אחרי איזו התלהמות טובה, תמיד כדאי קצת להתרענן.
1. אולי לא יום טוב כל כך להתגאות בכך, אחרי שחרמות נהיו אצלנו מוקצים. אבל פעם פעם, לפני שבוע, כשעוד התגאינו בחרם הקוטג', יכולנו לשמוח שהוא הגיע עד לוול סטריט ג'ורנל.
2. זה יכול להיות שימושי למדי, לריק סנטורום למשל (עזבו, אל תחפשו אותו עדיין בגוגל).מכל מקום, מוקדש לכל הפראנדרואידים שבין חמשת קוראי.
3. וזה נשמע די רלוונטי אחרי שהיום גובים של רשות המסים עברו פוגרום במאה שערים.
4. ארבע פעמים בשנה השמש מתלכדת בדיוק עם קוי הרחובות של מנהטן. ואז יש הזדמנות לצלם תמונות כמו זו:
5. יש מצב שהרפובליקאים מתחילים למצמץ בקרב תקרת החוב: מיץ' מקונל, מנהיג המיעוט ברפובליקאי בסנט, הציע את העסקה הבאה: הרפובליקאים יוותרו על כל דרישותיהם ויתנו לנשיא להעביר הצבעה נקיה של העלאה תקרת החוב, אבל בתהליך שיחייב את הדמוקרטים להצביע את ההצבעה הזו כל כמה חודשים ובכך להגדיל את המבוכה הפוליטית שלהם. כלומר, מקונל מנסה לגבות מחיר פוליטי במקום מחיר במדיניות. לא ברור מה יקרה עם ההצעה הזו - מנהיגי בית הנבחרים הרפובליקאים ביינר וקנטור דחו אותה על הסף - אבל היא מעוררת סערה בימים האחרונים, ולפי לא מעט הערכות הרפובלקאים - או לפחות מקונל - מתחילים להרגיש שהם עלולים להפסיד פוליטית בקרב הזה. ובפינת הקוריוז, בסוף השבוע ההתפתחות העיקרית היתה נסיון להגיע לעסקה גדולה בהרבה - בשיעור של 4 ביליון (ישראלי, 10 בחזקת 12) דולר, ולא 2 ביליון. אובמה וביינר - מנהיג בית הנבחרים - דנו אבל בסוף ביינר התקפל אל מול לחץ מהימין, בין השאר ממספר 2 שלו, הנושף בעורפו, אריק קנטור. במסיבות העיתונאים שלאחר קריסת המו"מ טען קנטור: הגיע הזמן שהנשיא יציג את תוכניתו, מה אתה מציע הנשיא אובמה?". ועל כך ענה אובמה: Frankly, your speaker has it. Am I dealing with him, or am I dealing with you?"
6. והנה התפתחות מעניינת ששוה פוסט נפרד, אז בינתיים טיזר: לפי סקר שנערך לאחרונה, התמיכה היהודית בברק אובמה קרסה ל43% (זה נמוך יותר מהמועמד הדמוקרט הכי פחות פופולארי בקרב היהודים מאז FDR - קרטר ב79, ובודאי שנמוך בהרבה משיעור התמיכה היהודי באובמה בבחירות 2008, 78%).
7. בפינת המחוקק הרפובליקאי הפסיכי: סנטורית מדינתית מאריזונה (נחשו מאיזו מפלגה. נחשו) כיוונה אקדח (בצבע ורוד פטל) לחזהו של עיתונאי.
8. בזמנו טענתי שתהליך החלוקה מחדש של המחוזות הקונגרסיאלים בעקבות המפקד של 2010 מוכיח את עצמו, באופן מפתיע כלא כל-כך פרו-רפובליקאי, ולמעשה הדמוקרטים יכולים להרויח ממנו מושב או שניים. שון טרנד מצביע על הכשל שגם אני נפלתי בו: ביחס למצב הנוכחי אולי הדמוקרטים ירויחו מושב או שניים אבל באופן כללי הרפובליקאים מאוד יחזקו את אחיזתם במחוזות שהשיגו ב2010, ומכיוון ש2010 היתה שנה מאוד טובה עבורם פירוש הדבר שגם אם הרפובליקאים רק ישמרו על הישיגהם, זה יהיה הישג אדיר. ככלל, לא נכון להסתכל על החלוקה אל מול המצב הנוכחי, אלא נכון להסתכל איך יראה חבר הקונגרס ה217 מימין או משמאל, שכן חבר הקונגרס הזה הוא שיקבע אם הרוב הולך לדמורטים או לרפובליקאים, ובבית הנבחרים יש מעט מאוד יוזמה עצמאית, והרוב המפלגתי הוא הקובע. וטרנד מנתח (לא נייגע בפרטים, אתם מוזמנים לקרוא במאמר) ומראה שחבר הקונגרס ה217 מימין ילאחר החלוקה מחדש של השנה היה ימני באופן משמעותי יותר משהיה חבר הקונגרס ה217 מימין קודם לכן.
9. אני ביחד עם עוד 6798 אחרים, כבר הצטרפתי, וקורא את הקריאה האמריקאית מכולן: Sue me. ואתם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה