזקנו את הביטחון, וזאת בתקופה שבה מתחוללת סביבנו במזרח התיכון טלטלה קשה ומסוכנת. ושנית, חיזקנו את הכלכלה, וזאת תוך כדי טלטלה נוספת, משבר כלכלי עולמי מתמשך שהביא לקריסתן של כלכלות מרכזיות באירופה ולאבטלה המונית שם.
כדי להתמודד עם האתגרים הללו השקענו משאבים גדולים מאוד בחיזוק עוצמתו של צה"ל, כמו בכיפות ברזל ובניית גדר הביטחון בגבול מצרים, וכמו-כן ניהלנו מדיניות כלכלית אחראית. למדינות אחרות יש כלכלה שהביאה לאבטלה המונית ואצלנו ייצרנו מספר שיא של 330,000 מקומות עבודה. במדינות אחרות עשו קיצוצי ענק ואנחנו הוספנו השקעות בחינוך, בבריאות, בתשתיות, בתחבורה ועוד ועוד.
עכשיו, יש רק דרך אחת לשמר את ההישגים הללו. מול הטלטלה האזורית והמשבר הכלכלי העולמי אנחנו חייבים להמשיך לנקוט במדיניות ביטחונית וכלכלית אחראית, כי יש לפנינו עוד הרבה אתגרים: להבטיח שלאיראן לא תהיה פצצת גרעין, להגן על גבולותינו מפני טרור והסתננות, לשמור על הסכמי השלום עם שכנינו, לעמוד על האינטרסים החיוניים שלנו בכל משא ומתן עתידי לשלום ולהבטיח כלכלה דינאמית וצומחת שתשמור על מקומות העבודה של אזרחי ישראל. כל זה מחייב תקציב אחראי עם ראייה ארוכת טווח.
סיימתי היום את סבב השיחות וההתייעצויות עם ראשי מפלגות הקואליציה והגעתי למסקנה שבעת הזאת לא ניתן להעביר תקציב אחראי. אנחנו עומדים בפתח שנת בחירות, ולצערי בשנת בחירות קשה למפלגות לשים את האינטרס הלאומי מעל האינטרס המפלגתי. התוצאה של דבר זה עלולה להיות פריצה תקציבית והגדלה מאסיבית של הגירעון, מה שידרדר אותנו מהר מאוד למצב של הכלכלות הקורסות באירופה. אני לא אתן שהדבר הזה יקרה כאן.
בעת הזאת, מול שתי הטלטלות הגדולות סביבנו, הביטחונית והכלכלית, חובתי כראש הממשלה לשים את האינטרס הלאומי מעל הכל, ועל כן החלטתי שטובתה של מדינת ישראל מחייבת הליכה לבחירות עכשיו, ומהר ככל האפשר. למדינת ישראל עדיפה מערכת בחירות קצרה של שלושה חודשים על מה שבפועל תהיה מערכת בחירות ארוכה שתימשך שנה שלמה ותפגע קשה בכלכלת ישראל.
ובכן, אחרי ארבע שנים, נלך לבחירות. אני מודה לאזרחי ישראל על הזכות הגדולה שניתנה לי לשרת אתכם כראש הממשלה ואני מבקש לקבל מהעם מנדט מחודש להמשיך להנהיג את מדינת ישראל.
תודה רבה לכם.

