לפני כשש-שבע שנים, ולפני שהביצה הירושלמית הפכה לנושא נדוש עד לזרא,ערכה תנועת "נאמני תורה ועבודה" כנס - בבי"כ "אוהל נחמה" בירושלים, כמובן - בנושא היחס ההלכתי לזוגיות שלפני החתונה. הכוונה היתה להתייחס למכלול החיים של זוגיות לפני חתונה (שהרי בחברה הציונית דתית נהוגה תקופת חברות וזוגיות לפני שמתחתנים) אבל ההד הציבורי הצטמצם - בניגוד לכוונה המקורית - בשאלת מין לפני חתונה, ועורר לפיכך מהומה גדולה במגזר. וטענות המבקרים והמקטרגים היו בעיקרן שתיים: ראשית, ברור שמדובר כאן באיסור הלכתי, ואי אפשר לשנותו כלאחר יד, ושנית, אם בכל מקרה זוגות מקיימים יחסי מין לפני החתונה - עשו זאת, אף אחד לא נכנס לחדר המיטות שלכם, אבל למה אתם מבקשים את היתר הרבנים לכך?
כמה חודשים לאחר מכן כתב מיכה גודמן מאמר ב"דעות" (לא מצאתי אותו ברשת, לדעתי הוא פורסם באחד מהגליונות שלא הועלו לרשת) בנושא אחר, אבל באחת מהערות השוליים שלו לדעתי הוא האיר את העניין: הדרישה היתה דרישה סוציולוגית. הרי למרות שמבחינה הלכתית לכל המצוות דאורייתא מעמד שווה, מבחינה סוציולוגית לא כך הדבר; מחד ברור שאף לא דתי אחד מקיים כדקדוקן את כל תרי"ג מצוות ומאידך ישנם לא מעט חילונים שמקיימים מצוות מסויימות (אחת מידידותי הטובות בצבא שמרה על כשרות פסח בחומרה הרבה יותר גבוהה ממני, וזאת עוד באחת מתקופותי הדוסיות ביותר) ולכן ישנן מספר מצוות שהן המצוות המגדירות את המחנה, כלומר הן המצוות שבקיומן אתה "דתי" ובעבירה עליהן אתה הופך ל"חילוני"; בפרט שמירת שבת (וגם, לא כל שמירת השבת. אף אחד לא יחשוב שאכילת דג עם עצמות בשבת נחשבת ליציאה בשאלה, למרות שלפי רוב בדעות ההלכתיות יש כאן עבירה על "בורר", אב מלאכה של ממש), שמירת כשרות, חינוך דתי, הגבלות לבוש מסויימות לנשים (משתנה בחלקים שונים של המגזר) ומכלול המצוות הקשורות במין (או לפחות שמירה על עמימות קונסטרוקטיבית ביחס אליהן). והדרישה שעלתה בכנס - כמו גם דרישת ההומוסקסואלים בדיון הקשה המתנהל בנושא בשנים האחרונות - היא להוציא את האיסורים הללו (מין לפני חתונה והומוסקסואליות) מכלל המצוות המגדירות סוציולוגית, ולהפכן לכלל עברה שעבירתה היא עניין שבין אדם לאלוהיו (כמו מצוות אחרות שניתן להיות "דתי" מבלי לקיימן, למשל צדקה).
