עוד שבוע, עוד דיבייט

אני שומע את תהיותיכם כל השבוע: אור, הרי טענת בתוקף שדיבייטים לא משפיעים על הבחירות, והנה השבוע האחרון הוכיח בדיוק ההיפך: אחרי חודשים רבים של מירוץ סטטי, בשבוע האחרון היתה תזוזה דרמטית לכיוון רומני, בבירור בעקבות הדיבייט!

בניגוד לפעמים קודמות (ע"ע מצרים), אני לא חושב שטעיתי (לפחות בשלב זה). סדרת הדיבייטים לא משנה את התוצאות בדרך כלל. ראשית, יכול להיות שבפעם תהיה פעם חריגה. אבל מעבר לכך, אני חושב שגם הפעם, בסופו של יום סדרת הדיבייטים לא תשנה. זה לא אומר שלא יכול להיות שבמהלך סדרת הדיבייטים תהיה קצת רכבת הרים בסקרים, אבל הם בסוף יתייצבו. לאובמה היה דיבייט ראשון איום, אבל מטבעם אנשים לומדים, ומשתפרים, והמטוטלת תטה חזרה.

והבוקר, ראיה מספר 1 לטיעון שלי: דיבייט סגני הנשיא שהתקיים אתמול בלילה, ולפי רוב ההערכות יתחיל להחזיר חזרה את המטוטלת:

(http://www.youtube.com/watch?v=j3roG09O6T4)

אם ההתעניינות שלכם בפוליטיקה אמריקאית פטישיסטית כמו שלי, או סתם רוצים לצפות ולקנא שאין דבר כזה אצלנו, השקיעו שעה וחצי בצפיה. היה דיבייט מצויין (אולי אפילו טוב יותר מדיבייט סטוארט-אוריילי), גם אם אגרסיבי למדי שבו באמת הצדדים דנו, שאלו והתיחסו אחד לשני. 

גם אם אתם מתעניינים בדיבייט כספורט שווה לכם לצפות. ההבדל העיקרי לדעתי בין ביידן לראיין היה שראיין ניסה להריץ פרפ-קייס, כלומר לבוא עם הטענות שלו מוכנות מראש ולנסות לדחוף אותן לדיון, בלי לחשוב יותר מדי על הרגליים ולהיחס למה שקורה במהלך הדיבייט (שמענו למשל את הטיעון: when you don;t have a record to run on, you attack your oponent so that voters run from it. זה כנראה נכון, אבל לא כל כך רלוונטי לדיבייט. נוצרה השוואה בין הצעות שני הצדדים ובמצב זה ראיין צריך להגן על הצעותיו; להתלונן שקמפיין אובמה רק תוקף לא יעזור). ביידן לעומת זאת היה יותר טוב כדיבייטור, במובן שהוא הרבה יותר חשב על הרגליים והגיב למה שקורה לפניו (ולכן גם נתקע מדי פעם בנסיון לסדר את מחשבותיו, ומאידך לא יכול להתאפק מלחתוך את ראיין כאשר זה שיקר). 

ואם מעניינת אתכם רק השורה התחתונה: רוב ההערכות הן שביידן ניצח, גם אם לא בנוקאאוט. וברור שאת התפקיד העיקרי שלו הוא מילא: הוא עצר את הדימום (אני יודע שזה ברבריזם מאנגלית - stopped the bleeding - יש למישהו הצעות לניב עברי מתאים?). הוא עצר את הפניקה בקמפיין הדמוקרטי ויצר תחושה שהקמפיין הבין את הטעות, למד, וחזר להאבק. במדינה עם אחוזי הצבעה של 50-60%, חלק משמעותי ביותר ממערכת הבחירות הזו תלוי דווקא במידת ההתלהבות של כל צד - לפי חלק מההערכות כל ההתקדמות של רומני בסקרים היתה בשל עליה במפלס ההתלהבות הרפובלקאי וירידה בדמוקרטי, ולא קשורה בשנוי דעתו של מצביע מתנדנד, אפילו אחד. ולכן יש סכוי סביר שנראה חזרה קצת של מטוטלת הסקרים. מאידך, זה רק דיבייט סגנים. לא כל כך הרבה אנשים רואים אותו (אם כי היותר מעורבים - אלה שהיה חשוב לעודד אותם - דווקא כן), ועוד פחות באמת ישנו את הצבעתם בגלל סגן הנשיא (שרה פיילין היתה היוצא מן הכלל המעיד על הכלל). את העבודה של לסגור את העסקה עם הבוחרים(שוב ברבריזם: close the deal. ושוב קריאה נרגשת: הצעות לתרגום ראוי?) אובמה יצטרך לעשות בעצמו. בשביל זה יש לו עוד שני דיבייטים.

