בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שבת, 8 בדצמבר 2012

ערמת לינקים 8/12

ערימת הלינקים קצת כבדה (גם מבחינת כמות וגם מבחינת תוכן) אבל זה אך הולם את לילות החורף הקרים.

1. אם עוד לא קראתם, קיראו את הראיון עם מיכה גודמן במוסף הארץ של השבת. מצויין.
2. אם מסתכלים ממעוף הציפור על הקדנציה הראשונה של ברק אובמה, במדיניות פנים היו לו כמה הישגים משמעותיים - הצלת תעשיית הרכב האמריקאית, חוק הבריאות, הרפורמה בחקיקה הפיננסית; במדיניות החוץ הסק'ירה יותר אמביוולנטית. לצד הצלחות כמו הריגת בן-לאדן והסיוע להפלת קדאפי בלוב, היו כשלונות משמעותיים כמו העדר השפעה בסכסוך הישראלי פלסטיני ותגובה די מבולבלת לאביב הערבי. רוזה ברוקס נותנת הסבר מעניין לכשלונות הממשל במדיניות חוץ (ותודה לועדה הרוחנית)
3. ב2008, שני פעילים רפובליקאים בצעו פעולת עוקץ על קבוצת פעולה קהילתית שחורה  בשם Acorn שמראה פעילות שיש בה חשד לזיוף בבחירות. פוקס ושאר האקו צ'יימבר הימני עשו מזה, כצפוי, צימעס, ובעקבות כך למעלה מחצי מהאלקטורט הרפובליקאי היה משוכנע לאחר 2008 שAcorn זייפו עבור אובמה את הבחירות. בסקר שנערך לאחרונה מתברר שלא פחות מ49% מהבוחרים הרפובליקאים משוכנעים שAcorn גם גנבו את הבחירות עבור אובמה ב2012. בעיה קטנה עם התיאוריה הזו היא שהארגון נסגר ב2010.
4. באותו סקר, אגב, מתברר שרבע מהבוחרים הרפובליקאים מעוניינים שמדינתם תפרוש מהאיחוד בעקבות בחירתו מחדש של אובמה. 1861, here we come.
5. הנושא העיקרי על סדר היום הפוליטי האמריקאי כעת הוא איך להמנע מה"מצוק הפיסקלי" - פקיעתם של קיצוצי המסים של בוש, ביחד עם קיצוצים אוטומטיים בתקציב, בעיקר הבטחון, שנכנסו לחוק במסגרת הפשרה שביימה את סאגת תקרת החוב לפני שנה. ובמסגרת זו מסתובבות כל מיני תוכניות, שרבות מהן מכונות על שם מציעיהם, בדרך כלל שניים (חוקים רבים בארה"ב גם מכונים כך, שכן מקובל להגיש חוק בזוגות, אם אפשר אחד מכל מפלגה. כך למשל חוק גלאס-סיגל על הבנקאות, או מקיין-פיינגולד לרפורמה בהליך הבחירות). אולי התוכנית המפורסמת ביותר היא בולס-סימפסון, ההצעה של הועדה הבין-מפלגתית של הקונגרס בעקבות סאגת תקרת החוב. באותו הסקר, התברר שלרבע מהמאמריקאים יש דעה על תוכנית פאנטה-ברנס. הבעיה? אין כלל תוכנית כזו; ליאון פאנטה הוא בכלל שר ההגנה וברנס הוא הבוס הרשע של הומר סימפסון. בעקבות זאת הסתובב הטוויטר ההאשטאג #PanettaBurns עם הצעות למה התוכנית הזו יכולה להכיל, והנה אוסף ההצעות הטובות ביותר (זהירות, בדיחות רק למכורים למדיניות כלכלית).
6. בהמשך לדיון על עקומת לאפר, מחקר מקיף וראשון מסוגו (PDF) של קרן המטבע הבינ"ל - לא ארגון שחשוד בסוציאליזם - מראה שקיצוצים בתקציב פוגעים קשות בצמיחה, בעוד ההשפעה החיובית של הורדת מסים שולית.
7. הדלקת נרות נוסח הטכניון (http://www.youtube.com/watch?v=We-KRSy64r4):
8. בעקבות התחזיות המופרכות לפני הבחירות, והפדיחות בליל הבחירות עצמו (סיכום קצר למעוניינים כאן), מנכ"ל פוקס רוג'ר איילס הורה לא להשתמש לעת עתה בקרל רוב ובדיק מוריס כפרשנים (למרות שהם עדיין מקבלים שכר בתחנה). רגע נדיר של accountability. 
9. מכל ארה"ב שלושה מחוזות בלבד - אוסלי, מקירי וולף בקנטאקי - מסתמכים על תוכניות רווחה של הממשל הפדרלי ליותר ממחצית מההכנסה לנפש. המחוזות האלה הצביעו לרומני בשיעור של 60-83%. אלניס מוריסט, זה באמת אירוני.