בקריאה ראשונה של קריאתו של יואב שורק ב"מקור ראשון" של פסח לביטול החברה הדתית (נתתי קדימון לכך כאן) כך הבנתי אותה: שורק קורא לבטל את האבחנה הסוציולוגית בין "דתיים" ל"חילוניים" ובכך להסיר מחיצות רבות העומדות בפני השפעה הדדית משמעותית בין היהדות לחברה הישראלית בכללה. זה מהלך אמיץ, הן בעצם ההכרה הנובעת ממנו בכך שלקיום החילוני יש גם משמעות ערכית שניתן ללמוד ממנה ובהכרה האמיתית בתרומה שהחברה הכללית, גם זו שאינה שומרת מצוות, יכולה לתרום לעולם היהדות; הן בהכרה הספציפית שבהם תנועה לכיוון העמדה החילונית מתבקשת מהשכל הישר, למשל בתחום מעמד האישה והגיור, והן בבמה ששורק בחר לפרוש בה את השקפתו. אבל זו תפיסה נאיבית לדעתי; ראשית אני חושב שהחברה ששורק מדמיין בחזונו הרבה הרבה יותר דתית ממה שבאמת חברה מעורבת אמיתית תגיע אליו - נכון, סביר שתהיה יותר שמירת חגים, אבל תחום הכשרות למשל בחברה החילונית אבל מהלך אי-רברזבילי ואני מתקשה לראות את הכשרות חוזרת לשלוט במרחב הציבורי (בתור התחלה, נסו למצוא מסעדה כשרה טובה בתל אביב, ואחר כך ספרו לי עליה); שלא לדבר על תחומים הרבה יותר כאובים בימנו כמו נישואין וגירושין; ולחזון שכזה יש סכנה שיעבור את התהליך של חזונו המקורי של הרב קוק - בהתחלה קיבלו את החילונים מתוך תקוה שלבסוף יחזרו בתשובה, ומשאלה לא חזרו בתשובה החלו לפנות עליהם בזעם הרבה יותר חריף מאשר החרדים. ושנית, החברה ששורק מתאר - בה חלק מהציבור שומר על רמה קפדנית יותר של הלכה - מיניה וביה בסוף תתפצל לתת חברות. גם בתקופת חז"ל, שלא הכירה את החילונות המודרנית, העוינות בין תלמידי חכמים לעמי הארץ היתה כזו ש"אמר רבי עקיבא כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור אמרו לו תלמידיו רבי אמור ככלב אמר להן זה נושך ושובר עצם וזה נושך ואינו שובר עצם".
מכל מקום, בא תומר פרסיקו והאיר את עיני לגבי קריאה אפשרית הרבה יותר רדיקלית של שורק -קריאה תיאולוגית, של ביטול עצם הפרוייקט האורתודוקסי. הרי מה היתה מהותו של משבר המודרנה בחברה היהודית? קודם למשבר המודרנה לא היה קיום עצמאי ל"שמירת המצוות"; ההלכה היתה הדרך שבה התארגנו החיים באופן טבעי; קהילה יהודית התנהלה על פי ההלכה, וההלכה והחיים היו משולבים מיניה וביה זה בזו, מכיוון שלא היתה דרך אחרת להיות יהודי - האלטרנטיבה היחידה היתה המרת דת. המודרנה, התחלנות החברה הכללית והאמנסיפציה יצרו פתאום את האפשרות להיות יהודי ללא שמירת כלל השולחן ערוך - אפשרות שהביאה ללחצים לשנויי סדרי החיים והתפילה שהיו תחילתה של התנועה הרפורמית. האורתודוקסיה קמה בתגובה לאלה; וממילא שמירת המצוות האורתודוקסית הפכה מדרך החיים הטבעית לבחירה מודעת, למהלך מכוון. הדינמיקה הזו ממילא משכה את ההלכה האורתודוקסי לכיוון יותר ויותר מסתגר ומחמיר - לא רק מכיוון שהלחצים הסוציולוגיים והאיום על המחנה מצד הרפורמה והחילונות הביאו לתגובת נגד, אלא מכיוון שעצם הצורך לבחור בבחירה מודעת "אני אורתודוקס", גורר את הצורך לנמק "במה אני אורתודוקס" ולכן מעלה בחשיבותן את המצוות המבדילות את האורתודוקס מהחברה הסובבת.לקום בפני הזקנה באוטובוס הוא פעולה שעושה כל איש מוסרי, ולכן לא תתפס כמצווה באותה רמה שהנחת תפילין תתפס (ברור שאם נשאל את האורתודוקס הוא יאמר שזו מצווה וזו מצווה אבל כל קוראי הדתיים, שאלו את עמכם אם אתם מתייחסים לכך כמצוה כמו שאתם מתייחסים להנחת תפילין, במובן של פעולה המעידה על היותכם יראי שמיים). ולכן עולות בחשיבותן דווקא המצוות הלא הגיוניות, המוזרות, אלה שלא היינו מקיימים אותן אלמלא היינו דתיים (זו אולי אחת הסיבות לכך שאיסור השימוש בחשמל בשבת תפס אחיזה כל כך איתנה בהלכה האורתודוקסית, למרות שביסוסו ההלכתי מאוד מפוקפק והשפעותיו על אורח החיים כל כך משמעותיות). ובקריאה הזו, קריאתו של שורק לשידוך מחודש של ההלכה והחיים, היא לא פחות מהפיכה מחדש של כלל הפרוייקט האורתודוקסי.
