בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שבת, 15 בדצמבר 2012

טידביטס

1. בידיעה שדי הלכה לאיבוד כאן (בעקבות הליברמניה) וגם בארה"ב (כבעקבות הירי בקונטיקט) סוזן רייס הסירה את מעומדותה לתפקיד מזכירת המדינה בינואר, אז הילרי קלינטון פורשת. הסיבה היא שסנטורים רפובליקאים בראשות ג'ון מקיין ןלינדזי גראהםפ הבטיחו להלחם מלחמת חורמה במנוי שלה בסנאט בשל הראיונות שהתראיינה בסוף השבוע שלאחר רצח השגריר האמריקאי בבנגזי. רייס טענה שם שהרצח היה כחלק מההפגנות בעקבות הסרט האנטי-מוסלמי; מקיין וגראהם טוענים (רומזים, לא טוענים במפורש) שזו היתה הטעייה מכוונת מסיבות פוליטיות - כדי לא לסתור את הנראטיב שהמלחמה בטרור מסתיימת. האמת כמובן יותר מורכבת - רייס עצמה לא הביאה את המידע מעצמה אלא אמרה את הtalking points של הCIA, כך שהיא די הקרבן כאן. בכל מקרה, למרות שאם הבית הלבן היה מחליט להכנס למאבק הזה הוא היה, סביר להניח, מנצח, אבל היא לא רצתה להכנס לזה והבית הלבן לא התאמץ יותר מדי לשכנע אותה להשאר, כי יש להם מאבקים יותר חשובים על הראש, בעיקר הfiscal cliff.
מכל מקום, לנו זה טוב כי רייס היתה מהאגף היותר פרו-ערבי של הממשל, מהגרעין שנמצא עם אובמה עוד מימיו היותר רדיקליים בשיקגו. המועמד המוביל כעת, ג'ון קרי (אתם מכירים אותו כמועמד הדמוקרטי הכושל לנשיאות ה2004). הוא די פרווה, והוא מיינסטרים של המפלגה הדמוקרטית, שזה בגדול טוב לנו לדעתי.
2. שתי הערות על נאום הוייבערס של ליברמן (אם לא ראיתם, הנה הוא, באדיבות טל שניידר):
א. אני לא חושב שעד כה היה gender gap משמעותי בארץ (אני לא יכול לדעת בודאות כי אין את המידע הזה. מישהו אמר "סקרים ברמה נמוכה"?), חוץ מהתופעה של אחוז הצבעה גבוה של נשים למפלגות מרכז (שאני גם חושב שקראתי אצל טל שניידר אבל אני לא מוצא לינק). אז עכשיו הימין הישראלי ממש מתאמץ לייצר אותו: החל מהייצוג המזערי של נשים ברשימותיו - 0 בחרדיות (ברור), 1 במפד"ל-האיחוד הלאומי ובודדות בליכוד), במיוחד אל מול שלוש הנשים בהנהגת מפלגות שמאל-מרכז, ועכשיו זה. מעניין אם זה ייצור איזה אפקט.
ב. היום הזה מציג בזעיר אנפין את כל הליברמניה: קודם יצא בהצהרות בומבסטיות, פוגעניות בכוונה; ואחר כך, בשקט בשקט, אחרי שכנראה הובהר לו שאין לו ברירה, הוא התפטר. וזה מייצג של תופעה גדולה יותר: מחד, במשך שנים ליברמן הוא האיום הגדול על הפוליטיקה שלנו. אבל למעשה, הוא במערכת הפוליטית כבר 16 שנים, ואני לא חושב שאפשר להצביע על הישג אחד שעשה, הבטחה אחת שקיים, שנוי אחד שביצע לטובת איכות חיינו או אפילו לקיום המצע שלו. בקיצור, כלאם פאדי. זה לא שאני רוצה להמעיט בסכנה שבו, אבל כדאי להרהר קצת בכשלון האדיר שלו כפוליטיקאי, אם המשמעות של פוליטיקאי היא גם לבצע משהו, כל דבר שהוא, מלבד להבחר.
3. טעמה של אירוניה: כזכור מימי הדרת הנשים, כבר שנים אגד לא מדביקה מודעות עם נשים על האוטובוסים בירושלים, בעקבות הבג"ץ הנושא הפשרה שאגד וכנען (חברת הפרסום) היא לא להדביק כל מודעה עם אנשים, גברים כנשים כאחד. חשוב לציין שהפשרה הזו לא מקובלת על העותרים או על בית המשפט, אלא רק על אגד עצמה בלבד, אבל בינתיים זה הסטטוס קוו. אלא מאי? בקמפיין של ש"ס מככבים ביברמן. אז בעקבות עתירה שהוגשה השבוע, אגד הורידה את המודעות וקמפיין ש"ס לא יוצג על אוטובוסים בירושלים. אלאניס מוריסט, לידיעתך.

אין תגובות:

פרסום תגובה