11. אחד הגורמים החוץ קונגרסיאלים המשפיעים ביותר, בעיקר בצד הרפובליקאי, הוא גרובר נורקווסט, ראש הארגון Americans for Tax Reform. התמצות העיקרי של ההשפעה שלו הוא ההתחייבות שהוא ניסח, שכמעט כל חברי הקונגרס הרפובליקאים חתומים עליה, לא להעלות כל מס. חבר קונגרס רפובליקאי שלט חותם עליה ימצא בסכנה קשה של פריימריז מימין. עם זאת, מאז הבחירות יש כמה וכמה חברי קונגרס שמתנערים מחתימתם, לאור המופרכות ההולכת וגוברת של העמדה הזו. בהקשר הזה, חבר הקונגרס כריס גיבסון נתן את התירוץ היצירתי ביותר להתנערותו מההתחיבות: הוא חתם על ההתחיבות ב2010, כאשר נבחר לייצג את המחוז ה20 ממדינת ניו יורק. בינתיים שונתה מפת המחוזות בעקבות הצנזוס של 2010, והמחוז שלו שינה את מספורו והפך למחוז ה19. וההתחייבות שלו, אומר גיבסון, היתה למחוז ה20 ולכן כעת כשהוא מייצג את המחזו ה19 הוא לא מחויב לה.
12.  יובל פינטר מראה שכנראה שיש בישראל היום מתרגם אוטומאטי מטופש בצורה קיצונית, שמחליף כל צירוף של "פלסט" ל"פלשת", כדי שלא ישתרבב שם איזה פלסטיני בטעות.
13. לאינפלציה בשימוש בפיליבסטר יש תוצאות, ועיקרן שיא של חוסר פרודוקטיביות: מושב הקונגרס האחרון (2010-2012)  כתב רק 196 חוקים, הרבה פחות מכל מושב קונגרס אחר מאז מלחה"ע השניה.
15. the nation מצא את הראיון המלא עם לי אטווטר, יועץ הבחירות של רייגן, ב1981, בו הוא מסביר איך ה"אסטרטגיה הדרומית" של המפלגה הרפובליקאית - הפניה המכוונת של ניקסון ב1968 לקבלת קולות במדינות הדרום בעקבות העברת חוק זכויות האזרח על ידי ג'ונסון הדמוקרט - מבוססת על גזענות, ואיך רבות מההצעות הכלכליות של הרפובליקאים עד היום - למשל קיצוץ תוכניות הרווחה - בחלקן לפחות מבוססות על אותה פניה גזענית
16. די מדהים שעד עכשיו התקשורת כלל לא התיחסה לשלל טענותיו המדהימות למדי של אלדד יניב. הוא משחק מלוכלך, ומלא ברמיזות, אבל אני מאמין לטענותיו: ראשית כי הוא טוען שכל הטענות שלו מבוססות על עדות אישית, ושנית מכיוון שמכל איומי הדיבה, איש עוד לא באמת הגיש נגדו תביעת דיבה. והסרטונים עודם איתנו, ולא הורדו, מה שקורה בדרך כלל לטענות מופרכות על אנשים חזקים.
זה יהיה קצת הרבה לאמבד את כל הסרטונים, אבל כשירות לציבור הנה תקציר:
ג-ד. עופר עיני מבלה ערבים רבים בהימורים בקזינו לא חוקי בב"ש, חלק א' וב'
ז. מבצע עמוד ענן נעשה בשל שיקולי בחירות - זו טענה די חלשה לדעתי.


חנוכה שמח!

2 comments:

  1. איך אלדד יניב יודע את הדברים האלה?
    הוא היה במשרת אמון אצל ביבי?

    השבמחק
    תשובות
    1. הוא לא היה במשרת אמון של ביבי אבל הוא כן היה איש של ברק ולאור הקשר ביניהם דביר שהוא היה בקשר עם ביבי. מלבד זאת אני נוטה להאמין שרוב הדברים האלה ידועים במערכת ופשוט לא מדברים עליהם (כמו שכל המערכת הפוליטית ידעה על קצב ואף אחד לא אמר כלום).
      חלק מהדברים גם יצאו במקומות אחרים - על פיטורי נחום לוי רביב דרוקר כתב; לימור לבנת הרשומה כיהושע מצא גם נכתב במקום אחד; העובדה שנאמן רשם את חברותיו של ליברמן זה מידע ציבורי, ועוד.
      וכאמור, אלדד יניב אומר את הדברים בצורה מזוהה וישירה. אם הם לא היו נכונים מאוד בקלות איום בתביעת דיבה מעו"ד היה מוריד אותם.

      מחק