ובכך לדעתי אין לו סיכוי. תהליך המודרנה הוא בלתי הפיך, והחברה לא תחזור להיות חברה המנוהלת באופן עמוק על ידי ההלכה.
אבל, יכול להיות שמשהו חדש כן יקום. אם אני מסתכל על דתות וחברות העולם, הוא מתחלק בגדול כך: חברות טרום-מודרניות, שבהן הדת למעשה לא הופרדה אף פעם מהחיים - בעיקר ארצות האיסלאם (ויהודי ארצות אלה בא"י, שזו הסיבה לכך שהם מקיימים מסורתיות מהסוג ששורק מקווה לה) ואולי אמל"ט (אני לא מכיר אותן מספיק); מדינות מודרניות כמו המדינות הקתוליות, או מדינות המזרח הרחוק בהן הדת למעשה הפכה לפולקלור - בעלת משמעות תרבותית אבל חסרת כל משמעות תיאולוגית עבור רובה המכריע של האוכלוסיה; ולמדינות פרוטסטנטיות - בעיקר ארה"ב - שהן מחד מודרניות, מאידך בעלות אוכלוסיה דתית ניכרת המתייחסת ברצינות תיאולוגית לדתה, אבל מכיוון שהפרוטסטנטיות לא דורשת מצוות מעשיות, לא נוצרת ההתנגשות בין הדת למודרנה (ובמקומות שנוצרת - כמו הפלות וזכויות חד מיניים - נוצרת מלחמת תרבות אכזרית); ותת חברות המקיימות אי של מסורת ממוצאת בתוך החברה המודרנית - כמו החרדים או האמיש. אבל מהלך כמו האורתודוקסיה המודרנית - שמחד מקיים הלכה באופן מודע אבל מאידך לא מתנתק מהחברה המודרנית - לא מצאנו. יכול להיות שזה הקושי האינהרנטי באורתודוקסיה המודרנית, שגורם להתפרקותה; יכול להיות מאידך שהתפרקות שכזו כן תביא למשהו חדש מהסוג ששורק מתאר. אני לא מסכים במאה אחוז עם חזונו, אבל בטוח שיש בו צדדים מצודדים שאם נזכה בהם אשרינו.