בנקודת המבט הצרה שלנו, הגם ששני הצדדים התאמצו בצורה קיצונית להראות שהם חברים שלנו, ושהם מתואמים עם ביבי, ברמת התוכן הדיבייט הזה היה הוכחה לכשלונו המהדהד של "נאום חייו" האחרון של נתניהו עם קריקטורת הפצצה. גם ביידן וגם ראיין הבהירו שמבחינתם האביב הבא הוא נקודה מוקדמת מדי להגדרת דדליין מול איראן; ביידן גם הקדיש שניות ארוכות להסביר שהאיראנים רחוקים מפצצה יותר ממה שחושבים, וגם טען שבנקודה הזו המודיעין הישראלי והאמריקאי מתואמים. יכול להיות שזה ספין לצורך פוליטי, אבל כך גם ההדלפות מכיוון נתניהו כך שאין סיבה להאמין להן יותר מלביידן, ולכן אולי יש מקום ליותר אופטימיות ביחס להתקדמות האיראנית ממה שנראה בעיתונות הישראלית. שניהם טענו בתוקף שלא יתנו לאיראן להשיג נשק גרעיני ומאידך שילכו למלחמה רק כאפשרות אחרונה בהחלט. ראיין אמנם ניסה לתקוף ולהשמע כמישהו עם מדיניות חוץ אגרסיבית ואסרטיבית יותר אבל כשלחצו אותו לתת פרטים לא היו לו ממש הצעות אחרות; וכל פעם שנשאל ע"י ביידן או המנחה, האם אתה מציע לשלוח חיילים אמריקאים לעוד מלחמה במזרח התיכון, הוא נסוג. וזה מחזיר אותו לעמדה שהכי מפחידה אותי בימין האמריקאי: הוא מאוד תקיף אבל על חשבוננו; הוא ילחם את המלחמה הגלובאלית באסלאם עד החייל הישראלי האחרון.

(מצד שני, הוא - וגם רומני - הוכיחו את עצמו די כמשקל נוצה באופן כללי במדיניות חוץ, כך שאני לא באמת חושש שהם יבצעו מדיניות כל כך מתוחכמת אם יבחרו. יש יותר סכנה שיעשו פשוט שטויות, ע"ע עיראק).

והמשפט המוצלח בדיבייט? זה ללא ספק כאשר ראיין ניסה להתלות בתקדים קנדי לגבי קיצוץ מסים, וביידן קטע אותו באמירה: so your Jack Kennedy now? אני לא יודע אם הוא כיוון את המשפט כדי ליצור את האלוזיה או שהוא הבין את זה תוך כדי שדיבר (עד סוף המשפט הוא, כמו גם המנחה, ראיין וכל הקהל, כבר הבינו), אבל זה ללא ספק רמיזה מאוד אלגנטית, וקטלנית באותה מידה, לאחד הרגעים החזקים בהסטוריית הדיבייטים הנשיאותיים, הלא הוא: You're not Kennedy, mr. Quale של לויד בנסטון ב88. הסברתי בזמנו כאן (בסעיף 2)  והנה הקטע ההוא אם בא לכם להזכר:

(הלינק כאן: http://www.youtube.com/watch?v=NRCWbFFRpnY)