אז מה המצב

עשרה ימים לפני היום הגדול, מיליוני אמריקאים למעשה כבר הצביעו בהצבעה מוקדמת לפי כמה מההערכות, עד כדי שבעה מליון, שזה בערך חמישה אחוזים. ואל תשכחו שהצעה מוקדמת מתאפשרת רק בבערך חצי מהמדינות) ומצב המירוץ די מוזר. או, אם נדייק, ישנם שלושה נרטיבים רווחים כרגע לגבי מה מצב המירוץ:
הנרטיב הראשון, ששולט באופן מוחלט בתקושרת הימנית, אבל רווח בצורה ניכרת אצל רוב הפרשנים הפוליטיים, הוא זה של מומנטום: הדיבייט שינה באופן דרמטי את התפיסות הציבוריות לגבי המועמדים - רומני נראה אנושי, רציני ונשיאותי, לא הקריקטורה של Mr. Rich, שקמפיין אובמה עשה ממנו, ואובמה לעומתו נראה עייף ושחוק; השנוי הזה הביא לתנופת ממונטום לרומני; רומני מגיע לשיאו בדיוק בזמן הנכון והמומנטום הזה הוא שיוביל אותו לנצחון. לפי הנרטיב הזה, למרות שיש עדיין חוסר ודאות, נצחון של רומני הוא התוצאה הסבירה עד כדי בלתי נמנעת. הנה דוגמה של ג'ניפר רובין. הבעיה עם הנרטיב הזה הוא שהוא נשען על ראיות מאוד אנקדוטליות: התרשמויות מרמת ההלתהבות בעצרות פוליטיות; סקר פה או סקר שם (רבים אוהבים להשתמש בסקר של גאלופ, למרות שהוא הסקר הכי פרו-רומני מבין כ15 סקרים ארציים שמתפרסמים כל יום כעת). מצד שני, רוב הפרשנים הפוליטיים המקצועיים מאמינים בו, כמין עניין של אינטאיציה, של תחושה.
הנרטיב השני הוא זה המתבסס על הסקרים הארציים. לפי הנרטיב הזה המירוץ הוא ממש בתיקו (לפי השקלול של real clear politics, זה יתרון של 0.9% לרומני, לפי השקלול של polster.com, יתרון של 0.3% לרומני). הבעיה היא שבשלב זה הסקרים הארציים לא באמת משנים; אם רומני ינצח בג'ורג'יה 90-10 או 55-45 זה לא משנה, משנה מה יהיה מצבו במדינות המתנדנדות. מאידך, מצב שבו הזוכה בחבר האלקטורים שונה מהזוכה ברוב הקולות הוא מצב מאוד נדיר, וקרה רק 3 פעמים בהסטוריה.
הנרטיב השלישי הוא זה של אנשי הpolitical science, של המודלים המתבססים על כל המידע האפשרי, כולל, ובעיקר, סקרי מדינות. לפי הנרטיב הזה, אובמה מנצח בסכוי גבוה מאוד: לפי המודל של נייט סילבר, בסכוי של 74.4%,לפי המודל של סאם וואנג, כמעט ב90%, וכך גם במודל של האפינגטון פוסט (הם לא נותנים אחוזים, אלא סיווגים לכל מדינה, אבל לפי הסיווגים האלה אובמה מנצח). הבעיה העיקרית בנרטיב הזה שכל מודל כולל בתוכו הרבה מאוד הנחות (על האמינות של כל חברת סקרים, מה לעשות כאשר יש מידע סותר, וכו') וההנחות האלה יכולות להיות מוטות או סתם מוטעות.

אז איך מסבירים את ההבדל?

נתחיל בהבדלים בין הסקרים הארציים למודלים. באמת יש הבדל קבוע בין מצבו של אובמה בסקרים הארציים לבין מצבו לפי המדינות השונות. ההבדל הזה היה עימנו לאורך כל הקמפיין, והוא יכול לנבוע מאחת משתי סיבות: הראשונה, שאחד הצדדים טועה (והסטורית, בשלב זה של הקמפיין הסקרים לפי המדינות יותר מדוייקים); והשניה, שהפעם לאובמה יש יתרון מובנה מתוך השיטה האלקטורלית, וזאת מהסיבה הבאה: אם מסכמים את כל המדינות שאובמה די בודאות זוכה בהן, יש לו 237 אלקטורים. כעת אם נסתכל על המדינות המתנדנדות לפי סדר יורד של תמיכה באובמה (בשלב זה) הן: ויסקונסין (10), נוודה (6), איווה (6), אוהיו (18), ניו המפשייר (4), קולורדו (9)  וירג'יניה (13), פלורידה (29) וצפון קרולינה (15). די לאובמה לזכות בארבע הראשונות(למעשה, הוא יכול לוותר על נוודה או איווה) והוא מנצח, בעוד שרומני מצידו צריך לזכות לפחות ב7 הראשונות מצידו כדי לנצח. אבל, אם זה המצב, למה זה יש תיקו בסקרים הארציים, ולא יתרון קל לאובמה? זה יכול לקרות אם היתרון של אובמה במדינות הבטוחות שלו לא גדול כמו היתרון של רומני במדינות הבטוחות שלו. יש ראיות אנקדוטליות לכך - בפרט סקר גאלפו שהראה שהיתרון של רומני במדינות הדרום ענק, בעוד שלאומה יש יתרון קל בשלושת האיזורים האחרים (צפון מזרח, המערב התיכון והמערב). אבל זה סקר אחד, צריך לקחת אותו בערבון מוגבל.

לגבי הנרטיב הראשון - זו שאלה קשה וטובה. אני אישית מעריץ של מספרים, ולכן אין לדעתי כל צורך אפילו לנסות להצדיק את תחושות הבטן האלה כי אין להן כל ערך. אבל זה רק אני, וכל קורא ישפוט לעצמו; הבחירות האלה האלה יתנו נסוי פופריאני למופת לגבי אמינותם של מודלים מול מקצוענים פוליטיים.