כמה חודשים לאחר מכן כתב מיכה גודמן מאמר ב"דעות" (לא מצאתי אותו ברשת, לדעתי הוא פורסם באחד מהגליונות שלא הועלו לרשת) בנושא אחר, אבל באחת מהערות השוליים שלו לדעתי הוא האיר את העניין: הדרישה היתה דרישה סוציולוגית. הרי למרות שמבחינה הלכתית לכל המצוות דאורייתא מעמד שווה, מבחינה סוציולוגית לא כך הדבר; מחד ברור שאף לא דתי אחד מקיים כדקדוקן את כל תרי"ג מצוות ומאידך ישנם לא מעט חילונים שמקיימים מצוות מסויימות (אחת מידידותי הטובות בצבא שמרה על כשרות פסח בחומרה הרבה יותר גבוהה ממני, וזאת עוד באחת מתקופותי הדוסיות ביותר) ולכן ישנן מספר מצוות שהן המצוות המגדירות את המחנה, כלומר הן המצוות שבקיומן אתה "דתי" ובעבירה עליהן אתה הופך ל"חילוני"; בפרט שמירת שבת (וגם, לא כל שמירת השבת. אף אחד לא יחשוב שאכילת דג עם עצמות בשבת נחשבת ליציאה בשאלה, למרות שלפי רוב בדעות ההלכתיות יש כאן עבירה על "בורר", אב מלאכה של ממש), שמירת כשרות, חינוך דתי, הגבלות לבוש מסויימות לנשים (משתנה בחלקים שונים של המגזר) ומכלול המצוות הקשורות במין (או לפחות שמירה על עמימות קונסטרוקטיבית ביחס אליהן). והדרישה שעלתה בכנס - כמו גם דרישת ההומוסקסואלים בדיון הקשה המתנהל בנושא בשנים האחרונות - היא להוציא את האיסורים הללו (מין לפני חתונה והומוסקסואליות) מכלל המצוות המגדירות סוציולוגית, ולהפכן לכלל עברה שעבירתה היא עניין שבין אדם לאלוהיו (כמו מצוות אחרות שניתן להיות "דתי" מבלי לקיימן, למשל צדקה).
בקריאה ראשונה של קריאתו של יואב שורק ב"מקור ראשון" של פסח לביטול החברה הדתית (נתתי קדימון לכך כאן) כך הבנתי אותה: שורק קורא לבטל את האבחנה הסוציולוגית בין "דתיים" ל"חילוניים" ובכך להסיר מחיצות רבות העומדות בפני השפעה הדדית משמעותית בין היהדות לחברה הישראלית בכללה. זה מהלך אמיץ, הן בעצם ההכרה הנובעת ממנו בכך שלקיום החילוני יש גם משמעות ערכית שניתן ללמוד ממנה ובהכרה האמיתית בתרומה שהחברה הכללית, גם זו שאינה שומרת מצוות, יכולה לתרום לעולם היהדות; הן בהכרה הספציפית שבהם תנועה לכיוון העמדה החילונית מתבקשת מהשכל הישר, למשל בתחום מעמד האישה והגיור, והן בבמה ששורק בחר לפרוש בה את השקפתו. אבל זו תפיסה נאיבית לדעתי; ראשית אני חושב שהחברה ששורק מדמיין בחזונו הרבה הרבה יותר דתית ממה שבאמת חברה מעורבת אמיתית תגיע אליו - נכון, סביר שתהיה יותר שמירת חגים, אבל תחום הכשרות למשל בחברה החילונית אבל מהלך אי-רברזבילי ואני מתקשה לראות את הכשרות חוזרת לשלוט במרחב הציבורי (בתור התחלה, נסו למצוא מסעדה כשרה טובה בתל אביב, ואחר כך ספרו לי עליה); שלא לדבר על תחומים הרבה יותר כאובים בימנו כמו נישואין וגירושין; ולחזון שכזה יש סכנה שיעבור את התהליך של חזונו המקורי של הרב קוק - בהתחלה קיבלו את החילונים מתוך תקוה שלבסוף יחזרו בתשובה, ומשאלה לא חזרו בתשובה החלו לפנות עליהם בזעם הרבה יותר חריף מאשר החרדים. ושנית, החברה ששורק מתאר - בה חלק מהציבור שומר על רמה קפדנית יותר של הלכה - מיניה וביה בסוף תתפצל לתת חברות. גם בתקופת חז"ל, שלא הכירה את החילונות המודרנית, העוינות בין תלמידי חכמים לעמי הארץ היתה כזו ש"אמר רבי עקיבא כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור אמרו לו תלמידיו רבי אמור ככלב אמר להן זה נושך ושובר עצם וזה נושך ואינו שובר עצם".