זהו נאום הראשון של מערכת הבחירות ונאום שהועבר בשידור ישיר בחדשות של 8, כלומר המקבילה הישראלית הטובה ביותר לנאום ועידה אמריקאי, בו נתניהו מציג את הישגיו שעל בסיסם הוא מבקש לקבל מנדט מחודש.
מה נתניהו מציג בתור הישגיו? הוא מסכם בשלושה משפטים: "הממשלה היציבה ביותר בעשרות השנים האחרונות"; "חיזקנו את הבטחון" ו"חיזקנו את הכלכלה".
נגיע ליציבות בהמשך, אבל תחילה לשתי הטענות הראשונות. קודם כל, המונח "חיזקנו את" הוא עמום בצורה קיצונית, שהרי כל ממשלה יכולה "לחזק", השאלה היא האם היא הביאה לתוצאות משביעות רצון.
האם נתניהו טוען שהמצב הבטחוני והכלכלי משביע רצון? לגבי המצב הבטחוני אני לא בטוח, אם אני קורא את הנאום בקפדנות, נתניהו בשום מקום לא טוען שהמצב הבטחוני טוב. זה גם די סביר מצידו לאור המצב בדרום. הוא כן טוען עם זאת למעשים של הממשלה בתחום - השקעה בכיפת ברזל וקידום בניית הגדר עם מצרים. כיפת ברזל היא תוצר של ממשלת אולמרט (למעשה, היא אולי הדבר הטוב היחידי שעשה עמיר פרץ בקדנציה שלו כשר בטחון). הגדר בגבול מצרים אכן קודמה בממשלה הזו, אם כי יותר בתגובה לאירועים ולא ממש ביוזמתה. די מפתיע אותי שנתניהו לא טען שהוא סייע לגיבוש הסנקציות נגד איראן בהצהרות שלו. אולי כי ההצהרות האלה עברו לשלב שבו הן מביאות יותר נזק מתועלת, ובכל מקרה הטענה שההצהרות הלוחמניות של ישראל הן שהביאו לסנקציות עוד טעונה הוכחה.
ביחס למצב הכלכלי, נתניהו טוען שהוא משביע רצון, ומתבסס על שני נתונים: "הוספנו 330,000 מקומות עבודה" ו"הוספנו השקעות בחינוך, בתשתיות, בתחבורה וכו'". ראשית, לא בטוח שהמצב הכלכלי כל-כך טוב כפי שנתניהו מצייר אותו: הירידה הדרמטית בגביית מסים היא לא אינדיקציה חיובית. אבל גם אם נסכים שהמצב הכלכלי טוב, ובפירוש טוב יותר מרוב מדינות המערב, לא ברור אילו צעדים של הממשלה הזו אחראים למצב זה. נתניהו רומז למדיניות התקציבית, "תקציב אחראי עם ראייה ארוכת טווח", ובעיקר אי הגדלת הגרעון (שזו המשמעות של היופומיזם "תקציב אחראי"). יש שני כשלים בטיעון הזה: ראשית, קשה להבין איך נתניהו יכול להשתבח במדיניות תקציבית אחראית וארוכת טווח כאשר הסיבה המיידית לבחירות הללו הוא הצורך לקיצוץ דרמטי בתקציב בשל חור בסך 15 מיליארד שקל. והחור הזה הוא לא הפתעה: הירידה בגביית מסים איתנו כבר לפחות שנה, ונתניהו התעלם ממנה עד שלא יכל יותר, בנוסף לכבילת הידיים העצמית שכפה עם התקציב הדו-שנתי, שמנעה מהממשלה להתמודד עם המצב הזה מוקדם יותר (סיכון שמבקרי התקציב הדו-שנתי הצביעו עליו כבר שהוצג). כך שבמדיניות התקציבית יש כשל דרמטי עוד ברמת הניהול והתהליך, וזה עוד מבלי שדיברנו על תוכן התקציב וסדר העדיפויות שנובע ממנו. שנית, יש כשל בהוכחת הסיבתיות: נתניהו טוען במשתמע שגרעון קטן יחסית מנע אבטלה המונית כמו במדינות אירופאיות. אלא שאין שום בסיס לטיעון הזה. ספרד, עם שיעור אבטלה בלתי נתפס של 25%, מנהלת תקציב מאוזן. גם יוון מנהלת גרעון הרבה יותר קטן בשנים האחרונות. האבטלה במדינות אלה נבעה מהמשבר הכלכלי הגלובלי; ואם כבר יש קשר בין החוב שלהן לאבטלה הוא הפוך: הסיבה העיקרית שהמדינות האלה זקוקות לחילוץ כל הזמן היא מכיוון שהשוק לא מאמין שהן יצמחו מספיק כדי להחזיר את חובותיהן, דבר שלא קיים למשל עבור ארה"ב, שם שיעור החוב, והגרעון, הוא בלתי נתפס אבל האבטלה כל המזן יורדת (כיום, 7.8%, לא רחוק מהשיעור אצלנו, 7.1%), והן לא מצליחות לצמוח בגלל מדיניות הצנע שלהן, כלומר בגלל התעקשותן לצמצם את ההוצאות (לפחות לפי חלק מהכלכלנים). ועוד לא דיברנו על הסתירה הפנימית החביבה, לפיה נתניהו מצד אחד מתגאה בהגדלת ההשקעות בחינוך ובתשתיות (מעניין אגב אם זה מגובה במספרים) ומאידך מבקש מנדט מהעם להעביר תקציב שמקצץ קיצוץ דרקוני בתחומים אלה ממש.

וכאן אני מגיע לעיקר הבעיה עם ממשלת נתניהו:  הוא לא עשה, מיוזמתו, דבר. זו ממשלה שהאידיאולוגיה שלה היא "שב ועל תעשה". כל פעולותיה (פרט לאיראן, אבל על כך דיברנו כבר) היו בתגובה לאירועים, רק כשכבר לא היתה ברירה. נתניהו מתגאה שהעביר חוק חינוך חינם מגיל 3 (נראה אם הוא ישרוד בתקציב הבא), בעקבות המחאה. אבל אם זה רעיון טוב, למה נתניהו היה צריך לחכות למחאה כדי להעביר אותו? ואם זה לא רעיון טוב, למה העביר אותו? כנ"ל ביחס לגדר עם מצרים, וביחס כמעט לכל פעולה של הממשלה הזו, שהיתה תמיד רק בתגובה למצב ולא בנסיון לעצב אותו וזו לא מנהיגות. לא בכדי נתניהו מתהדר ביציבות, שב ואל תעשה היא מדיניות שמקלה על ממשלה להאריך ימים. רק כדאי לזכור שהממשלה הזו היא לא מחזיקת השיא באורך ימיה. הממשלה הכי ארוכה בתולדות המדינה היא עדיין ממשלת גולדה, 1969-1973, וראינו לאן היא הובילה.

ולמה נזכרתי היום? בגלל פסטיבל כחלון. כל בכירי הליכוד מהללים ומשבחים את כחלון, הוא נחשב שר עתיר הישגים, נתניהו אפילו המליץ לשריו בשלב מסויים "תהיו כולכם כחלונים". מה ההשיג העיקרי שלו? הכנסת שני מתחרים חדשים לשוק הסלולאר. מעניין אם בכירי הליכוד יהללו באותה מידה את שולמית אלוני, שכשרת התקשורת ב94 שברה את מונופול פלאפון והכניסה את סלקום לשוק. היום, אף אחד לא זוכר את זה, ודי בצדק, זה סך הכל צעד די קטן בעיקר אל מול ההישגים הניכרים של ממשלת רבין השניה. אבל בימנו, אנשים קטנים מטילים צל גדול בשמש השוקעת.