בנט, נפתלי בנט

הועדה הרוחנית הפנתה אותי לעימות המרתק הזה בין ציפי לבני לנפתלי בנט:

(http://www.youtube.com/watch?v=lp8fu1tgCI4) למי שלא רוצה/יכול לראות את הסרטון, כאשר לבני טוענת שהיא רוצה לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כדי שהעולם יראה אותנו לא רק דרך הסכסוך (הייתי אומר שיש גם סיבה מהותית, אבל אני אתן לה להנות מהספק שזה רק טיעון משני) עונה בנט בהתרגשות: "אז תפסיקי לדבר על זה כל היום, ציפי! בואי נדבר על הסוגיות החשובות. את מדברת על בידוד והתנחלויות. בואי נדבר על יפו היפה שיש לנו כאן. הואי נדבר על אומת הסטארטאפ. אני חושב שהאשמה היא עלינו כאן, ציפי".

ואז נזכרתי בג'ון בל. בל היה מועמד מפלגת ה"איחוד החוקתי" לבחירות בארה"ב, 1860. המפלגה הזו נבנתה משרידי המפלגה הוויגית בדרום; החלק הצפוני של המפלגה הזו  הפך להיות הבסיס למפלגה הרפובליקאית - מפלגת ה"אנטי עבדות". שרידי הוויגים  הדרומי נותר כמין מצב ביניים - תומך עבדות אבל מתון, לא קיצוני כמו חמומי המוח בדרום קרוליינה וג'ורג'יה ומיסיסיפי. מכל מקום, זה מה שהיה לבל לתרום לדיון הלאומי, בנאום קבלת המועמדות שלו, לאחר שועידת המפלגה בבולטימור מינתה אותו למועמדה לנשיאות:

The distinguished gentlemen that met at Baltimore the other day, have banished from their councils those discussions which have so long prevailed upon the subject of the institutions of the South, and the diversity of the feelings between the institutions of the North and the South. They consider them as called up in the canvass and discussed for party purposes, in the main by zealots,....

I do not think that the further agitation and discussion of these subjects could lead to any public good, either to the North or to the South, but nothing but mischief to one or the other, or both, or to the cause of our common country

בל,דרך אגב, הגיע במקום השלישי בבחירות הללו, עם 12.3% מהקולות.

אבל אז ראיתי שבנט דווקא לא מאמין שהתעלמות מוחלטת (תוך תקוה שבעולם לא ישים לב) היא הפתרון, והוא כן מציע פתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני:

אז סחתיין על ההשקעה. הסרטון עשוי טוב. חבל שהתוכן כל כך מופרך.

אני לא אכנס לכל פרטי ההפרכה  - שלום בוגוסלבסקי עושה זאת טוב ממני. אבל רק כמה קטנות כי לא יכולתי להתאפק:

החזית המזרחית? לא יודע אם בנט שמע על כמה התפחתחויות לאחרונה, כמו הכיבוש האמריקאי בעיראק. הצלצול הזה ששמעתם? אלה שנות ה70, שמבקשות את התפיסה הגיאו-אסטרטגית שלהן בחזרה.

שליטה במאגרי המים? אני לא יודע אם בנט שמע על מין טכנולוגיה כזו, "התפלה" שמה. יש שמועות שיש איים שהיא מספקת להם את כל המים, בלי הזדקקות למי גשמים כלל. ולפי שמועות אחרות, יש אפילו מתקנים כאלה בארץ. הצלצול הזה ששמעתם? אלה שנות ה50, ששמעו ששנות ה70 קיבלו בחזרה את התפיסה הגיאו-אסטרטגית שלהם אז הם תוהות אולי גם התפיסה הגיאואסטרטגית שלהן תוחזר להן.

ולבסוף, הכשל החביב עלי מכולם, הלא הוא הסתירה הפנימית. שכן מחד, בנט טוען שיש סכנות גדולות במדינה פלסטינית ביו"ש - איום הטילים, האיום במשיכת פליטים פלסטינים, וכו'. ומאידך, הוא טוען שקיימת כבר ריבונות פלסטינית בשטחי A וB ולכן "יוצא האויר מבלון האפרטהייד". אז ממה נפשך - אם ניתן ריבונות מלאה לפלסטינים בשטחי A וB - או שיש כבר כזו - אז באותה מידה יתממשו הסכנות שמהן הזהיר בנט; למעשה, הוא היה צריך לתמוך בהכרה במדינה הפלסטינית באו"ם, שכן לטענתו שטחי A וB מגשימים את המדינה הפלסטינית. ואם יש הבדל בין המצב הנוכחי, או מצב הקבע, של שטחי A וB, שמאפשר לנו שליטה המונעת את הסכנות של בנט, ומצב זה שונה ממדינה, ולכן בנט מתנגד להכרת האו"ם במדינה פלסטינית - הרי שחזרנו לאפרטהייד.

המציאות העצובה (עבור הימין) היא שאין דרך לוגית לפתור את הסתירה הזו, ולכן ישראל שמרה על יו"ש במצב של כיבוש צבאי, שמטבעו אמור להיות זמני עד שיושג הסכם קבע. אלא שזמניות מחייבת שמירת הסטטוס קוו, ובפרט מניעת צעדים שמטרתם לספח את השטח אבל לא את האנשים - דהיינו התנחלויות,  ה"מוסד המיוחד" שלנו. וכמה שבנט ירצה לחמוק מכך, בסוף הכל חוזר אליהן ומכך לא יוכל לברוח.