מכל מקום, בא תומר פרסיקו והאיר את עיני לגבי קריאה אפשרית הרבה יותר רדיקלית של שורק -קריאה תיאולוגית, של ביטול עצם הפרוייקט האורתודוקסי. הרי מה היתה מהותו של משבר המודרנה בחברה היהודית? קודם למשבר המודרנה לא היה קיום עצמאי ל"שמירת המצוות"; ההלכה היתה הדרך שבה התארגנו החיים באופן טבעי; קהילה יהודית התנהלה על פי ההלכה, וההלכה והחיים היו משולבים מיניה וביה זה בזו, מכיוון שלא היתה דרך אחרת להיות יהודי - האלטרנטיבה היחידה היתה המרת דת. המודרנה, התחלנות החברה הכללית והאמנסיפציה יצרו פתאום את האפשרות להיות יהודי ללא שמירת כלל השולחן ערוך - אפשרות שהביאה ללחצים לשנויי סדרי החיים והתפילה שהיו תחילתה של התנועה הרפורמית. האורתודוקסיה קמה בתגובה לאלה; וממילא שמירת המצוות האורתודוקסית הפכה מדרך החיים הטבעית לבחירה מודעת, למהלך מכוון. הדינמיקה הזו ממילא משכה את ההלכה האורתודוקסי לכיוון יותר ויותר מסתגר ומחמיר - לא רק מכיוון שהלחצים הסוציולוגיים והאיום על המחנה מצד הרפורמה והחילונות הביאו לתגובת נגד, אלא מכיוון שעצם הצורך לבחור בבחירה מודעת "אני אורתודוקס", גורר את הצורך לנמק "במה אני אורתודוקס" ולכן מעלה בחשיבותן את המצוות המבדילות את האורתודוקס מהחברה הסובבת.לקום בפני הזקנה באוטובוס הוא פעולה שעושה כל איש מוסרי, ולכן לא תתפס כמצווה באותה רמה שהנחת תפילין תתפס (ברור שאם נשאל את האורתודוקס הוא יאמר שזו מצווה וזו מצווה אבל כל קוראי הדתיים, שאלו את עמכם אם אתם מתייחסים לכך כמצוה כמו שאתם מתייחסים להנחת תפילין, במובן של פעולה המעידה על היותכם יראי שמיים). ולכן עולות בחשיבותן דווקא המצוות הלא הגיוניות, המוזרות, אלה שלא היינו מקיימים אותן אלמלא היינו דתיים (זו אולי אחת הסיבות לכך שאיסור השימוש בחשמל בשבת תפס אחיזה כל כך איתנה בהלכה האורתודוקסית, למרות שביסוסו ההלכתי מאוד מפוקפק והשפעותיו על אורח החיים כל כך משמעותיות). ובקריאה הזו, קריאתו של שורק לשידוך מחודש של ההלכה והחיים, היא לא פחות מהפיכה מחדש של כלל הפרוייקט האורתודוקסי.
ובכך לדעתי אין לו סיכוי. תהליך המודרנה הוא בלתי הפיך, והחברה לא תחזור להיות חברה המנוהלת באופן עמוק על ידי ההלכה.
אבל, יכול להיות שמשהו חדש כן יקום. אם אני מסתכל על דתות וחברות העולם, הוא מתחלק בגדול כך: חברות טרום-מודרניות, שבהן הדת למעשה לא הופרדה אף פעם מהחיים - בעיקר ארצות האיסלאם (ויהודי ארצות אלה בא"י, שזו הסיבה לכך שהם מקיימים מסורתיות מהסוג ששורק מקווה לה) ואולי אמל"ט (אני לא מכיר אותן מספיק); מדינות מודרניות כמו המדינות הקתוליות, או מדינות המזרח הרחוק בהן הדת למעשה הפכה לפולקלור - בעלת משמעות תרבותית אבל חסרת כל משמעות תיאולוגית עבור רובה המכריע של האוכלוסיה; ולמדינות פרוטסטנטיות - בעיקר ארה"ב - שהן מחד מודרניות, מאידך בעלות אוכלוסיה דתית ניכרת המתייחסת ברצינות תיאולוגית לדתה, אבל מכיוון שהפרוטסטנטיות לא דורשת מצוות מעשיות, לא נוצרת ההתנגשות בין הדת למודרנה (ובמקומות שנוצרת - כמו הפלות וזכויות חד מיניים - נוצרת מלחמת תרבות אכזרית); ותת חברות המקיימות אי של מסורת ממוצאת בתוך החברה המודרנית - כמו החרדים או האמיש. אבל מהלך כמו האורתודוקסיה המודרנית - שמחד מקיים הלכה באופן מודע אבל מאידך לא מתנתק מהחברה המודרנית - לא מצאנו. יכול להיות שזה הקושי האינהרנטי באורתודוקסיה המודרנית, שגורם להתפרקותה; יכול להיות מאידך שהתפרקות שכזו כן תביא למשהו חדש מהסוג ששורק מתאר. אני לא מסכים במאה אחוז עם חזונו, אבל בטוח שיש בו צדדים מצודדים שאם נזכה בהם אשרינו.
מרתק. נהניתי לקרוא.
השבמחקאגב, יש כמה מסעדות כשרות לא רעות בכלל בת"א. "לילית", למשל. אבל אין ספק שזה לא פשוט למצוא, לעומת ירושלים.
אגב, אם אתה מעוניין אתה יכול להוסיף את הפוסט שלך לדיון בנושא זה בבלוגדיבייט:
השבמחקhttp://www.blogdebate.org/threads.php?thread=495
(ותמצא שם עוד פוסט בנושא אולי לא קראת, של אסף פדרמן)
תודה. אני אבדוק
השבמחקכמי שלא שיך למיגזר לצערי מהשכשוך הבנתי שיש במגזר דעה
השבמחקקדומות על הנעשה מחוץ למיגזר. רוב העם לא אוכל במסעדות
יוקרה ומרביתו לא אוכל מאכלים שלא כשרים מדאוריתא, נכון
שאת רוב העם לא מעניינים כיורים נפרדים, 6 שעות חלב לאחר
עוף, יח גזרות שנגזרו בלחץ פיזי לא מתון וכו'. בנוסף כיום
בניגוד ימי תחילת המדינה אין לחץ אידאולוגי כנגד היהדות ולכן
אין סיבה יהודית להיסתגרות.
על הרב הירש שמעת? למה לא נראה לך שהוא שילב בין תורה למדע?
השבמחקבודאי ששמעתי על רש"ר הירש; הטענה שלי לא הייתה על עצם היכולת לשלב בין תורה למודרנה אצל כל הוגה והוגה אלא על ההתפתחות של השילוב הזה והאם יש לו יכולת לשרוד לאורך זמן.
השבמחקאז אם ככה אתה צודק כי גם שיטתו היתה לשעתו.אם כי תוצר הדור הזה בחלקו הגדול המשך של שיטתו. רק מה, מכיון שלא היה עוד מנהיג כמוהו ורבים יצאו נגד שיטתו ולחילופיון ההשכלה שפשטה למרות הנסיונות להחזיק את היהדות בארופה הנאורה. מה שנראה לי , שכיום המגזר כאן בארץ הלך ימינה ושמאלה ולא המשיך באותה דרך, אולי וכך נראה לי, המקום היחיד שכן ממשיך בדרך זו זה באמריקה שם יודעים לשלב נכון בין יהדות לקידמה. מעניין אותי אם גם אתה חושב כך.
השבמחק